בתוס' בד"ה טבול יום מנ"ל כו' ואין לתרץ נמי כו'. יש לדקדק בדבריהם מה תיקנו בזה דהא כמו בדגלי בטבול יום לא נילף מיניה מחוסר כפורים משום דטבול יום חמיר דפסיל בתרומה ואפ"ה כיון דגלי בטבול יום דטמא אף דקלישא טומאתיה תו דרשינן מוטהרה מכלל שהיא טמאה א"כ ה"נ נהי דמוקמינן חד ריבויא למחוסר כיפורים ולא נילף מיניה טבול יום משום דמחוסר כיפורים מחוסר מעשה הוא מ"מ כיון דגלי במחוסר כיפורים דטמא אע"ג דקלישא טומאתיה תו דרשינן וטהר מכלל שהיא טמא לרבות טבול יום. ונראה דלהתוספות דהכא #(א) ליכא לאקשויי דכבר הוצרכו לומר תירוץ אחר גבי טבול יום דהא כתיב טמא בהדיא בכלי טבול יום כמ"ש לעיל ותירצו דצריך קרא גבי עבודה כו' וגבי אכילת תרומה וקדשים קרא אחרינא כו' וא"כ כ"ש דמוטהר מכלל כו' ליכא למילף. ותירוצם דאי לאו קרא דרבי סימאי מהני לן לגבי מחוסר כיפורים #(ב):
בא"ד ועוד י"ל דצריך קרא לרבות טבול יום כו' . בראשונה תירצו קושיא אחרונה דאיצטריך ריבויא במחוסר כיפורים בביאת מקדש ולא הוי ילפינן מוטהרה משום דבמת לא שייך מחוסר כיפורים. ועוד י"ל לתרץ קושיא שניה דאיצטריך ריבויא לטבול יום ולא ילפינן מורחץ במים וטמא עד הערב משום דמשמע אבל נתחטא שהזה ושנה וטבל כו':
בא"ד ומהני טעמי אתי שפיר דליכא למימר כו' . למה לי אידך קרא נילף מביאת מקדש דהא איתקש קודש למקדש. אבל לא נתחוור לי מאי דקאמרי דהא קרא דביאת מקדש משתעי לפטורא ועי'. וז"ל התוס' פרק הערל וא"ת ולשתוק מוטהר דהכא ומלא יחללו דזבחים ונילף קודש ועבודות מדאיקרי טמאים לענין ביאת מקדש ואומר ר"י דאי לאו קרא דהכא לא הוה דרשינן התם טמא יהיה לרבות טבול יום כו' אלא הוי מוקמינן ליה לדרשא אחריתא ע"כ ועיין. ויש לכוין דבריהם דהכא ג"כ עפי"ז כיון דמשמעות אבל נתחטא שהזה כו' פטור מכרת לא הוי מרבינן מטמא יהיה כו' טבול יום ומחוסר כיפורים [ג"כ לא הוי מרבינן כיון דלא משכחת לה בטומאת מת] ועי':
בסה"ד וקרא ובא השמש וטהר איצטריך כו'. ר"ל דילפינן מיניה אכילת קודש בטבול יום בפ' הערל איצטריך משום דכתיב בפרשת אמור בשרץ דקיל טפי מנדה ושכבת זרע. וזה תירוץ לקושיא הראשונה [התימה דגבי זב וזבה כו' כתיב כמה פעמים ורחץ במים וטמא עד הערב כו']. ולא יחללו איצטריך לפרושי דלא הוי דרשינן וטהר מכלל כו' אי לאו קרא דר' סימאי כמ"ש לעיל ואה"נ לפי קושיות התוס' לא איצטריך ולא יחללו ג"כ רק נקטו בלשונם ובא השמש וטהר דכתיב בשרץ. ולא יחללו לפרושי אתא #(ג):
בהגה"ה הא לא אתיא לן מחוסר כיפורים אי לאו כו' ולא לכתוב טמא וי"ל כו' לא חש לדקדק הסוף דיבור. ומתחיל הדיבור רמז לטבול יום שאם עבד חילל מנין כו':
בתוס' בד"ה דגמר חילול חילול כו' דממעטי התם רבנן בעל מום כו' דלא חשיב לה התם משום דטמא וטבול יום כו' חילול מתרומה נימא דפסול בתרומה במיתה ולא פסול כו' וי"ל כיון דמחיל עבודה כטמא כדנפקא לן מוינזרו כו' בגזירה שוה דחילול חילול גמרי מתרומה כו'. ובשמעתין הכא שפיר קאמר כיון דהאי חילול דלחם אלהיו ניתן לידרש מתרומה מסתברא לאוקמי במאי דפסיל בתרומה #(ד):