Siman 109ק״ט
1 א

דין חלב קרוש. חלב הנמצא קרוש בעור הקבה שמולחין אותה בעורה בין ‏שנותנין עמה חלב אחר ובין שמולחין אותו עמה נראה בעיני רבי אסור גמור ומבשר בחלב ‏לאסור את הגבינה אסור גמור ואין בידי כח להתיר ויש מתירין אותו ומביאין ראיה מדגים ‏שעלו בקערה שפסקנו שמותר לאוכלן בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם ‏ורחוקות זו מזו כמזרח עד מערב מאי טעמא דגים שעלו בקערה אף על פי שבלעו את ‏טעמיהם שהרי לא בא מן הממש אלא מטעם אחר אבל חלב משנמלח משנתנו טעם זה ‏בזה נעשו שניהם אסור כדקיימא לן חתיכה עצמה נעשית נבילה (כ״ו א׳) וכל טעם היוצא ‏עוד מן החלב בין טעם בשר בין טעם חלב הכל אסור לפי שכלם נבילה וכשמתערב חלב ‏עם זה חלב וגבינה הוה ליה מין במינו חלב נבילה בחלב היתר וכבר פסקנו חתיכה עצמה ‏נעשית נבילה וכל החתיכות עצמן כלן אסורות ואם לאו אמרינן בר נותן טעם הוא מפני ‏שאף טעם שבו שהיה מתחילה נעשית נבילה כלו וכן הלכה כרב וגם פסקנו הלכה ‏בפסחים דמין במינו בכל שהו ואני הייתי נוהג היתר עד הנה ובלבד שלא יתנו חלב אחר ‏וטועה הייתי בכך שהייתי סבור מדאמרינן גבי קבת עולה שכהן שדעתו יפה שורפה חיה ‏שמע מינה פירשא בעלמא היא ולא מיתסרא ולא היא חלב גמור הוא מדתנן כשרה שינקה ‏מן הכשרה קיבתה מותרת מפני שכנוס במעיה והשומע ישמע ואין בידינו להורות שלא ‏ישמעו והנח להם לישראל מוטב שיהו שוגגין ואל יהו מזידין.‏