Siman 135קל״ה
1 א

לקדש. וששאל ששדך ראובן על בת אחיו את בנו וקיימו דבריהם והניחו ‏תשומת יד ביד קבלנין על מנת שהחוזר בו יפסיד כדרך שהורגלו בשאר מקומות ועברו כמה ‏שנים וחוזר בו ראובן והנה שמעון אחיו תובע הערבון מיד הקבלנין שהחזירוהו לראובן ‏ותלמיד אחר מסייע ליה ואמר קבלן דכתובה לא משתעבד ועוד דאסמכתא הוא ואסמכתא ‏לא קניא טעה התלמיד בכל צדדיו חדא דקבלן דכתובה משתעבד דמשה בר עצרי ערבא ‏דכתובה דכלתיה הוה וכו׳ ומותבינן וערב דכתובה מי משתעבד ומשנינן קבלן הוה ועוד מה ‏ענין קבלנות זה אצל קבלנות דכתובה זו. המתפיס מעות או מטלטלין לאשתו בכתובתה ‏ומסרתן לידי שליט [בס' האורה ליד שליח וצ"ל ליד שליש] והחזירן לבעלים אצל קבלנות זו אינה אלא ערבון לקיים התנאים ‏ואסמכתא לא קניא ודאי קניא ואם עושה בפני חשובי העיר קיימא לן אסמכתא קניא והוא ‏דקנו מיניה בבית דין חשוב ואפילו יש חשובין מהן בשאר מקומות אין לנו אלא בית דין של ‏אותו מקום דאם (ל״א ב׳) כן אין לדבר סוף שאין לך בית דין חשוב שלא יהא חשוב ממנו ‏בסוף העולם ואומר ואל השופט אשר יהיה בימים ההם וכל שלשה שנתמנו בית דין על ‏ישראל הרי הוא כבית דינו של משה לענוש ולהיות הפקרן הפקר וכל שכן שדוכי אשה ‏שהנהיגו הראשונים כדי שלא לבייש את בנות ישראל ויש מן הדין לקנסו בממון וברדוי הגוף ‏ותלמיד המסייעו אין חולק כבוד לתורתו ולהחזיק יד מריע ומן השמים מנעוהו מכבוד ונכסו ‏ממנו גליותיה של תורה וכל שכן יבין במעמקיה ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב. ‏שלמה בר יצחק.‏