Makkot 24a:32מכות כ״ד א:לב
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Makkot 24a:32"
Toggle Reader Menu Display Settings
24aכ״ד א

שית מאה וחד סרי הוי אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום

is 611, the number of mitzvot that were received and taught by Moses our teacher. In addition, there are two mitzvot: “I am the Lord your God” and: “You shall have no other gods” (Exodus 20:2, 3), the first two of the Ten Commandments, that we heard from the mouth of the Almighty, for a total of 613.

(סימן דמשמ"ק ס"ק):

The Gemara provides a mnemonic for the biblical figures cited in the course of the discussion that follows: Dalet, mem, shin, mem, kuf; samekh, kuf; representing David, Micah, Isaiah, Amos, Habakkuk, Amos, and Ezekiel.

בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב (תהלים טו, א) מזמור לדוד [ה'] מי יגור באהלך מי ישכון בהר קדשך הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד נשבע להרע ולא ימיר כספו לא נתן בנשך ושוחד על נקי לא לקח עושה אלה לא ימוט לעולם

Rabbi Simlai continued: King David came and established the 613 mitzvot upon eleven mitzvot, as it is written: “A Psalm of David. Lord, who shall sojourn in Your Tabernacle? Who shall dwell upon Your sacred mountain? He who walks wholeheartedly, and works righteousness, and speaks truth in his heart. Who has no slander upon his tongue, nor does evil to his neighbor, nor takes up reproach against his relative. In whose eyes a vile person is despised, and he honors those who fear the Lord; he takes an oath to his own detriment, and changes not. He neither gives his money with interest, nor takes a bribe against the innocent. He who performs these shall never be moved” (Psalms, chapter 15). Eleven attributes that facilitate one’s entry into the World-to-Come appear on this list.

הולך תמים זה אברהם דכתיב (בראשית יז, א) התהלך לפני והיה תמים

The Gemara analyzes these verses: “He who walks wholeheartedly”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “Walk before Me and be wholehearted” (Genesis 17:1).

פועל צדק כגון אבא חלקיהו

“Works righteousness”; this is referring to one such as Abba Ḥilkiyyahu, a laborer who would not pause from his labor even to greet people; he righteously continued working.

ודובר אמת בלבבו כגון רב ספרא

“And speaks truth in his heart”; this is referring to one such as Rav Safra, who was reciting Shema when a person approached him to purchase an item. He intended to accept the man’s offer, but he was unable to respond because it is prohibited to interrupt the recitation of Shema. The buyer misinterpreted Rav Safra’s silence and concluded that Rav Safra demanded a higher price, so he raised his offer. Rav Safra insisted on selling him the item for the sum that he was offered initially.

לא רגל על לשונו זה יעקב אבינו דכתיב (בראשית כז, יב) אולי ימושני אבי והייתי בעיניו כמתעתע

“Who has no slander upon his tongue”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Jacob, who did not want to mislead his father in order to receive his blessings, as it is written: “Perhaps my father will feel me, and I will be in his eyes like a fraud” (Genesis 27:12).

לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנות חבירו

“Nor does evil to his neighbor”; this is referring to one who did not infringe upon another’s trade, constituting illegal competition.

וחרפה לא נשא על קרובו זה המקרב את קרוביו

“Nor takes up reproach against his relative”; this is referring to one who draws his relatives near, and does not distance them when they embarrass him.

נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו המלך שגירר עצמות אביו במטה של חבלים

“In whose eyes a vile person is despised”; this is referring to one who conducts himself like King Hezekiah, who dragged the bones of his evil father, King Ahaz, in a bed of ropes, because he despised those considered vile by God.

ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט מלך יהודה שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם היה עומד מכסאו ומחבקו ומנשקו וקורא לו (אבי אבי) רבי רבי מרי מרי

“And he honors those who fear the Lord”; this is referring to one who conducts himself like Jehoshaphat, king of Judea, who when he would see a Torah scholar would arise from his throne and hug him and kiss him, and call him: My father, my father, my teacher, my teacher, my master, my master.

נשבע להרע ולא ימיר כר' יוחנן דא"ר יוחנן אהא בתענית עד שאבא לביתי

“He takes an oath to his own detriment, and changes not”; this is in accordance with the conduct of Rabbi Yoḥanan, as Rabbi Yoḥanan would say in the form of a vow when seeking to refrain from eating in another’s home: I shall fast until I will come to my house. He would fulfill that vow and refrain from eating, even though he took the vow only to avoid eating in that place.

כספו לא נתן בנשך אפילו ברבית עובד כוכבים

“He neither gives his money with interest”; meaning he does not lend money with interest even to a gentile, which is permitted by Torah law.

ושוחד על נקי לא לקח כגון ר' ישמעאל בר' יוסי

“Nor takes a bribe against the innocent”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper. Since the latter would bring him a basket of fruit, he was concerned that he might unconsciously favor him.

כתיב עושה אלה לא ימוט לעולם כשהיה ר"ג מגיע למקרא הזה היה בוכה אמר מאן דעביד להו לכולהו הוא דלא ימוט הא חדא מינייהו ימוט

At the conclusion of the verses, it is written: “He who performs these shall never be moved.” The Gemara relates: When Rabban Gamliel would reach this verse he would cry, and he said: It is one who performed all these actions who shall never be moved; but if he performed only one of them, he shall be moved.

אמרו ליה מי כתיב עושה כל אלה עושה אלה כתיב אפילו בחדא מינייהו דאי לא תימא הכי כתיב קרא אחרינא (ויקרא יח, כד) אל תטמאו בכל אלה התם נמי הנוגע בכל אלה הוא דמטמא בחדא מינייהו לא אלא לאו באחת מכל אלה הכא נמי באחת מכל אלו

The Sages said to him: Is it written: He who performs all these? Rather, the phrase “he who performs these” is written, indicating that one is blessed even in a case where he performed one of them. As if you do not say so, compare that to a different verse that is written with regard to severe transgressions punishable by karet: “Do not impurify yourselves with all these” (Leviticus 18:24). Would you say that there too it means that it is one who comes into contact with all these who becomes impure, but one who comes into contact with one of these, no, he does not become impure? Rather, is it not that the phrase “with all these” means: With one of all these? Here too it means that one who performs one of all these has a place in the World-to-Come.

בא ישעיהו והעמידן על שש דכתיב (ישעיהו לג, טו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים ועוצם עיניו מראות ברע

Rabbi Simlai’s exposition continues: Isaiah came and established the 613 mitzvot upon six, as it is written: “He who walks righteously, and speaks uprightly; he who despises the gain of oppressions, who shakes his hands from holding of bribes, who stops his ears from hearing blood, and shuts his eyes from looking upon evil” (Isaiah 33:15).

הולך צדקות זה אברהם אבינו דכתיב (בראשית יח, יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'

The Gemara elaborates: “He who walks righteously”; this is referring to one who conducts himself like our forefather Abraham, as it is written concerning him: “For I have known him, that he will command his children…to perform righteousness and justice” (Genesis 18:19).

ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים

“And speaks uprightly”; this is referring to one who does not shame another in public.

מואס בבצע מעשקות כגון ר' ישמעאל בן אלישע

“He who despises the gain of oppressions”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael ben Elisha, who refused to sit in judgment in a case involving one who gave him priestly gifts, to avoid the appearance of impropriety.

נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון ר' ישמעאל בר' יוסי

“Who shakes his hands from holding of bribes”; this is referring to one such as Rabbi Yishmael, son of Rabbi Yosei, who, as explained above, refused to sit in judgment in a case involving his sharecropper.

אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן ושתיק כגון ר"א ברבי שמעון

“Who stops his ears from hearing blood”; this is referring to one who would not hear derision of a Torah scholar and remain silent, such as Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, who was well known for this.

ועוצם עיניו מראות ברע כדרבי חייא בר אבא דאמר ר' חייא בר אבא זה שאינו מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה

“And shuts his eyes from looking upon evil” is to be understood in accordance with the statement of Rabbi Ḥiyya bar Abba, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says: This is referring to one who does not look at women when they stand over the laundry at the river. The women would lift the garments they were wearing to keep them out of the water, and thereby expose part of their bodies.

וכתיב (ישעיהו לג, טז) הוא מרומים ישכון [וגו']

And it is written with regard to one who performs these matters: “He shall dwell on high; his fortress shall be the munitions of rocks; his bread shall be given, his waters shall be sure” (Isaiah 33:16).

בא מיכה והעמידן על שלש דכתיב (מיכה ו, ח) הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם (ה') אלהיך

Micah came and established the 613 mitzvot upon three, as it is written: “It has been told to you, O man, what is good, and what the Lord does require of you; only to do justly, and to love mercy, and to walk humbly with your God” (Micah 6:8).

עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והלא דברים קל וחומר ומה דברים שאין דרכן לעשותן בצנעא אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשותן בצנעא על אחת כמה וכמה

The Gemara elaborates: “To do justly,” this is justice; “to love mercy,” this is an allusion to acts of loving-kindness; “and to walk humbly with your God,” this is an allusion to taking the indigent dead out for burial and accompanying a poor bride to her wedding canopy, both of which are to be performed without fanfare glorifying the doer. The Gemara notes: And are these matters not inferred a fortiori? If, with regard to matters that tend to be conducted in public, e.g., funerals and weddings, the Torah states “walk humbly” when doing them, then in matters that tend to be conducted in private, e.g., charity and Torah study, all the more so should they be conducted in private.

חזר ישעיהו והעמידן על שתים שנאמר (ישעיהו נו, א) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה בא עמוס והעמידן על אחת שנאמר (עמוס ה, ד) כה אמר ה' לבית ישראל דרשוני וחיו מתקיף לה רב נחמן בר יצחק אימא דרשוני בכל התורה כולה אלא בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר (חבקוק ב, ד) וצדיק באמונתו יחיה

Isaiah then established the 613 mitzvot upon two, as it is stated: “So says the Lord: Observe justice and perform righteous-ness” (Isaiah 56:1). Amos came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “So says the Lord to the house of Israel: Seek Me and live” (Amos 5:4). Rav Naḥman bar Yitzḥak objects to this: There is no proof that the verse in Amos is establishing all the mitzvot upon one; say that Amos is saying: Seek Me throughout the entire Torah, as the verse does not specify the manner in which one should seek the Lord. Rather, say: Habakkuk came and established the 613 mitzvot upon one, as it is stated: “But the righteous person shall live by his faith” (Habakkuk 2:4).

אמר ר' יוסי בר חנינא ארבע גזירות גזר משה רבינו על ישראל באו ארבעה נביאים וביטלום משה אמר (דברים לג, כח) וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב בא עמוס וביטלה [שנאמר] (עמוס ז, ה) חדל נא מי יקום יעקב וגו' וכתיב (עמוס ז, ג) ניחם ה' על זאת [וגו]

§ Rabbi Yosei bar Ḥanina says: Moses our teacher issued four decrees upon the Jewish people, and four prophets came and revoked them. Moses said: “And Israel dwells in safety, the fountain [ein] of Jacob alone” (Deuteronomy 33:28), indicating that the Jewish people will dwell in safety only when they reach a lofty spiritual level similar to [me’ein] that of Jacob our forefather. Amos came and revoked it, as it is stated: “Lord God, cease, I beseech You; how shall Jacob stand, as he is small” (Amos 7:5), and immediately afterward it states: “The Lord regretted this; it too shall not be, says the Lord God” (Amos 7:6).

משה אמר (דברים כח, סה) ובגוים ההם לא תרגיע בא ירמיה ואמר (ירמיהו לא, ב) הלוך להרגיעו ישראל

Moses said: “And among these nations you shall have no repose” (Deuteronomy 28:65). Jeremiah came and revoked it, and said: “Even Israel, when I go to cause him to rest” (Jeremiah 31:1), indicating that the Jewish people will find rest even in exile.

משה אמר (שמות לד, ז) פוקד עון אבות על בנים בא יחזקאל וביטלה (יחזקאל יח, ד) הנפש החוטאת היא תמות

Moses said: “He visits the transgression of the fathers upon the sons” (Exodus 34:7). Ezekiel came and revoked it: “The soul that sins, it shall die” (Ezekiel 18:4), and not the children of that soul.

משה אמר (ויקרא כו, לח) ואבדתם בגוים בא ישעיהו ואמר (ישעיהו כז, יג) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו'

Moses said: “And you shall be lost among the nations” (Leviticus 26:38). Isaiah came and revoked it, and said: “And it shall be on that day the great shofar shall be sounded, and those lost in the land of Assyria shall come” (Isaiah 27:13).

אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים מתקיף לה רב פפא דלמא כאבידה המתבקשת דכתיב (תהלים קיט, קעו) תעיתי כשה אובד בקש עבדך אלא מסיפא [דקרא] (ויקרא כו, לח) ואכלה אתכם ארץ אויביכם מתקיף לה מר זוטרא דלמא כאכילת קישואין ודילועין

Rav says: I am afraid of that verse: “And you shall be lost among the nations.” Rav Pappa objects to this: Perhaps it means that the Jewish people will be like a lost item that is sought by its owner, and God will restore those lost in exile, as it is written: “I have gone astray like a lost lamb; seek Your servant” (Psalms 119:176). Rather, Rav was afraid from that which is written in the latter portion of that verse, where it is written: “And the land of your enemies shall consume you.” Mar Zutra objects to this: Perhaps it means like the consumption of cucumbers and gourds, which are not consumed in their entirety. Some is left over, from which additional plants can grow.

וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה [ברחוק] מאה ועשרים מיל והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק אמרו לו מפני מה אתה משחק אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכים אמרו לו הללו כושיים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט ואנו בית הדום רגלי אלהינו שרוף

§ Apropos tribulations of exile and hope for redemption, the Gemara relates: And it once was that Rabban Gamliel, Rabbi Elazar ben Azarya, Rabbi Yehoshua, and Rabbi Akiva were walking along the road in the Roman Empire, and they heard the sound of the multitudes of Rome from Puteoli at a distance of one hundred and twenty mil. The city was so large that they were able to hear its tumult from a great distance. And the other Sages began weeping and Rabbi Akiva was laughing. They said to him: For what reason are you laughing? Rabbi Akiva said to them: And you, for what reason are you weeping? They said to him: These gentiles, who bow to false gods and burn incense to idols, dwell securely and tranquilly in this colossal city, and for us, the House of the footstool of our God, the Temple, is burnt

Chidushei Agadot on Makkot 24a:28 חידושי אגדות על מסכת מכות כ״ד א:כח
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Chidushei Agadot on Makkot 24a:28"
Toggle Reader Menu Display Settings
24aכ״ד א

ואמר דוד בא והעמידן כו'. לפי שיטתנו זוכיון דרוב מצות התורה מתרי"ג המצות אינן מצויים שיזכו בהם לחיי עולם הבא אלא במעט אנשים ובמעט מהזמנים כי יש הרבה מצות שהם לכהן ולא ללוי וישראל וכן להפך ויש לנשים ויש שנוהגין בזמן הבית ותלויות בארן גם בלאוין א"א שיזכה בהן אם לא בא עבירה לידו והוא נזהר ממנה וא"כ במה יזכה לחיי עולם הבא וע"כ נתנו הנביאים כללים כוללים לכל אומה ישראלית בכל זמן מהזמנים ושעל ידיהם או באחד בהם איזה שיהיה כ"א מישראל יזכה לחיי עולם הבא בקיומן ואמר שבא דוד והעמיד דבר זה על י"א כללים שהם כוללים חלק גדול מהתורה בכל זמן מהזמנים ולכל איש שבהם יזכה לחיי עולם הבא.

ואמר הולך תמים זה אברהם. כי הוא היה ראש האמונה וכמ"ש במדרש תשורי מראש אמנה זה אברהם שהוא היה ראש האמונה שלא להאמין בזולתו ובשום שיתוף והיה הולך תמים שהיה עושה המצות בשלמות ובתמימות והתחיל דוד בכלל גדול הזה שקיים אבינו שהיה ראש אמונה וכמ"ש בו והאמין בה' ויחשבה לו צדקה כי הנה באיש אחר המבקש שכר על האמונה בו יתברך ב"ה לא עשה [כהוגן] כמ"ש הוו כעבדים העושים על מנת שלא לקבל פרס חוץ מצדקה שמותר לכל אדם לעשות על מנת לקבל פרס כמ"ש מותר לתת צדקה ע"מ שיחיה בני ואמר שהוסיף הקב"ה באברהם שיהיה ראש האמונה לתת לו שכר על בקשתו בשכר כמ"ש מה תתן לי וז"ש והאמין בה' ויחשבה לו לתת לו שכר על האמונה כמו בצדק' גם בשכר וכמו שנתן לו שכר על הצדקה כמ"ש כי ידעתיו למען וגו' לעשות צדקה ומשפט וגו' למען הביא ה' על אברהם וגו' ופרש"י שכך היה מצוה לבניו שיביא כו' ע"ש:

ואמר ופועל צדק זה אבא חלקיה בתענית דיהבו ליה רבנן שלמא ולא אסבר להו. ויש לדקדק למה לא השיב להם שלום כלום כיון ששאלת שלום וכ"ש השבתה מצוה היא ואם מפני שהיה מושכר הרי פועל חוזר אפילו בחצי יום ואפשר שהיה עני כדמוכח התם כי כריך ריפתא לא אמר להו לרבנן כרוכו ופלג ריפתא לינוקא כו' ע"ש וזהו הפועל צדק שהזכירו בו כמ"ש עושה צדקה בכל עת זה הזן בניו ובנותיו כשהם קטנים וה"ל פעולת צדק על מתכונת היותר שלמה אף שהיה אפשר לו מזונותיו בדרך אחר והשתא הפעולה ממש צדקה הוה לפרנס את בניו ובנותיו.

