1:1א׳:א׳
1 א

השאלות: כ''מ שאמר ויהי בימי בא לספר ענין זולתי בלתי נודע שהיה בימי איש הנודע ומפורסם, כמו ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב וכדומה ולא שיספר מה שקרה לאותו האיש בעצמו, ואיך אמר פה בימי אחשורוש היה הוא אחשורוש : מ''ש הוא אחשורוש מיותר כי לא נודע את מי רוצה לשלול : גם בכל המגלה קראו בתואר המלך אחשורוש זולת פה לבד קראו אחשורוש סתם שמבואר שמדבר מעת שלא מלך עדיין : מ''ש המולך משמע שמדבר על הוית ממשלתו והיל''ל אשר מלך :

1. QUESTIONS - In general, the phrase ויהי בימי “and it came to pass in the days” is used to recount an occurrence that took place in the life of the person or during the period mentioned and is a method of dating that occurrence [just as ‘and it came to pass in the days of the judges’]. Here, though, the usage is self-referential, using the lifetime of Achashverosh to tell us about Achashverosh himself. The phrase “he was the Achashverosh who ruled from India to Ethiopia” seems superfluous. We do not know of any other Achashverosh that this could be coming to exclude. THROUGHOUT the entire Megillah, the name “King Achashverosh” is used. This verse is the only one to use the name Achashverosh without the appellation “King.” This indicates that we are talking about a time that he still wasn’t a king. If the absence of “King” is to tell us that he was not yet the monarch, then why are we told that he “ruled from India to Ethiopia”? THE phrase “who ruled” is written as המולך – in the present tense, rather than the past tense, אשר מלך as we would expect. Why?

2 ב

לבאר הפרשה הזאת צריך אני להקדים הקדמה אחת, הנה המלכת המלך בימים הקדמונים בממשלות המצריים הכשדיים והפרסיים והמדיים היתה על אחת משתי דרכים : א. המולך ע''י בחירת העם שהסכימו על איש אחד להמליכו עליהם : ב. המולך ביד חזקה שכבש מדינה ומלך עליהם בעל כרחם כמ''ש על נמרוד, ומזה עמדו אז שני מיני ממלכות : א. ממלכה מוגבלת, והוא שמשרת המלך על העם היתה לה גבול ידוע, וזה היה לרוב במלך שנתמנה ע''י בחירת העם, שאז בעת בחירתם אותו שמו חוק למשפט המלך אשר מלך עליהם עד כמה תתפשט כחו וממשלתו, וע''פ הרוב מלך כזה נשבע בעת מלכותו לשמור הנמוסים והדתות אשר במדינה : ב. ממלכה בלתי מוגבלת, והוא שהמלך היה לו רשות לעשות כחפצו ואך לפעמים שאל בעצת שרי העצה, וגם היה יכול לשנות דתות וחקי המדינה ולחקוק חקים אחרים תחתיהם, באופן שהוא היה המלך והמחוקק בעצמו והנה בין שני מיני הממלכות האלה, חמשה הבדלים : א. המולך ממלכה מוגבלת, המלך היה שומר המדינה, והיה ראש המדינה לעשות משפטיהם וללחום מלחמתם וכל עניניהם, והם משועבדים לו לדברים הצריכים לצורך הכלל כמו המס וכדומה, אבל המולך ממלכה בלתי מוגבלת בחזקה כמו סנחריב ונבוכדנצר, המדינה היתה משועבדת אליו, וכולם היו נחשבים עבדיו והיה לו רשות לעשות בהם כחפצו כאשר יעשה האדון בעבדו מקנת כספו : ב. המולך ממלכה מוגבלת, האוצרות בגנזי המלכות היו שייכים אל המדינה, ומי שמלך ממלכה בלתי מוגבלת, האוצרות היו שייכים לו לבדו, כמו פרעה ונבוכדנאצר : ג. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לעשות דבר כללי אם לא בהסכמת שרי העצה, ובממלכה בלתי מוגבלת היה יכול לתקן ולהרוס הכל לבדו בלי נטילת עצה ורשות כלל : ד. שהראשון היה נתון תחת דתי המדינה ולא היה אפשר לו לעבור על דתות הקבועים, והשני הוא היה המחוקק והיה יכול לתקן חוקים אחרים כנ''ל : ה. המולך ממלכה מוגבלת לא היה אפשר לו לשנות עיר המלוכה לקבוע המלכות במקום אחר, רק היה צריך לישב על כסא מלכות המלכים אשר לפניו בעיר אשר זכתה בה מקדם, אבל המולך בלי הגבלה היה יכול לשנות כחפצו : ע''פ הקדמה הזאת נבא אל הבאור, הנה אחשורוש כפי קבלת חכמינו היה תחלה הדיוט, ואח''כ ע''י עשרו מלך על מדי ופרס ונתחזק במלכותו, עד שכבש כל המדינות קכ''ז במספר ביד חזקה. והנה כל האפרכיות האלה היו שייכים תחלה למלכות בבל, ועד עתה עמד כסא המלכות בבבל, כמו שנאמר בדניאל, בהיכל מלכותי די בבבל, אבל בשושן לא היה כסא המלוכה, כמש''ש הייתי בשושן אשר בעילם המדינה, ולא הזכיר שהיתה עיר מלוכה, ובעת שכבש כל הממלכות האלה, למען תתקיים המלכות בידו, לקח את ושתי שהיתה מזרע נבוכדנצר לו לאשה, והיא היתה יורשת עצר, ומצדה היה המלכות מגיע לו גם בירושה, עפ''ז היה המלכות נכון בידו, או מצד הכבוש שכבשם ביד חזקה ומצד זה היה יכול למלוך עליהם ממלכה בלתי מוגבלת או מצד הנחלה ע''י ושתי אבל מצד זה היתה מלכותו מוגבלת, ויען שבתחלת מלכותו נפתו המדינות לקבל עול מלכותו ולהכבש תחתיו בחשבם שהמלכות מגיע לו בירושה ע''י ושתי, ומצד זה היה ראשית ממלכתו מלכות מוגבלת, והוא רצה להשתרר עליהם בחזקה בממלכה בלתי מוגבלת, היה זה עקר התחבולה במה שהושיב הכסא בשושן, ובמה שעשה המשתה הגדול הזה, ובמה שצוה להביא את ושתי לפניו, כל אלה היו עצות עמוקות להוציא מגמתו אל הפועל להשתרר עליהם גם השתרר, וכמו שיתבאר, ולכן הקדים ויהי בימי אחשורוש הוא אחשורוש המולך וכו', מספר כי אחשורוש לא היה מזרע המלוכה, וגם לא עלה על מלכותו בהדרגה עד שתחלה יהיה מלך על מדינה אחת עד שישכח שהיה הדיוט תחלה ואח''כ התגבר לאט לאט, רק

