Siman 133קל״ג
1 א

גזרת צבור. וששאלת על מי ששמע צבור ממשמשין עליו לגזור גזירתם עליו ‏וקפץ ונשבע שלא לקיים גזרתם עליו ואח״כ גזרו עליו צריך לקיים גזירתם או אינה חלה על ‏שבועתו כך ראיתי שהנשבע לעבור על דברי צבור נשבע על שוא הוא ואלו התרו בו חייב ‏מלקות דאורייתא משעת שבועה וצלל במים אדירים והעלה בידו חרס ולא נפטר מגזרת ‏צבור אם בדין גזרו עליו ואף על פי שקדמה שבועתו לגזרתם שהרי נשבע לבטל את המצוה ‏לסור מחקי הצבור ולא לידון במשפטי ישראל ותנן איזהו שבועת שוא שחייב על זדונה כרת ‏שכיון שנשבע לעבור על התורה הרי נשבע על מה שאי אפשר שהרי מושבע ועומד מהר ‏סיני על עשה ועל לא תעשה בארור בכלל ארור ברוך בפרט ברוך בכלל בפרט ואין לך כל ‏מצוה שבתורה שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות ושבועות הראשונים קדמה לשלו ‏ולוקה והתלמיד האומר נשבע לבטל את דבריו פטור מכלום (ל׳ ב׳) טועה בדבר משנה הוא ‏שהרי שנינו איזהו שבועה שחייבין על זדונה מכות וטועה במקרא הוא דכתיב לא ינקה ד׳ ‏הוא דלא ינקה אבל בית דין של מעלה מלקין אותו ומנקין אותו ואם לא התרו בו ולא נתן ‏למלקות בית דין הרי הוא בכלל לא ינקה וענוש עולמות שעשה שתים נשבע לשוא והוציא ‏שם שמים לבטלה כתיב את ד׳ אלקיך תירא ומה ששנינו נשבע לבטל את המצוה פטור ‏לענין שגגה שנינו ולענין עולה ויורד שהנשבע לבטל ושגג ולא בטל או נשבע לקיים פטור ‏מקרבן דמתמעטו מקראי מה הטבה רשות אף הרעה רשות אבל לוקה הוא על שהזיד ‏לישבע לשוא.‏