Torah 64:5 ס״ד:ה׳
1 א

ה וְדַע, שֶׁעַל יְדֵי הַנִּגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, הוּא מַעֲלֶה אֶת הַנְּשָׁמוֹת מִן הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזֹּאת שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי שֶׁנָּפְלוּ לְשָׁם. כִּי דַּע, שֶׁכָּל חָכְמָה וְחָכְמָה שֶׁבָּעוֹלָם יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן מְיֻחָד, שֶׁזֶּה הַזֶּמֶר מְיֻחָד לְחָכְמָה זוֹ, וּמִזֶּה הַזֶּמֶר נִמְשֶׁכֶת הַחָכְמָה הַזֹּאת. וְזֶה בְּחִינוֹת (תהלים מז): זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל; שֶׁכָּל שֵׂכֶל וְחָכְמָה יֵשׁ לוֹ זֶמֶר וְנִגּוּן.

5. Know, too, that by means of the melody of the tzaddik who is the aspect of Moshe, he elevates from the heresy of the Vacated Space the souls that fell into there. For know! each and every wisdom in the world has its particular song and melody. This song is particular to that wisdom, so that this wisdom is derived from that song. This is the aspect of “sing an intelligent song” (Psalms 47:8), since each intellect and wisdom has a song and melody.

2 ב

וַאֲפִלּוּ חָכְמַת הָאֶפִּיקוֹרְסוּת, יֵשׁ לָהּ נִגּוּן וְזֶמֶר הַמְיֻחָד לַחָכְמָה הָאֶפִּיקוֹרְסוּת. וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (חגיגה טו:): אַחֵר מָה הֲוֵי בֵּהּ, זִמְרָא יְוָנִי לֹא פְּסַק מִפֻּמֵּהּ, וּכְשֶׁהָיָה קָם מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, כַּמָּה סִפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ. כִּי זֶה תָּלוּי בָּזֶה, כִּי עַל יְדֵי זֶמֶר הַנַּ"ל שֶׁלֹּא פָּסַק מִפִּיו, עַל יְדֵי זֶה הָיוּ הַסִּפְרֵי מִינִין נוֹפְלִין מִמֶּנּוּ, כִּי זֶה הַזֶּמֶר הָיָה מְיֻחָד לְזֶה הָאֶפִּיקוֹרְסוּת וְהַמִּינוּת שֶׁהָיָה לוֹ.

Even heresy has a melody and song that is particular to heretical wisdom. This is as our Sages, of blessed memory, said: And Acher, what was his shortcoming? A Greek song never ceased from his lips, and when he would rise from his studies, books of heresy would fall from [his bosom] (Chagigah 15b). For one is dependent upon the other: because of the aforementioned song that did not cease from his lips, the books of the heretics would fall from him. This is because that song was particular to this heresy of his.

3 ג

נִמְצָא, כָּל חָכְמָה וְחָכְמָה לְפִי בְּחִינָתָהּ וּמַדְרֵגָתָהּ, כֵּן יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן הַשַּׁיָּךְ וּמְיֻחָד אֵלָיו. וְכֵן מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה, כִּי בְּחִינַת הַחָכְמָה שֶׁבַּמַּדְרֵגָה הַיּוֹתֵר עֶלְיוֹנָה, יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן יוֹתֵר עֶלְיוֹן לְפִי בְּחִינָתָהּ. וְכֵן לְמַעְלָה מַעְלָה עַד רֵאשִׁית נְקֻדַּת הַבְּרִיאָה שֶׁהִיא תְּחִילַת הָאֲצִילוּת, וְשָׁם אֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה, וְאֵין מַקִּיף לְאוֹתָהּ חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם, כִּי־אִם אוֹר הָאֵין־סוֹף הַמַּקִּיף לֶחָלָל הַפָּנוּי, שֶׁבְּתוֹכוֹ כָּל הַבְּרִיאוֹת וְהַחָכְמוֹת.

Thus it is that every wisdom, commensurate with its aspect and level, has its song and melody that pertains and is particular to it. The same is true for each and every level. The aspect of wisdom of a higher level has a more exalted song and melody commensurate with its level. And likewise higher and higher, until the starting point of the creation, which is the inception of Atzilut. There is nothing higher than it. Thus there is nothing surrounding the wisdom there other than the Light of Ein Sof that surrounds the Vacated Space in which are all the creations and all the wisdoms.

4 ד

וּבְּוַדַאי גַּם שָׁם יֵשׁ בְּחִינַת חָכְמָה, אַךְ הַחָכְמָה שֶׁיֵּשׁ שָׁם בְּאוֹר אֵין סוֹף, אִי אֶפְשָׁר לֵידַע וּלְהַשִּׂיג אוֹתָהּ, כִּי אֵין סוֹף הוּא הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בְּעַצְמוֹ, וְחָכְמָתוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל, וְאֵין שָׁם רַק בְּחִינַת אֱמוּנָה, שֶׁמַּאֲמִינִים בּוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאוֹרוֹ הָאֵין סוֹף מְסַבֵּב כָּל עָלְמִין וּמַקִּיף הַכֹּל. וֶאֱמוּנָה יֵשׁ לָהּ גַּם כֵּן זֶמֶר וְנִגּוּן הַמְיֻחָד לֶאֱמוּנָה, וּכְמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים שֶׁאֲפִלּוּ אֱמוּנוֹת עַכּוּ"ם בְּדִבְרֵי טָעוּתָם, יֵשׁ לְכָל אֱמוּנָה שֶׁל עַכּוּ"ם נִגּוּן מְיֻחָד, שֶׁמְּזַמְּרִין בּוֹ וְעוֹרְכִין בּוֹ בְּבֵית תְּפִלָּתָם, כֵּן לְהֵפֶךְ בִּקְדֻשָּׁה, כָּל אֱמוּנָה יֵשׁ לָהּ זֶמֶר וְנִגּוּן.

Certainly there is an aspect of wisdom there as well, however it is impossible to know and comprehend the wisdom of the Light of Ein Sof. This is because Ein Sof is God Himself, and His wisdom is altogether incomprehensible. In that place there is only the aspect of faith; that we believe in God, that His Infinite Light encircles all worlds and surrounds everything. And faith, too, has a song and a melody particular to faith. We find this even with regard to the misguided beliefs of idolaters; each idolatrous faith has its particular melody, which they play and perform in their houses of prayer. The same is true of its opposite, of holiness. Each faith has its song and melody.

5 ה

וְאוֹתוֹ הַזֶּמֶר הַמְּיֻחָד לָאֱמוּנָה הַנַּ"ל, שֶׁהוּא אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה מִכָּל הַמִּינֵי חָכְמוֹת וֶאֱמוּנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הַיְנוּ אֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ הַסּוֹבֵב כָּל עָלְמִין כַּנַּ"ל, אוֹתוֹ הַזֶּמֶר הוּא גַּם כֵּן לְמַעְלָה מִכָּל הַנְּגִינוֹת וּזְמִירוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, הַשַּׁיָּכִים לְכָל חָכְמָה וֶאֱמוּנָה. וְכָל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת, נִמְשָׁכִין מִזֶּה הַזֶּמֶר וְהַנִּגּוּן, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִכָּל הַזְּמִירוֹת וְהַנִּגּוּנִים שֶׁל כָּל הַחָכְמוֹת. כִּי הוּא הַזֶּמֶר הַשַּׁיָּךְ לְהָאֱמוּנָה בְּהָאוֹר אֵין סוֹף עַצְמוֹ, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל.

The song that is particular to the aforementioned faith, the faith that is more exalted than all the types of wisdom and faith in the world—i.e., faith in the Infinite Light itself, which encircles all worlds, as explained above—that song, too, is higher than all the melodies and songs in the world that pertain to every wisdom and faith. And all the songs and melodies of all the wisdoms are drawn from this song and melody, which is more exalted than all the songs and melodies of all the wisdoms because it is the song that pertains to faith in the Infinite Light itself, which is higher than everything.

6 ו

וְלֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁיַּהְפֹּךְ לְכָל הָעַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻּלָּם בְּשֵׁם ה' (צפניה ג׳:ט׳), וְהַכֹּל יַאֲמִינוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ, אָז יִתְקַיֵּם (שיר השירים ד׳:ח׳): תָּבוֹאִי תָּשׁוּרִי מֵרֹאשׁ אֲמָנָה, מֵרֹאשׁ אֲמָנָה דַּיְקָא, הַיְנוּ בְּחִינַת אֱמוּנָה עֶלְיוֹנָה זוֹ הַנַּ"ל, שֶׁהוּא רֹאשׁ לְכָל הָאֱמוּנוֹת כַּנַּ"ל. וְזֶה תָּשׁוּרִי דַּיְקָא, הַיְנוּ הַנִּגּוּן וְהַזְּמַן הַשַּׁיָּךְ לרֹאשׁ אֱמוּנָה זוֹ כַּנַּ"ל.

But in the Future, when ‘[the speech of] all the nations will be turned into pure speech, that they may all call out in God’s Name’ (cf. Zephaniah 3:9), and they will all believe in Him, then “Come, sing from the summit of Amanah” (Song of Songs 4:8) will be fulfilled. Specifically “from the summit of AMaNaH”—i.e., the aspect of the aforementioned exalted ÆMuNaH (faith), which is the summit of all the faiths, as explained above. And this is specifically “sing”—i.e., the melody and song that pertains to this summit of faith, as explained above.

7 ז

וְלִבְחִינַת זֶמֶר שֶׁל אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה הַזֹּאת, אֵין מִי שֶׁיִּזְכֶּה כִּי אִם צַדִּיק הַדּוֹר שֶׁהוּא בְּחִינַת מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּמַדְרֵגַת אֱמוּנָה זוֹ, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, בְּחִינַת: שְׁתֹק כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ שֶׁהִיא עֲדַיִן לְמַעְלָה מֵהַדִּבּוּר כַּנַּ"ל. כִּי מֹשֶׁה הוּא בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל.

Now, the only one who merits the aspect of the melody of this exalted faith is the tzaddik of the generation, who is the aspect of Moshe. He is on this level of faith, which is the aspect of silence, the aforementioned aspect of “Be silent! Thus has it arisen in thought.” That is, it is still higher than speech, because Moshe is the aspect of silence, as explained above.

8 ח

וְזֶה (שמות ט״ו:א׳): אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה, וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין צא:): שָׁר לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא יָשִׁיר, מִכָּאן לִתְחִיַּת הַמֵּתִים מִן הַתּוֹרָה, שֶׁעָתִיד מֹשֶׁה לָשִׁיר לֶעָתִיד לָבוֹא גַּם כֵּן. כִּי כָּל הַשִּׁירוֹת, בֵּין שֶׁל עוֹלָם הַזֶּה בֵּין שֶׁל לֶעָתִיד לָבוֹא, הוּא רַק אֵצֶל מֹשֶׁה, שֶׁהוּא בְּחִינַת שְׁתִיקָה, שֶׁזָּכָה לַזֶּמֶר שֶׁשַּׁיָּךְ לָאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל, שֶׁשָּׁם נִכְלָלִין כָּל הַזְּמִירוֹת, כִּי כֻלָּם נִמְשָׁכִים מִמֶּנָּה.

This is the explanation of (Exodus 15:1): “Then Moshe will sing.” Our Sages, of blessed memory, said: It does not say “sang” but “will sing.” This is a Biblical source for resurrection of the dead (Sanhedrin 91b). Moshe will sing in the Future as well. For all the songs, whether of this world or of the Future, are only with Moshe, who is the aspect of silence. He merited the song that pertains to the most exalted faith of all, in which all the songs are encompassed since they are all drawn from it.

9 ט

וְזֶה שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י: יָשִׁיר – יוּד עַל־שֵׁם הַמַּחֲשָׁבָה נֶאֶמְרָה. הַיְנוּ בְּחִינוֹת כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה הַנַּ"ל, בְּחִינוֹת מֹשֶׁה, בְּחִינוֹת שְׁתִיקָה כַּנַּ"ל.

This is as Rashi comments: “yashir (will sing): the yod connotes thought”—i.e., the aforementioned aspect of “Thus has it arisen in thought,” the aspect of Moshe/silence, as explained above.

10 י

וְעַל כֵּן עַל יְדֵי נִגּוּן שֶׁל הַצַּדִּיק, שֶׁהוּא בְּחִינוֹת מֹשֶׁה כַּנַּ"ל, עַל יְדֵי זֶה עוֹלִים וְיוֹצְאִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁנָּפְלוּ בְּתוֹךְ הָאֶפִּיקוֹרְסוּת הַזּאֹת שֶׁל חָלָל הַפָּנוּי, כִּי נִגּוּנוֹ הוּא בִּבְחִינוֹת רֹאשׁ אֱמוּנָה, הַיְנוּ אֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה עַל הַכֹּל, שֶׁעַל יְדֵי נִגּוּן וֶאֱמוּנָה זוֹ נִתְבַּטְּלִים כָּל הָאֶפִּיקוֹרְסוּת, וְנִכְלָלִים וְנִתְבַּטְּלִים כָּל הַנִּגּוּנִים בְּתוֹךְ הַנִּגּוּן הַזֶּה, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַכֹּל, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִמְשָׁכִים כָּל הַנִּגּוּנִים כַּנַּ"ל:

Therefore, by means of the melody of the tzaddik who is the aspect of Moshe, as explained above, all the souls that succumbed to this heresy of the Vacated Space ascend and emerge. This is because his melody is in the aspect of the summit of faith—i.e., the most exalted faith of all—since through this melody and faith all heresy is nullified. And all the melodies are encompassed and made null within this melody, which is the highest of all since all melodies are drawn from it, as explained above.