ואמרו דובר אמת זה רב ספרא. כתב המרדכי פרק קמא דקידושין דהיינו למעליותא דאף להדיוט היה מקיים מחשבתו כדין הקדש דקנה במחשבה כדכתיב כל נדיב לב והוא מבואר שהקדיש דבורו כאלו הם לשמים ועשה החול קודש וכענין זה אכלו החסידים חוליהן על טהרת הקדש והיא המתכונה שלמה שכל דיבורו ומאכלו יהיה קדש

ואמר לא רגיל על לשונו זה יעקב אבינו שנאמר והייתי בעיניו כמתעתע שלא היה בו מדת לשון הרע שאם היה אביו יודע שהוא יעקב היה הוצרך יעקב לדבר לשון הרע על עשו נגד פני אביו יצחק שעשו אינו ראוי לברכה לפי מעשיו גם כי כבר מכר לו את בכורתו וכמו שהסכים על ידו זה לבסוף על ידי הגדת עשו שאמר גם ברוך יהיה וז"ש לא רגל וגו' ר"ל שלא הרגיל עצמו בלשון הרע וההפך נאמר ברשעים למדו לשונם דבר שקר וגו':

ואמר לא עשה לרעהו רעה שלא ירד לאומנתו של חבירו כו'. ר"ל שיעסוק בתורה כמ"ש בסוף קידושין מניח אני כל האומניות שבעולם ואיני מלמד בני אלא תורה כו' והוא שבכל אומנות הנה אם יש אחר באותה מבואה שיש לו אותה אומנות הוא מעכב ע"ז שרוצה לירד לאומנותו כדאמרי' פ' לא יחפור דא"ל קפסקת לחיותי אבל באומנות של תורה אין כן דבמקרי דרדקי אמרי' שם דמודו כ"ע דלא מצי מעכב עליה דקנאת סופרים תרבה חכמה. ואמר

וחרפה לא נשא על קרובו זהו המקרב כו'. נראה לומר שאמר דחרפה לא נשא על קרובו היינו שמוכיחן ובזה הוא מקרבן אף לעצמו כי כן דרך כל הארץ על איש טוב וישר לומר ולהודיע שהוא קרובו אבל על איש הרע אף אם קרובו הוא מכחיש בו והרי זה אם אינו מוכיחן שישובו למוטב הרי הוא מרחיקו ממנו שהוא מכחיש אח"כ בו שאינו קרובו. ואמר

נבזה בעיניו נמאס זה חזקיהו שגירר כו'. בפרק מקום שנהגו ובפרק נ"ה פירש רש"י כדי שיוסרו הרשעים ויותר נראה לפרש משום כפרה כדאמרי' פרק נ"ה כי היכי דתהוי ליה כפרה לאבוה ובזה יתיישב מ"ש פרק חלק מפני מה לא מנו אמון מפני כבודו של יאשיה מנשה נמי לא נימני מפני כבודו של חזקיהו ברא מזכה אבא אבא לא מזכה ברא דכתיב ואין מידי מציל השתא דאתית להכי אחז נמי לא נימני מפני כבודו של חזקיהו ומפני מה לא מנו יהויקים כו' שנתכפר לו שלא ניתן לקבורה ויש לתת טעם בזה אמאי ברא מזכה אבוה ואבוה לא מזכה ברא ונראה דהכי קאמר ברא שהוא חזקיהו מזכה אבוה שלא הניח לקוברו ובזה נתכפר לו כמו ביהויקים ומצא לו רמז בד"ה דכתיב כי לא הביאו לקברי מלכי ישראל וכן באמון כתיב ויקשרו עליו עבדיו וימיתוהו בביתו ולא הזכיר לו קבורה אבל אבא אינו יכול לזכות ברא בכה"ג שכבר מת הוא ואינו יכול לזלזל בקבורת בנו. ואמר

ואת יראי ה' יכבד זה יהושפט כו'. יש בזה רמז בכתוב דמעיקרא כתיב מלך יהודה ובתר הכי כתיב ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' וגו' וירדו אליו מלך ישראל ויהושפט וגו' שפירוש וירד שירד מכסאו ולכך קראו בשמו שמחל על כבודו שהיה מלך אף על גב שאין כבודו מחול ואפשר שלזה נתכוין לומר אבי אבי רבי וכו' שאסור למלך למחול על כבודו רק לאביו ולרבו כדאמרינן פרק קמא דקידושין. ואמר

נשבע להרע ולא ימיר כרבי יוחנן דאמר אהא בתענית כו'. לפי שאמר הכתוב או נפש כי תשבע להרע או להיטיב וגו' אמר כי המתכונה שלמה היא שנשבע להרע כנגד היצר הרע דהיינו שלא אוכל ואהא בתענית כר"י ולא נשבע להיטיב לעצמו כגון שאוכל היום שזה הוא מרדכי היצר וז"ש ולא ימיר דהיינו שלא ישבע להיטיב לגופו שהוא תמורת הרע שנזכר נשבע להרע כר"י דלא אמר כן אלא לאשתמוטי מר"ג שלא רצה ליהנות משל אחרים: ואמר

