11:7י״א:ז׳
1 א

גר תושב והוא שקיבל עליו שבע מצות וכו'. בפרק ר' ישמעאל (מנחות דף ס״ד:) איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני שלשה חבירים שלא לעבוד ע״ז דברי ר״מ וחכמים אומרים כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח אחרים אומרים אלו (ואלו) [לא באו] לכלל גר תושב אלא איזהו ג״ת זה גר אוכל נבילות שקיבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות מיחדין אצלו יין ואין מפקידין אצלו יין ואפילו בעיר שרובה ישראל אבל מייחדין אצלו יין ואפילו בעיר שרובה עכו״ם וכו' יינו כשמנו וכו' רשב״ג אומר יינו יי״נ ואמרי לה מותר בשתיה וידוע דהלכה כחכמים והא דקתני בסיפא מייחדין אצלו יין וכו' מסקנא דכולהו תנאי דלעיל היא ופירש״י אין מפקידין אצלו יין בביתו לזמן מרובה דאיכא למיחש לאיחלופי ביין שלו שהוא אסור כדקתני סיפא יינן כשמנן, אבל מייחדין אצלו יין ישראל מניחו בחנותו עד שילך כדי מיל או יותר משא״כ בעכו״ם דהאי כיון דלא פלח לא נגע ולא מנסך ולמגע עכו״ם דאתי מעלמא בביתו לא חיישינן דכיון דאין לו הנאה בכך אינו מניחו ליגע ולאיחלופי בזמן מועט ליכא למיחש וכו' יינו מותר בהנאה כשמנו וקודם שהותר השמן באכילה [קאי] אבל בשתיה אסור עכ״ל. ולמד רבינו מגר תושב לכל עכו״ם שאינו עובד ע״ז וכתב הרשב״א דטעמא משום דגזירה ראשונה לאסור שתיה בלבד היתה ומשום בנותיהן אבל איסור הנאה שגזרו ב״ד שלאחריהם ומשום חשש ניסוך לא גזרו אלא בעכו״ם עובד ע״ז אבל בשאינו עובד לע״ז לא היתה גזירה ואע״פ שהישמעאלים הללו לא קבלו עליהם שלא לעבוד ע״ז וכן לא קבלו עליהם בפני ג' ז' מצות בני נח וברייתא קתני איזהו גר תושב כל שקיבל עליו בפני ג' חבירים שלא לעבוד ע״ז דברי ר״מ וחכ״א כל שקיבל עליו שבע מצות בני נח ההיא לא לענין יי״נ ושאר גזירות שגזרו בעכו״ם היא שנויה אלא להחיותו בלבד וכדגרסינן התם עלה דההיא רב יהודה שדר קרבנא לאבידרנא ביום אידם אמר ידענא ביה דלא פלח לע״ז והתניא איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני ג' חבירים שלא לעבוד ע״ז א״ל כי תניא ההיא להחיותו [והאמר רבב״ח אר״י גר תושב שעברו עליו י״ב חדש ולא מל הרי הוא כמין שבאומות התם כגון שקיבל עליו למול ולא מל] אלמא כל שידענוהו שאינו עובד עכו״ם אינו בכלל גזירות הללו ולא הצריכו לקבל בפני ג' חבירים אלא להחיותו בלבד ומ״מ כל שאסרו משום חתנות אף הוא אסור בו שהרי הוא בכלל איסור חתנות ולפיכך יינו אסור בשתייה כשמנו עכ״ל:

2 ב

ואיכא למידק על דברי רבינו שמאחר שהוא סובר שכל עכו''ם שאינו עובד עכו''ם אינו אוסר בהנאה היאך כתב גר תושב שקבל עליו שבע מצות כמו שביארנו יינו אסור בשתייה ומותר [בהנייה] דמשמע דאם חיסר מלקבל אחת מהשבע אוסר בהנאה ומי גרע גר תושב שקבל עליו בפירוש שש מצות וע''ז מכללם מעכו''ם דקים לן דלא פלח עכו''ם ולא קיבל עליו שאר מצות. וי''ל דע''כ לא קאמר רבינו שאינו אוסר בהנאה אלא בעכו''ם שהוא מבני דת דלא פלחי ע''ז אבל אם הוא מבני דת דפלחי ע''ז אע''פ שזה קבל עליו שלא לעבוד ע''ז לא יצא מכלל אומתו עד שיקבל עליו שבע מצות דאז נעשה גר תושב גמור והכי דייק לישנא דרבינו שכתב וכל עכו''ם שאינו עובד ע''ז כגון אלו הישמעאלים דמשמע דוקא בכה''ג שהוא מאומה שמוחזקים שאינם עובדים ע''ז הוא דיינו מותר בהנאה אע''פ שלא קבל עליו בפירוש שלא לעובדה אבל אם הוא מאומה דפלחי לה צריך לקבל עליו שבע מצות ואם חיסר אחת מהן אוסר בהנאה דעדיין בכלל אומתו הוא ולפי זה הא דאמר רבא אבר ששך ידענא ביה דלא פלח ע''ז ה''ק ידענא ביה שהוא מאומה דלא פלחי ע''ז. ועי''ל דכל עכו''ם שאנו מוחזקים בו שאינו עובד ע''ז אע''פ שבני אומתו עובדים אותה והוא לא קבל בפירוש שלא לעובדה וגם אינו מקיים שאר מצות ולא קבלם עליו יינו מותר ובכה''ג הוה ההיא דבר ששך.

3 ג

ומ''ש רבינו גר תושב שקבל עליו שבע מצות להשמיענו שאעפ''כ יינו אסור בשתיה אבל [לא] כתב כן לומר דמותר בהנאה דלא איצטריך דבלא''ה נמי כיון שקבל עליו שלא לעבוד עכו''ם מותר וכמ''ש בסמוך.

4 ד

ומ''ש רבינו אבל אותם העובדים עכו''ם וכו'. פשוט הוא: