Kaf HaChayim on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah
1:1א׳:א׳
1 א

א) [סעיף א'] הכל שוחטין לכתחלה. דתניא ר' אומר וזבחת כאשר צויתך מלמד שנצטוה משה על הושט ועל הקנה ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. חולין כ"ח ע"א. ופירש"י כאשר צויתך למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה דהיכן צוהו בכתב עכ"ל והתו' שם כתבו י"מ דדריש בגי' דכאש"ר. אלף אחד בעוף שי"ן שנים בבהמה רי"ש רובו של א' כמוהו רוב א' בעוף ורוב שנים בבהמה. ר"ת למפרע של כאש"ר הוי רובו של אחד כמוהו עכ"ל וכ"כ הר"ן. והטור הביא ברייתא הנז' וכתב הב"ח ללמד דאף עוף יש לו שחיטה מה"ת וכל ספק בשחיטה פסול אף בעוף דלא כר"א הקפר דאמר אין לעוף שחיטה מה"ת אלא מד"ס ולדידיה יש להקל בדאיכא ספק בשחיטה בעוף דלית הילכתא הכי אלא כהך ברייתא דתני רבי עכ"ל. וכ"ה דעת הרמב"ם פ"א מה' שחיטה ה' א' דגם שחיטת עוף מה"ת יעו"ש. וכ"כ הסמ"ג ריש ה' שחיטה. וכ"כ בס' החינוך פ' ראה סי' ת"מ. וכ"כ הרשב"א בתוה"ב הקצר בתחילתו. וכ"כ ב"י רסי' י"ג. וכ"כ הלבוש ריש סי' זה וריש סי' י"ג. כו"פ או' א' מנה"ז בקומץ או' א'. מנחת יוסף סי' א' או' א'. חכ"א כלל א' או' א'. זב"ש או' א' זב"ת או' א' ערוך השלחן או' א'. וכ"כ פרמ"ג בפתיחה לה' שחיטה שורש א' דשחיטת עוף הוא מה"ת והולכין בספיקו להחמיר יעו"ש. וכ"ה המנהג דאין לחלק בדיני שחיטה בין בהמה לעוף והולכין בספיקן להחמיר. ועיין עוד לקמן סי' י"ג או' א'.