קַשִּׁיט, קַשִּׁיטָא, קְשִׁ׳ m. (קְשַׁט) straight, upright, true. Targ. Deut. XXXII, 4 (Y. ed. Vien. קָשִׁ׳; h. text ישר). Targ. Y. ib. VI, 5; a. e.—Pl. קַשִּׁיטִין, קְשִׁ׳. Targ. O. ib. IV, 8 (h. text צדיק׳). Targ. Num. XXIII, 10; a. e.