24bכ״ד ב

ואם לאו הראשון נותן את דמיו והשני משחררו אני פלוני בן פלוני מוכר את עבדי פלוני אנטיוכי יצא לחירות. משהוא בלוד לא יצא לחירות. תני יוצא עבד עם רבו בחוצה לארץ לפיכך אם מכרו לשם מכור. בא מחוצה לארץ על מנת לחזור כופין אותו למחר לחזור. על מנת שלא לחזור אין כופין אותו לחזור. ברח מחוצה לארץ רשאי להחזירו. ברח מארץ לחוצה לארץ רבי יאישה בשם ר' חייה רבא אמר מותר. ר' הושעיה רבה אמר מותר. רבי מרינוס בריה דר' הושעיה רבה אמר אסור. א"ר זעירא לא פליגין מ"ד מותר בלמוד לברוח לשם. ומאן דאמר אסור בשאינו למוד לברוח לשם. אמר ר' יוסי ולא פליגין מאן דאמר מותר ביכול להביאו משם. ומ"ד אסור בשאינו יכול להביאו משם. ניתני ואם התנה עמו מותר. עד כדון בגדולים. בקטנים ניתני עם רבהון. עד כדון בשהיה רבו ישראל. היה רבו גוי. רבי טבלא זבין עבדיה ומתני עם רבהון. ר' יצחק דהבן הוון ליה עבדיה ערקין לבנותהון. אתא שאל לר' אימי ואורי ליה אוני אסור. אונטריס שרי. אפרכורים צריכה. אין פודין את השבויין יותר מדמיהן מפני תיקון העולם ואין מבריחין את השבויין מפני תיקון העולם. רשב"ג אומר מפני תקנת השבויין דלא יהוון קטרינון. תני גוי מוכר ספרים תפילין ומזוזות אסור ליקח ממנו. והא תני מעשה בגוי אחד בצידן שהיה מוכר תפילין ומזוזות ובא מעשה לפני חכמים ואמרו מותר ליקח ממנו. ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה בגוי שחזר לסורו הוה:

המוציא את אשתו משום שם רע לא יחזיר משום נדר לא יחזיר רבי יהודה אומר כל נדר שידעו בו הרבים לא יחזיר ושלא ידעו בו הרבים יחזיר ר' מאיר אומר כל נדר שהוא צריך חקירת חכם