Siman 55נ״ה
1 א

ברכת ההלל. הלל ביחיד אסור לברך (ט״ו ב׳) עליו לפניו ולאחריו בימים שאין גומרין בהן את ההלל שהרי בצבור אינו אלא מנהגא בעלמא וצבור הוא דעבדי משום מנהג אבותיהם אבל יחידים אין זכר למנהג נוהג בהם ואפילו עשרה שפרשו מן הצבור הרי הם כיחידים שמתפללין לעצמן אחורי בית הכנסת מאחר שלא היו באסיפת הכניסה אין להם תורת מנהג לעשות להם זכר. אלא כשנים ושלשה הן לצורך כך שלא נאמר זכר למנהג אלא בכנופיא אותה העיר כשהן באגודה שלהן ואפילו לקרותו בלא ברכה אין צריכין ומעשה בא על ידו שהלך להתפלל בבית הכנסת בראש חדש ורצו המנין לקרות את ההלל והורה ר׳ הלכה למעשה דלא צריך דעשרה שפרשו מן הצבור הרי הן כיחידים.