10aי׳ א

ממעשות כירק. אמר לון רב המנונא אמרין דבתרה נכנס משביעית לשמינית הרי הוא הבקר כאילן וחייב במעשרות כירק. והבקר חייב במעשרות. אמר רבי יוחנן בשאר שני שבוע את מהלך בו כירק ובשביעית את מהלך בו כאילן. היאך עבידא מחמישית לששית ולשביעית לקטן בשביעית ששית לקטן מששית חמישית. נכנס מששית לשביעית לשמינית לקטן בשמינית שמינית. רבותינו חזרו ונמנו אתרוג בשעת לקיטתו עישורו למעשרות ולשביעית. רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי הכל מודין שראש השנה שלו בט"ו בשבט. רבי יוחנן שאל לרבי יונתן כסדר של שנים או כסדרן של תקופות. אמר ליה כסדרן של שנים ואפילו שנה מעוברת. מעשה בר' עקיבה שלקט אתרוג ונהג עליו חומרי בית שמאי וחומרי בית הלל. למה לי [אתרוג] אפילו שאר כל האילן. תני כחומרי רבן גמליאל וכחומרי רבי ליעזר. ורבן גמליאל ורבי אליעזר לא מן בית הלל אינון הוו. אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר בשחנט קודם לט"ו בשבט של שנייה ונכנסה שלישית. על דעתיה דר"ג עישורו עני על דעתיה דרבי ליעזר עישורו שני. מה עשה לו קרא שם למעשר שני שבו ופדייו ונותנו לעני:

דם מהלכי שתים שוה לדם בהמה להכשיר את הזרעים דם השרץ אין חייבים עליו:

רבי בא רב הונא בשם רב אם התרו בו לוקה. והתנינן דם השרץ אין חייבין עליו. א"ר בא אין חייבין עליו כרת. והתני דם מהלכי שתים שאין בו טומאה קלה דם השרץ שאין בו טומאה חמורה. אמר רבי חייא בר אדא הדא דתימר כשהתרו בו משום דם אבל אם התרו בו משום שקץ לוקה:

כוי יש בו דרכים שוה לחיה ויש בו דרכים שוה לבהמה ויש בו דרכים שוה לחיה ולבהמה ויש בו [דרכים] שאינו שוה לא לחיה ולא לבהמה. כיצד שוה לחיה דמו טעון כיסוי כדם החיה ואין שוחטים אותו ביום טוב ואם שחטו אין מכסים את דמו וחלבו מטמא טומאת נבילה כחיה וטומאתו בספק ואין פודים בו פטר חמור. כיצד שוה לבהמה חלבו אסור כחלב הבהמה ואין חייבים עליו כרת ואינו נלקח בכסף מעשר לוכל בירושלים וחייב בזרוע ובלחיים ובקיבה. רבי לעזר פוטר שהמוציא מחבירו עליו הראייה. כיצד אינו שוה לחיה ולבהמה אסור משום כלאים עם החיה ועם הבהמה הכותב חייתו ובהמתו לבנו לא כתב לו את הכוי אמר הריני נזיר שזה חיה ובהמה הרי זה נזיר. ושאר כל דרכיו שוין לחיה ולבהמה טעון שחיטה כזה וכזה ומטמא משום נבילה ומשום אבר מן החי כזה וכזה:

איזהו כוי