כספו לא נתן בנשך וגו'. מבואר בפרק הרבית בחידושי ע"ש: ואמר

ושחד על נקי לא לקח כגון ר"י בר' יוסי. בסוף כתובות לפי שכל שחד הוא מקרבא דעתיה שהוא עושה לו טובה בשביל זה אבל אריס זה היה נקי ולא הביא לו ביום זה לטובת ר"י רק לטובתו שלא ילך שנית למחר והיינו על נקי בשביל שיהא נקי מה' ומישראל משא"כ בעובדא דר"י בן אלישע שאפשר היה לו למיתב לכהן אחר טרם שבא לכאן ואמר שכל עושה אחד מאלה י"א כללים על מתכונה השלמה כמו שעשו אלו הצדיקים לא ימוט לעולם:

מי כתיב כל עושה אלה עושה אלה כתיב כו'. יש לגמגם דממה שאמר מי כתיב כל עושה אלה משמע אלו הוה כתיב כל עושה אלה יתחייב לפרשו דוקא דעביד לכולהו ולא לחד מינייהו ומהא דמייתי ראיה מאל תטמאו בכל אלה מוכח דאע"ג דכתיב כל אלה יש לפרשו אחד מכל אלה ובמדרש ילקוט בספר מיכה ובגי' עין יעקב ליתא כל זה ע"ש ונראה ליישב הגי' שבתלמודינו דודאי מלת כל הונח ברוב מקומות כמשמעו אכולהו ולא אכל חדא מינייהו ומ"ה אלו הוה כתיב הכא עושה כל אלה היינו מפרשים בו דעביד לכלהו ולא דעביד חד מינייהו ולא היינו מפרשים כל כמו אל תטמאו בכל אלה דהתם מוכרע ממקומו אבל השתא כיון דלא כתיב כל אלה פירושו אחד מאלה דאל"כ ליכתב כל אלה ומ"ש תו דאלת"ה כו' שלא תאמר דאע"ג דלא כתיב כל אלה מלת אלה לחוד נמי הונח אכולהו ולא אאחת מאלה ואין לו משמעות אחר וע"ז מייתי ראיה מאל תטמאו בכל אלה דהתם ע"כ מלת אלה הונח אאחת ואם כן הכי נמי הכא כיון דלא כתיב כל איכא לפרשו אחת מאלה דאל"כ לכתוב כל ודו"ק:

בא ישעיה והעמידן על ו' כו'. כללים היותר מצוים ושאין אדם נמלט מהם וכ"א כולל חלק גדול מן המצוה ואמר הולך צדקות זה אברהם שנאמר כי ידעתיו וגו' ר"ל שהוא ודאי עשה צדקה וגמילות חסדים אבל נוסף בו שהולך צדקות להדריך את בניו לעשות צדקה שנאמר כי ידעתיו וגו' ופירוש הכתוב על פי מ"ש בחלק שלשה דברים היו בסדום האחד שאמרו למה לנו עוברי דרכים שאין באים אלא לחסרנו נשכח תורת רגל מארצנו כו' השני במשפט שקר כמ"ש דאית ליה חד תורא מרעי חד יומא דלית ליה ב' כו' דעבר במברא חד זוזא דלא עבר ב' ד' דיינים הוו התם שקראי כו'. ע"ש הג' בצדקה דאתרמי ליה עניא יהבי ליה כ"א דינר וכתב שמיה עליה ולא יהבו ליה ריפתא כי הוה מיית אתי כל חד ושקל דידיה וההיא עובדא דרביתא פלטית כו' ע"ש ולז"א הש"י ב"ה כי ידעתיו וגו' ר"ל שאודיע דבר זה לאברהם שאני מאבד הסדומים בשביל ג' עבירות אלו למען אשר יצוה את בניו ליזהר בהם שלא יעשו כן רק ושמרו דרך ה' הוא דרך עוברי דרכים להכניס אותם לבית ולעשות משפט וצדקה כמשמעו וכל זה עשה ה' למען וגו': ואמר

ודובר מישרים זה שאינו מקניט פני חבירו. שאינו מדבר בעקב ורמאות להונות חבירו כדאמרינן פרק הזהב כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה כו' והכל נפרע על ידי שליח חוץ מאונאה והטעם כי האונאה בדבור רמאות ועקב אין דינו מסור לב"ד כמ"ש שם כל דבר המסור ללב כו' ואמר מואס בבצע כגון ר"י בן אלישע מהנראה שאף שאמר פסילנא לך לדינא ולא רצה לקבל משום שחד מ"מ אחר שלא ישב עליו בדינו היה לו לקבלו אבל לא קבלו משום עושק של כהן אחר שהיה זה רגיל ליתן לו מתנותיו: ואמר

