Ibn Ezra on Genesis
1:1א׳:א׳
1 א

בראשית. חכמינו אמרו שהבי''ת נוסף כבי''ת בראשונה כי נמצא ראשונה יסעו ואילו היה טעמו כן היה הבי''ת קמוץ בקמץ גדול ויש אומרים כי בראשית לעולם סמוך והטעם בראשית הערב או הלילה או החשך והנה שכחו וירא ראשית לו ויש אומרים שהבי''ת נושא בלי טעם וטעמם שלא יעלה על לב שאין ראשית לשמים ולארץ על כן אמר בראשית ולפי דעתי שהוא סמוך כמו בראשית ממלכת יהויקים ואל תתמה איך נסמך על פועל עבר והנה כן תחלת דבר ה'. קרית חנה דוד. והטעם יתברר לך בפסוק השני

Our sages have said that the [letter] bet was added, like the bet in barishonah (“in the beginning”) Bereshit 13:4, for you find “at the beginning (rishonah) they travelled” Bamidbar 2:9. But were that the meaning, the bet would have been vocalized with a kamatz gadol. And there are those who say that [the word] bereshit always [appears in] attached [form], where the meaning is “at the beginning of the evening, or the night, or the darkness”. But behold, they forgot “he saw a beginning reishit for himself” Devarim 33:21. And there are those who say that the bet is a subject without meaning. Their reason is that it is unthinkable that there is no beginning to the heavens and the earth. Therefore, it said “bereshit. But according to my opinion, it is indeed an attached form, like “At the beginning (bereshit) of the rule of Yehoyakim” Yirmiyahu 26:1. Now don’t wonder how can it be attached to a past tense verb [instead of a noun], for behold, thus: “At the beginning (techilat) spoke Hashem with Hoshea, and Hashem said to Hoshea” Hoshea 1:2, “The city (kiryat) where David camped” Yishayahu 29:1. The meaning [of this usage] will be explained for you in the second verse.

2 ב

ברא. רובי ממפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין וכן אם בריאה יברא ה'. והנה שכחו ויברא אלהים את התנינים ושלש בפסוק אחד ויברא אלהים את האדם. וברא חשך שהוא הפך האור שהוא יש וזה דקדוק המלה ברא לשני טעמים זה האחד והשני לא ברה אתם לחם. וזה השני ה''א תחת אלף כי כמוהו להברות את דוד כי הוא מהבנין הכבד הנוסף ואם היה באל''ף היה כמו להבריאכם ומצאנו מהבנין הכבד ובראת לך. ואיננו כמו ברו לכם איש רק כמו וברא אתהן. וטעמו לגזור ולשום גבול נגזר והמשכיל יבין

“Created” – Most commentators have said that creation means bringing forth something from nothing, and thus: “But if Hashem will created a creation” [referring to something never seen before] Bamidbar 16:30. But they have forgotten “And G-d created the crocodiles” Bereshit 1:21, as well as three times in the same verse: “G-d created man in His image…” Bereshit 1:27; “and Who creates darkness” Isaiah 45:7 – which is the opposite of light, which is something. Now here is the precise grammar of the word barat - it has two meanings. One is as stated. The other: “He did not revive them with bread” Samuel II 12:17. In this second one, aleph is in place of hey, for similar to it is “And the whole people came to revive David” – this is in the hif’il verb construction. If it were with an aleph, it would be like “To revive you from the beginning of every grain-gift of Yisrael” Samuel I 2:29. We also find [the same root] in the pi’el verb construction: “You will clear for yourselves there” Joshua 17:15. It’s not like “choose for yourselves a man” Samuel I 17:8, rather like “And He BARAed them” Ezekiel 23:47. And its meaning is to cut, to place a divided border – and the enlightened will understand.

