במס' קידושין דף פ"ב ע"א
תניא ר' שמעון בן אלעזר אומר מימי לא ראיתו צבי קיץ וארי סבל ושועל חנוני והם מתפרנסים שלא בצער והם לא נבראו אלא לשמשני ואני נבראתי לשמש את קוני מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסים שלא בצער ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעתי את מעשי וקיפחתי את פרנסתי יש להבין במאמר זה מאי שימוש יש לאדם מצבי וארי' ושועלים והנראה בזה שהוא הדבר בעצמו שנבראו לשמש בו והוא שילמוד האדם מהן עבדות השם שניקח מזה ק"ו לבטוח בה' שיוכל להזמין כל גווי' די מחסורה אלא שקילקול המעשים מקפח הפרנסה ונקרא דבר זה שימוש כמו שמצינו בגמרא ששימוש חכמים נקרא הלימוד שלמדין ומתרצין דבר קשה ע"ד הכא במאי עסקינין או הא מני וכדומה והכא נמי זה נקרא לשמשני כמו ללמדני כדכתיב מלפינו מבהמות הארץ וכו' וק"ל.
באותו ענין מה אלו שלא נבראו אלא לשמשני מתפרנסין שלא בצער ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער אלא שהרעתי את מעשי וכו' יש להבין במאמר הזה הלא ראינו כמה פעמים שהכפירים שואגים לטרף וכמה חיות רעות וזאבים אשר אין להם במה להתפרנס ונראה פי' הענין שכוונתם שאם השי"ת יזמין לו פרנסת יומו שלא ידאג דאגת מחר כמאמרם ז"ל מי שברא היום ברא פרנסתו ועיד אמרו כל מי שיש לו פת בסלו ואומר מה נאכל למחר הרי זה מקטני אמנה והנה החיות באמת יש להם בחינה זו מפני שאין להם שכל ואם יש להם מאכל לפי שעה אינם דואגים על מחר ומכל שכן בן אדם אשר חננו ה' דעה להבין ולהשכיל שראוי לו לבטוח בה' שבוודאי יתפרנס ביום מחר ואל יחשוב מחשבות האיך ובמה וישמח במה שחננו ה' לשעתו וזהו כוונתם שהן מתפרנסין שלא בצער פי' שאם יש להם במה להתפרנס לפי שעה אין דואגים על יום מחר ואני שנבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס היום שלא בצער שבוודאי יהיה לי ביום מחר כנ"ל.