59נ״ט
1 א

(ט"ז סק"א קצת בע"א. כי הב"י הקשה אדברי הטור והאריך ע"ש ואחת מהקושיות הוא מה שהביא כאן בהג"ה וה"ה אם לא אמר תחילה רק יוצר כו' ומלשון הטור שהוא כלשון המחבר משמע דבה"ג יצא ובביאורו של הט"ז מיושב כמ"ש אח"כ דבה"ג כ"ש שלא יצא והמעיין בב"י יראה שבביאורו של הט"ז נתישבו עוד קושיות ואין להאריך כ"כ:

2 ב

(שם) החיתום הוי פי'. ר"ל דהכל הולך אחר החיתום מתפרש בשני עניינים דאם החיתום היה שלא כראוי לא יצא בשום אופן אבל אם החיתום היה כראוי דיצא צריך אליו עוד צירוף כראוי דהיינו או כפתיחה או כאמצע והטעם הוא דבעינן שיהא החתימ' מעין הפתיחה או מעין סמוך לחתימה דהיינו באמצע:

3 ג

(מ"א סק"א) דאם סיים. היינו מש"ש בש"ע סעיף ב' לקח כוס מים ואמר בא"י אמ"ה בפה"ג ותכ"ד נזכר שטעה וסיים שנ"ב יצא אע"ג דלא הוי שם רק הסיום לבד כראוי ותי' דהכא אם לא הי' רק הסיום לבד כראוי הרי שינה מהמטבע דהמטבע היא ארוך דהיינו פתיחה וחתימה והוא קצרו שלא אמר רק החתימה לבד:

4 ד

ש"ע סעיף ד' ולא יענה אמן. ומ"ש רמ"א בריש הג"ה וימהר לסיים כו' היינו בברכת יוצר אבל בברכת אהבה מודה רמ"א כמ"ש בב"י הטעם כיון דברכה זו הוא על ק"ש אין ראוי להפסיקה ע"ש בשם רבינו יונה מיהו בד"מ אות ו' מבואר שחולק על רבינו יונה אלא כהרא"ש ס"ל דעונין אמן גם אחר ברכת אהבה וזהו שהגיה רמ"א וכתב ועיין לקמן סי' ס"א רצונו דשם בהגה"ה סוף סעיף ג' כ' שיאמר אמן:

5 ה

ש"ע סעיף ה' ממקום שפסק אע"ג דבשאר ברכות אם טעה בה צריך השני להתחיל מראש הברכה שטעה הראשון שאני הכא שהקדושה חשובה כסוף ברכה כ"כ הטור:

6 ו

(מ"א סק"ז) באופנים מתחיל. דכתב תרי בבא באופנים או מאופנים עד סוף כו' משמע דטעה באופנים יתחיל באופנים ומה שסיים מלאל ברוך קאי על בבא השני. אך עיקר כוונת המג"א להוכיח דלא כהל"ח דסבירא ליה דלא נקרא סיום ברכה אלא אחר בכ"י ממקומו ואם טעה באופנים חוזר לראש והוכיח דאינו כן אלא דאחר ק' ק' ק' הוה סיום ברכה וד"ז נמשך ממילא דאם טעה באופנים מתחיל באופנים וכמ"ש תחילה וק"ל:

7 ז

(ט"ז סק"א) דבה"ג יצא דפשיטא דעדיף הוקשה לו דלמא רבותא קמ"ל פתח ביוצר אור וסיים במ"ע ובאמצע אמר נמי מ"ע אף ע"ג דהוי החתימה מעין סמוך לחתימה ומכ"ש פתח ביוצר וסיים ביוצר ובאמצע מ"ע דלא הוי החתימה רק מעין הפתיחה ולא מעין סמוך לפתיחה לכן כ' הט"ז דפשיטא מצד הסברא דעדיף טפי בכה"ג ולכן אם איתא דבה"ג לא יצא הו"ל לאשמעי' הך מלתא וק"ל: