1:7א׳:ז׳
1 א

כל העושה מלאכה וכו'. כתב הרמ''ך אע''פ שהרי''ף פסק כן לא נראה לר''ח ולכל רבותי מפני כמה סתומות דהוא כר''ש כגון צידת נחש ומפיס מורסא וההיא דכל המזיקים נהרגין וההיא דכחס על הנר דמוקי ליה הכא כר''ש דיקא מתניתין כותיה ותו מדאמרינן בפ' נוטל (שבת קמ''א:) רבא כר''ש ס''ל דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והרי''ף גופיה הביא ההיא דר' יוחנן דאוקמא לר' יוסי כר''ש והוא הביא ג''כ הא דכל פטורי דשבת וכו' בר מהני תלת דפטור ומותר וההיא אזלא כר''ש עכ''ל ויתבאר בסמוך:

2 ב

מ''כ ההפרש שיש בין מלאכה שאינה צריכה לגופה ובין פסיק רישיה ולא ימות הוא דגבי פסיק רישיה אינו מכוון למלאכה כל עיקר אלא שהיא נעשית בהכרח. כגון שסגר פתח ביתו והיה שם צבי שהוא לא כיון לשמירת הצבי אלא שהמלאכה נעשית בהכרח. אבל מלאכה שאינה צריכה לגופה הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מכוין לתכליתה. מיסוד ה''ר אברהם החסיד בשם אביו ז''ל ע''כ:

3 ג

או המכבה את הגחלת וכו'. כתב הרמ''ך הל''ל בד''א בגחלת של עץ אבל בגחלת של מתכת מותר וזה מפורש בהדיא בגמ' ותמיהא לן נמי כיון שפסק הלכה כר' יהודה אמאי התיר צידת נחש ומפיס מורסא עכ''ל. ולענין מ''ש הל''ל בד''א בגחלת של עץ אין דבריו מכוונים שהרי לא בא רצונו פה לבאר חילוקי דיני המכבה עד שיצטרך לחלק בין גחלת של עץ לשל מתכת ואין לומר שמקשה לו שהל''ל המכבה גחלת של עץ דסתם גחלת של עץ משמע ומ''מ תמיהתו זאת היתה למיעוט השגחתו בדברי רבינו שבפי''ב שהוא מקומו כתב חילוק שבין מכבה גחלת של עץ לשל מתכת, ומ''ש כיון שפסק כרבי יהודה אמאי התיר צידת נחש ומפיס מורסא כבר תירצה ה''ה בפירושו על בבא דהמפיס שחין בשבת: