מָתוֹלָא m. (מְתַל) poet. — Pl. מְתוֹלַיָּא. Targ. Y. Num. XXI, 27; O. מָתְלַיָּא (ed. Berl. מְתָלַיָּא). Targ. I Sam. XXIV, 14 מָתְלַיָּא Bxt., v. מתְלָא.