דִּיבּוּר, דִּבּוּר m. (דבר) utterance, speech, dictate. Cant. R. to III, 4 ד׳ קשה of the various expressions for prophecy dibbur is the severest; Gen. R. s. 44; Macc. 11ᵃ; (Sifre Num. 99 דִּבֵּר). Lev. R. s. 1 (play on ויקר, Num. XXIII, 4, a. ויקרא Lev. I, 1) the Lord reveals Himself to the gentile prophets בחצי ד׳ only with half a word (defective revelation), opp. ד׳ שלם. Ex. R. s. 28 ד׳ זכור וכ׳ the commandment, ‘Remember the Sabbath’. Y. Ned. III, 37ᵈ bot.; a. fr.—תוך כדי ד׳, v. דַּי.—Esp. הַדִּ׳ revelation, Divine Speech, (hypostasized) the Word, the Dibbur. Lev. R. s. 1, beg. קול הד׳ עצמו the direct voice of the Dibbur. Yeb. 5ᵇ, a. fr. לפני הד׳ prior to the revelation. Cant. R. to I, 2; a. fr.—על פי הד׳ following the Divine order. Y. Sabb. VII, 10ᶜ; a. fr.—Pl. דִּיבּוּרִים, דִּיכּוּרִין, דִּבּ׳. Gen. R. s. 38 ד׳ אחדים mysterious words (accounts), v. אֶחָד. Cant. R. l. c.; a. fr. V. דָּבָר. —2) (homilet., v. Ps. XLVII, 4) being led, submission. Sabb. 63ᵃ אין ד׳ אלא נחת the root דבר (in Mal. III, 16 נדברו) means submission; Macc. 11ᵃ (corr. acc.).