Siman 96צ״ו
1 א

א. ששאל על היין שבחביות שהוציא ממנה יין לתוך קנקן כלי שמזג מיינו גוי בכלי ששותה ‏בו ונשאר בו עכבת יין נראה בעיני שהוא מותר אף על פי שלא עמד ישראל על גבה במזגם ‏מן הכלי לתוך הכלים לפי שאין גוים עכשיו אדוקין בע״ז לנסך יין ואין מכניסין לתוך הכלי ‏ידיהם למוזגן ממנו שאין דרכו לעבוד ע״ז בכך על ידי שכשוך ואין לנו לחוש ולאסר הכלי ‏שמזגו ממנו אלא מחמת נצוק חבור וכן הלכה שנצוק חבור ליין נסך. וכששכח ישראל ‏ועירה מן החבית לאותו כלי ראשון הרי זה נצוק מכח נצוק ואין לאסור היין שבחבית על כך. ‏דתנן ירד לבור מה שבבור אסור והשאר מותר אמר רב הונא לא שנו אלא שלא החזיר ‏גרגותני לגת אבל החזיר גרגותני לגת מה שבגת אסור ופרכינן גרגותני גופא במאי מתסרא ‏שמעת מינה נצוק חבור ומדחי ב״ח בשפחסתו בור. ומיהו רב הונא משום נצוק אמרה ‏דשמעינן ליה דאמר נצוק וקטפריס ומשקה טופח חבור ליין נסך וכי לא החזיר גרגותני לגת ‏קתני מתניתין מה שבגת מותר אלמא אפילו בחבורין שבשעה שהקלוח התחתון יורר מן ‏הגרגותני לבור יורד הקלוח של חבית לכלי שנאסר מחמת נצוק של מזיגה.‏

2 ב

ב. דין חביות. וששאל על החביות שהניחן ובא לו לעיר הואיל והודיע לגוי ‏שהוא הולך לעיר כשהפליג מהן אסורות הן בין פתוחות בין סתומות דתניא הרי שהיו חמריו ‏ופועליו טעונין טהרות (כ״ג ב׳) אף על פי שהפליג מהן יותר מכדי מיל טהרותיו טהורות ‏ומתרצינן שלא הודיען להיכן הוא הולך והלך לו לעבור הדרך ובא להם דרך עקלתון וסברי ‏השתא אתי השתא אתי ומרתתי ולא נגעי וקתני סיפא אם אמר לכו ואני אבוא אחריכם כיון ‏שנתעלמו עיניו מהם טהרותיו טמאות ומתרצינן משום דמסמך סמכא דעתיהו ולא אתי ‏לעגל ונגעו בהו אף כאן כיון דגוי הוה ידע שיהודי הולך לעיר ולא אתי לעגל מסמך סמכא ‏דעתיהו ונגע ביה לפיכך אסור בשתיה.‏

3 ג

ג. מעשה בגוי אחד שזרק גוי בכוונתו עפר בכלי מלא יין והורה עליו רבי להתירו משום ‏דאמרינן כל שבזב טהור בגוי אינו עושה יין נסך מותר הוא בשתיה וזרק זב באדם טהור הוי ‏טהור ובגוי נמי אין עושה בזריקתו יין נסך ומותר כשהיה והכי מסתבר שפיר מדמתני זה היה ‏מעשה והכשירוהו ולא קתני ימכר כדקתני בברייתא שמע מינה והכשירוהו אפילו בשתיה ‏אבל מגע זב שהוא טמא בגוי עושה יין נסך ובכל דוכתא דאמרינן במגע גוי אסור אמרינן ‏אסור אפילו בהנאה כגון שהוציא גוי ברזא ואמרינן כל דלהדי ברזא אסור בהנאה ובדוכתא ‏דאמרינן מגע גוי מותר אפילו בשתיה כגון שזרק גוי אבן או עפר או שלא הכיר בו שהוא יין ‏‏(נסך) ונגע שהוא מותר בשתיה. ועל היין ששאל אם נמשך בכלי של גוי נסך אם הנשאר ‏מותר בשתיה או לא ודע שכך דעתי נוטה שאסור היין הנשאר בחבית לשתות דאמר רב ‏הונא הנצוק חבור ליין נסך ואף על גב דאמר ליה רב נחמן מנא לך הא לא פשיט ליה רב ‏הונא דהוה לכל ראיותיו במילי אחרונייתא ואפילו הכי גמרא הכי איתא דאמר להו רב ‏חיסדא להנהו סוסייתא מוכרי יין כי מזבניתו חמרא לגוים קטיפי קטופי כלומר פסקו הקלוח ‏של (כ״ד א׳) יין היורד לכלי התחתון לעליון כלומר שיפסוק מן העליון עד שיגיע לתחתון ‏ולא יחובר התחתון לעליון נצוק קלוחי אי נמי נפוצי נפוצי שלא תהיו שופכין כלל אלא על ‏ידי זריקתו מעריית נצוק הוי חבור ואפילו רב נחמן לא פליג עליה דרב הונא אלא דהוה בעי ‏ליה מנא לך הא כלומר דהוה פשיט ליה מילתא דהכי קאמר לקמן פחסתו תפשוט לך נצוק ‏תבעי לך וכל מלתא דאסורא דקא מבעי לן ולא תפשוט לך לחומרא וכל שכן הכא דאמר ‏רב חסדא וכן שמעתי מפי רבנו הגדול שמאחר שהיו מושכין מחבית שלו למכור לגוי לא ‏היה שותה ממנו והיו מקצין מרדיא אחת או שתים מתחלה לשתייתן ואעפ״כ לא היה מנדה ‏בו לאחרים ואף אחי אם בא לפרוש ולהזהר בעצמו על ככה אל יחוש להורות לאחרים כי ‏לפי ענין האיסור שפרץ רואה אני שלא יזהרו והנח להם שיהיו שוגגין ואל יהו מזידין.‏

4 ד

ד. כלים לזפות. וששאל מהו לאגוד ולזפות חביות בחולו של מועד לכתחלה ‏נמי (נהוג) נוהגין במקומינו לפי שיסמכו על דבר האבוד ומותר ובלבד שלא יכוון מלאכתו ‏במועד.‏