Siman 108ק״ח
1 א

חודו של סכין. ר׳ אוסר לשחוט הסימנין בחודו של סכין אלא אם כן חותך ‏הבשר והעור מכאן ומכאן כדי שתהא שחיטה מפורעת ומראה פנים מהא (כ״ה ב׳) דאמרינן ‏בהכל שוחטין מלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה ומפרש התם משום דלאו שחיטה ‏היא כלל מאי טעמא אמר רב הונא מפני שהוא מחליד ואף על גב דמאן דמליק חזי מוליך ‏ומביא במליקת בשר ועור שהשחיטה מפורעת מלמעלה אפילו הכי כיון שהבשר נשאר קיים ‏מן הצדדין כדתניא כיצד מולקין חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר עד שמגיע לסימנין ‏קרי ליה חלודה ומתוך שהסכין או הציפורן מחליד ונכנס לתוך הבשר ולא מגליא שחיטה ‏מצדיה אלמא דבעינן שחיטה מגולה בין מלמעלה בין מן הצדדין ואף על גב דפליג רבה ‏עלה דרב הונא ומוקים טעמא מפני שהוא דורס דקסבר מוליך ומביא במליקה פסול אבל ‏חלדה לא מקריא אליבא דתניא משום דמגליא שחיטה מלמעלה אעפי״כ כדאי הוא לסמוך ‏עליו ואסור לטבח לחתוך סימנין בראש הבהמה ולהניח הבשר והעור קיים מכאן ומכאן ‏ואפי׳ נמלך לאחר כן לחתוך הבשר שבצדדין אינו מוציא אותה מידי נבלה הואיל ובשעת ‏חיתוך סימנין לא עשה שחוטה מפורעת ומגולה מכל צד.‏