Siman 38ל״ח
1 א

ומביאין לפניו קערה ובה שלש מצות וירקות שאינן אמרא אמרא כגון חסא דפנו ולא ‏גרגירא אירונאי או כרפסא וופין או שצרפויילי או כוסברתא אלורנדרא או קפוטות פירוש. ‏ושני תבשילין זכר לחגיגה ולפסח דג וביצה או ביצה ובשר או אפילו ממין אחר כגון שאחד ‏צלי ואחד מבושל שהרי אמר רבינא דאפילו עצם ובישולו חשובין שני תבשילין ונוטל מן ‏הירקות ומברך בורא פרי האדמה וטובל בחרוסת ואוכל ומאכיל לבני ביתו ולאחר ההגדה ‏אינו צריך לברך בורא פרי האדמה מפני שכבר ברכה על הכרפסא אבל על אכילת מרור ‏צריך לברוכי וטובל בחרוסת ואוכל בלא ברכה ושני טבולין הללו זכר לתינוקות שישאלו מה ‏נשתנה ולאחר שיאכל מן הירקות נוטל אחת משלש המצות ובוצעה לשנים ומניח חציה ‏תחת המפה עד שיגמור סעודתו ויאכלנה לסוף זכר לפסח שכתוב בו על מצות ומרורים ‏יאכלהו ולכך אינו אוכל אף מן המרור באחרונה מפני שמרור בזמן הזה דרבנן ומצה ‏דאורייתא הילכך לא בעינן דליתי מרור דרבנן וליבטול מצה דאורייתא ולמה מברכין על ‏הפרוסה על (י״א ב׳) אכילת מצה ועל השלמה המוציא מפני שמוציא אותה אפילו אבל ‏ברכת אכילת מצה תוספת שאינה בכל השנה ועכשיו אנו עושין זכר לשיעבוד ולעניות ‏הילכך מברכין כשיברך המוציא על השלימה יהא נראה כבוצע מן הפרוסה כדרכו של עני ‏ולפי שברכת המוציא תדירא מברכין על השלימה ולפיכך מניחין שלימה תחת הבצועה לפי ‏שמצוה על שתי ככרות ביום טוב כבשבת לפי שלקטו לחם משנה ביום טוב כבשבת ואחר ‏כך נוטלין הקערה מלפניו כמות שהיא עם שתי המצות השלימות וחצי המצה והירקות והשני ‏תבשילין ומניחין אותה בראש השלחן כדי שישאלו התינוקות מה נשתנה ויפטירוהו מן ‏ההגדה ואם אין תינוק שישאל שואל הוא בעצמו ואומר הא לחמא עניא. וכשמגיע למה ‏נשתנה מחזירין אותה לפניו והולך וקורא וחותם עד גאל ישראל ואין חותמין גואל ישראל ‏אלא בתפילה שהיא דברי בקשה ותחנונים אבל בקרית שמע ובהלל אין חותמין שאינו אלא ‏ספירת דברים. ואשר נהגו העם להניף הקערה ונוטלים ממנה שני תבשילין שלא יהא נראה ‏כמניף קדשים בחוצה לארץ טועים הם בדבר שלא אמרו חכמים להגביה אלא מצה ומרור ‏ושלא להגביה שני תבשילין שאחד מהם זכר לפסח ואחד מהם זכר לחגיגה אלא בשעה ‏שמגיע לסוף ההגדה כשאומר מרור זה ומצה זו שמגביה המצה והמרור אבל כשמזכיר את ‏הפסח אינו מגביה שני תבשילין שעושה עצמו כאוכל קדשים בחוצה לארץ ולכך אומר ‏פסח שהיו אבותינו אוכלין ואינו אומר פסח זה שאנו אוכלין. וחרוסת שאמרו הן ירקות הרבה ‏שכותשין יחד ושמו חרוסת בלשון ארמי ואמרו רבו׳ שהחרוסת הזה צריך שיעשנו עב ‏ומסומך זכר לטיט (י״ב א׳) ואף צריך לשום בו דברי קהוי זכר לתפוח שנאמר תחת התפוח ‏עוררתיך. ועוד נותן בה מיני בשמים כעין תבלין זכר לתבן שבחומר. והשלש מצות שאמרנו ‏רשאי אדם להתחיל המצה באיזו מהן שירצה מפני ששלשתן חשובות כאחת שכשם ‏שמצינו ראשון חשוב אצל תרומות הקופות כך מצינו שני חשוב אצל העלאת הנירות ‏ואחרונה אף היא ראויה להתחיל בה המצוה משום דמעלין בקדש ולא מורידין אבל אמרו ‏הנזהר בדבר תבא עליו ברכה. ואחרי בציעת המצה ותנטל הקערה מלפניו מוזגין כוס שני ‏לכל אחד ואחד מבני הבית ופותחין בהגדה וקורין בשיר ובהלל שכן באבותינו במצרים ‏שאמרו שיר והלל על אכילת הפסח שנאמר השיר הזה יהיה לכם בליל התקדש חג. ומצינו ‏בהגדה בא הכתוב ללמד על סנחריב וללמד על פרעה לומר שאמרו רבותינו שיר והלל על ‏אכילת פסח.‏