Siman 2ב׳
1 א

חמץ הנמצא אוכל ומאכיל עד למחרתו עד ארבע שעות ותולין כל חמש ובתחלת ששית שורפו באור או בכל דבר האבד שלא יראה ברשותו ואע״ג דאיתותב ר׳ יהודה במאי דאמר דחמץ בפסח בשריפה אפי׳ הכי עבדינן כותיה משום דסתם לן תנא כותיה בפרק בתרא דכריתות דתנן ואלו הן הנשרפין וכו׳ וקא חשיב חמץ בפסח דנהי ודאי דבביטול בעלמא סגי ליה מיהו עיקר מצותיה בשריפה כר׳ יהודה.

2 ב

שריפת חמץ. ועושה לו מדורה קטנה ושורפו אבל במדורת כירתו אם יש דוד או יורה אסור לשרפו שם פן יהנה ממנו שהרי הוא אסור בהנאה ואם לאו שורפו בכירתו ובשעת שריפה למחר לא יברך כלום ולהוציא מאותן בני אדם שמברכין בשעת שריפה וכסבורים שזהו ביעור שמברך עליו, ולא היא אלא כי מה שהוא מפנה ביתו מן החמץ קרי ביעור כמו בערתי הקדש מן הבית. ואם חל ארבעה (א׳ ב׳) עשר להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת ומה שמשייר מניחין בצנעה כדי לאכול עד ארבע שעות ושירי פתיתין שנשתיירו לפניו מבטל בלבו בשבת.