3 ג

אלהים. אחר שמצאנו אלוה ידענו כי אלהים לשון רבים ושרש זה מדרך הלשון כי כל לשון יש לו דרך כבוד. וכבוד ל' לועז שיאמר הקטן לנוכח הגדול לשון רבים. ובל' ישמעאל דרך כבוד שידבר הגדול כמו המלך בלשון רבים ובל' הקדש דרך כבוד לומר על הגדול ל' רבים כמו אדנים בעלים שאמרו אדנים קשה. ולקח בעליו.וכן מלת עליו. אליו ועדיו. על כן אמר הכתוב ברא ולא בראו. ומדרך התושיה ידענו כי הדבורים יקראו שפה בעבור שיראו שממנה יצאו. וכן נשמת האדם העליונה תקרא לב. והלב גוף והיא איננה גוף בעבור היות הלב המרכבת הראשונה לה ובעבור היות כל מעשה השם ביד המלאכים עושי רצונו נקרא כן. ובפסוק כי שמי בקרבו אבאר קצת סוד השם. ואל תשים לבך אל דברי הגאון שאומר שהאדם נכבד מהמלאכים וכבר בארתי בספר היסוד כי כל ראיותיו הפוכות. וידענו כי אין בבני אדם נכבדים כמו הנביאים ויהושע נפל על פניו לפני מלאך ה' והשתחו' ואמר מה אדני מדבר אל עבדו וכן זכריה. ודניאל. ולמה אאריך. וטעם אלהי הצבאות כמו אלהי האלהים. וטעם אלהים כמו מלך. ובני אדם המתעסקים במשפט אלהים יקראו כן. וזה השם תאר ואיננו עצם ולא ימצא ממנו עבר או עתיד ואל תחשוב שהמלאכים הם מאש ורוח בעבור שנמצא עושה מלאכיו רוחות. כי אין ככה דרך פשוטו רק דבר דוד בתחלה על מעשה בראשית. והחל מהאור ואמר עוטה אור ואחר כן נוטה שמים והוא הרקיע והמים עליו והאש והשלג והרוח. ואמר כי הרוח שלוחו של השם ללכת אל מקום שישלחנו וכן האש ממשרתיו ואמר יסד ארץ על מכוניה וזאת היא היבשה וכן כתוב רוח סערה עושה דברו

“E-lohim” – After we have found [the word] e-loah, we know that E-lohim is its plural form, and the root [of this] is in the nature of language. For every language has a formal form. The way of expressing formality in non-Hebrew languages is by the lesser using the plural in the presence of the greater. In Arabic the way of formal expression is for the greater to speak, as royalty, in the plural. In the Holy Tongue, the way is to refer to the greater in the plural. Like “master” (adonim), “owner” b’alim as the said, “a harsh master” (b’alim) Isaiah 19:4, “his master (b’alim) shall take”. Likewise the word “upon him” (alav), “to him” (elav), “until him” (adav). For this reason does Scripture state “He created” and not “they created”. Now from a perspective of wisdom, we know that speech is called “lip” [Hebrew parallel to the English “tongue”] since people see that words emanate from there. Likewise, the supernal human soul is called “heart”, yet the heart is [part of the] body, since the heart is the first “chariot” for it. Now is called thus [“(E-lohim)”)since all the acts of Hashem are [delivered] into the hands of the angels, who do His Will. (I will explain a bit more of the secret of the Name on the verse “for My Name is within him” – Exodus 23:21). And pay no attention to the words of [Rav Sa’adiah] Ga’on who said that man is more prestigious than angels. I’ve already explained in Sefer HaYesod that all his proofs are actually the opposite. Now we know that, amongst men, there are none more prestigious than the prophets, yet Yehoshua fell on his face before an angel of Hashem and prostrated himself, and said, “what is my master speaking to his servant” – Joshua 5:14. and likewise Zechariah and Daniel, but why should I go on? And the meaning of “G-d of hosts” is like “G-d of gods [masters]”. So the meaning of E-lohim is like “king”, and people who are involved in divine law will be called thus – but it is an adjective [lit. descriptive name], not a [true] noun – you won’t find any future or past forms. And don’t think that, since we find it written, “He makes the winds His angels” that angels are [made] from fire and wind, for that is not the straightforward way of interpreting that verse. It’s rather that David spoke initially of the work of creation, beginning with light and saying, “He enwraps [in] light” and afterwards “He spreads out the heavens” – that is, the firmament, with the waters above it, and fire, snow and wind. He [then] said that the wind is Hashem’s messenger to go to any place He may send it, likewise is fire amongst His servants, and he said, “He founded the earth upon its elements” – this is regarding the dry land. Likewise is it written, “the stormy wind does His will” Psalms 148:8

4 ד

וטעם את. כמו עצם הדבר והוא סימן עם הפעול כמו את השמים ופעם יחסרוהו כמו אשר ברא אלהי' אדם ונמצא עם הפועל כמו ובא הארי ואת הדוב. והם מתי מספר. ויהיה תחת עם ותחת מן

The meaning of et is like the thing itself, yet indicating a direct object, like et hashamayim, and sometimes it is omitted, as in “since G-d created man” [with the direct object indicator missing] – Deuteronomy 4:32. And at times it’s [even] found with the subject, as in “the lion came and et the bear” – Samuel I 17:34, but there are few of these. It can [also] be in place of “with” and in place of ‘from”.

5 ה

השמים. בה''א הידיעה להורות כי על אלה הנראים ידבר ולעולם לשון רבים ויתכן להיות משטרו משטר כל אחד ואחד. וטעם שמים גובה ומעלה וכן בל' ישמעאל שרובה על מתכונת לשון הקדש ויש שמי השמים. ולא יתפרדו כרחים וצהרים. ואנשי המדות יבינו אלה הסודות. ואמר הגאון כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב. ואחר שאלה שניהם נבראים יהי' כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש. ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים. ולפי רעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד בראשון האור ובשני הרקיע ובשלישי הצמחים וברביעי המאורות ובחמישי ובששי נפשות החיות והמזמור הנזכר לעד. ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה או הוא קודם הקו על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת והעד קורא אני עליהם יעמדו יחדו. וזאת העדות איננה ברורה. בעבור שפירוש הפסוק איננו כן כי איך יאמר אליהם לאשר אינם ואיך יקרא לתוהו. רק פירושו אני בראתים ובעת שאקראם יעמדו יחדו לפני שניהם כעבדים לעשות רצוני. כטעם דברך נצב בשמים. ואח''כ הזכיר הארץ ואמר אחר כן כי גם המה יעמדו לעשות משפט שיצום

“The heavens” – with the definite article, to indicate that that it’s speaking of those [heavens] which are visible, and [“heavens”] are always plural. And it's possible that it means, "its domain" – the domain of each one. The meaning of “heavens” is heights and elevation, and thus it is in Arabic, which is primarily based on the Holy Tongue. There are also “heavens of heavens”, but there is no singular form, like rechayim [“millstones”] and tzohorayim [“afternoon”]. People of stature will understand these secrets. Now the Ga’on says that the earth is like a point, and the heavens are like a thread encompassing it, and after these two were created, were everything within them [created], like water and fire. Others have said that the water was included with the earth, and the wind with the heavens. According to my opinion, these heavens and earth are [identical to] the firmament and the dry land, for only one things was created on each day: on the first day, light; on the second day, the firmament; on the third day, plants; on the fourth day, the luminaries, of the fifth day, and on the sixth day, the living things. The psalm mentioned [above] bears witness. And it’s impossible for the line which surrounds to precede the point, or for the point to precede the line, so therefore did they say that the heavens and the earth were created simultaneously. Bearing witness is “I call to them, they stand up together” – Isaiah 48:13. Yet this proof is not [sufficiently] clear, for this is not the explanation of the verse, for how can He say “to them” when they are not!? And how can He call it tohu? Rather, its meaning is “I created them”, and at the time I call to them, they will both stand up before Me like servants to do My will”, as in “Your word is standing in the heavens” – Psalms 119:89. And afterwards he mentioned the earth, afterwards stating that both will arise to execute judgment as He commands them.