Chapter 71 ע״א
1 א

"וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן" (בַּמִּדְבָּר יג, כב). וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: מְלַמֵּד שֶׁהָלַךְ כָּלֵב עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל שָׁם, שֶׁיִּהְיֶה נִצּוֹל מֵעֲצַת מְרַגְּלִים. וּמִכָּאן נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג יָפֶה שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל, שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים עַל קִבְרֵי אָבוֹת לְהִתְפַּלֵּל בַּיּוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָבִיו אוֹ אִמּוֹ. וְאַף אִם הוּא בְּמָקוֹם אַחֵר בְּאוֹתוֹ הַפַּעַם בַּיָּאר־צַייט, וְאֵינוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשּׁוֹכֵב שָׁם אָבִיו אוֹ אִמּוֹ, מִכָּל מָקוֹם כְּשֶׁהוֹלֵךְ עַל שְׁאָר קִבְרֵי יִשְׂרָאֵל לְהִתְפַּלֵּל, מִכָּל מָקוֹם מִתְעוֹרְרִים כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן בְּאוֹתָהּ הַתְּפִלָּה. וְסַדְנָא דְּאַרְעָא חַד הוּא, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גָּזַר כֵּן לִהְיוֹת נַפְשׁוֹת הַצַדִּיקִים מְצוּיִין עַל הַקְּבָרוֹת לְטוֹבַת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹמְעִין לִתְחִנּוֹת וּתְפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים לְהִתְפַּלֵּל עַל הַקְּבָרוֹת. וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵיזֶה צַעַר, יָבוֹא אֶל קִבְרֵי אֲבוֹתָיו אוֹ שְׁאָר קְבָרוֹת וְיוֹדִיעַ צַעֲרוֹ לְהַנְּפָשׁוֹת, כִּי בְּעֵת שֶׁהַנְּשָׁמוֹת וּנְפָשׁוֹת שׁוֹמְעִין תְּפִלָּתָן שֶׁל הַחַיִּים הַמִּתְפַּלְּלִים עַל צַעֲרוֹ, אָז עוֹלִין לָרוּחוֹת שֶׁבְּגַן עֵדֶן, וְהָרוּחוֹת עוֹלִין אֶל חַדְרֵי גַּן עֵדֶן אֲשֶׁר שָׁם נְשָׁמוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, וּמְעוֹרְרִים הָאָבוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם מִשְׁתַּחֲוִים לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד וּמִתְפַּלְּלִין עַל הַחַיִּים.

It is stated, “And Calev came to Chevron” (Bamidbar 13:22). Rashi explains that Kaleiv went to pray at the Tomb of the Patriarchs that he should be saved from the sin of the spies. Based on this incident there has spread throughout Israel the worthy custom of visiting the grave of one’s forebear on the anniversary of his death. And if one is not in the vicinity of the grave at the time of the yahrzeit one should go to another Jewish cemetery to pray, for this causes all the souls in Gan Eden to be aroused, since the entire earth is a single unit. For the Holy One Blessed is He has decreed for Israel’s sake that the nefesh (the lowest aspect of the soul) of a righteous person should remain near the cemetery. This is in order that they will hear the supplications of those who come to pray at the grave site. Thus whoever has a sorrow of any sort should go to the graves of his forebears or other righteous individuals and reveal his sorrow there. For when the nefesh hears the living pouring out their sorrows it ascends to the ruach (the second aspect of the soul) in Gan Eden (Zohar, Part II, 141b). Then the ruach ascends to the chamber of Gan Eden in which the holy neshamos (the third aspect of the soul) dwell and arouses them to come to the Land of Israel to prostrate themselves before the Throne of Glory and pray on behalf of the living.

2 ב

אָכֵן, כְּשֶׁנְּשָׁמָה אֵינָהּ זוֹכָה עֲדַיִן לִמְקוֹמָהּ בְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וְהִיא עֲדַיִן נִדְחֵית מִחוּץ לְפַרְגּוֹדָא קַדִּישָׁא וְנָדָה וְנָעָה — אֲזַי גַּם הָרוּחַ וְהַנֶּפֶשׁ נָע וָנָד, וּבְכָל פַּעַם בָּאָה הַנֶּפֶשׁ וְרוּחַ בְּתוֹךְ הַקֶּבֶר, וְרוֹאָה הַגּוּף מְסֹבָב בְּתוֹלָעִים, וּפִיו פָּתוּחַ וְתוֹלָעִים מְקַשְׁקְשִׁים בּוֹ, וּקְרָבָיו וּבְנֵי מֵעָיו מְלֵאִים רִמָּה וְתוֹלֵעָה, אָז הַנְּשָׁמָה מִתְאַבֶּלֶת עָלָיו, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבַל. מַה שֶּׁאֵין כֵּן כְּשֶׁהַגּוּף קָדוֹשׁ וְטָהוֹר. אֲזַי מִתְעַכֵּל הַבָּשָׁר עַל יְדֵי הֶעָפָר, וְאָז נַעֲשֶׂה גּוּפוֹ וּבְשָׂרוֹ עָפָר וָאֵפֶר תֵּכֶף, וְאֵינוֹ סוֹבֵל שׁוּם צַעַר שֶׁל תּוֹלָעִים וְרִמָּה. זֶהוּ שְׂכַר גּוּפוֹ. וּשְׂכַר הַנְּשָׁמָה בְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן עוֹלָה מִיָּד, וְכֵן הָרוּחַ לְגַן עֵדֶן הַתַּחְתּוֹן.

However, if the neshamah did not yet merit a place in the upper Gan Eden but remains outside the holy partition, wandering back and forth, the ruach and nefesh are also condemned to wander to and fro. And every time they enter the grave and behold the body covered with worms, its mouth agape, swarming with worms, and the intestines filled with maggots and worms, then the neshamah mourns over it, as it is stated, “And his soul will mourn over him” (Iyov 14:22). But none of this is the case if the body was holy and pure. Then the disintegration of the flesh is effected by the soil alone and it immediately turns to dust and ashes without enduring the agony caused by the worms and maggots. This is the reward of the body. As for the reward of the neshamah, it immediately ascends to the upper Gan Eden while the ruach ascends to the lower Gan Eden.

3 ג

וְכָל שַׁבָּת וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ עוֹלָה הָרוּחַ לְגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, אֲשֶׁר שָׁם הִיא הַנְּשָׁמָה, וּבְהַהוּא אוֹר וְזִיו הַטָּהוֹר יוֹרֶדֶת לְמַטָּה בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ, וְאָז עוֹלָה הַנֶּפֶשׁ וּמְקַבֶּלֶת גַּם כֵּן מֵהָאוֹר וּמֵהַזִּיו הַטָּהוֹר שֶׁקִּבֵּל הָרוּחַ לְמַעְלָה מִנְּשָׁמָה שֶׁבְּגַן עֵדֶן הָעֶלְיוֹן, וְאָז הַנֶּפֶשׁ יוֹרֶדֶת וְנִכְנֶסֶת תּוֹךְ הַקֶּבֶר וְנוֹטֶלֶת צִיּוּר הַגּוּף שֶׁהָיוּ בְּחַיּוּתָן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּבְצִיּוּר הַזֶּה עוֹמְדִין מַמָּשׁ בַּגּוּפוֹת כְּמוֹ שֶׁהָיוּ בְּחַיּוּתָן, וְעוֹמְדִים עַל הַקְּבָרִים וְנוֹתְנִים שֶׁבַח וְהוֹדָיָה לָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ, עַל גֹּדֶל מַעֲלוֹת אוֹר הַנְּשָׁמָה. וְזִיו פְּנֵיהֶם מְאִירִים בְּאוֹר גָּדוֹל. וְאָז מַרְבִּין בְּשִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּצִיּוּרָן מַמָּשׁ עִם הָעֲצָמוֹת מְרֻקָּמוֹת וּמְגֻלָּמוֹת כְּדִמְיוֹן הַגּוּף. וְאִלּוּ הָיָה רְשׁוּת לִבְנֵי אָדָם לִרְאוֹתָן, הָיוּ רוֹאִים אוֹתָן בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמוֹצָאֵי רֹאשׁ חֹדֶשׁ וְיוֹם טוֹב בְּדִמְיוֹן גּוּפוֹת עַל הַקְּבָרִים, וְאוֹמְרִים שִׁיר וָשֶׁבַח. וְזֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה ה' מִי כָמוֹךָ. 'אוֹמְרִים' אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא 'תֹּאמַרְנָה' — שֶׁאוֹמְרִים הַמֵּתִים שִׁירָה וָשֶׁבַח בְּכָל מוֹצָאֵי שַׁבָּת וְיוֹם טוֹב וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ.

Every Shabbos and Rosh Chodesh the ruach ascends to the upper Gan Eden where it receives the illumination and pure radiance of the neshamah. With this it descends to its place at the conclusion of the day. Afterwards the nefesh ascends and receives some of that illumination and radiance that the ruach brought with it from the neshamah in the upper Gan Eden. Then the nefesh descends and enters the grave where it takes the image of the body as it was when it was alive in this world and through this it clothes itself in a body, precisely as it was when the person was alive. In this manner the righteous stand upon their graves uttering words of praise and acknowledgement to God, may His name be blessed, for the lofty illumination of the neshamah, their faces radiating with great luminance. At that time they sing many songs and praises, precisely as they originally appeared, their bones knitted together and fleshed out like an actual body. If the living were allowed to perceive them they would see them at the conclusion of every Shabbos, Rosh Chodesh and Yom Tov in bodily form, standing upon their graves reciting songs and praises. This is the meaning of the verse, “All my bones will declare, Hashem, ‘Who is like You!” (Tehillim 35:10). Note that it is not stated that they “say” but that they “will say.” This is an allusion to the reciting of songs and praises by the dead at the conclusion of every Shabbos, Yom Tov and Rosh Chodesh.

4 ד

וְגַם צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ: בְּעוֹד הָאָדָם בְּחַיִּים חַיּוּתוֹ, אָז הַנְּשָׁמָה מְעוֹרֶרֶת אֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם לִדְבַר ה', כִּי זֶה קַבָּלָה הִיא בְּיָדִי מִסְּפָרִים קַדְמוֹנִים. וְדַע, כִּי בְּכָל עֵת שֶׁיָּבוֹא פִּתְאֹם מַחֲשָׁבָה טוֹבָה בְּלֵב שֶׁל אָדָם, מַחֲשָׁבָה שֶׁל שִׂמְחָה וְאַהֲבָה לְדִבְרֵי תּוֹרָה אוֹ מִצְוָה, אֲזַי תֵּדַע שֶׁאָז הוּא עֵת רָצוֹן שֶׁתִּהְיֶה מִתְפַּלֵּל. וְזוֹ הַתְּפִלָּה דְּבוּקָה תֵּכֶף בְּהֵיכַל מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּבַאֲשֶׁר שֶׁיֵּשׁ לִפְעָמִים עֵת וּזְמַן, שֶׁנַּפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם עֲגוּמָה עָלָיו, קָרוֹב הַדָּבָר שֶׁיֵּשׁ אֵיזֶה גְּזֵרָה רָעָה חַס וְשָׁלוֹם עַל הָאָדָם אוֹ עַל קְרוֹבָיו, אוֹ גְּזֵרָה רָעָה עַל כָּל הָעוֹלָם, כִּי עַל פִּי רֹב כְּרוּזִים יוֹצְאִים וּמְעוֹרְרִין לְבָבוֹת הָאָדָם, כִּי הַלֵּב יוֹדֵעַ מָרַת נַפְשׁוֹ, אַף שֶׁבְּאָזְנָיו לֹא שָׁמַע. וְעַל כֵּן אִם יִתְעַצֵּל הָאָדָם וְלֹא יִתְפַּלֵּל תֵּכֶף, אֲזַי הַגְּזֵרָה מְמַשְׁמֶשֶׁת וּבָאָה.

It has also been passed down to us through the writings and texts of earlier generations that even while a person is still alive his neshamah arouses his heart regarding the word of Hashem. You should know that whenever a good thought suddenly enters a person’s heart — such as joy over or love of words of Torah or a commandment — it is a favorable time for prayer. The prayer that one utters at that time will immediately enter the palace of the King of the kings of kings, the Holy One Blessed is He. And if on occasion a person experiences a moment or period that his soul is filled with melancholy, it is very likely that some evil decree has been issued against him, Heaven forbid, or upon a member of his family or upon the entire world. In most cases when decrees are issued heralds are then dispatched to arouse people’s hearts. For a person’s heart knows the bitterness of his soul, even if he does not hear anything with his ears. Therefore, if a person is slothful and fails to pray immediately, the decree becomes a reality.

5 ה

עַל כֵּן יְזָרֵז הָאָדָם עַצְמוֹ וְיִתְפַּלֵּל לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּדְמָעוֹת כְּפִי כֹּחוֹ, כַּמְבֹאָר בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת קְדוֹשִׁים, דְּיוֹם אֶחָד הֲוֵי יָתִיב רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי אַתַּרְעָא דְּלוּד. זָקַף עֵינוֹי וְחָזָא שִׁמְשָׁא דְּנָהִיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא, וְאַהְדַּר נָהִיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא, וְאַהְדַּר נָהִיר וְאִסְתִּים נְהוֹרָא. וַהֲוֵי כֵּן שָׁלשׁ פְּעָמִים. אַדְהָכֵי אִתְחְשִׁיךְ נְהוֹרָא וְאִתְחֲזֵי בְּשִׁמְשָׁא אוּכְמֵי וִירוֹקָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ: תָּא אֲבַתְרָאִי וְנֵחְמֵי, דְּהָא וַדַּאי גְּזֵרָה אִתְגְּזַר. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵי לְאוֹדָעָא לָן, דְּוַדַּאי שְׁלשָׁה יוֹמִין תַּלְיָא גְּזֵרָה דְּאִתְגְּזַר לְעֵילָא, עַד דְּמוֹדִיעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְצַדִּיקַיָּא, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (עָמוֹס ג, ז): "כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים דָּבָר, כִּי אִם גִּלָּה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים".

For this reason let him arouse himself to the best of his ability to pray with tears before the Holy One Blessed is He. This is elaborated upon in the Zohar, Parashas Vayikra (15a): One day Rabbi Shimon ben Yochai was sitting in the gate of Lod. He lifted his eyes and saw the sun shining. Then its light became blocked, after which it again shone and again was blocked and again shone and again was blocked. This recurred three times. Meanwhile the light dimmed and the sun became black and green. Rabbi Shimon ben Yochai said to his son Rabbi Elazar, “Follow me and let us see what this means. Surely an evil decree has been issued and the Holy One Blessed is He desires to inform us of it. For whenever a decree is issued On High it is suspended for three days until the Holy One Blessed is He has informed the righteous, as it is stated, “For Hashem, God does not do anything without revealing His secret to His servants the prophets” (Amos 3:7).

6 ו

עַד דַּהֲווּ אָזְלֵי, אָעלוּ בְּהַאי כֶּרֶם. חֲמוּ חַד חִוְיָא, דַּהֲוֵי אָתָא, וּפוּמֵיהּ פָּתוּחַ וּמְלַהֲטָא בְּאַרְעָא בְּעַפְרָא. וְאָחִיד יְדֵיהּ בְּרֵישֵׁיהּ דְּחִוְיָא, וַחֲמָא דַּהֲוֵי חִוְיָא מְרַחֵשׁ בְּלִשְׁנֵיהּ (רָצָה לוֹמַר, דְּהַנָּחָשׁ הָיָה מְרַמֵּז לְעוֹרֵר לְהַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי, שֶׁהִיא סַמָּאֵל לִילִית הָרְשָׁעָה, שֶׁיִּתְעוֹרְרוּ דִּינִים קָשִׁים עַל הָעוֹלָם). אָמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְחִוְיָא: חִוְיָא, זִיל וְאֵימָא לְהַאי חִוְיָא, דְּאִתְקְרֵי נָחָשׁ עֶלְיוֹן, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בְּעָלְמָא שָׁכִיחַ. עַיְלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי לְרֵישֵׁיהּ דְהַהִיא נָחָשׁ לְחַד נוּקְבָא דְּעַפְרָא וְאָמַר: גּוֹזְרַנִי בְּשֵׁם, דִּכְשֵׁם דְּתַתָּא אִתְחְזִיר לְנוּקְבָא דְּעַפְרָא, כָּךְ עִלָּאָה יִתְחֲזָר לְנוּקְבָא דִּתְהוֹמָא רַבָּא. רָחִישׁ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בִּצְלוֹתֵיהּ עִם רַבִּי אֶלְעָזָר. עַד דַּהֲוֵי מַצְלֵי, שָׁמְעוּ חַד קָלָא. דַּהֲוֵי אוֹמֵר: פּוּטְקְרָא דְּקִטְפָא עוּלוּ לְאַתְרַיְכוּ קַטְפִירֵי דְּבּוּרַיְנִי לָא שְׁרָאָן בְּעָלְמָא, דְּהָא רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי בָּטִיל לְהוֹן. פֵּרוּשׁ: דַּהֲוֵי יוֹצֵא בַּת קוֹל עַל אוֹתָן מְמֻנִּים, דִּיכוֹלִין לַעֲשׂוֹת הֶזֵּק לָעוֹלָם, שֶׁיִּהְיוּ מֻכְרָחִים לְעָיֵל לַמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר שׁוֹכְנִים בַּמִּדְבָּרוֹת, כֵּיוָן דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי הוּא עֲדַיִן קַיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּזְכוּתוֹ מָגֵן עַל כָּל הַפֻּרְעָנֻיּוֹת.

While they were walking they entered a certain vineyard. There they saw a snake approaching them with his mouth open, moving eagerly over the ground and through the dust. Rabbi Shimon ben Yochai grabbed the head of the snake with his hands and noticed that it was muttering something with its tongue. [That is, it was signaling that the primordial snake, the samech mem and the wicked Lilis should be awakened to invoke harsh judgment upon the world.] Rabbi Shimon ben Yochai addressed it, “Snake, go and tell the one who is called the Supernal Snake that Rabbi Shimon ben Yochai is in the world.” He then inserted the head of the snake into a hole in the ground and said, “I decree by the Divine Name that just as the earthly snake has returned to a hole in the ground, so shall the Supernal Snake return to the hole of the great chasm.” Afterwards Rabbi Shimon and his son Rabbi Elazar prayed softly and while they were praying they heard a voice saying, “O heralds of the decrees, return to your places, for the gang of thugs is not to dwell in the world because Rabbi Shimon ben Yochai has annulled the decree.” [That is, they heard a Heavenly voice addressing the agents appointed to bring calamity into the world and ordering them to return to their dwelling place, i.e., the desert, because Rabbi Shimon ben Yochai was still in this world, protecting it from all affliction with his merit.]

7 ז

וְדַע, אַף שֶׁעַכְשָׁו בַּזְּמַן הַזֶּה אֵין לָנוּ בַּדּוֹר כְּמוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, שֶׁיּוּכַל לְבַטֵּל הַגְּזֵרוֹת הָרָעוֹת; מִכָּל מָקוֹם חַסְדֵי ה' לֹא תַּמְנוּ עַל כָּל דּוֹר וְדוֹר, וּמִיָּד שֶׁנִּגְזְרָה אֵיזֶה גְּזֵרָה לְמַעְלָה, רַחֲמָנָא לִצְלַן, מִיָּד שְׁלוּחֵי מַעְלָה מַכְרִיזִים וּמַשְׁמִיעִים הַקּוֹל וְהַכָּרוֹז עַל יְדֵי תִּינוֹק וְתִינֹקֶת, וְהֵן מִתְנַבְּאִין וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה מִּתְנַבְּאִים. גַּם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְעוֹרֵר לֵב הַכְּשֵׁרִים וִירֵאִים, שֶׁיִּתְפַּלְּלוּ עַל דּוֹרָם, וְהִתְעוֹרְרוּת בָּא מֵעַצְמוֹתָן. וּבְעֵת אֲשֶׁר אֵיזֶה רָעוֹת מִתְעוֹרְרוֹת, אָז מַלְאֲכֵי דִּינִים מְשׁוֹטְטִים וּמַכְרִיזִים, וְחִצֵּי דִּינִים נִשְׁלָחִים וּמְבִיאִים אֵיזֶה חֻלְשָׁה לָעוֹלָם אוֹ שְׁאָר עִנְיָנִים רָעִים בַּר מִנַּן. וְאָז טוֹב לָאָדָם שֶׁלֹּא לְהֵרָאוֹת כָּל כָּךְ בַּחוּץ תָּדִיר, כִּדְאִיתָא בַּזֹּהַר פָּרָשַׁת נֹחַ: כֵּיוָן שֶׁנִּתָּן רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית, אֲזַי לְהַאי שְׁלוּחָא רְשׁוּת לִפְגֹּעַ בְּאִנְשֵׁי דִּמְהַלְּכִין תָּדִיר בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים חַס וְשָׁלוֹם. וְלָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עַל זֶה לְהִנָּצֵל מִכָּל רַע כַּנִּזְכָּר לְעֵיל.

Know further that even though we have no one in our generation on a par with Rabbi Shimon ben Yochai, who was able to annul evil decrees, nevertheless Hashem’s mercies extend to every generation. Therefore as soon as a decree is made On High, Heaven spare us, emissaries are immediately dispatched to reveal it through the mouths of little boys and girls, who prophesy without realizing it. The Holy One Blessed is He also arouses the hearts of the upright and God-fearing to pray on behalf of their generation. This arousal comes to them from within. The moment some evil is stirred up angels of judgment go about proclaiming it and arrows of judgment are dispersed, bringing enfeeblement or some other ill effect into the world, may we be spared. At such times a person should try to minimize the time he spends out of doors. For the Zohar warns in Parashas Noach (69a) that when license has been granted to the destroyer, its agents have permission to strike those who are found walking about the streets and markets, Heaven forbid. Therefore one should pray to be delivered from all evil, as we have mentioned above.

8 ח

וְצָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שְׁמוֹ בִּתְפִלָּתוֹ, דְּכֵיוָן דְּמַזְכִּיר שְׁמוֹ, אָז מַשְׁגִּיחִין לְעַיֵּן עָלָיו בְּמַעֲשָׂיו. וְכֵן יִמָּצְאוּ מְקַטְרְגִים דִּינַזְקֵי לֵיהּ, חַס וְשָׁלוֹם. וְהֵבִיא הַזֹּהַר רְאָיָה, שֶׁאָמַר אֱלִישָׁע הַנָּבִיא לַשּׁוּנַמִּית: הַיֵּשׁ לָךְ לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ? — דָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְהַהוּא יוֹמָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוֵי, דִּכְדֵין אִקְרִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'מֶלֶךְ הַקָּדוֹשׁ' וּ'מֶלֶךְ הַמִּשְׁפָּט'. וַתֹּאמֶר: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת — לָא בָּעֵינָא דְּיִדְכְּרוּן שְׁמִי שֶׁיַּשְׁגִּיחוּן בִּי, אֶלָּא: בְּתוֹךְ עַמִּי אָנֹכִי יוֹשֶׁבֶת. תָּא חָזִי בְּשַׁעְתָּא דְּרֻגְזָא הֲוֵי בְּעָלְמָא, לֹא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ. כֵּיוָן דְּדִינָא אִתְעָבַר, כְּתִיב: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ. הַשְׁתָּא אִדְכַּר שֵׁם נֹחַ. וְכָל זֶה — לְהוֹדִיעַ כִּי הָאָדָם נִדּוֹן בְּמִשְׁקָל, וּלְכָל מַעֲשֶׂה יֵשׁ מֵלִיץ טוֹב, וּלְכָל עִנְיָן רַע יֵשׁ מְקַטְרֵג.

A person should also refrain from mentioning his name when praying because this induces the Heavenly court take notice of him and examine his deeds and accusers may be found to cause him harm, Heaven forbid. The Zohar (ibid. 69b) brings a proof to this from what the prophet Elisha said to the Shunamis: [Elisha asked,] “Do you have need to be spoken of to the king?” (Melachim II:4:13). This refers to the Holy One Blessed is He, for the day [that Elisha spoke to her] was Rosh HaShanah, when the Holy One Blessed is He is called the “Holy King” and “King of Judgment.” “And she said, ‘I dwell among my people’” That is, [she said,] “I do not wish for you to should mention my name, lest they examine me in particular. Rather, “I dwell among my people.” Come and see [a proof to this,] for all the while that Divine wrath was in the world, Noach’s name was not mentioned. But once the judgment was over it is stated, “And God remembered Noach.” That is, only then did He bring Noach’s name to mind. From here we learn that a person is judged on a balance scale and every good deed creates a defender while every bad deed creates an accuser.

9 ט

אַשְׁרֵי מִי שֶׁאוֹהֵב אֶת נִשְׁמָתוֹ יוֹתֵר מִגּוּפוֹ, וְעוֹשֶׂה עוֹלָם הַזֶּה טָפֵל וְעוֹלָם הַבָּא עִקָּר, וְכָל יוֹם וָיוֹם צוֹפֶה וּמַבִּיט אֶל הַסּוֹף, שֶׁסּוֹף אָדָם לָמוּת, וְאָז בְּוַדַּאי יַצְלִיחַ בְּתוֹרָתוֹ וּבַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, שֶׁיָּבוֹא לְחַיֵּי עוֹלָם הַבָּא.

Fortunate is the one who loves his soul more than his body, who treats this world as secondary and the World to Come as principle and who has his eye on his end every day, recalling that the end of a human being is death. He will surely succeed through his Torah and good deeds in entering the World to Come.