Siman 60ס׳
1 א

הלכות איסור והיתר. כבד דבוק שנתבשל עם חתיכות הרבה ואין בחתיכה ‏ששים בו לבטל את טעמו אסר כל החתיכות כולם אפילו הם אלף מפני שהן מינה חתיכה ‏שנדבק הכבד בה מין בשר. וכן שאר החתיכות ואף על פי שבא האיסור (ט״ז ב׳) מחמת ‏כבד נעשית נבילה ואם אינו דבוק וחתיכות הרבה עמו לא אסר אלא כפי טעמו מפני ‏שהכבד אוסרת ואינה נאסרת שעשויה לפלוט ואינה חוזרת ובולעת ואף לדברי האומר ‏שלוקה אוסרת ונאסרת מפני שבשעת שליקה חוזרת ובולעת ונאסרת בנותן טעם ואם היה ‏שם מתחילת בשולו ועד שליקתו ששים לבטל טעמו אין לחוש לבליעתו ולא לפליטתו והוא ‏עצמו מותר ותמה אני הואיל והכבד עצמו התר מה לנו לשער במאי דנפקא מיניה דכי אמרו ‏רבותינו בדידיה משערינן כשהחתיכה אסור ואף לר׳ נראה כן אלא שאין רוצה להתיר אלא ‏אם כן איכא ששים ולפי שמין במינו לא בטיל וכשנזכר לאותה ששנינו הכבד אוסרת ואינה ‏נאסרת אמר לי ככל הדברים אשר פרשתי וכי משערינן אלפס וקדרה משערינן וכן ר׳ נוהג. ‏וכשאינו דבוק ונתבשל עם חתיכות בשר כולן מועילות לבטלו ולא הוה מין במינו מפני ‏שהכבד כולה דם גמור הוא אבל התורה התירתו. אבל דבוק בחתיכה ונתבשל עם שאר ‏חתיכות חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה. ומעשה בא ‏לפני ר׳ בלא דבוק ושער ר׳ דם שבו בששים בחתיכה שנדבק בה והתיר דלא אמרינן חתיכה ‏עצמה נעשית נבלה אלא בשנתן טעם בה.‏