Ikar Tosafot Yom Tov on Mishnah Makkot
1:1א׳:א׳
1 א

דתנא קאי אדתנן בסיומא דסנהדרין דזוממי בת כהן אין עושין בהם דין הזמה שזממו לעשות לה. וקאמר הכא יש עוד עדים זוממים אחרים שאין עושין בהם דין הזמה כל עיקר אלא מלקות ארבעים. כיצד כו'. גמרא:

2 ב

כלומר קודם שהולידו אביו שהוא שעת ההריון:

3 ג

גרושה. הא דלא נקט ממזר דזה הוה שייך בין בכהנים בין בישראלים, יש ליישב משום דקאי אזוממי בת כהן ולכך נקט מידי דשייך בכהונה. תוספ':

4 ד

בן חלוצה. והוא חלל מדרבנן. הר''ן:

5 ה

לגלות. וא''ת האיך הם יכולים לחייבו גלות בעדותן והא יכול לומר מזיד הייתי כו'. וי''ל דמיירי כשראו בו רגלים לדבר שנשמט הברזל מקתו. ואיכא למימר דלא נתכוין. תוספ'. ועתוי''ט:

6 ו

ורש''י הקשה, דליכא למימר שאותן הדמים יתנו הזוממים שהרי לא זכות ספיקה. באו להפסידיו, אלא זכות ספיקו, שהוא מצפה שאם תמות בחייו יירשנה, ויפה כח זכותו מכח זכותה, שהוא אוכל פירות הקרקע המיוחדת לכתובתה תמיד, ולא היא. ועוד, שהוא מוחזק והיא מחוסרת גוביינא כו'. ואם באו למכור זכותם, שלו נמכר יותר משלה, וזה יהיו הזוממים מחוייבים לשלם. וי''ל דה''ק שמין זכות כמה ספיקה כו' ואותו לא ישלם שהרי גם עתה יתן זה ברצון אלא השאר שהיו מפסידים אותו יתנו. אי נמי אה''נ דשמין זכות ספקו קאמר. ועתוי''ט:

7 ז

בכתובתה. וא''ת ולחייבו בשאר כסות ועונה, דהא מפסד לאשה. וי''ל דמיירי שמעשה ידיה שהן בידו שוין כשאר כו'. עוד י''ל שאומרת גרשתני וא''כ מחלה אותן לבעלה. תוספות. ובפירוש שאר ועונה, עמ''ש פ''ד דכתובות מ''ד: