Chapter 126קכ״ו
1 א

והנה ידוע כי התורה נקרא מגילה עפה שהיא יותר גדולה מכל העולמות והוצרך השי"ת לצמצם התורה בכדי שיוכל להזריח אור התורה בהעולמות, והנה בכל דבר יש בו חומר וצורה ואפי' בתורה יש בה חומר וצורה חומר הם האותיות והצורה הוא הנקודות שהם חיות האותיות מפני שהנקודה הוא תמונת יו"ד שהיא חכמה והחכמה תחי' וכו' וכולם בחכמה עשית ומה גם שא"א לכתוב אות א' בלתי כתיבת תחילה נקודה א' ואף שבאות יו"ד יש ג"כ כמה נקודות כשמתחלק לנקודות קטנות עכ"ז בכללות נקרא יו"ד נקודה וחיות ומה גם שאות יו"ד הוא דבר ממוצע בין האותיות יחידות לעשירות וכמו שיש למעלה דבר א' הממוצע כמו בטעמים נקודה אחת פעמים נקראת רביע מהטעמים ופעמים אותה צורת נקודה עצמה נקרא חולם שהוא מן הנקודת וכן אות י' עצמו הוא דבר ממוצע בין היחידות לעשירית וזהו אל"ף בי"ת אלף בינה אלף הוא חכמה שהוא החיות ובינה הוא האותיות והנה התורה אם היתה נוטה לא' מהקצוות כמו למדת החסד היתה מתפשטת ביותר כמדת החסד ואהבה ולא היה יכולים לקבלה ולכך הוצרך הש"י לצמצם התורה שיהא מדת היראה הנקרא צמצום למשל אדם שהוא ירא מחבירו ובוש ממנו הוא מקטין עצמו ומצמצם א"ע ואעפ"כ לא היה יכולים לקבלה עד שהוצרך לכללה במדת רחמים הנוטה לב' הקצוות. למשל עשיר המרחם על העני נמצא הרחמים ממוצע בין העשיר והעני שהוא בין חסד לדין וזהו קיום העולם וז"ש רז"ל בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא תליתאה בירחא תליתאי ביום תליתאי לעם תליתאי. ויובן מן הנ"ל שהתורה היא עקרה מג' קצוות הנ"ל וישראל ג"כ יש להם ג' מדות הנ"ל ביישנים רחמנים גומלי חסדים וירחא תליתאי ויומא תליתאי ג"כ מכווין לדבר א' גם כהנים לוים וישראלים הם ג' מדות הנ"ל. כידוע ונחזור לענין שאות י' היא חיות כל האותיות וחיות הבינה היא אות י' בכללות ר"ל כל א' כלול מי' וזהו הק' מקדוש ובינה נקרא דלת כי היא לבחי' דלית ר"ל מקבלת היא ד' מקדוש ואות י' כשהוא מתפשט ומתארך נעשה ו' היא ו' מקדוש ואות ש' מקדוש הוא ג' קווין חג"ת אורייתא תליתאי ונעשה קדוש וז"ש קדושים תהיו יכול כמוני פי' שלא יעלה ע"ד להתנהג במדותיו כשם שאני משפיע ומחיה את התחתונים ומזריח עליהם אור תורתי בכדי שיתקדשו בקדושתי יכול גם אתם תרצו להתפשט למטה ולהשפיע אל החיצונים שהוא ענייני עוה"ז ח"ו אהבה זרה או יראה זרה או בושה בד"ת או בעבודת השם וכיוצא בזה לכך אמר ת"ל כי קדוש אני מה שאני נק' קדוש מחמת המדות שלי שאני משפיע בכם מפני שקדושתי למעלה מקדושתכם כלומר מפני שקדושתי למעלה לכך אני צריך להתנהג בכל המדות בכדי להשפיע לכם קדושה וז"ש קדושתי למעלה מקדושתכם אבל לא כן אתם אלא קדושים תהיו לשון הווה שתהי' תמיד קדושה בכם במה שתהיו דבוקים בעבודתי ואז יושפע לכם שפע קדושה ולא שתשפיעו הקדושה למטה בחיצונים ח"ו רק בעצמיכם תהיו קדושים כנ"ל:

2 ב

במדרש שבעת ימי' יהיה תחת אמו ומיום השמיני וכו' וזש"ה אדם ובהמה תושיע ה'. משל למלך שנכנסו לגיונותיו למדינה אמר אני גוזר שכל הליגיונות לא יראו פני עד שיראו תחילה המטרוניתא. כך אמר הקב"ה והיה שבעת ימים וכו' ואין שבעת ימים בלא שבת ואח"כ ירצה לקרבן וכן באדם ביום השמיני ימול וכו'. ע"ש, וי"ל ע"פ משארז"ל סוף מעשה תחילת המחשבה וזהו משל למי שמחשב בלבו לבנות לו בית או לעשות לו בגד הנה המחשבה היא בכללות שרצונו שיהיה לו בית גמור ושלם או בגד גמור ושלם ואח"כ חושב שצריך לו בעלי מלאכות ושאר דברים ואח"כ כשבא לפעול המעשה הנה הוא בהיפך מתחילה הוא מכין צרכי הבנין כמו העצים והאבנים ובע"מ ואח"כ נשלם הבנין וזהו כלל ופרט ופרט וכלל כי במחשבה הכלל קודם לפרט ובמעשה הפרט קודם לכלל וזהו מתחילה יו"ד ר"ל הי' הוא הכלל וממנו נמשך לד' שהוא הפרט וה"ה תתאה בעצמו צורתה ד"ו פרט וכלל נמצא מה שהיה במחשבה תחלה דהיינו בהעלם יו"ד כנ"ל שהוא כלל ופרט זהו סוף המעשה ה' תתאה הנק' עשי' והיא ד"ו פרט וכלל נמצא נגמרה המחשבה בשלימות והנה ידוע שה' תתאה נק' שבת וזהו בראשי' אותיות שבת שמתחילה היה עולם חסר מנוחה ולא היה עולם שלם וכשבא שבת בא מנוחה וזה קיום העולם שהוא עתה בשלימות ולכך מתחלה לא נאמר השם שלא עד השבת וזה היה במחשבה תחלה במלת בראשית וכן בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית נמצא היו ישראל במחשבה תחילה ואחור במעשה גם כי הקב"ה ברא את העולם יש מאי"ן והצדיקים עושים במעשיהם אי"ן מיש כמו הקרבנות שהבהמה היא יש מעשי גשמי והצדיקים מקרבין אל הקדושה ונעשה אי"ן רוחני נמצא בתחילה היה אי"ן ולבסוף אי"ן וזהו אני אותיות אי"ן שמאני שהוא עשי' נעשה אי"ן וכ"ז יכולים הצדיקים לעשות אחר שלימות הבריאה והיצירה והעשיה כנ"ל וזהו אחר שבא שבת ובא המנוחה ולא היה העולם חסר אבל קודם שבת לא היה יכולים לפעול מעשיהם שהם מגמתם לעשות מיש אי"ן ואז אף היש לא נגמר בשלימותו וזה שאמר מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן לה' כנ"ל וכן במילה כי כל מעשי המצות הם על הכוונה הנ"ל [כאן חסר]: