Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Sotah
1:1א׳:א׳
1 א

לאו מהמקנא דייק. שיכול לפרש הבא לקנאות, אלא כדפירש''י. מדלא תני ר''א אומר מקנא אדם לאשתו. תוספ'. ולישנא דמקנא לשון כעס הוא שמכעיסה ומקניטה. ופירש''י כמו הם קנאוני כי קנאה חמת גבר. ולהלכה שכתב הר''ב דחייב לקנאות לישנא דהתראה כמו ויקנא ה' לארצו. גמרא. ועתוי''ט:

2 ב

ע''פ כו' דסתירה אתקש לטומאה דכתיב ונסתרה והיא נטמאה. ובטומאה כו''ע מודו דעד אחד נאמן לאחר קינוי כו'. גמרא:

3 ג

הכי יליף לה בגמרא דף כ''ח:

4 ד

פירוש אפילו ע''פ שנים כו'. אבל בזמן שיש מי המרים. אע''פ שאם תסתר ע''פ עצמו או ע''פ ע''א תאסר עליו עולמית הואיל ואפשר שיכול להיות שתסתר ע''פ ב' ואז ישקנה, לפיכך רשות או חובה לקנאות. משא''כ בזמן הזה שא''א שתשוב להתירה אסרו לקנאות כלל: