Siman 128קכ״ח
1 א

לתפלה. פעם אחת היה מיסך מים על רגליו בבית הכנסת ראה ר׳ ופסק ‏תפילתו ויצא עד שנטהר המקום ולא רצה להרחיק ארבע אמות דאמרינן גבי צואה כוליה ‏ביתא כארבע אמות דמיא ושב וחזר לראש דר׳ אבהו הוה אזיל בתריה דר׳ יוחנן וקא קרי ‏קרית שמע כי מטא למבואות המטונפות פסק וכו׳ אם שהות [שהית] כדי לגמור את כולה חוזר ‏לראש ואם עמד במקומו והמתין עד שיפנו הצואה או אפילו יצא מבית הכנסת אלא שלא ‏הפסיק מותר לו להתחיל למקום שפסק ובלבד שלא שהא (כ״ט ב׳) כדי לגמור את כולה ‏ואף על פי שדבר ר׳ אבהו באמצע קרית שמע מותר לו להתחיל ממקום שפסק אם לא ‏שהה כדי לגמור את כלה שאני קרית שמע שהרי שואלין בה מפני היראה ומפני הכבוד ור׳ ‏אבהו מפני היראה ושאל ומותר אבל שמונה עשרה לעולם אין מפסיקין.‏