זָב, זָבָה f. (b. h.; זוב) 1) faint. Y. Kidd. I, 61ᵃ (expl. זב, II Sam. III, 29) תָּשִׁישׁ q. v. —2) one afflicted with gonorrhœa. Zab. I, 5 זב גמור a real zabh (subject to all the laws in Lev. XV, 1—15; 19—24). Ib. V, 6; a. v. fr.—Pl. זָבִים, זָבִין; f. זָבוֹת. Sifra Metsora, Zabim, Par. 1 מטמאים כז׳ (not בז׳) they make unclean like Israelitish zabim; Nidd. 34ᵃ שיהו כז׳ וכ׳; a. v. fr. [Sabb. 110ᵇ מזביך, v. זוֹב.]—Zabim, name of a treatise of the Mishnah a. Tosefta, and of a section of the Sifra to Metsora.