Siman 34ל״ד
1 א

פעם אחת שכח ר׳ ולא אכל מצה אחר סעודתו קודם ברכת המזון ולאחר כך ‏הוזכר ולא רצה לחזור ולאכול ממנה לפי שהיה צריך לברך אחריה ולשתות מכוס של ‏ברכה ואי אפשר לשתות בין כוס של ברכת המזון לכוס של הלל דאמור רבנן בין הכוסות ‏הללו אם רצה לשתות ישתה בין שלישי לרביעי לא ישתה ולא רצה לברך עליה ברכת ‏המזון בלא יין לפי שתקנו כוס שלישי עליה ונראה שהיא צריכה כוס ואפי׳ לאחר כוס רביעי ‏של הלל לא רצה לאכול מצה ולברך ברכת המזון מפני שהם לא תקנו אלא ארבעה (י׳ א׳) ‏בלבד אבל כוס חמישי לא התקינו ומפני כן נמנע מלאכול מצה אחר ברכת המזון והחזיק ‏טעם בדבר זה שאין צריך לחזור ולאכול מצה לפי שסתם רוב מצות שלנו עשויות כתקון ‏חכמים ויש בהם שימור לשם מצה ומצה שאוכל בגמר סעודתו כלה לשם מצה של מצוה ‏הואיל ונעשה בהם שמור לשם מצוה וכן נוהג רבינו שלמה ז״ל.‏