Kinot for Tisha B'Av Day, Chapter 7 קינות ליום תשעה באב, ז׳

מחבר: רבי אלעזר הקליר

אֵיכָה אַצְתָּ בְּאַפֶּךָ לְאַבֵּד בְּיַד אֲדוֹמִים אֱמוּנֶיךָ.

Why did You hasten Your anger and thus allow Your faithful disciples to perish at the hands of the Romans?

וְלֹא זָכַרְתָּ בְּרִית בֵּין הַבְּתָרִים אֲשֶׁר בֵּרַרְתָּ לִבְחוּנֶיךָ. וּבְכֵן בִּטִּינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remember Your covenant to create a link between You and our forefathers who were tested and not found wanting. Therefore, hear our lament “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה גָּעַרְתָּ בְּגַעֲרָתֶךָ לַגְלוֹת בְּיַד גֵּאִים גְּאוּלֶיךָ.

Why do You rebuke us, who were once redeemed, with your scolding into the hand of the haughty ones?

וְלֹא זָכַרְתָּ דְּלִיגַת דִּלּוּג דֶּרֶךְ אֲשֶׁר דָּלַגְתָּ לִדְגָלֶיךָ. וּבְכֵן דִּבַּרְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remember the skipping steps of the path of Your banners. Therefore we speak: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה הַגְתָּ בְּהֶגְיוֹנֶךָ לַהֲדוֹף בְּיַד הוֹלְלִים הֲמוֹנֶיךָ.

Why do you contemplate such logic thrusting us into the hands of such an immoral mob?

וְלֹא זָכַרְתָּ וִעוּד וֶתֶק וֶסֶת אֲשֶׁר וִעַדְתָּ לִוְעוּדֶיךָ. וּבְכֵן וְקוֹנֵנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet you don’t remember the laws which You set out for Your appointed assembly. Therefore we lament: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה זָנַחְתָּ בְּזַעֲמֶךָ לְזַלְזֵל בְּיַד זָרִים זְבוּלֶךָ.

Why do You abandon Your Sanctuary in fury to degradation by the hands of abhorrent strangers?

וְלֹא זָכַרְתָּ חִתּוּן חֻקֵּי חוֹרֵב אֲשֶׁר חָקַקְתָּ לַחֲמוּלֶיךָ. וּבְכֵן חִוִּינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet You don’t remember the giving of Your Torah at Horab, whose laws You etched in stone. Therefore we state: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה טָרַחְתָּ בְּטָרְחֶךָ לִטְרוֹף בְּיַד טְמֵאִים טְלָאֶיךָ.

Why do You take so much trouble to allow them to savage us like impure lambs.

וְלֹא זָכַרְתָּ יְקַר יְדִידוּת יֹשֶׁר אֲשֶׁר יִחַדְתָּ לְיוֹדְעֶיךָ. וּבְכֵן יָלַלְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet You don’t remember the precious, friendship with those You set apart. Therefore we cry out: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה כִּוַּנְתָּ בְּכַעֲסֶךָ לְכַלּוֹת בְּיַד כְּפִירִים כַּרְמֶךָ.

Why have You this desire with Your anger to allow the destruction of your vineyard by the hands of this ravenous nation.

וְלֹא זָכַרְתָּ לֹא לִזְנוֹחַ לְעוֹלָם אֲשֶׁר לִמַּדְתָּ לִלְקוּחֶיךָ. וּבְכֵן לָהַגְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet You don’t remember the lessons You taught for eternity about injustice of Your sold ones. Therefore we babble: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה מִלַּלְתָּ בְּמָאֳסֶךָ לִמְחוֹת בְּיַד מוֹנִים מְנַשְּׂאֶיךָ.

Why do You decree with fury the exile of Your people, carried away by the hands of these deceivers?

וְלֹא זָכַרְתָּ נְשִׂיאַת נוֹצַת נֶשֶׁר אֲשֶׁר נָשָׂאתָ לִנְשׂוּאֶיךָ. וּבְכֵן נָהִינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remember carrying us off on the wings of an eagle at our marriage. Therefore we wail: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה שַׂחְתָּ בְּסַעֲרֶךָ לְסַגֵּר בְּיַד סֵעֲפִים סַהֲדֶיךָ.

Why have You shut us out from Your merciful embrace into the hands of thoughtless fiends.

וְלֹא זָכַרְתָּ עֹז עֲדִי עֲדָיִים אֲשֶׁר עִטַּרְתָּ לַעֲבָדֶיךָ. וּבְכֵן עָנִינוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remember Your true beloved witness who is Your adorned servant. Therefore we answer: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה פַּצְתָּ בְּפַחְדֶּךָ לְפַגֵּר בְּיַד פָּרִיצִים פְּלָאֶיךָ.

Why have You withheld Your fearfulness and handed us into the hands of the wicked and reckless.

וְלֹא זָכַרְתָּ צַהֲלַת צְבִי צַדִּיק אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִצְבָאֶיךָ. וּבְכֵן צָעַקְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remembered the jubilations from the beautifully righteous which rang out from Your people. Therefore we cry out: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה קָרָאתָ בִּקְרִיאָתֶךָ לִקְנוֹת בְּיַד קָמִים קְרוּאֶיךָ.

Why have You proclaimed Your declaration for our sale, in Your name, into the hands of the enemy.

וְלֹא זָכַרְתָּ רֶגֶשׁ רֶכֶב רִבּוֹתַיִם אֲשֶׁר רָצִיתָ לְרֵעֶיךָ. וּבְכֵן רָגַנְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remembered the emotions we had at Sinai where Your love and desires where revealed to them. Therefore we groan: “Remember LORD what has occurred to us”.

אֵיכָה שָׁאַפְתָּ בְּשַׁאֲפֶךָ לִשְׁלוֹת בְּיַד שׁוֹדְדִים שְׁלֵמֶיךָ.

Why have You striven in Your desire to allow us to be ruled over by these despoiling robbers?

וְלֹא זָכַרְתָּ תֹּקֶף תַּלְתַּלֵּי תֹּאַר אֲשֶׁר תִּכַּנְתָּ לִתְמִימֶיךָ. וּבְכֵן תָּאַנְנוּ. זְכוֹר יְיָ מֶה הָיָה לָנוּ:

Yet not remember the glorious curls of hair which You arranged for Your innocent ones. Therefore we howl: “Remember LORD what has occurred to us”.

תָּאַנְנוּ לִשְׁפּוֹךְ [דְּמָעוֹת] כַּמַּיִם. עַל מָה בְּיוֹם זֶה נִשְׁבִּינוּ פַּעֲמַיִם. זָכְרִי בִּהְיוֹתִי בְּשַׁלְוָה יוֹשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלַיִם. רָגַנְתִּי, וְעַתָּה אַאֲדֶה עַד חוּג שָׁמָיִם:

We lament by pouring out (with tears) like water. Upon this day we were captured twice. I Remember the tranquility of dwelling in Jerusalem. I now grieve and my laments circle like vapor up to heaven.