Siman 17י״ז
1 א

דין טחינה לפני הפסח כשטוחנין חטה למצות נוהגין לשלוח שם ישראל אחר הרחים של גוים להיות יושב ומשמר דכתיב ושמרתם את המצות בעינן שמור לשם מצה ואין ישראל צריך לעמוד אלא עד שיטחון לפי מה שהוא צריך לשלש מצות של ליל ראשון שהן חובה והן צריכות שימור לשום מצה (ד׳ א׳) אבל השאר אין צריכות שימור עד שיהיו טוחנין. וגוי שהוא טוחן ואין ישראל עומד על גביו מותר ואפי׳ ליקח סלתות מן השוק שפיר דמי דאמר מר בציקות של גוים אדם ממלא כרסו מהן, ואעפ״י שלא נילושה במים שלנו ואף על גב דאמרינן עבר ולש אסור הני מילי בישראל ומשום קנסא ואפילו לישראל אחר אסור משום דאיתעביד ביה איסורא במזיד דהיינו עבר אבל בבציקות לא איתעביד ביה אסורא אבל הרב ר׳ יצחק אבן גיאות ז״ל מפרש בציקות של גוים כגון שהיה ישראל עמו וקא מנטר ליה דלא ליחמיץ אבל לצאת ידי חובת מצה דמנטרא לשום מצה לא יצא דתנן נמי בהא מילתא דעברה ולשה אסור ואנו סבורין דמהו אסור באכילת מצה דמצה שאינה משומרת כהלכתה היא אבל באכילה דעלמא בהנאה שלא לשום מצה משומרת מותר. ובלבד שיאכל כזית מצה באחרונה והוא שלא הכסיפו פניו ואין לחוש שמא יערב מחמצו לתוך הקמח הואיל ולאחר כן מרקדין אותו בנפה שאם יש חמץ נפה קולטתו.