Maamar Neged Galinos מאמר נגד גאלינוס
1 א

מאמר נגד גאלינוס

2 ב

בענין שער הגבות והעפעפים

3 ג

*(נעתק מספר פרקי משה מובא מהרב הבדרשי בכתב התנצלותו להרשב"א בתשובתו):

4 ד

אמר משה מן הידוע מאמר הפילוסופים שיש לנפש בריאות וחולי כמו שיש לגוף בריאות וחולי ואותם חולי הנפש ובריאותם היא מזונם בסברות ובמדות בלי ספק ולכן אני קורא הסברא הבלתי אמתית והמדות הרעות כפי רוב התחלפות מיני החלאים הנפשיים ומכלל החולים הנפשיים חולי כולל שאחשב שלא ימלט ממנו כי אם אחד בזמנים רחוקים ומתחלף החולי באנשים בתוספות וחסרון וזה החולי אשר אני רומז בו הוא שידמה כל שבאנשים עצמות יותר שלם שאינו להיות רוצה ומתאוה שיקיף כל מה שעלה על לבבו שלמות מבלי עמל ויגיעה ומפני החולי הכולל הזה תמצא אישים מן האנשים בעלי חריפות ותבונה שכבר ידעו אחת מהחכמות הפילוסופיות או העיוניות או חכמה מן החכמות המונחות שהיו בקיאים בה וידבר אותו האיש בחכמה אשר השיג ובחכמות אחרות לא ידע בהם כלל או יהיה חסר בה וישים דבורו באותם החכמות כדברו באותה החכמה שהוא בקי בה כ''ש כשיהי' האיש אשר נזדמן לו מזל מן המזלות הנחשבים ושנראה באותו האדם המעלה והשררה ושיהי' מבעלי המסורת שיאמר שקבל מאמריו בקבלה ושלא יקשה אדם במאמרו ולא יטעון ולא יערער עליו כי כל עוד שנקבע בו המזל הנחשב הזה יחזק קביעות אותו החולי ויגמר בו וישוב אותו האיש הולך עם הזמן ואומר מה שירצה שיאמר כפי דמיונו או כפי עיונו או כפי השאלות שירבו עליו וישיב כמו שיעלה לבבו שלא ירצה שיאמר שיש שם דבר שלא ידעהו וכבר הגיע מקביעות החולי הזה בקצת אנשים שמסתפק בשיעור ג"כ ויטעון ויבאר שאותם החכמות אשר לא יכשרו אצלו הם בלתי מועילות ואין צורך בהם ושאין שום חכמה שראוי שיכלה האדם זמנו בה אלא החכמה אשר ישרה בעיניו לא זולתה בין שתהי' אותה החכמה פילוסופית או מונחת וירבה להרע ולהקשות על החכמות אשר לא יכשרו לו ובכלל הנה זה החולי יש לו רוחב גדול ובעת שתעיין ותבין דבור זה האיש בעין המשפט והצדק יתבאר לך שעור חוליו זה והיותו קרוב מן הבריאות או קרוב מן המות וזה גאלינוס השיגו מזה החולי מה שהשיגו בו מאשר הם ממינו בחכמה וזה שזה האיש גאלינוס היה בקי ברפואות ומומחה מאד יותר מכל אשר שמענו ספורו או שראינו דבורו וכן מצא בענין הנתוח מציאה גדולה ונתבאר לו בזמנו ג"כ מפעולת האברים ותועלותיהם ויצירתם ומעניני הדפק ג''כ שלא נתבארו בזמן ארסטו והוא בלי ספק ר"ל גאלינוס כבר נשלם בלמודיות וקריאת ספרי ההגיון וקרא ספרי ארסטו בטבעיית ואלהיית אך היה חסר בכל זה בשביל טוב דעתו וזכות שכלו אשר התעסק ברפואות והיותו מוצא מה שהודיעו הוא מקצת עניני הדפק והנתוח והתועלת והפעולות יותר אמתי ממה שזכרו ארסטו בספרו בלי ספק כשיעויין בצדק והביאו זה לדבר בדברים שהוא חסר בהם מאד ויעלה לטעות בהם וישיב על דברי ארסטו כמו שידעת בהגיון וידבר באלהיית ובטבעיית כדברו במה שיסברהו סברא לעצמו ובדבורו בסברת אפוקרט ואפלטון וספר שהואיל להשיב על ארסטו וכן חבר ספר בתנועה והזמן ובאפשר ובמניעה ומביא בכל זה מה שהוא ידוע אצל בעלי העיון והגיע בו זה עד שחבר ספר המפורסים במופת וחשב שלא יגיע הרופא אל השלמות אלא בידיעתו ושהוא מועיל אל הרופא מאד וקצר מן ההקשים והסתפק במה שצריך אליו במופת בחשבו שאותם ההקשים הם המועילים ברפואה וזולתה וחסר מה שהוא זולת זה והיו אותם הקשים אשר זכרם אינם הקישים מן המופת כלל וחסר ההקשים המועילים מאד בהקשי הרפואה וחשב שאין צורך בהם כלל וכשהתעסק ארסטו וזולתו בהם אבד זמנו כל זה בארו אבונצר אלפרכ"י וזה שהי' חסר ההקשים האפשריים וההקשים המעורבים והסתפק בהקשים המוחלטים והם המצואיים ולא פנה אל ההקשים המופתים הנה ההכרחיים לא מצואיים ושהדבר המועיל ברפואה וברוב המלאכות הם ההקשים האפשריים והמעורביים ושמע דברי אבונצר בזה אמר בפירוש להקש הגבול כאשר התחיל אותה ההצעה אשר הציע אותה לאפשר ולהקשים האפשריים אמר אבונצר ואין בזה לפי מה שחשב גאלינוס הרופא כי זכר בספרו אשר קראו ספר המופת אל ההקשים האפשריים הוא חשב שהוא חבר ספרו למופת וההקשים אשר ישתמשו בהם בידיעת החוליים הפנימיים ואחר עשה מאותם שיכינו לרפואתם הנה כלם הקשים אפשריים ואין בדבר מהם הכרחיי אלא אם יהיה הדבר זה אשר יחשב שיהי' מן מלאכת הרפואה ולכן הי' מוכיח אותו שלא יהי' הלמוד בספרו אשר קראו ספר המופת אלא לתכונות ההקשים האפשריים לבד זולתי המציאות וגם כי הוא אמנם הסתפק ואמר תכונות המציאות בהיותו מסתפק מן ההקשים כפי מה שיקובל תועלת בו במופתים התכונות המציאות אמנם אינם מכוונות כמו המופתים לא יעשו מן החמר הזה אבל נעשים מן ההכרתיות לבד, כלו דברי אבונצר :

5 ה

וכאשר התחיל ארסטו לבאר ההקשים המעורבים האפשריים ומוחלטים אמר אבונצר בפי' זה הדבור וזה לשונו :

6 ו

אמר אבונצר השער הזה גדולה התועלת מאד מן המוחלט הגמור מפני שהמלאכות המעשיות כלם משתמשות בזה הענין וכ''ש בהוצאת הענינים הפרטיים העתידים האם היו אם לא היו ברפואה ובעבודת האדמה ובהנהגת המדינות והדבור והערות ובכל מה שישתמש האדם בו ממה שיצטרך בו להקדמת הידיעה ואמנם ברוב החתים אבונצר בהקדמת הידריעה וכיוצא בו מהספרים הנה באלו יותר אל אלו ההקשים כלו דברי אבונצר:

7 ז

ותעוין ותתפלא מספור זה כי הוא מתפאר בשבח ההגיונו בכל ספריו יזכר שפגע אנשי זמנו מן הרופאים וסבת חסרונם אמנם הוא מיעוט ידיעתם בהגיון ושסבת בקיאותו הוא היותו מומחה בהגיון ומכריח תמיד ומראה שצורך הרופא אל ההגיון וכאשר חבר אותו הספר לא די שלא חבר ודבר דבור אחד ממיני ההקשים האפשריים והמעורבים אשר הם לבד המועילים ברפואה אבל הטריד המתעסק בהם ואמר שהוא לא יצטרך אליהם כלל ולא יסתפק אחר שגאלינוס קרא ספרי ארסטו והבין אותם יותר מהבנת זולתו שהוא למטה ממנו אך מפני החולי הכולל אשר אנחנו מדברים בו נדמה לו שהבנת מלאכת ההגיון ושאר המלאכות העיוניות כהבנת מלאכת הרפואה ושבקיאותו בהם ובאותם החכמות כלם כבקיאותו ברפואה ויקשה לכל מי שיקשה בו ולא עמד אצל הגדר הזה אבל גם מחזק התענוג במה שנראה לו מקצת תועלת האברים נתפאר בנבואה ואמר שבא אליו המלאך מאת ה' והודיעו כך וצוהו כך ומי יתן שיעמוד על זה והי' מחשב עצמו בכלל הנביאים ולא יקשה ולא יחפוש עליהם אך הוא לא עשה כן אבל הגיע סכלותו לתכלית בשעור עצמו שהקיש בין עצמו ובין משה רבינו ע"ה ויחס לעצמו השלמות והסכלות למשה רבינו ע"ה חלילה לזה ממאמר הסכלים ולכן יישר בעיני שאשמיעך דבריו בלשונו ואשיב עליו לא תשובה כמשיב לדברי הגדול בזה כי אין משה רבינו ע"ה אצלו כמו שהוא אצלנו כת מאמיני התורה אבל אבאר בתשובתי זאת הסכלות אשר יחס למרע"ה לא יתחייב לו וגאלינוס הוא הסכל באמת ואשיב דברי בין שניהם כאלו אני מדבר בין שני אנשים חכמים שאחד מהם יותר שלם מן האחד לא כמכריע בין נביא גדול ובין אדם רופא כי הוא הדין:

8 ח

ואומר הנה גאלינוס כאשר התחיל בי"א בתחבולות ותעולת האברים תועלת היות שער הגבות לא יארך ולא ישתלשל כשער הראש ותועלת היות שער העפעפים נצב ואינו מתארך אמר דבור ז"ל:

9 ט

אם תאמר שהבורא ית' צוה שלא יתארך אבל ישאר על שעור אחד בכל העתים ושהשער קבל הצווי הזה ושמע הצווי ונשאר כך לא מרה מה שצוה בו גם בהיותו נענה ומפחד מלמרות דבר השם ואם לסבות היותו מתבייש מהשם אשר צווהו בצווי הזה ואמנם השער הזה ידע בעצמו שזה יותר נכון נראה ויפה בתועלת ואמנם הנה זאת דעתו בדברים הטבעיים והסברא אצלי יותר משובחת ונכונה בזה כי השם הוא התחלת כל נברא מנבראים כמו שאמר מרע"ה ותוספת ההתחלה מפני החומר אשר ממנו היה כי הבורא שם שער העפעפים ושער הגבות יצטרכו שישארו על ענין אחד מאורך כי זהו יותר נכון וכאשר ידע שהשער הזה היה ראוי שיושם על זה האופן שם תחת העפעפים עור קשה דבק בשחוס הגבות וזה כי לא היה מספיק בהשארות זה השער על שעור אחד מאורך כשירצה הבורא שיהיה כן כמו שאלו רצה שישים האבן בפתע האדם מבלי שישנה האבן השנוי הנאות לזה לא הי' זה באפשר וההפרש בין אמונת מרע"ה ובין אמונת גאלינוס ואפלטון ושאר היונים בזה כי אמונת מרע"ה היה שמתי שירצה הש''י שישקוט החומר ויכנע ישקוט מיד וזה שהוא יחשוב שהדברים כלם אפשריים אצל השם ואם הוא ירצה שיברא מן האפר סוס או שור בפתע יעשה כן ואמנם אנחנו לא ידענו זה אך אנחנו אומרים שיש מן הדברים בעצמן בלתי אפשריית ואלו הדברים אינו רוצה השם שיהיו דברים אפשריים ומן האפשריים לא יבחר כי אה הטוב שבהם והיותר נאות ומשובח שבהם ולכן בהיות היותר נאות ונכון לעפעפים ושער הגבות שישארו על שעורם באורך ועל מספרם אשר הם עליו לעולם תמיד אין אנחנו אומרים בשער הזה שהשם אמנם רצה שיהיה על מה שהוא עליו ויהיה בשערו כפי מה שירצה השם וזה שאלו רצה השם אלף פעמים שיהיה זה השער על זה האופן לא יהיה לעולם אחר שישים צמיחתו מעור רטוב אם לא הקבע שרשי השער בגרם קשה אז יהיה ממה שהוא עליו לא ישאר ג''כ עומד נצב וכהנה זה כן הנה אנחנו נאמר שהשם שם שני הענינים האלה אחת מהם בחינות מציאות הענינים והיותר נאות שבהם לחוש שיפעלו הב בחירת החומר הנאות ומזה כי בהיות היותר נאות והיותר נכון שיהיה שער העפעפים עומד נצב ושיורגש השארו על ענין אחד בשעור ארכו ובמספרו בנטוע השער ונעיצתו בגרם קשה ואלו נטעו בגרם רפה היה יותר סכל ממשה ויותר סכל משר צבא אויל שיניח חומות מדינתו על ארץ לחה ועל ככה מוטבעות במים וכן השארות שער הגבות והשארותו על ענין אחד אמנם בא מפני בחירתו לחומר כלו דברי גאלינוס:

10 י

אמר משה כשיעויין בדבור הזה אדם מתפלסף יודע בעמודי התנאים המפורסמים בזמנינו זה יתבאר לו ערבוב זה האיש ושהדבור הזה לא יבא על מלאת כפי סברת מאמיני התורה ולא כפי סברת הפילוסופים כי עמוד הסברות של גאלינוס בלתי מכוונים ובלתי מדוקדקים ואמנם ידבר בדברים יסכל שרשיהם כמו שנבאר עתה וזה שהוא יחס משה ע"ה בדבור הזה אשר זכרו בעל סברות אמנם הסברא האחת מד' סברות היא סברת מרע"ה ואמנם הג' סברות האחרות הנשארות אינם מסברת משה אמנם גאלינוס במעט דקדוקו וכוונתו בכל מה שידבר בו בזולת הרפואה חשב שהסברא הד' אשר זכרה סברה אחרת ואמר ג''כ שזאת הסברה הא' אשר היא סברת מרע"ה כמו שזכר גאלינוס הוא ענף קיים לשרש תורתינו ועמודיה ושרש תורת אברהם אבינו ע"ה ולא יתבלבלו מאמריו ולא יהרסו אבל ישלחו פארת שרשיה ושהדבור אשר זכר גאלינוס בכאן מעצמו ברא ואמר שזהו אמונתו אינה מסכימה לשרש דעתו ואמונתו אבל זה אשר אמר הוא מסכים לסברת זולתו ונתערבבו מאמריו ואמנם אינם מסכימים ענפיו עם שרשיו:

11 יא

ועתה אתחיל בביאור אותם הסברות הד' אשר יחח למשה רבינו ע"ה בדבור הזה א' מהם הראשונה שהשם יצוה שער הגבות שלא יארך ושמע ממנו ואמר שזה סברת משרע"ה והשם אינו מצוה ומזהיר אלא לבעלי השכל והסברא הב' אמרו שמשה ע"ה יחשוב שהדברים כלם אפשריים אצל הבורא וזה ג"כ אין סברת מרע''ה אבל סברתו היא שלא יתאר השם ביכולת על הנמנעות אמנם גאלינוס בזיופו לא יבין למקום ההתחלפות והחלוק וזה שיש שם דברים ואמר משה שהם ממין האפשר ויאמר זולתו שהוא ממין הנמנע והחלוף בזה באותם הדברים הם ענף דבק לחלוף הנופל בשרשים וגאלינוס לא הבין בדבר מזה ולא ידעו אך נבוך לבד והסברא הג' אמרו שמשה יחשב אלו רצה שיברא מן העפר סוס או שור בפתע יברא זה אמת שהיא סברת משה רבינו ע"ה והוא ענף דבק לשרש משרשיו כמו שנבאר והסברא הד' אמרו שמרע"ה אמר שהשם לא יבאר החומר הנאות לכל מה שירצה ויותר על זה כמו שזכר שבחר גשם שחוסי תחת העפעפים ומשה ע"ה לא יחלוק זה והלא באר משה ע"ה שהשם לא יפעל דבר בטל ולא באשר יזדמן אבל כל מה שברא טוב מאד בראוי וביושר בכיוון ובקשט כמו שבארתי וכמו שדברתי בשרשי אמונה ויודע מזה הכלל בהכרח שהעין אמנם ברא ממנה הכתנת הענביית לראות והעצמות נתקשו שיקיים ההעמדה עליהם וכן כל מה שהוא בגופי ב''ח אבל כל מה שברא הש''י בחכמה ברא אותם והי' לגאלינוס זאת אחד מסברות משה והוא היות הדבר בפתע על זולת המנהג הטבעי כהתהפך המטה לנחש והעפר לכנים ולכן אפשר לפי דעתו שישיב האפר שור בפתע או סוס והיא סברת מרע"ה וזה כלו ענפים דבקים לשרש סברתו של מרע"ה והוא שהעולם נתחדשה ושהוא חדש העולם אחר העדר גמור והמציא כל מה שיש תחת השמים וכל שיש בהם והמציא החומר הא' למטה מן השמים והיה ממנו עפר ומים ואויר ואש והטביע זה הגלגל על אלו ההקפים המתחלפים כמו שרצה והטביע אלו היסודות וכל מה שנתרכב מהם על אלו הטבעיים אשר נראה אותם כי נתן להם צורות אשר בהם נתהווה להם טבעיים זהו שרש סברת מרע"ה וכשיהיה החומר הראשון אצלו נמצא אחר ההעדר והוטבע על מה שהוטבע ואפשר שיעדרו השם שהמציאו וכן אפשר שישנה טבע וטבע כל דבר שיתרכב מזה וישים להם טבע זולתו המונח להם כמו שהמציאו בבת אחת ולכן כל מה שהוא בטבע ההויה וההפסד הנה השתנותו ממה שהוא עליו אצל משה ע"ה הוא משער האפשר אשר יתאר לו יכולת עליו ונתלה בו הרצון שאם ירצה הבורא ית' ישאיר העולם על מה שהוא לדור דורים ולעולמי עולמים יעמידהו אם ירצה שישאר על טבעת ואם ירצה שימות הכל ולא ישאר זולתו ית' יפסד והוא היכול על זה בכל חלקיו וישנה ההויה וחלקי ההוה מהמנהג הטבעי יפעל והנסים כלם מזה המין ולכן יהיה ראית הנסים אחת אצל מי שירצה שיראה אותם מופת גוזר והוא על חדוש העולה ר"ל באמרו נסים או נס בכאן מה שיהיה הויתו על זולת טבע הנראה והמורגל תמיד והוא ד' מינים אם שיתהווה הדבר אשר דרכו שיתהווה על מדרגות מיוחדות ובענינים מיוחדים תמיד על זולת אותם הענינים המורגלים שנתהפך בטבע כשנתהפך המטה נחש והעפר כנים והמים דם והאויר ברד והיד נכבדת הקדושה לבנה כשלג והיה כל זה בפתע פתאום ואם שיתחדש מה שאין בטבע זה המציאות המונח שיתהוו כגון זה המתחדש כלל כמו המן שהיה בענין מן הקושי שהיה נטחן ונעשה ממנו לחם וכשהשמש חם עליו נמס והי' נוזל וכל שאר ספורי התורה מהנסים כל זה וכיוצא בהם הם משער האפשרי בעולם היה מציאותו כפי מה שהומצא האפשריות ואמנם כמו סברת מי שיאמין בקדמות העולם כל אלו האפשריים לפי דעתם מן הנמנעות וזה שבעל סברת הקדמות אמר שהעולם בכללו השם עשאו כלומר הוא עלה והעולם הזה כפי מה שהוא עליו דבק אל מציאות הבורא כדבוק העלול לעלה אשר לא יפרד ממנה כלל בדבקום כזריחת השמש וכדבקות הצל לעמוד וכיוצא בזה והנה בעל הסברא הזאת אומר כי התנועה בלתי הווה ובלתי נפסדת ולכן השמים לפי סברתו הם הקודמים והחומר הראשון בלתי הווה ולא נפסד לא סרו ולא יסורו לעולם מהיות כן על הטבע הזה ההווה והנפסד הנה הוא נמנע לפי דעתו ולכן איננו מן אפשריים אצלו שיתהוה מה שאין בטבע זה החומר שיתהוה ולא ישתנה ענינו מעניני המציאות העליונים והשפלים ממה שהוא בטבע ומבואר הוא אצל מי שיבין מה שיתחייב מן המציאות שהאומר בקדמות העולם על זה הענין אין רצון מתחדש ולא חפץ ואין במציאות אפשר נתלת בו יכלתו ורצונו שהוא על דרך משל שלא יוכל להביא לנו מטר יום מה או ימנעהו יום מה כפי רצונו כי ירידת המטר בזה הטבע המונח נמשך אחר הכנת החומר אשר אין יכולת השם בו כי כל מה שמכבידו לחומר ולא יוכל להגביל אותו ממה שימנע בהויתו לא יוכל להמציאו כי החומר לא נתהווה אבל כן הוא מציאותו הדבק אליו לדור דורים ולעולמי עולמים הנה כבר התבאר לך ממה שיתחייב מהסברא למי שחושב קדמות העולם ומה שיתחייב למי שיאמין חדוש העולם וזה גאלינוס המזוייף בלתי מדקדק וסכל הרבה עם מה שספר בו חוץ ממלאכת הרפואה אמר פעמים רבות וכבר שם בספק בעמוד חדוש עולם ולא נדע האם קדום או מחודש אי שמים! איך נסתפק בשרש הזה והשליך מאמרו בכאן בדבור בגבות והעפעפים על שרש קדמות העולם ולכן יאמר שכל מה שהוא כבר הוכן אמר הוא בלתי אפשר ולא יתאר לשם ביכלתו עליו ואפילו ירצה זה אלף פעמים שאין הרצון מספיק אלא כשיספיק החומר ואמר שהשם הוא התחלת כל היצור כמו החומר שיאמר מרע"ה ותוספת ההתחלה אשר מפני החומר אשר ממנו נברא זהו לשון גאלינוס הנה הוא אם יאמר קדמות החומר כקדמות השם ושהם התחלות לבריאות כל מה שברא וזהו המאמר בקדמות העולם אשר יאמין גאלינוס אשר הענין בזה מסופקת ולכן הי' מחייב שיהיה מסופק ג"כ האם היות מן האפר פתאום סוס הי' אפשר כמו שאמר מרע"ה או נמנע כמו שאמר מי שיגזור הגזירה בקדמות העולם והנה בהיותו מסופק בשרש גוזר הגזירה בענף זה מופת אמיתי על סכלותו בדביקות זה הענף עם זה השרש וכן אמר שיש מן הדברים בעצמם בלתי אפשריים אצל השם הוא המאמר בקדמות העולם והיותר מופלא שבענינים אמרו כי כאשר ידע השם ששער הגבות היותר נכון לו שלא יארך ואמרו לא רצה השם שיהיו הדברים אפשריים ושהאפשריים לא יבחר מהם אלא היותר טוב שבהם אי שמים! זאת החכמה והרצון והבחירה אשר ישאיר לשם לפי דעתו והיות למציאות ענינים אפשריים אצל השם על איזה משני אדני העמודים הוטבעו אמרו זה וגזר המשפט בו אם כפי סברת הקדמות אם כפי סברת החדוש וכבר בארתי לך כי כפי הברת אמונת הקדמות לא ישאר לשם לא רצון ולא בחירה ולא שלמות בנמצאות יחד נמצא אפשר לו או יבחרהו או יחדשהו אמנם יתבאר מה שאמר הוא באלו המאמרים כפי סברת חדוש העולם והיותו אומר מחודש ולכן תעיין איך יערב בדבריו דברים יחייבו במאמר בחדוש העולם עם דברים יתחייבו במאמר מקדמות העולם ויחשוב הכל סברא אחת ודעת אחת ואם העולם קדום או מחודש היה מסופק אצלו וכל שאמר בזה הדבר המבולבל הוא מבואר וברור אצלו והיא האמונה המיוחדת שגזר הגזירה בו ולהן הוא מופת מבואר על סכלותו בשרשי מה שדבר בו וענפיו ומעוט עיונו במה שדבר בו וזה היתה כונתי בפרק הזה לא דבר אחר ולא קרבתי לדבר בפרקים אלו לא להשיב על מה שאמר בקדמות ולא לספק ולא להוציא דבר כי כבר הקדמתי באלו הכוונות מאמרים רבים בספורים התוריים בספר המורה רק רציתי לבאר לך במאמר זה מופת מבואר על סכלות ובלבול דבריו בשרשי האמונה:

12 יב

מספר פרקי משה הנ''ל

13 יג

אמר גאלינוס בד' מדפק הגדול דבור ז"ל הלשון יוני הוא הערב שבלשונות והיותר כולל מהם לבעלי ההגיון כלם ויותר צח ויותר דומה להשתעשע כי אתה אם תבין במלות המבטא שאר האומות תדע ידיעה אמתית שקצתם דומה לצעקת החזירים וקצתם דומה לצפרדעים וקצתם דומה לשרקרק ואחר כל זה תמצאם מגונים במוצאם בתנועת הלשון והשפתים והפה כלו וזה שקצתם יוציאו הקול מבפנים מתוך הגרון כמו מי שיותר בנחיריו דוקא"ר בלע"ז וקצתם יעקמו פיהם וישרקו וקצתם יגערו ויזעקו בקולם וקצתם לא יתראה קולם ולא יתבאר ממנו מאומה ויש מהם שיפתחו פיהם פתיחה רבה ויוציאו לשונם ויש מהם שלא יניפו לשונם כלל יתראה לשונם בטלה כבדה התנועה כאלו היא כפותה וקשורה:

14 יד

אמר משה הנה נסתפק ראז''י וזולתו על גאלינוס בדבור הזה וענין הספק היותו משים לשון יון מיוחד שבלשונות והיותו מגנה כל לשון זולתו מהלשונות וידוע הוא שכל לשון מוסכם ושכל לשון אצל מי שלא ידעהו ולא יתגדל בו יגנהו ויכבד עליו ויהיה למשא על גבו זהו כל סבת כונת כל מה שיספק במאמר הזה ולי נראה שמה שאמר גאלינוס הוא מאמר אמתי וזה שהתחלפות מוצא האותיות והתחלפות כל דבור נמשך להתחלפות האקלמים ר"ל התחלפות מזג אישיהם והתחלפות תכונת שעוריהם הפנימיים והחיצוניים:

15 טו

וכבר זכר לך אבונצ"ר אלפראכ''י האותיות כי כמו אנשי האקלמים הממוצעים יותר שלמים בשכל ויותר נאים בצורה בכלל ר"ל יותר מסודרי התכונה ויותר יפים כפי יחס האברים ויותר שווי המזג מאנשי האקלמים הרחוקים בפאת צפון וימין כן מוצא האותיות אנשי האקלמים הממוצעים ותנועת כלי הדבור מהם יותר שוה וקרובה להגיון האדם ומוצאי האותיות ותנועת כלי הדבור יותר שוה מאנשי האקלמים המתרחקים בקצוות ולשונותיהם כמו שזכר גאלינוס ולא רצה לומר לשון יון לבד אבל הוא וכיוצא בו ורצה לומר לשון יוני וערבי ופרסי וארמי אלו הם לשונות האקלמים הממוצעים הטבעיים להם כפי התחלפות מקומותיהם הטבעיים המתקרבים ואמנם לשון עברי וערבי הנה נתאמת לכל מי שיודע ב' הלשונות שהם כלשון אחד בלי ספק והארמי קרוב מהם קצת הקורבה והיוני קרוב מן הארמי ומוצאי אלו הלשונות הד' אתד אלא אותיות מועטות ואלו הם ג' או ד' ואמנם הפרסי הנה הוא רחוק מאלו ובמוצאי אותיות ג''כ יש התחלפות יותר ולא יטעה אותך היות אנשי אמצע אקלים היוני ידברו בלשון רע מאד כשהם מועתקים למקום ממקומות רחוקים כמו שתמצא איש עברי או ערבי בפאת צפון וימין והוא ידבר שם בלשונות אשר יתגדל בו בארצו:

16 טז

נשלם המאמר