...An understanding of this story needs that I make a brief introduction into how monarchies functioned when Egyptians, Medes, and Persians controlled the world stage. There were two types of monarchies: The first was a monarchy in which the king was elected by the people. The second type of monarchy was rule by force, in which the king conquered the country and became its ruler against the wishes of the people. This is what is told about Nimrod, and from these two appear two different types of governing:A. The powers of the king in the first type of monarchy were limited. The limitations to his actions are known. The limits of his powers were legislated already at the time of his election. Upon taking office, the king swore to follow the laws and practices of the country. B. In the second type of monarchy, however, the powers of the king were unlimited. He does what he desires. Though he might seek the advice of ministers, he did what he wanted, changing the laws of the country and its practices as he saw fit. He is the king and the law maker, all in one. There were five major differences between these two types of monarchies: 1. In the limited monarchy, the king was [seen as] taking care of the country, the head of state who legislated and was responsible for leading the country in its wars and in all of its issues. The people, in turn, pledged their allegiance (were subservient), accepting their duties to the king and agreeing to do things for mutual welfare, such as to pay and so on. In the unlimited monarchy, such as Sancherib and Nevuchednetzar, however, the country was totally subservient to the king, and its people were thought of as his slaves, and he can do whatever it is he wants with them, just as a master does with a slave he has bought for money. 2. The national treasuries in the limited monarchy belonged to the state. In the unlimited monarchy, they belonged to the king himself, like Pharaoh and Nevuchednetzar. 3. The king that ruled in a limited monarchy was not free to make major policy decisions without the approval of the country’s ministers. The unlimited monarch had no such restrictions, he would destroy and fix everything himself, without giving a thought to asking for advice or receiving permission at all. 4. The limited monarch was bound by the laws of the country and its [religious] dictates. The unlimited monarch could change the laws as he wished. 5. The capital city could not be changed in a limited monarchy; the king had to rule from the same city as his forebears. The unlimited monarch could change his capital city as and when he wanted. With this introduction we can proceed to the Purim story. Achashverosh, as received by our sages, was originally a commoner who, through his wealth, gained control over Media and Persia and strengthened his rule until he eventually conquered one hundred and twenty-seven countries through force. These had all originally been provinces of the Babylonian empire which had Babylon as its capital city, as explained in the Book of Daniel “upon the royal palace of Babylon” (4:26), and not Shushan, as it is written there (8:2) “I was in Shushan the castle, which is in the province of Elam”, and there is no mention of it being the [capital] city of the kingdom. And after he conquered all these countries, in order to consolidate his power, he married Vashti, a descendant of Nevuchadnetzar, [the former emperor of the Babylonian empire], and heiress to the throne. So from her side the throne was also his by inheritance. According to this his kingship was doubly assured. His wife was successor to the throne and he, himself, had conquered the empire. If his claim to power rested on his conquest, his dominion would be unlimited; if, however, it was based on his wife’s claim to the throne, the monarch’s power would be limited. Originally, the provinces of the empire had accepted Achashverosh’s dominion in the belief that his claim to power rested on his wife’s inheritance of the throne. The beginning of his monarchy was one of limited power. Achashverosh, though, wanted limitless power, and this was his prime motive in moving the capital city to Shushan, in hosting his huge banquet, and in commanding Vashti to appear before him. As we shall see, all these were deeply cunning strategies to achieve this goal of certainly prevail over all as it will be explained.

3 ג

ויהי בימי אחשורוש, בימים ההם שעוד היה אחשורוש והדיוט, בימים ההם בעצמם

...This is why the writer opens with “Now it came to pass in the days of Achashverosh - he was the Achashverosh who reigned etc” comes to tell us that Achashverosh was not of royal stock, and he also did not come into power slowly, as a king of a small kingdom until it was forgotten that he was a commoner, and that after that he would grow slowly, in fact, it came to pass in the days of Achashverosh, when he was still a commoner. In those same days he became the Achashverosh who ruled from India to Ethiopia – his conquest happened so quickly that nobody remembered on which province exactly he had been king first, they only remembered that he was a commoner that reigned over all from Hodu to Cush. ...

4 ד

הוא אחשורוש המולך מהודו ועד כוש, באופן שלא זכרו שמלך במדינה פלונית מלך מהודו ועד כוש, ורק זכרו שאחשורוש הדיוט מולך מהודו ועד כוש, וגם בימים ההם מלך

...Also, in those days he reigned on one hundred and twenty seven provinces, and there wasn’t much time between him being a commoner and a king. That explains why the present tense is used – people could not recollect what he used to control. It all happened so quickly that people could only remember that Achashverosh the commoner now ruled over a hundred and twenty-seven provinces.

5 ה

על שבע ועשרים ומאה מדינה, ולא היה בין הדיוטתו למלכותו העצום משך זמן, רק בימי הדיוטתו פתאום נתהוה מלך עצום ומושל עמים רבים :