נוער כפיו וגו'. כי דיין הצדיק נוער כפיו ופותח ידו וכפיו ומראה שאין בידו כלום בפני בעלי דינין שלא יחשדוהו אחד מהן שקבל דבר מה שבידו מבעל דין חברו וזו דעת ר"י בר יוסי שאף שלא הביא האריס לטובת ר"י רק לטובת עצמו כמ"ש לעיל מ"מ לא רצה בזה מפני החשד שלא יאמרו נתנו בתורת שחד. ואמר

אוטם אזנו משמוע דמים דלא שמע בזילותא וכו'. והיינו דמים שהמבזה אותו כאילו שופך דמים דאזיל סומקא וכו'. ודמים תחת דמים ששיערו למבייש ת"ח ליטרא זהב: ואמר

ועוצם עיניו מראות וגו'. בשעה שעומדות על הכביסה נקט בכה"ג דודאי להסתכל בפני אשה ובשאר מקומות המגולים דאסור דאפשר ליזהר ולהשמר מלהסתכל בזולת עצימת עין רק שלא יגבה עיניו ובכפיפת ראש אבל בשעת הכביסה במקום מגולה בעקבת רגל האשה א"א ליזהר מלהסתכל אם לא בעצימת עין והכי מוקמינן לה בפרק ח"ה דמבעי ליה למינס נפשיה וע"ש בחדושינו ומסיים וכתיב הוא מרומים וגו' ר"ל שהמקיים אלו ששה מצות הכוללים חלק גדול ממצות התורה הוא מרומים ישכון שהוא זוכה למעלה גדולה: ואמר

בא מיכה והעמידן על ג' כו'. שהם יותר כוללים ומוסכמים גם בדת הנימוסית וז"ש דכתיב הגיד לך אדם מה וגו' שהיא דת הנמוסית המוסכם בשכלו של אדם ומה ה' דורש מעמך וגו' שהוא דת אלהית כי באלו הג' דברים הדת נימוסית תודה ומסכים לדת אלהית והם משפט ואהבת חסד והצנע לכת אבל אמר שיש יתרון לדת אלהית שהיא תשער שלא לעשות המצות בשתוף ד"א רק לש"ש והוא שאמר

והצנע לכת עם וכו' שאף בדבר המפורסם וגלוי לא יאמר האדם כך וכך וזו המצוה עשיתי שאין זה רק ליוהרא ולכבוד עצמו שהוא שתוף ד"א ואין זו מתכונה שלמה שתהיה המצוה לשמה וא"כ ק"ו לדברים שדרכן לעשות בצנעא כגון הצדקה שמלבד זה אסור לעשותה בגלוי שלא יתבייש המקבל: ואמר

שבא ישעיה ופיחת מהן והעמידן על שנים היותר כוללים בין איש לחבירו והם משפט וצדקה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה וגו' ר"ל אף שבעוה"ז שכר המצוה נעלם כמ"ש עין לא ראתה וגו' לפי שהשכר שיהיה לעוה"ב הוא בב"ת לפי שהוא בא מצדו ית' שהוא בב"ת כי לא נברא האדם רק בשבילו ב"ה לקיים העשיים כמ"ש לעיל וע"כ אמר וצדקתו להגלות בעוה"ב שתקרב התשועה ממנו ית' אז תגלה צדקתו והשכר הנעלם בעוה"ז: ואמר

שבא חבקוק וכו' שנאמר וצדיק באמונתו יחיה שהוא האחד היותר כולל לכל בר ישראל בכל עת והיא האמונה שהיא אנכי מעשיין ולא יהיה לך מלאוין ששמענום מפי הגבורה כמ"ש לעיל ר"ל מפי הגבורה שהוא אחד ומצותיו א' ולא יקבלו המצות רבוי מצדו ית' ב"ה וע"ז רמז דוד בתמני אפי שאמר כל מצותיך אמונה וגו' ר"ל שכל המצות נכללים במצוה הראשונה שהיא אמונה ששמענו מפי הגבורה וכמו שהעמידה חבקוק שנאמר וצדיק באמונתו יחיה וגו':

וישכון ישראל וכו' עיין פרש"י ועוד נראה לפרש ע"פ מ"ש דשם ישראל הוא ע"ש מעלתם וישרותם ושם יעקב ע"ש עקב מרמה וז"ש לא יעקב יאמר עוד שמך שיהיו ח"ו מעשיך בעקב ורמיה כ"א ישראל יהיה שמך ע"ש מעשיך הישרים לאל ולזה כשישראל עושין רצונו של מקום נקראו ישראל וכשאין עושין רצונו של מקום נקראו יעקב כמ"ש כי כל אח עקב יעקב וז"ש שהתנה משה בברכתו לישראל וישכון ישראל ר"ל כשאתם עושין רצונו של מקום ותהיו קרוים ישראל תשכנו בטח כמ"ש וישבתם על הארץ לבטח אבל בדד וגו' כשאין אתם עושין רצונו של מקום כעין של יעקב שהוא עקב ורמיה אז תהיו בדד כמ"ש ירמיה איכה ישבה בדד בדד ישבתי ואמר שבא עמוס וביטל זה התנאי ואמר חדל נא מתנאי זה בברכה זו כי מי יקום יעקב וגו' כי איך יהיה לו תקומה כשהוא יהיה כעין יעקב שקטן הוא ע"ש מעשיו וכן היה שנתבטל התנאי דכתיב כי נחם וגו':

משה אמר ובגוים וגו' ובא ירמיה ואמר הלוך וגו'. שדרשו פסוק זה על הגלות שאמר עם שרידי חרב בגלותם וה' יתברך ב"ה מתהלך בתוכם בגלות להרגיעם היפך שאמר משה ובגוים וגו'.

משה אמר פוקד עון וגו'. משה גופיה אמר איש בחטאו יומתו ובפ"ק דברכות רמינן הני קראי אהדדי ומשנינן הא דכתיב פוקד עון אבות וגו' כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם ודכתיב איש בחטאו וגו' כשאין אוחזין כו' אבל קרא דיחזקאל הנפש החוטאת היא תמות משמע ליה דאיירי אף כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם וביטל גזירת משה דכתיב בתר האי קרא בן לא ישא בעון אב וגו' ורשעת הרשע עליו תהיה והרשע כי ישוב וגו':

משה אמר ואבדתם וגו' בא ישעיה וכו'. נראה שהוא מפרש ואבדתם אבדה ממש כרב דמייתי ליה לקמן דהשתא בא ישעיה וביטל הגזירה ובאו האובדים וגו' אבל למאן דמפרש ואבדתם כאבדה המתבקשת לא הוה צריך לבטל הגזירה. והא דלא מייתי הני קראי מארבע גזרות לא כסדר הכתובות שבתורה ולא כסדר הנביאות אפשר דלפי ענין ד' הגזרות שיבואו זה אחר זה קחשיב להו דבדד ישב כמ"ש הוא תחלת החורבן ואחר כך שלא יהיה להם מרגוע בגלות ואחר כך שיפקוד שם עונותם על בניהם שיולדו להם בגלות ואח"כ ואבדתם ולכך מייתי נמי כסדר הזה הנביאים לבטלם ודו"ק:

שנאמר תעיתי כשה אובד בקש וגו'. אמר תעיתי כשה אובד המתבקש מבעליו כן בקש עבדיך האובד בגלות ואף שפשע העבד בך הנה מצותיך לא שכחתי והם עמי בגלות וראוי לך לבקש אותי בשביל מצותיך אשר עמי ובדרך צחות נאמר בזה הכתוב לפי מ"ש בפ' אלו מציאות דשה דכתבה בפרשת אבדה לכ"ע קשיא דלא איצטריך ליה וע"ז אמר כ"י הנני אומר תעיתי כשה אובד ר"ל כשה האובד האמור בפרשת אבדה דלא איצטריך ליה בקרא אבל הוא רמוז על ישראל הנקראים שה פזורה והם המה שה דאבדה שבתורה שהש"י ב"ה הוא בעליו של אותו השה ומבקשו להוציא מאבדתו מן הגלות וק"ל:

דלמא כאכילת קישואין כו'. פי' כאכילת קישואין שאינו נאכל כולו רק בשר שמבחוץ אבל הגרעינין והזרע שבתוכו נשארו כן ישארו זרע ישראל בגלותם ועוד י"ל דה"ק קרא ואכלה אתכם ארץ אויביכם כמו שהארץ אוכלת קישואין שלמים שמניחים בה שהבשר של הקישואין הוא כלה בארץ אבל הזרע שבתוכו אינו כלה בארץ ואדרבה הוא נשרש בארץ ומצמיח ועושה פרי שמגדל קישואין הרבה כן תאכל אתכם ארץ אויביכם שיהיה זרעכם לעתיד מפרה ומרבה בתוך ארץ אויביכם בזמן הגאולה בב"י:

וכבר היה ר"ג כו'. ר"ל כמו שאמר ריב"ח בענין ד' הגזירות שבאו הנביאים ובטלום כבר היה ר"ג כו' ואמר רע"ק דומה לענין זה שבא נביא זכריה וביטל נבואתו וגזירת אוריה שהיה לרעה כמפורש לקמן ומ"ש ושמעו קול המונה של רומי כו' בע"י מפורש שאין זה קול המונה ממש אבל רצה בו קול המיית ההצלחות הזמניות אשר הם שקטים ושלוים כו' ע"ש: