Kiddushin 78b:8קידושין ע״ח ב:ח
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Kiddushin 78b:8"
Toggle Reader Menu Display Settings
78bע״ח ב

האי קרא רישא בכהן גדול וסיפא בכהן הדיוט אמר ליה אין

Concerning this verse from Ezekiel, the first clause addresses a case with a High Priest, as it states that he may not marry a widow, and the latter clause addresses a case with a common priest, as it states that he may marry a widow. Is that a reasonable manner in which to interpret a verse? Rava said to him: Yes, that is the correct interpretation of the verse.

וכתב קרא הכי אמר ליה אין דכתיב (שמואל א ג, ג) ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' והלא אין ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד אלא נר אלהים טרם יכבה בהיכל ה' ושמואל שוכב במקומו

Rav Naḥman proceeded to ask: But can a verse be written in this way, addressing two different subjects without any demarcation? Rava said to him: Yes, and there is a similar case, as it is written: “And the lamp of God was not yet gone out, and Samuel was laid down to sleep in the Temple of the Lord” (I Samuel 3:3). If read literally, this verse is puzzling. It apparently states that Samuel was lying in the Sanctuary, but there is a right to sit in the courtyard of the Temple only for the kings of the house of David alone. How then could Samuel be laid down to sleep in the Temple? Rather, the verse should be understood as follows: “And the lamp of God was not yet gone out” in the Temple of the Lord, “and Samuel was laid down” in his place outside the Temple.

(יחזקאל מד, כב) והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו מכהן אין מישראל לא הכי קאמר מכהן יקחו משאר כהנים יקחו תניא נמי הכי מכהן יקחו משאר כהנים יקחו

Since the Gemara quoted the verse in Ezekiel, it proceeds to discuss it further. The continuation of that verse states: “And a widow who is the widow of a priest, they may take” (Ezekiel 44:22). Does this mean that a priest may marry the widow of a priest, yes, but the widow of an Israelite he may not marry? This is counter to the halakha that allows a priest to marry any widow. Rather, this is what the verse is saying: “And a widow who is the widow, of a priest they may take,” meaning that of the rest of the priests, they may take. In other words, it is permitted for all other priests, i.e., common priests, to marry widows, and only the High Priest may not marry them. That is also taught in a baraita: “Of a priest they may take” means of the rest of the priests, they may take.

רבי יהודה אומר מן המשיאים לכהונה יקחו רבי יהודה לטעמיה דאמר בת גר זכר כבת חלל זכר כל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו וכל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו

Rabbi Yehuda states a different explanation of the verse: A widow who is the widow of one whose daughters are fit to marry into the priesthood, they may take. The Gemara clarifies: Rabbi Yehuda conforms to his line of reasoning above, as he says: The daughter of a male convert is like the daughter of a male ḥalal, and he ruled that anyone whose daughter you may marry, you may likewise marry his widow; anyone whose daughter you may not marry, e.g., a male convert, you may not marry his widow either. The verse therefore states that a priest may marry the widow only of one whose daughter is permitted to marry into the priesthood.

ר' יוסי אומר אף גר שנשא גיורת אמר רב המנונא משמיה דעולא הלכה כרבי יוסי וכן אמר רבה בר בר חנה הלכה כרבי יוסי ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול בעצמן כרבי אליעזר בן יעקב

§ The mishna teaches that Rabbi Yosei says: Even if there was a male convert who married a female convert, his daughter is fit to marry into the priesthood. Rav Hamnuna says in the name of Ulla: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and similarly, Rabba bar bar Ḥana says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. And from the day the Temple was destroyed, the priests were accustomed to act with a higher standard for themselves, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov, and they would marry the daughter of a convert only if one parent was born Jewish.

אמר רב נחמן אמר לי הונא בא לימלך מורים לו כרבי אליעזר בן יעקב נשא אין מוציאים אותה ממנו כרבי יוסי

Rav Naḥman says: Rav Huna said to me: If a priest comes to consult with us as to whether or not he should marry the daughter of two converts, we instruct him not to, in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer ben Ya’akov. But if he married her, we do not remove her from him, in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, as the halakha follows his opinion, as stated above.

מתני׳ האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפילו שניהם מודים על העובר שבמעיה ממזר הוא אינם נאמנים רבי יהודה אומר נאמנים

MISHNA: One who says: This son of mine is a mamzer, e.g., if he claims that the son was born to one forbidden to him by a prohibition that carries the punishment of karet, he is not deemed credible to render him a mamzer. And even if both of them, the father and the mother, admit that a fetus in her womb is a mamzer, they are not deemed credible. Rabbi Yehuda says: They are deemed credible.

גמ׳ מאי ואפילו שניהם לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא איהו דלא קים ליה אלא אפילו איהי דקים לה לא מהימנא ולא מיבעיא היכא דאית ליה חזקה דכשרות דלא מהימני אלא אפילו עובר נמי דלית ליה חזקה דכשרות לא מהימני

GEMARA: What is the added novelty indicated by the phrase: And even if both of them? What is taught there that is not stated in the clause that taught that a father is not deemed credible to state that his son is a mamzer? The Gemara answers: The tanna is speaking utilizing the style of: It is not necessary. It is not necessary to state this halakha with regard to his claim, when it is not clear to him, i.e., a father can never be sure that a child is his. Rather, the halakha is the same even with regard to her, when it is clear to her who the father is, and yet she is nevertheless not deemed credible. And additionally, it is not necessary to state when the child has a presumption of unflawed lineage, as he was assumed to be of unflawed lineage before his parents came to testify, that they are not deemed credible. Rather, even in the case of a fetus, who does not have a presumption of unflawed lineage, as he has no status with regard to lineage until he is born, the parents are likewise not deemed credible.

רבי יהודה אומר נאמנים כדתניא (דברים כא, יז) יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן

The mishna teaches that Rabbi Yehuda says: They are deemed credible. This is as it is taught in a baraita: Expounding the verse: “He shall acknowledge the firstborn” (Deuteronomy 21:17), the Sages said: He, the father, shall acknowledge him to others. In other words, he is deemed credible to tell others that this is his firstborn. From here, Rabbi Yehuda said that a person is deemed credible to say: This is my firstborn son. And just as a person is deemed credible to say: This is my firstborn son, so too, a person is deemed credible to say about his son: This is a son of a divorced woman, or: This is a son of a ḥalutza. And the Rabbis say: As far as these latter claims are concerned, he is not deemed credible. He is deemed credible only to state which son is his firstborn.

אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרבא בשלמא לרבי יהודה היינו דכתיב יכיר אלא לרבנן יכיר למה לי

Rav Naḥman bar Yitzḥak said to Rava: Granted, according to Rabbi Yehuda, this is the meaning of that which is written: “He shall acknowledge,” as he derives from these words that a father is deemed credible to attest to the identity of his sons. But according to the Rabbis in the mishna, why do I need the phrase “he shall acknowledge”?

בצריך הכירא למאי הלכתא (דברים כא, יז) לתת לו פי שנים פשיטא למה לי קרא מגו דאי בעי מיתבא ליה מתנה מי לא יהבי ליה

The Gemara answers: It is necessary for a case when he requires identification, if the identity of the firstborn is unknown. In such a situation the verse teaches that the father is deemed credible. The Gemara asks: With regard to what halakha is this relevant? Does it refer to the requirement: “By giving him a double portion” (Deuteronomy 21:17), i.e., that the firstborn receives a double share of the inheritance? Isn’t it obvious that he is deemed credible with regard to this halakha? Why do I need a verse to teach this? His claim is supported by the fact that he could have made a more advantageous claim [miggo]: If he desired to give him a double portion as a gift while he was alive, would the court not give it to him? Since the father could have given a double portion to the firstborn without having to testify that he is his firstborn, it cannot be that the verse is teaching us that he is deemed credible with regard to the halakha that a firstborn receives a double portion of inheritance.

בנכסים שנפלו לאחר מיכן

The Gemara answers: The verse is referring to property that came into his possession at a later point, which he was unable to give to his son at the time that he came to testify. The verse teaches that the son whom the father states is the firstborn will receive a double portion even of that property.

ולרבי מאיר דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם יכיר למה לי שנפלו לו כשהוא גוסס

The Gemara asks: And according to Rabbi Meir, who says that a person can transfer an entity that has not yet come into the world, which would mean that a person can give away his property even before it enters his possession, why do I need the verse: “He shall acknowledge”? The Gemara answers: It is referring to a case where property came into the father’s possession when he was moribund, at which point he cannot transfer ownership of any of his property to others. It is with regard to such property that the verse states: “He shall acknowledge,” to teach that the son whom the father states is the firstborn will receive a double portion even of that property.

מתני׳ מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו והלך הוא וקדשה אם שלו קדמו קידושיו קידושין ואם של שלוחו קדמו קידושיו קידושין ואם אינו ידוע

MISHNA: In a case of one who authorized his agent to betroth his daughter to a man that the agent would deem fit, and the father went and betrothed her to someone else, if his betrothal preceded that of the agent, his betrothal is a valid betrothal; and if the betrothal of his agent preceded his own, the betrothal of the agent is a valid betrothal. And if it is not known whose betrothal came first,

Steinsaltz on Kiddushin 78bביאור שטיינזלץ על קידושין ע״ח ב
The William Davidson Talmudתלמוד מהדורת ויליאם דוידסון
Save "Steinsaltz on Kiddushin 78b"
Toggle Reader Menu Display Settings
78bע״ח ב

האי קרא [פסוק זה] שדרשו אותו התנאים, האמנם רישא [ראשו] מדבר בכהן גדול (כאמור: "כי אם בתולות") וסיפא [וסופו] בכהן הדיוט (שנאמר: "והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו")?! אמר ליה [לו]: אין [כן], כך יש לפרש.

שאל אותו: וכתב קרא הכי האם המקרא נכתב כך], שעוסק בפסוק אחד בשני נושאים שונים בלי להבדילם זה מזה? אמר ליה [לו]: אין [כן], וכיוצא בזה מצאנו דכתיב [שנאמר]: "ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שכב בהיכל ה'" (שמואל א ג, ג), וכמשמעו מקרא זה תמוה — איך ייתכן ששמואל שכב בהיכל? והלא אין רשות ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד, וכל שכן שכיבה! אלא כך צריך לפרש את הכתוב: "ונר אלהים טרם יכבה"בהיכל ה', "ושמואל שכב"במקומו מחוץ לעזרה.

כיון שהזכרנו את הפסוק ביחזקאל דנים בו עוד, נאמר שם (מד, כב) "והאלמנה אשר תהיה אלמנה מכהן יקחו" משמע: אלמנה מכהןאין [כן], אלמנה מישראל לא?! ותמוה שיש כאן הלכה שאין כיוצא בה בתורה! אלא הכי קאמר [כך אומר]: מכהן יקחו כוונתו — משאר כהנים יקחו, כלומר, שאר הכהנים שאינם כהן גדול מותרים לשאת אלמנה. תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] מה שנאמר "מכהן יקחו" כוונתו — משאר כהנים יקחו.

ר' יהודה אומר יש לפרש: מן המשיאים (המיוחסים) לכהונה יקחו. ומעירים: ר' יהודה לטעמיה [לטעמו, לשיטתו] שדרש את תחילת הפסוק "מזרע ישראל", ואמר: בת גר זכר כבת חלל זכר, ועל כך ממשיך ודורש את הפסוק ואומר: כל שאתה נושא את בתואתה נושא את אלמנתו, וכל שאי (אין) אתה נושא את בתו כגון גר אי אתה נושא אלמנתו, שהכהן רשאי לשאת רק אלמנה של זה שבתו מותרת לכהן.

א שנינו במשנה שר' יוסי אומר שאף גר שנשא גיורת בתו כשרה לכהונה. אמר רב המנונא משמיה [משמו] של עולא: הלכה כר' יוסי וכן אמר רבה בר בר חנה: הלכה כר' יוסי. ומיום שחרב בית המקדש נהגו כהנים סילסול (הידור) בעצמן והחמירו כדעת ר' אליעזר בן יעקב שאין נושאים בת גרים אלא אם כן אחד ההורים הוא ישראל.

אמר רב נחמן, אמר לי רב הונא: אם הכהן בא לימלך (להתייעץ) אם לשאת אשה זו או לא — מורים לו לנהוג למעשה כר' אליעזר בן יעקב שלא יישאנה, ואם נשא אותה — אין מוציאים אותה ממנו, כר' יוסי, שהרי אמרנו שהלכה כמותו.

ב משנה האומר "בני זה ממזר הוא ", כגון שאומר שנולד מחייבי כריתות — אינו נאמן לפוסלו. ואפילו שניהם, האב והאם, מודים על העובר שבמעיה של אשתו שממזר הואאינם נאמנים. ר' יהודה אומר: נאמנים.

ג גמרא מאי [מה פירוש] "ואפילו שניהם", מה החידוש שאפילו האם אינה נאמנת על כך, מדוע תיחשב עדותה טובה יותר משלו? ומשיבים: בלשון לא מיבעיא קאמר [נצרכה אמר]: לא מיבעיא איהו [נצרכה לומר הוא] שלא קים ליה [ברור לו], שהרי אין האב יודע בוודאות אם הוולד הוא ממנו, אלא אפילו איהי דקים [היא שברור] לה ממי הוולד — לא מהימנא [אינה נאמנת]. ולא מיבעיא היכא דאית ליה [נצרכה לומר היכן שיש לו לוולד] כבר חזקה של כשרות, דלא מהימני [שאינם נאמנים], אלא אפילו עובר נמי [גם כן] דלית ליה [שאין לו] עדיין חזקה של כשרות בכל זאת לא מהימני [אין ההורים נאמנים].

ד שנינו במשנה: רבי יהודה אומר נאמנים. ומסבירים: כדתניא [כפי ששנינו בברייתא]: נאמר בענין בן בכור "יכיר" (דברים כא, יז), וכוונתו — יכירנו לאחרים, שנתנה תורה רשות ומהימנות לאב לומר מי הוא בנו הבכור. מכאן אמר ר' יהודה: נאמן אדם לומר "זה בני בכור". וכשם שנאמן אדם לומר "זה בני בכור", כך נאמן אדם לומר "זה בן גרושה" ו"זה בן חלוצה". וחכמים אומרים: על אלה אינו נאמן.

אמר ליה [לו] רב נחמן בר יצחק לרבא: בשלמא [נניח] לדעת ר' יהודההיינו דכתיב [זהו שנאמר] "יכיר", לומר שהוא נאמן להודיע מי הוא בנו ומי אינו בנו, אלא לרבנן דעת חכמים] שבמשנה, "יכיר" שהוסיף המקרא למה לי?

ומשיבים: בצריך הכירא [היכר], במקרה שלא ידוע מי מן הבנים הוא הבכור, שאז נאמר שסומכים על עדות אביו. ושואלים: למאי הלכתא [לאיזו הלכה] שייך הדבר — לגבי "לתת לו פי שנים" (שם) בירושה? פשיטא [פשוט, מובן מאליו] שסומכים על עדותו, וכי למה לי קרא [כתוב] כזה? הלא מגו דאי בעי מיתבא ליה מתוך שאם היה רוצה לתת לו נכסים אלו במתנה מי [האם] לא יהבי ליה [היו נותנים לו]? ולכן יש לקבל דבריו כשאומר שבנו זה בכור, שהרי הוא כנותן לו מתנה.

ומשיבים: מדובר כאן בנכסים שנפלו בחלקו לאחר מיכן. שבאותה שעה שאמר — לא היה יכול לתת אותם, ובכל זאת סומכים על עדותו.

ושואלים: ולדעת ר' מאיר שאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, וכיון שיכול לתת מראש את כל הנכסים שיבואו לו, במתנה, אם כן "יכיר" למה לי? ומשיבים: שנפלו לו הנכסים לאב כשהוא גוסס שלא היה מסוגל להקנות אותם, ולכן נאמר "יכיר" שמכוח הכרת האב יכול להקנות אף נכסים אלה לבנו הבכור.

ד משנה מי שנתן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא האב וקדשה בעצמו לאדם אחר, אם קידושין שלו שקידש את הבת קדמו לקידושי השליח — קידושיו קידושין, ואם של שלוחו קדמוקידושיו של השליח קידושין, ואם אינו ידוע קידושיו של מי קדמו