Kereti on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
Introduction הקדמת המחבר
1 א

ויאמר יהונתן וגו׳ אין מעצור לה׳ להושיע. ברב או במעט מעט ימי חיי אשר מצאתי בהם מנוח ושקטם הים אשר היה הולך וסוער מזעפו כי רוב ימי כלו באנחה וזה ספר תולדת אדם מצב השמימה וחוקותי׳ וכוכבי שמים נלחמו בי רקיע הוא דהדר כוכבי׳ ממסילותם מסילת שדה כובש כבשא דרחמנא אדם לעמל יולד כי מנעורי גדלני כאב מבטן אמי אנחה השוברת שברי תרועה ויריעו בני אלהים להציבני כחץ למטרה ליתן אותי שוממה כל היום דוה מגביהי לשבת משפילי לראות כגבר השוכב בלב ים ובראש חבל ובסערה ישופני סערות תימן להיות מתנענע כאשר ינוד הקנה במים. ועם כל זה החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים בה חצבתי עמודי להכין מושבי בחוץ ברחובות אתן קולי. לכו בנים שמעו לי ללמד תורה ברבים ואליכם אטוף מלתי אל יעצרוני גשם ושלג וחצי כוכבי נשפי ופני מזרח מאדים. וה׳ העמיד במרחב רגלי מצדק יקרא לרגלי כי יותר שהייתי נכנע לרוח היום: וכאשר יענו כן יפרוץ אשר יותר ברכני ה׳ בתלמידים הגונים מגדל עדר בית יער הלבנון יערת דבש אשר ביהונתן: והאמת אגיד אף כי יגעתי בכל כחי תמיד ותידד שנתי מעיני ולילה כיום יאיר לי לגירסא ועשיתי חיל באפרתה ותהי לי הלילה למחשבת מהשבה מועלת לד״ת והיום למשמר נכנס ויוצא בחצרי השרים וכהני מלומדי נוצרים יר״ה להתווכח עמם בשל תורתינו אשר צחקו עלי שרים מכמה דברים אשר יחפאו עלינו ושמו עלינו עלילות דברים ואני הייתי כמליץ מוצא לאור תעלומה לברר דברי קדמונים ז״ל כשחר נכון מוצאו עד שת״ל יתברך חכמתי עמדה לי ומצאתי חן שהרשני להדפיס ספרי התלמוד מה שלא היה מאז ומקדם. אך עם כל אלה נתמעט עונת התורה ותרי קלא לא משתמע תחת אשר חשבתי להעלות על הספר כל חידושי מה שהמתקתי סוד עם תלמידי השלימים ועם חבירי הגאונים מופלגים נתקו מורשי לבבי ונתן לכתב מוגרעת מרוב טרדת וכמה ניירות נכתבו התעייפתי עיני ואיננו כי יד הכל ממשמשין בהם ואיני לרוב טרדתי לא יכולתי לעשות משמרת לבל ישלטו בו זרים. כללו של דבר מרוב טרדתי לא היה סיפוק בידי להעלות חידושי על הספר במחברת אם כי לבי חלל בקרבי וחולת אהבה אני להוציא מחשבתי אל הפועל ללמד בני יהודה קשות ורכות: וביחוד ספר בני אהובה אשר חברתי על הרמב״ם וש״ע אה״ע. ראה ה׳ בעניי ועמלי ויכח אמש אשר העיר ה׳ רוחי ללכת מפראג לעיר גדול׳ של סופרים עיר ואם בישראל ק״ק מיץ ובחמלת ה׳ הוציאני טרם יצא קצף ה׳ במקרים רעים אשר קרה לק״ק פראג ואגפי׳. ושם במיץ יאספו אלי כל בני לוי לוית חן אשר לה׳ תלמידים הגונים מקצות הארץ ויכרעו לי ריעים שמה חשבתי לייאש אני מכל עמלי עמל הזמן ואחת היא יונתי תמתי אותה בחרתי מכל ובחיקה אשכב ובין שדי׳ אלין אחסה בסתר כנפיה כנפי יונה. שמה הוחלתי לעשות חיבור על ח״מ ישועת חכמה. שמה הרביתי לבוא במשפט כל דבר נעלם פוסקים ראשונים ואחרונים ולברר במשפטי אמת כל דבר נעלם ולברר כשמלה ממשרקות העדרים תלמידים המובהקים. שמה יתנו תוקף של הלכה ויהי לי לעטרה ולמצנפת דברי הכהנים נושא בד קודש יקרא הסמ״ע והש״ך. גלל כן קראתיו אורים ותומים (עם יתר טעמים המבוארים שמה בהקדמה) ועלה ברוחי להדפיסו. אמנם רב צערי ומכאובי ואיבוד קניני שהיה לי אשר שפך ה׳ באפו על עיר המהוללה מפ״ז ק״ק פראג בא השמש בצהרים אבני קודש תשתפכנה והיה לבוז. ועל אלה אני בוכיה עיני עוללה לנפשי בני עירי הרבנים השלימים ונשסו הבתים וגם חילי בזזו ויצא העם חצי׳ בגולה ולא הי׳ שלם בגופי ובממוני ולא היה ידי משגת להעלות הספר בדפוס לרב הוצא׳ כי רבו פארותיו וברותיו עלו למעלה מראש. וגם אין שם בק״ק מיץ דפוס ולשלחו למרחוק קשה הדבר מכמה טעמים ולכן כאשר נתקבלתי לרב ומורה לק״ק נבחרה כליל יופי מהודרה ק״ק פיורדא הרביתי השמחה כי שם מקום הדפוס ויושביה חכמים גדולים אשר הייתי יכול לשאת וליתן עמם כל פרק ופר׳ בית הספק ותשועה ברב יועץ. אך ערבה כל שמחה כי נפתולי נפתלתי עם אנשי ק״ק מיץ להיות אצלם על זמן מה מבלי לצאת מקיר העיר וחוצה ולא לכבות נר ישראל ואף המה היה מן המעכבים מבלי ללכת קודם זמני. ולהיות כי אחר הדברים נתגלגל שבאתי הנה עיר הגדולה לאלקים קריה משולשת הו״א העיר אשר בשנת תע״ג ותע״ד שכנתי בה בבית חמי זקני הקצין הנדיב המפורסם כמה״ר מרדכי כהן ז״ל הוא הגבר אשר הקים עולו של תורה להחזיק על שלחנו גדולי ישראל וליתן להם הון ועושר ומחיה וכלכלה וזכה להקים אתני רבנן גדולי ישראל ות״ל התורה לא זז מזרעו זרע עמוסי׳ ואז קניתי שלימות בתורה והיה חן המקום עלי אשר בחרתי לשכון פה או״ה למושב לי ופה מלאכת הדפוס אמרתי הזמן והמקום גורם להוציא מחשבתי לפועל חפץ ה׳ בידי יצליח:

2 ב

אבל רבות מחשבות בלב איש כי אני חשבתי לנוח והאני׳ חשבה להשבר מרוח סועה וסער וירב בבת יהודה תאני׳ ואני׳ כי אין עזרתה בי ותושי׳ נדחה ממני כי זוגתי הצנועה והחסודה המהוללה אשר עלתה על כל בנות חיל בנתן דמורין מרת עלקלי ז״ל הלכה לעולמה ועזבני ליגון ואנחה ורבים לוחמי׳ לי מרום בהרבות שבפיהם קב חרובין ויוציאו עתק מפיהם להדיחני כצל בנטותו בני אמי נחרו בי שמוני נוטרי חרמים תעבוני מתי סודי ויתנו יד להדיחני מעל פני כל הארץ לולי ה׳ עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי נגרזתי מנגד פניו אכן שמע ה׳ בקול תחנוני אם אמרתי מטה רגלי חסדי ה׳ יסעדני ונצבה אלומתי וגם קמה כי ת״ל רבים היו עמדי עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל וא״צ להאריך בזה עוד כי כבר אמורה עם הספר נקרא שמו לוח״ת העדו״ת אשר כתבים שבו יתנו עדותן ויצדקו ואחר הרעש לא ברעש ה׳ לא היה סיפוק בידי ליתן חבורי לאור יומם. וכאשר שקטה הרוח רוח צפון אשר צעירי׳ ירקדו שמה אמרתי הגיע העת לשלם נדרי וליתן תודות לאל העונה אותי ביום צרתי אפס כי ספר אורים ותומים לרוב איכתו וחריפות ענינו נלאתי נשוא בהוצאות הדפוס כי רב הוא אמרתי אצבע אלקים הוא זה להקדים חבורי על י״ד שהוא דבר שוה לכל נפש קטן וגדול שם ידרשון לדעת המעשה אשר יעשון והדרך אשר יכו בה שמה יקוננו סופרים חסידים פרושים ביתה בית ועד לחכמים ואותו יום יום ידרשון לדעת דרכי התורה ונתיבותיה דדיה ירוו בכל עת דבש וחלב תחת לשונה. ושמה ילינו יושבי בגנים חברים מקשיבים לקול ה׳ הוא החבור אשר הוריתיו וילדתיו חיבור גדול על י״ד כמעשה אורים ותומים לפלפל בחכמה בכל דברי ראשונים ואחרונים ולתור בחכמה על המשפט אשר יאמרו קדמונים ז״ל אפילו על ימין שמאל וכו׳ ורבו תועלתיה כי מלבד כל מבקש ה׳ לידע שורש פסקי הלכה יצא אל המחנה הזה מקום אשר ישוקל בפלס הקודש ומאזני צדק הדין וההלכ׳ ומורין כן בחיק הפוסקים קדמונים ואחרונים. אף גם בו ירופא שברי ציון שערי׳ המצויינים בהלכה להתיר כל קושי׳ בדקי׳ אשר נראה בבית ה׳ הראשונים ואחרונים ז״ל בו סבר אל סבר יחדיו ידבקו והיו לאחדים בו יפורשו רוב קו׳ התוס׳ ומהרש״א ז״ל אשר היא לנו לעינים ובאורם נראה אור בו ילמדו. המתחילים בחכמה דרך הישר בתורה איה נתיבות המשפט ואיה שבילי היושר מבלי לנטות ימין ושמאל בפלפול של הבל חדשים מקרוב באו לא שערום אבותינו והם יבחרו ללכת בדרכי הפלפול ישרה וקב״ה חדי בפלפולא ודרך הקודש יקראו לה. והעיקר כי כאשר למדתי ברבים דברי הש״ע ומה שחידשה נפשי לא אצלתי מתלמידי׳ להגיד להם את כל ונוכחת חדשים לבקרים והמ׳ העתיקו הדברים להם למשמרת ומאלה נפצו הארץ ללשונם בארצם ונתחלקו לנוסחות רבות כי כל א׳ כתב כפי ענינו והבנתו והשגתו עד שנולד מבוכה רבה ביניהם ממש שני הפוכים בנושא א׳ ונחלקו תומת ישרים עד שרבים כחשו והלבשו עצמן בטלית שאינו שלהן שמלה ממשרקות העדרים ואמרו זה כחי וראשית אוני אני אני הוא הגבר אשר מלבבי אותם מדבר והוא עון פלילי לגנוב לבב שמים ובריות ע״כ תפוג תורה ויצא משפט מעוקל. אמנם בחיבור הוה סרה כל יתידות הדרכים ונמחה אבן הטועים וידעו כל העם בשל מי יצא ההוראה הזאת וראיתי לחבר החיבור בשני פנים מקצר ומאריך בפנים הא׳. בו תכלית הקצור כל פסקי דינים הנאמרים מפי ראשונים ואחרונים ומה שהעלתה עיוני אם להכריע או לחדש דבר מעתה תוספת נופך משלי בו ימצא מרגוע כל הרוצ׳ לידע שרשי דינים בקצרה. ופנים השני שם רמז כל הפלפולים והווייות דאביי ורבא בפוסקים אין דבר נאצל ונעדר והי׳ כל מבקש לשאוב מים מבאר מים חיים ונוזלים מן לבנון יבא וישאב מים בששון ממעייני הישועה אשר הפליא ה׳ לעשות עמדי לחונני דעה וירווה צמאוני הכי קראתיו שמו כרתי ופלתי. כרתי שנכרתו הפוסקים בקיצור כברית כרותה מבלי לשכוח ולא יעבור כתיב והי׳ כי יפלא ממך דבר לדעת שרשי כל הדברים על בוריו. עיין בחיבור אשר קראתיו פלתי כי הוא מפליא לעשות ובו הנזר והעדות לא ניתן נזירות אלא להפלאה ובטחתי שלא יפלא ממנו דבר זו טעמו באם למקרא ואם למסורת דורשי מספרות אשר חושבן דידן כחושבן דידין ובמספר יגיענו כמספר יהונתן נתן נטע זה שמי וזה זכר שם אבי לנצח בעוה״ב כי חשבתי למשפט להזכיר במספר לו לשמו ז״ל כי הוא מקור נאמן אב לכולם תם תמים דעים היא אבי הרב ז״ל אשר גדלני על ברכיו ויפח באפי נשמת חיים תורת י״י דעת מוסר ובעו״ה נטרפה השעה כי מת בקוצר ימיו ועודנו באבו יקטפנו ולא היה הזמן לשמשו כראוי הן בנגלה והן בנסתר רזי התורה המסורה בידו מפי זקיני הגאון המקובל אלקי איש אלקים קדוש בעל מגלה עמוקת ז״ל פה שלישי להאר״י ז״ל ואתו תמות חכמ׳ בעו״ה ועל דא ודאי קא בכינא ואמרתי תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרני מתמיד על ראש סמיכתי אשר נסמכתי מקהל ה׳ לרב ומורה ומלמד לאנוש בינה ולבני אדם דעת:

3 ג

והנה .ידעתי גם ידעתי כי בני קרח הנורא לא משו מתוך אהלי לילך לקראת נחשים להטיל ארס ולשים דופי בכל הדברים ואף כי בחיבור הנ״ל יריבו עלי בעלי שטנה וכהתל באנוש יהתלו בו לומר ה״ה מלא שגיאות אגב חריפתא משבשתא ויטילו בו מום עובר וקיים וכנגע נראה בבית ילפתו אורחת דרכם ויעלו בתוהו וחושך על פני תהום. וכמעט שפך לבי ונצב אסור ימיני להוציא כלי למעשהו כי שנאתי דבת רבים בהוסדם יחד עלי היו כולנה כחוטבי עצים: אמנם אחרי שובי נחמתי אלף שוטים יאבדו ואות אחת בתורת ה׳ להועיל לבני גילי לא יתבטל וכמ״ש מהר״א ז״ל בהקדמתו שאין כוונת החיבור וגדולי ערך ממנו רק להועיל לאנשי ערכו: ואף אני כמוהו כוונתי לאנשים כערכי אוהבי אמת רודפי צדק להם משפט הבחירה כי ודאי לא ימלט שיהיה בחבורי שגיאות. וגדולי ישראל כיואב בן צרויה נכשלו באבן הטועים ומה יענה איש אשר כמוני איש שוגה ופתי נגוע ומוכה אלקים ויחזה משאות שוא ומדוחים ואיך יאמר זך לקחי אין זך אלא רעות רוח. אבל לישרים בלבותם הם יבררו האוכל מתוך הפסולת ויבקרו בין טוב לרע את הטוב יקבלו ואת הרע לא יקבלו כי אם ירשמו על הלוח הדברים הראוים לומר ואת אשר פלטתו התיבה ואין עולה על שולחן מלכים מלכי רבנן ונטל״פ. וכן אני מבקש מכל חכמי לבב שיעשו כן ויבדילו בין אור לחושך ואל ישימו עלי חטאת אשר נואלתי כי בשגגה הוא ואם סיפוק לגלות אזני בזה להם תהי׳ הצדק׳ לכל אבידת אחיך ואולי אמצא מענה לשון להתנצל ולהסיר כבור כל סיגי׳ ובדילי׳ או אודה ברבים כי טעות בידי ובזה יתקלס עלאי ב״ש וידעתי גם ידעתי מ״ש רבינו הגדול הרמב״ם ז״ל בכתבו והוא מתנבא בתוך הבית שירבה שונאיו עד שיעלימו עין לקרות בחיבורו הגדול והנורא היד החזקה ויסתירו פניהם לגשת אל הקודש. אמנם ברוב ימים כאשר יהיה נשכח הקנאה והשנאה יהיה יד הכל שוים בספר הנ״ל לעיין בו ולא ימוש ממנו תמיד. ומה שאירע לאבות עולם סי׳ לבנים בסימנים דאורייתא כי אף בשנים הללו הממשמשים ובאים ישימו חבורה לנקלה מבלי בו חפץ ואין בו מתום. וכאשר יעברו ימי שטנה גם שנאתם גם קנאתם יאבדו. ושבתה קול תרוע׳ אויב ולא ישאו עוד חירוף וגידוף ולא ילמדו מלחמת איש ברעהו בקשת ובחיצים חץ שחוט לשונם: אז ישובו וילמדו מתוך החיבור הנ״ל ובאהבתו ישגו תמיד לאכול מפריה ולשבוע מטובה אי״ה:

4 ד

ןהנה לא רציתי ליקח הסכמה מגאוני הזמן כסדר חובר חיבור כי לא מצאתי בהם תועלת. כי בלא״ה כל זמן שספרי אינו נמכר ונתמלא חסרוני בהוצאות רב שהי׳ לי על הדפוס מי ידפיסו כתבניתו ויפזר הונו על מגן. ספק אתי. ספק לא אתי. ואחרי הנמכר גאול׳ תהי׳ להם אשר מורשי׳ להדפיסו שנית ומחזקינא טובתם במודים דרבנן. וא״כ מה תועלת יש בהסכמה רחוק משכר וקרוב להפסד כי דרך המסכימים להרבות בשבח המחבר בתוארים עצמיים יסלסלוהו ובין כוכבים ישימו קנו וכדומה. ואין זה אלא מוליד התנשאות ריה בקרב איש. ולמה זה אנכי מושלל משלימות נפשו וחסר לנפשו כל טוב האמתי. בחושך בא ובחושך ילך איש מכאובים ידוע חולי ובהסתר פנים נבזה וחדל אישים. ואיך יתגאה לייחס עצמו בתוארים כל דהו. ולכן שתיקתי יפה מדיבורי. והנה הי׳ בדעתי להשלים חיבורים על כל י״ד כי אולי אזכה אח״כ להדפיס ולהוציא לאור שארי חיבורי הנגמרים ונעשים וא״צ רק מהדורא בתרא ה״ה על ש״ע א״ח כליל יופי ובו כל חמדת ישראל בזמנים ובמועדים קראתיו בינה לעתים שהוא על עתים מתחלפות ושמי בקרבו בינה ר״ת ״הקטן ״יהונתן ״בן ״נתן. ועל אבן העזר חברת חיבור נפלא יעלה הרים ירדו בקעות קראתיו בני אהובה כי קדושת הזיווג מעורר אהבה בין ישראל למקום כה אמר ה׳ איה ספר כריתות אמכם וגו׳ וגם שמי בקרבו בני ר״ת ״יהונתן ״בן ״נתן. גם הוא בכתובים דרך דרוש ודרך אמת על פרשת והפטורת שבתורה וקראתיו יערות דבש והי׳ בפי כל צוף דבש אשר טעם יהונתן במטהו ואלי עומדים לצאת לאור עולם ועד מתי אמתין. וכ״פ שלח לי בני הרב המופלא אב בחכמה רך בשנים מהור״ר מרדכי נר״ו תוספת נופך משלו חדושים רבים בחריפות ובקיאות עלו הלכות הנ״ל וכמעט שהי׳ מן הראוי להדפיס בן חכם ישמח אב וגו׳ אמנם רבות מחשבות בלב וגו׳ ואני אסור בזיקים יסורים של אהבה ופצעים אשר הוכתי בית מאהבי וצדיק ה׳ וגו׳ ופתאים נחליתי וירדתי עד שערי מות אשר אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו ונתייאשו ממני והצדיקו הדין בן דן חושים הלכו ממני ובחמלת ה׳ הסיר ממני שבטו ויקם אשורי והנני באיתני הראשון ואמרתי לא עת לחשות ולעשות שהי׳ במיעוט בתרא בחיבור הנ״ל קמא קמא דמטו אתן בעז״ה לאור יומם לקיים נדרי אשר נדרתי להביא מנחת בכורים מראשית פרי שכלי מראשית ולא כל ראשית כי עוד חזון למועד אשר ירחם ה׳ עלי ויחון לקולי להוציא הכל לבית הדפוס. ומ״מ שלא להוציא חלק כלל מחידושי בני הרב הנ״ל אמרתי להעלות למזכרת רק פלפולא כל שהוא הנותן טעם שבח וממנו יוקש על הנשאר. ויהי נועם ה׳ עלי לחונני ולתת לי מהלכים בין עומדים בבית ה׳ לילה כיום יביע אומר ודעת יחוה כגן רוה. דברי איש נכה לבב למותת הולך שחוח המרים כאוב מארץ קולו שותם בחותם של טיט הנדוק: