Havot Yair
Teshuva 1א׳
1 א

כתב מאחד מן הגדולים המופלג בחסידות זצ"ל:

2 ב

אהוב וחביב נוגה לו סביב וכו' ה"ה כמהר"ר חיים יצ"ו אחר ד"ש וכו' נא אל ירע בעיני הדרת מעלתו לברר דברי הראשונים אשר נשאתי נפשי בכפי לדבר גדולות מות פני מכ"ת וסמכתי על ענוותנותי' בהראותו לי את עושר כבוד תפארת גדולתו בחיבורו מקור חיים ואף כי שישרו דבריו לפני מאד מאד והיו חביבים מרובים עד לאחת מ"מ אמרתי מה רב גובריה להשיג על גדולי קדמונים אשר יצא טבעם בעלם ולהשיב על אריות אחר מותם. והשיב לי מה שהשיב ולברר דבריו הראני מה שכתב להשיג על התוס' בסוגי' דעיר העשויה כקשת [עיין תשובה קנ"ה] ועדיין לא הניח דעתי בזה כי היא גופא קשי כי לא היה הפנאי מספיק אז לירד לעמקה של אותה הלכה גפ"ת ולבחון דבריו לראות אם ירד לאמת השחי ופתח כיון או לא גם מנלן שיצאו דבריו בסוגיא ההיא ללמד על זכות על הכלל כלו דלאו כל אפי שווין. ועתה מצאתי און לי ויישר כחי אשר דברתי כי לדחות דברי גברא מפני גברא אף כי להוציא דובב שפתי ישנים מפני חדשים קשה מאד.

3 ג

בהגיע אלי ספר מהדורי בתרא דספר נ"ש וראיתי כי עביד דינא לנפשיה והראה כי לשוא צרף צורף מכ"ת לצרף טו"ב השגות בספרו חה"ש על דבריו שבנ"ש. והלה ק"ו אם ככה נעשה לאיש בדורו צדיק מה פעל בהשגתו על דורות הראשונים שלבם פתוח כפש"א ואנן היינו למ"ס וכו': והשביתי לו. עמוד השחר וכו' כמהרר"פ יצ"ו כתבו השיגני ודאי טובה תוכחת מגולה מאהבה מסותרת וברוך הסער הגדול הזה שהשיבני אל מחוז חפצי כי לא נחתי ולא שלותי עד שהבאתי ספר הנ"ל אל חדר תורתי ועברתי על דבריו ואמרתי ברוך ה' שהנחני בדרך אמת ואם ח"ו שגיתי באיזה מקומות בספרי מ"ח וחבירו בהשיגי על גדולם שקטנם עבה ממתני שלא כדת של תורה לבי אנסני כי שגיאות מי יבין. שקלתי למטרפי בדברי האגרת שנית של הרב הנ"ל בספרו מהדורי בתרא כי לעשות סנגורין לדבריו העביר עלי הדרך ותושע לי ימיני להראות לכל כי כל אותן רוחות גדולות וחזקות לדעתו אין מזיזין דברי ממקומן והלואי שיהיו כל שמועתיי ברירין כאותן השגות שכתבתי בספרי חה"ש. וידע מכ"ת שגם אני ידעתי שראוי לכל אדם לחשוד עצמו טרם יצא עתק מפיו לחשוד אחרים שטעו וששגגו ושאין זה רבותא ולא שבח או מעשה אומן להשיג על מחברים ולחקות על שורשי רגלם ולפשפש בדברי' ולשמוח ולהתפאר בתקלתם ח"ו ונפשי יודעת מאד מ"ש בס"ח סי' תתנ"ט גם מ"ש בהקדמת המתרגם לספר חובות הלבבות. אלו מן הקדמונים ואחריהם ישרי לב מ"ש בהקדמת ספר מתנת כהונה ובהקדמת ספר רצוף אהבה והביא מ"ש בספר בית לחם יהודה ובספר חסדי ה' דרך כ"ו ובס"ס מנחה חדשה. ובספר ארבעה חרשים בהקדמת חלק קנאת אפרים. ומ"ש מהר"י בן הגאון מהרו"ך בהקדמת פרישה ודרישה דחלק י"ד ובהקדמה ספר זקוקין דנורא. גם בספר בחינת הדת ד"א ע"ב. ובהקדמה שבילי אמונה. אלה וכאלה ידעתי שזכרו דבר הרע הזה שנוהגי' קצת שבאים בכוונה ורצון ובטרוניא על מחברי ספרים לא כאלה חלק השלמי' שמטריחין לישב דברי חכמים ומחברים שקדמם וכמ"ש במשנה מס' נגעים ספ"ט ופי"א ר"א לריב"ב חכם גדול אתה שקיימת דברי חכמים ובכה"ג כתב הרמב"ם בהקדמתו לפי' משניות שראוי לדון חכמי הדור ביתר שאת לזכות ובכה"ג כתב הרא"ם פרשת תזריע סוף פסקא מתחלת והסגירו שנית וע"ע מ"ש בהקדמת משמרת הבית על שהשיג עליו הראיה בעל בד הבית. מ"מ במה דברים אמורי' אם כוונת המשיג בעצם וראשונה לבקר מומים ואוהב לטעון ושונא לפרוק אבל אין ראיה מכל זה לכבוש אדם נבואתו ודבש וחלב אשר תחת לשונו בהשיגו ידו להשיג על דורות שלפניו בעצם תומו [עי' סוף התשובה בד"ד ע"ב] והרי ככה עשו קדמונים וראשונים לראשונים שקדמם כאשר עשו בעלי תוס' על רש"י וכן הפוסקים בכל המשך הדורות כמ"ש הרא"ש [והוא כלל כ"ה דין ט' וע' בסי' ט"ז וסי' מ"ה] תורה היא ואין מחניפין לשום אדם ובמנין המצות השיג הרמב"ם מאד על בה"ג שהיה גאון. וחזר הרמב"ן והשיג על הרמב"ם וכ' במ"ע קכ"ג ידעתי כי שכלי אינו שלם וכו' ומ"מ אינני חושד אותו בדבר הזה וכו' ואף כי קם אחריו גדול אחר וחיבר ספר נחמד להראה שמו מגילת אסתר וביקש בחזקה יד להציל הרמב"ם מיד הרמב"ן מ"מ אומר אני מגילת אסתר ההוא לאו ברה"ק נאמר כאשר בררתי לאור נר שכל כל איש ישר הולך אם אתי אל אדפיס אותו קונטרס בקוצר ועיין בהקדמת המפרש ספר בחינות עולם ומ"מ מ"ש הראב"ע בפירושו על קהלת בפסוק אל תבהל את פיך בהשיגו על פיוטי הקלירי ובספר נשמת חיים ע"ג פכ"א מביא לשון הרמבמ"ם לקהל מרצילייא שלעולם אל ישלך אדם דעתו אחר גיוויו כי העינים לפנים נבראו וכו' לכן קמתי ונתעוררתי לכתוב מאמר שלם על דברי בעל נ"ש במ"ב הנ"ל ויבחנו דברינו. וזה לשוני בהצלת הרודף ביתרון עודף מיד הנרדף אשר נהפך אל רודפו בכל עוזו ותוקפו. ובכוונה ורצון כיון ורצה. להכות הרודף אל החומש ולפלח כליותיו לעומת העצה. וללמוד זכות עצמו על הכלל כלו יצא טרח ולא עלתה בידו יגע ולא מצא:

4 ד

השגות על מ"ש בספר נחלת שבעה שני שעשה סניגורין לדבריו אשר כתב בנ"ש קמא נגד י"ז השגות אשר השגתי עליו בספרי חוט השני ותושע לי ימיני לערוך משפט לפני כל יודע ומבין ולהודיע אף שרדף אחר הרודף לא השיגו ולא הציל עצמו רק יהיו לפני המעיין שלשה ספרים נפתחים ספרי חוט השני וספרו נחלת שבעה קמא ונ"ש שני הוא מהדורי בתרא אז יצליח דרכו ואז ישכיל. זה לשונו בספרי חוט השני בתשובה האחרונה דף ק"ז ע"ב. והנה מקרוב הגיעני ספר אחד וראיתי שהאריך בשיעור כתובת אשה ואחר בקשת המחילה מכבוד תורתו אומר כי לא חש לקימחי' וכו' וטוב בעיני לבאר מספר טו"ב השגות עליו. הא' העתיק ד' מ"א ע"ג (בדפוס חדש דף ל' ע"ד) דברי רמ"א בא"ה סי' ס"ו דכתובת בתולה פ' זהובים והא בורכא וכו'. וכתב הרב המחבר בנ"ש במהדור"י בתרא על זה וז"ל מ"ש ולא נמצא מאן דס"ל שיעור פ' זהובים וכו' וממילא הוא כן וכו' וכ"כ הדרישה שלדעת הרמ"א כתובה דבתולה פ' זהובים. ועל זה אני אומר אף שהשגתי עליו חלושה מאד מ"מ אינה דחויה כי עיקרה על מה שהתחיל בהעתקת דברי רמ"א מלה במלה וסיים עכ"ל. ובאמת לא זכר רמ"א סך פ' זהובים. ומ"ש הרב דממילא הוא גם אני ידעתי כי ממילא הוא וגם תינוקות של בית רב יודעין זה ולמה לו להוסיף בלשון רמ"א וע"כ מ"ש שכ"כ הדרישה אין לו סיוע כי הדרישה לא בא להעתיק לשון רמ"א רק כתב במכווין משא"כ הרב שהעתיק וכתב עכ"ל ואיננו לשונו (א"כ לאידך גיסא מאחר שקשה עלינו דברי רמ"א פה אמ"ש בי"ד סי' ש"ה גם בראותינו מקור שיעור יו"ד וה"א זהובים כנטול דמי וכל זה מצאתי בספר חדש יצא לאור זה שנה פי' על א"ה שמו בית שמואל והשיב על מה שהבין הדרישה שח"פ יותר קאי על י' זהובים ע"ש סי' ס"ה ס"ק י"א וי"ג ובספ' מגן אברהם על א"ח סי' של"ד ס"ק ל"ד שכתב שיש טעות בדפוס בהגה' זו ופשוט לדעתו ג"כ שיש משערין קאי על כתובה דאורייתא רק מ"ש שכ"כ בחלקת מחוקק צל"ע) ואף כי ההשגה מצד עצמה קלה באתי להזכירה מפני דמישך שייכא בגוף השגה במ"ש רמ"א דהמשערין י' זהובים לבתולה אזלי בשיטת אותן דס"ל כתובה מדרבנן ושכתובה מדאורייתא שמונה פעמים יותר. וע"פ החשבון לאו דוקא פעמים רק קרוב לי וכדבעינן למימר לקמן לכן מה שהוסיף בדקדוק פ' זהובים הוא גורע. מלבד מה שלישנא יתירא הוא כמו שהקשה הש"ס פ"ז דבכורות דף מ"ה ע"ג מניינא אתא לאשמועינן. ועמ"ש בקונטרסי' שלי על כללי הש"ס. בג"ה ערך חשבון וערך מנין. ועוד דאף דהשגה זו לבדה אינה כדאי להשיג מ"מ כתבתי וצרפתי לשאר השגות החזקות גדולות ובצורות כארז"ש משל לצייד וכו' אשכח רברבא וכו':

5 ה

עוד כתב מקמי הכי עלי וז"ש מאי דכתב דאין דעת יש משערין שם לומר דכתובה דרבנן דאלא לענין מאי משערין וכו' אם לא שס"ל כתובה דרבנן איני מכיר לשון מגומגם הזה דמאי קשיא לי' לענין מאי דאיך יבצר ענין מ דמשערין סך כתוב' באם נימא כתובה דאורייתא ממה דאם אמרינן כתובה דרבנן דבין כך וכין כך תכלית השיעור הוא למען נדע במעות בך כתובה כמה הוא:

6 ו

וטרם נבוא להשגה שני' שבמהדורי בתרא דבנ"ש נוסיף לדקדק בדברי בנ"ש בספרו במהדורי קמא שם נוסף על מ"ש בספרינו חה"ש ששמח מאד בעת שחשב ע"פ הנחתו יסוד מוסד כאלו הוא הלכ' למשה מסיני ששוויו של זקוק [בל"א מרק] ח' ר"ט שכתובת בתולה ע"ח זהובים ג"ר שבזה נתיישב קושיית הדרישה שהקשה שראוי להיות בכסף מדינה בשוויו יותר מ"ו סלעים ורביע מפני ז' חלקים נחושת שבו וניחא להרב שנחושת החסר בחמשים סלעי צורי הוא שווי ה' רביעים זהובים. עמ"ש בהשגה זו לקמן:

7 ז

והנה לתרץ קושיות הדרישה אפשר לומר כי אין הקושיא נכונה רק באם נניח שמשקל סלע צורי וסלע מדינ' שווין בצמצום גם שיש בסלע צורי שמונה פעמים כסף מהכסף שיש בסלע מדינה מצמצום. ושיש בסלע מדינה בצמצום ז' חלקי נחושת וחלק א' כסף שאם יש מעט מזעיר פחות או יתר בכל אלה אין קושיא כלל (וע"כ נאמר זה בדינר צורי ודינר מדינה ואפילו במנה שיש ג"כ צורי ומדינה בערך זה. כדפי' הקונטרס בב"ק דף צ' ע"ב ונזכר בכלם בפי' בש"ס שמדינה אחד מח' בצורי דגם לדעת הרב כלם יותר מעט) כי י"ל שבסלע צורי מעט יותר מח' פעמים שבסלע מדינה: או יש בו מעט יותר מחלק שמינית מנחושת שבו או שמשקלו מעט יותר ממשקל סלע מדינא ולכן נבלע חסרון נחושת שבו בכסף שבו (כמו שהוכיחו התוספו' ר"פ הזהב ובכורות דדינר זהב הוא עב מדינר כסף. וא"כ ה"ה ה"נ נימא שסלע מדינ' שהוא רובו דרובו נחושת היה דק וקל פורתא מסלע צורי שהוא כסף מזוקק ובר"פ י"ד דכלים כדי לקבל סלעים פי' הרע"ב שבכל סלע ד' דינרין מכלל דיש חילוק בשיעורים וכדאיתא בגמרא גבי סלעי יהודה והגליל כמ"ש בספרי חה"ש. וכן בדינרין דינרי קדרנית' וכן במעה ודינרי כדמוכת בגמ' פא"ט. עיין לקמן [על"ק ד"ג ע"א] השגה י"א י"ב והכי משמע איסר האטלקי וכן מעות קפוטקיא דסוף כתובות ובפירוש רש"י שם שהיה כבידות ע' סמ"ע סי' מ"ב סל"ז בס"ק ומיכן פשיטא להרב שהיה סלעי צורי ומדינה במשקל שוה מצומצם (האמנם בספר הי"ד פ"ג מחובל ומזיק מוכח דס"ל דדינרי זהב וכסף משקלם שוה ואין דבריו מוכרחים דלאו דוקא שוה בצמצום) וק,ל ולכן ל"ק קושיות הדרישה. ואם קושיות הדרישה קשיא לא תליא ביש משערין כלל רק במ"ש רז"ל בפרק שור שנגח ובפ"ק דקדושין דסלע מדינה הוא חצי דינר וכבר ידוע דסלע צורי ד' דינרין ואם משקלם שוה ויש בסלע מדינה בצמצום ז' חלקי נחושת קשה שוויו של נחושת היכן הוא. ולדעת הרב דקשה לי' על חסרון ה"ר זהב בכתובה דאוריי' צ"ל ג"כ ששוויו של זקוק בצמצו' גדול חצי ר"ט ותו לא והוא דבר שאין הדעת סובלתו ואת זה נזכיר לקמן בג"ה השגה י"ד. ועוד השקיפה אתה המעיין ממעון שכלך וראה מה בין קושיות הדרישה לקושיות הרב וישובו כי הדרישה הקשה לפום חורפי' יפה על כתובה דרבנן שיהיה מן הראוי יותר מששה סלעים ורביע בסלע קודש מפני ז"פ משקל זה נחושת שבו כי עיקר חשבון של הסלעים בשווים שכתבו הם כסף נקי. אבל הרב בנ"ש לפי קושיותו ותירוצו הוא לומר כי מ"ש האגודה שהוא מרא דשמעתתא שכתובת אלמנה ה' זהובים ושל בתולה יו"ד הוא עם שיוייו של נחושת שבו. ולכן בכתובה דאורייתא בציר לה משיווי ח' פעמים מפני חסרון הנחושת וזה הכל שוא ודבר כזב כי ראשית דברי האגודה בשיעור הנ"ל ז"ל מנה פי' ר"ת דהוי זקוק וכו' וכ"כ גם כן האגודה במסכת בכורים סימן כ"ג מצינו למדין דלא היה יסוד השיעור רק על כסף וזה ברור. מלבד מה שכתב הרב בנ"ש קמא שם ואין לומר דאם נחשוב וכו' דלשונו משובש ומגומגם וא"א לי לירד לסוף דעתו מה קשה ליה או מה תירץ רק שאין מבוקשי ליתן שמץ ח"ו מה שאין בו נפקותא. וראיתי שהרב הגדול הסמ"ע בח"מ סי' ת"ך ס"ק ס' הרגיש בתוספת נחושת שיש בסלע מדינה בשוויו מצד הנחושת והעולה מדבריו להמעיין שנאמת שוויו של סלע מדינה יותר מחלק שמיני' משוויו של סלע צורי. וצ"ל דשמיני' שארז"ל לאו דוקא גם פלגא דזוזא לאו דוקא. אם כן גם הדינר מדינה שוה מעט יותר. ומ"מ יש משערין דבאגודה לא נתנו לב לנחושת כלל:

8 ח

בהשגה ב - השגתי על בנ"ש במ"ש לפי שיטתו שיש גם בסלעי דאורייתא נחושת והא ליתא והשיב דפשיטא הוא וכמ"ש איהו גופי בכמה דוכתי שהוא כסף נקי וכתב וז"ל כל מה שכתבתי לא כתבתי רק לפי קושיית הדרישה למה לא נחשב הנחושת וכו' דאף אם לדבריו דגם בכתובה דאורייתא היה ז' חלקים נחושת וכו'. לא ידעתי מאי קאמר ולדבריו דמאן כי קושיית הדריש' היפך מהצעת קושיית הרב אשר עליו אמר דלדעתי מיושב כי הדרישה הקשה על כתובה דרבנן שראוי להיות יותר משיוויו ו' סלעי' ורביעי' כסף נקי אחר דיסוד מוסד דכתובה דאורייתא רק כ' סלעים כסף נקי בלי נחושת. ומ"ש הרב להראות חלקי הסותר מה ענין חלקי סותר דבר שלא זכר ולא פקד שום אדם. וכבר כתבתי דהמשך לשונו במ"ש ואין לומר ודאי אין לומר כי אינם רק גמגום דברים בלי טעם. עוד שם בנ"ש קמא ז"ל ולכן לפי מ"ש יחשב שיוויו הנחושת רק לה' ר"ז פולניש ממ"ש רק הרגיש הדוחק שיפול בזה ומ"מ לא נאדי מיני' כי לפ"ז יבוא לטרא נחושת ל"א פ"ץ צא וחשוב כי משקל הנחושת ז' פעמים כמשקל הכסף:

9 ט

השגה ג - כתב על מה שכתבתי בספרי חה"ש וז"ל עוד כתב וז"ל ואל תתמה שיחשוב הכסף כ"כ בזול וכו' לא הבנתי מה מקום לתמוה שם שחושב כל לוט לחצי ר"ט ע"כ לשוני. וכתב במהדורי בתרא דנ"ש אע"פ שלשונו אינו מובן לי וכו'. והיא עצמה השגה י' משם תדרשנו וכו'. לא ידעתי למה לא הבין לשוני ומה קושי נמצא בו ומ"ש שהיא עצמה השגה י' לא היה ולא נברא לא פגע ולא נגע זה בזה כלל:

10 י

השגה ד - על מ"ש בספרי חה"ש על מ"ש בנ"ש דמ"ש בהג"ה רמ"א דשיעור ב'ק זהובים הם פולניש ואיך אפשר זה אחר שכתב דה' סלעים הם ה' לוט ורביע וכל לוט חצי ר"ט. והשיב הרב במ"ב גם בזה שלא כתב כך רק דרך שיקלא וטיריא וכו'. דמי למ"ש ג"כ על השגה ב' שכ"כ להראות כל חלקי הסותר ולא זה וזה שיש בהם רוח חיים. ואף אם דבריו במ"ב יכנסו באזני הקורא אם יפתח לפניו ספרו נ"ש קמא וספרי חה"ש יראה כי דבריו כלו העשן כלו ולא ישאר בהם רק גמגומי' כי אף אם דברי רמ"א בשיעור הפדיון תמוהין וצריכין נגר הן מצד עצמן או מצד סתירתן למ"ש בשיעור כתובה כאשר כתב הרב דף מ"ב ע"ב. וכתב שהרגיש בו גם הדרישה גם בח"מ גם בל"ח נתקשו בהם הן מצד זולא דכספא לפי זה אין לי ולו למשכונא נפשין. רק הדנתי עליו הוא על מ"ש שם בעמוד ההוא בחשבונו בשיעור פ' זהובים ע"פ מונח קיים דה' סלעים ה' לוט וקווינט וזקוק ח' ר"ט וכתב וז"ל כך יש לפרש לפי החשבון שכתב מורי (הוא הט"ז) גם פדיון הבן וכו' וגם צ"ל מ"ש רמ"א בי"ד סי' ש"ה שהחמשה זהובים של בכור הם בערך ב' זהובים ריינש וכו' תשמע לי ולכל אשר יש לו מוח בקדקדו דבא לישב ולכווין דברי רמ"א לשיטתו והרי הם רחוקי' זה מזה כרחוק מזרח ממערב וסותרים זה את זה כאשר כ' בעצמו בסמוך דמ"ב ע"א וכפלו על לא דבר דמ"ג ע"א ולכן זר מאד מ"ש כך יש לפרש וכו' וגם צ"ל וכו' כאלו בחדא מחתא מחתינהו וכאלו שניהם מכוונים ובנוים על קו הישר והשוה ולא היא (כתב עוד וז"ל ועוד דאף לדבריו שרצה שהיו הזהובים פולניש כמו ריינש וכו' אם לא שיודה שהכסף היה בזול עכ"ל אין אלו רק גיבובי דברים דמי כיחש זול הכסף בימים ההם שעליו יאמר שיודה מ"מ לבחור בזרות במיעוטו טפי עדיף כי יותר יש לקרב אל השכל לומר שהי' לוט כסף בעד ג' פ"ץ משנאמר בעד ג' לבונים (וטפי היה לו להקשות דגם לדעתי מוכח באגודה דלוט כסף היה שוויו רק נ"ל כמ"ש לקמן השגה י' [דף ע"ב] אדרבא הוא מכחיש זה במ"ש דדעת האגודה בחשבונו שהיה לוט כסף בעד חצי ר"ט. לכן לא אבוש ולא אכלם לדבר נגדמלכים גדלי פוסקים האחרונים שפי' שהם ב' זהובים פולניש שהיו אז זהובים פולניש כמו ריינ"ש. ולולי דמסתפינא אמינא לדקדק שלמאי נ"מ כתב רמ"א שהם ב"ז פולניש דמה יתן ומה יוסיף ביאור בזה. ועוד דהל"ל שהם זהובים פולניש (או סתם שני זהובים או שני זהובים ריינש ופולניש) לכן י"ל דהכוונה להודיע כך כל זהב ריינש ור"ל שהם כל אחד מהם ב' זהובים פולניש ועם פירוש זה אם נדחוק ולומר שהיו אז זהובים פולניש כזהובים ריינש עתה וזהובים ריינש אז כפל זהו"ב פולניש יהיה לוט כסף קרוב לחצי ר"ט. וראיתי בת"ה מ"ט שכתב ששמע שמהרי"ל שיער דמי פדיון ב' זהובים ריינש ולא זכר פולניש לכן נ"ל מ"ש ברור ואמת שמ"ש שהם ב' זהובים פולניש משמע ודאי שיש חילוק ביניהם דאל"כ לשתוק מיני' אלא ע"כ מפני שרמ"א הי' רב פולניא והי' אז כמו ברוב הזמנים שזהב ריינש כפל זהב פולניש כדמוכח מכל האחרונים לכן כתב לדעת כמה יתנו שם פולין. וכ' שהם ר"ל זהובים של ריינש הם שני זהובים פולני שור"ל כל אחד מהם. כך נלפענ"ד אף שבדברי כל הפוסקים לא משמע כן):

11 יא

השגה ה - השגתי על מ"ש בנ"ש קמא לא ידעי החשבון וכתבתי שלא ראה דברי המ"מ שביאר החשבון יפה יפה. וכתב במ"ב דמה זו השגה שבאמת לא ראה דברי המ"מ כי אין אותו ספר תחת ידו אין זה תמיה עלי שודאי יש מקום ללין ולהשיג על לשון לא ידעתי החשבון שלשון זה נופל על כותב דברים בלי טעם וכאלו טרח הרב ויגע להשיג דרך החשבון ולא מצא רק הוא עכ"פ יותר וליתא רק הי' לו לכתוב ומפני שאין ספר מ"מ תחת ידי לא ידעתי חשבונו משא"כ לשון לא ידעתי מובן כמו לא עמדתי על דעתו בו דאם לא ראה מהיכן ידע: השגה ו - על מ"ש בחה"ש על מ"ש בנ"ש קמא. קושיא על מ"ש רש"ל שעולים ה' שקלים ה' לוט וקווינט. וכתב עוד שעולים אלף תתק"ך שעורים ולפי החשבון ה' לוט וקווינט לא יהיו רק אלף תת"ל שעורים. וכתבתי שלא הבנתי סגנון קושי' זו. וכתב הוא במ"ב דנ"ש לפרש סגנון הקושיא והוסיף טלאי ע"ג טלאי בלי ישוב דברים כלל וכל מעיין בספרו נ"ש קמא ובספרי חה"ש יראה כי הטוב אשר דברתי שלשון סרוח הוא מ"ש וז"ל. וע"ק לפי החשבון שכתב מורי בשם רש"ל כפי ששקל ועלה ה' סלעים ל"ה לוט וקווינט. והרע"ב כתב בפרק יש בכור שמשקל ה' סלעים הוא אלף תתק"ך שעורים וכ"כ מורי בשם רש"ל וכו' מה יתן ומה יוסיף לדברי הרע"ב והסכמת מורו בשם רש"ל והלא היא גופא שהשיג רש"ל שה' סלעים הם ה' לוט וקווינט לא ידע בנבואה רק ע "פ משקל אלף תתק"ך שעורים שיצא מפי הרמב"ם ז"ל שזה יסוד מוסד לכל בעלי חשבונות בזה והלא אכתי לא עלה על דעתו דלא דק עד דמ"ב ע"ד וא"כ מה זו קושיא על רש"ל וע"כ יודה בעל ידיני יענה ויאמר כי לא כל הגרעינין שווין ויש חילוק בין ישן וחדש מדינה ומדינה עיר ועיר שנה ושנה והרי בימי שמעון בן שטח היו חטים ככליות וכו'. וכמ"ש פ"ק דפסחים חטים נעשו יפות וכו' (עע"ש דמ"ח ע"א) צא ובשר לסוסים. ומה שכתב הרב רע"ד שבכל הזמנים משקל השעורים שוין יכחיש הידוע והרי הוא עצמו כתב ששקל בגרעינים בינונים ש"מ שיש חילוק ביניהם ומי יכחיש שלכשיתיבשו יקלו. ובגמרא דיומא פרק יום הכיפורים דף ע"ט אבעיא להו לחה או יבשה. ומ"ש ששקל בבינונים מי יאמר לו מה בינוני. ובכה"ג תנן במשנה פי"ז דכלים גבי ביצים שמביא גדולה שבגדולים וכו'. וכ"כ שאלות ותשובות מהרי"ל סי' קס"א הביאו בל"ח פ' יש בכור סי' כ"ב דשעורים דשעורה אין אנו בקיאין אפי' הי' לנו שעורים דידהו. וכן חילוק מחוזי' ומדינות ידועה ממ"ש רז"ל במס' כתובות פ' אע"פ דף ס"ד ע"ב דשעורי' אדומיות רעות הם. וחילוק שנים וארץ זיל קרי בי רב וילך יצחק ויזרע בארץ ההיא בשנה ההיא ויברכהו ה' כפירש"י [באמת מ"ש רש"י בארץ ההיא אע"פ שאינה כארץ שבעה עממין עצמה. בשנה ההיא אע"פ שהית' שנת רעבון תמוה מאד דמה רבות' הוא זה שהרי לא נתברך רק במאה שערים ששערו בו כפירש"י ואם הי' השנה שנת רעבון לא עלה האומד רב שהרי כבר הי' הרעבון לפני שירד לשם ובכה"ג קשה ג"כ על שנת ההיא (ולא ראיתי מפרש שהרגיש בזה כמו שהרגישו על מ"ש שאינה כא"י שהרי רש"י פי' על אל תרד מצרימה שאין ח"ל כדאי לך ובאמת ל"ק זה על רש"י רק על המקרא אין הלך לארץ פלשתים ואוסף להפליא כי ארץ פלשתים ע"כ אינה נכלל בא"י כמ"ש ולא נחם אלהים וכו' מיהו משם מוכח דארץ פלשתים קרוב אצל א"י וארץ מצרים רחוק ועמ"ש בע"מ מח"ד פ"ד שארץ מצרים מצרנית לח"י ויש בו קצת קדושת א"י יעו"ש. וא"כ י"ל כ"ש ארץ פלשתים הקרובה יותר רק בזה י"ל דלא בקורבה תליא מלתא ועל ה"עמ גופי' צ"ע כי המקובלים כתבו שהיא תוקף קליפות כל הארצות בסוד ערות הארץ מיהא גם א"י גופי' ג"כ כך היתה בעוד הכנענים בה כמ"ש כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וכדרז"ל על זה בת"כ עי' מ"ש ק"א שם דקצ"ז ע"ב) רק ממה שפירש"י בתר הכי ורז"ל אומד זה למעשרות היה ויש לדקדק דהמשמעות דלפי' הקדום האומד הי' לטעם אחר ומי יתן ונדע ענינו. לכן נראה אחר שראו עבדיו ובני ביתו מאנשי גרר הפלגת גידול תבואתו רצו לדעת כמה גדלה חסד ה' וברכתו עליו ולכמה כפלים הגיע. ולכן כדי שדבריהם יהיו ברורים בלי שום חולק העריכו השדה לפי שנה בינוני כי בלי השגחה לפעמים בעת השדפון ינצלו קצת שדות כדמוכח בגמ' ב"מ ס"פ המקבל גם אחר שהיא סמוכה לא"י בלי ספק שהיו קצת שדות מעולות ויפות כשדי א"י לכן אמדוהו כשדות היפות ומשובחות ואעפ"כ הי' מאה פעמים אותו אומד לכן לא הי' שום מערער על שיעור ברכה זו דלפחות הי' מאה פעמים מן הראוי וי"ל שנרמז במ"ש מאה שערים ויברכהו ה' ר"ל מאה שערים משער של ברכה בשנה פשוטה ובדכה של שדה טובה. ועל ההיא דאומד למעשרות צריך ג"כ עיון למה אמדו והרי תנן ואל תרבה לעשר אומדות ולא ר"ל אל תרבה דמ"מ שרי רק איסורא יש בדר שמעשרותיו מקולקלין. ע"ש באבות בתי"ט]. וגם מ"ש הרב בשינוי המשקולות שחשב לדוחק הוא אמת גמור ומוחלט . והנה בצרפת כל לוט כבד חלק כ"ף מבאשכנז ובדמ"ג ע"א הודה הרב בזה. וכ"ש שאין מקום לדקדק ולפקפק בכפל גדול ממשקל כ"ף גרעיני' על אלף תת"ם וכ"ש יותר בחסר ויתיר ואין זה רק פלפול של הבל ומלבד כל זה מדרך המשקולות שבריבוי סך דברים קטנים שידוע משקלם לא ישתוו סך הכלל עם הפרט וראיה ממ"ש רש"י ס"פ נשא מדרז"ל על כל כסף הכלים מלמד ששקלם א' לא' וכו' ש"מ שהוא דבר חידוש ופלא. ואין לומר דשם גבי כסף הכלים שהי' משא כבידה ונשקלם במאזנים גדולים לכן הוא דבר פלא. מש"כ משקל גרגרים הנשקלים במאזנים קטנים. כי נהפוך רק המאזנים הגדולים מדוקדקים יותר ע' בספר שבעים תמרים תמר מ"א. גם אין הריינ"ש ג"ג שווין מכוונים כחוט השערה בפרט בשקלו נגד רביעית ג"ג וש"ד וחצי מהם א' לוט כל אלו דברים אינם מדוקדקי' כחוט השערה וא"א לצמצם וכשיגיעו למשקולים גדולים המשהיין מצטרפין לחשבון גדול: השגה ז - השגתי על מ"ש והרע"ב כתב שמשקל וכו' וכ"כ מורו בשם רש"ל שמה לו להזכיר זה בשם הרע"ב ושכ"כ מורו ואבוהן דכלהו הוא הרמב"ם (יטור ר"ס ש"ה בי"ד גם הרא"ש כתבוהו בשם הגאונים) וכתב במ"ב דנ"ש דמ זו השגה דדמי למ"ש האחרונים כתב בש"ע אע"פ שהוא מדברי הקדמונים וכו' בדברים אלו לא יצא הרב מתחת ידי ההשגה דלא דמי אף כאוכלא לדנא כי שאני ספר הש"ע שחובר כדי לאסוף יחד דברי פוסקים ראשונים ואחרונים שקדמוהו והכל יודעים שהם דברי הקדמונים וכל מה שתמצא בכה"ג טובא מאוד אינם רק בספרים שהם כוללים דומה למ"ש בש"ס יבמות ס"פ האשה רבה יהושע יושב ודורש והכל יודעים כי תורתו של משה הוא מש"כ לומר על דבר חידוש וחד"ש פרטי בשם אחרון ובפרט כמ"ש וכ"כ מורי רש"ל כאלו רש"ל כיון לדברי הרע"ב ואפס זולתם עמד על זה לא יתכן כלל מאחר שהרמב"ם הקודם בזמן ובמעלה זכר זה שקבלנו מן הגאונים ומן הבאר ההוא ישקו כל עדרי צאן קדשים: השגה ח - השגתי על מה שהפעיל והתפעל בכל העמוד כאלו חידש דבר פלא לכווין וכו' וכותב במ"ב בנ"ש עלי כמה דברי קנטוריס ולולי שכבר נפטר הרב לחיי עוה"ב הייתי משיב עליו בלעג הרבה כמים הפנים לפנים. וסוף דבריו ז"ל והוסיף משמי מלבו וז"ל מש"כ האומרים וכו' העתיק לשוני בכתבו. אבל מ"ש שכתבתי זה משמו שקר מוחלט הוא לייתי ספר ולחזי והדבר מצד עצמו אמת וצדק כשמש בצהרים ולק שקר מוחלט כמ"ש הוא. ומ"ש ואם יש בכאן ה' אבנים וכו' ואם נגנב או נאבד כד ניים ושכיב כתב זה ומה ענין לנגנב ואבד ואי דמי להא דמי לבאם מונח קיים וידוע שלפניו חמשה אבני גזית שוקלים יחד אלף ות"ק ליטראות ואם אמר אחד שמשקלם יחד ה' שקלי המלך דהיינו כל אחד משקל שקל המלך נדע ששקל המלך שי"ן ליטראות מש"כ אם בא אחד ואמר כי שקל המלך אינו כבד כאבן אחד רק משקל כלם יחד ה' וחצי שקל המלך נדע ששקל המלך אינו מגיע אף לרע"ו ליטראות ה"נ מונח קיים שה' שקלים אלף תתק"ך שעורים. אם נאמר שה' שקלים הם ' לוט וקווינט יבוא לכל לוט שס"ו גרעינין פחות חומש גרעון וחצי. מש"כ אם ה' שקלים ה' לוט ושליש יגיע לכל לוט ש"ס גרעינין ולא ידעתי מקום לפקפק והוא ברור כשמש בצהרים: נמצא הדר' קושיותינו לדוכתא כי לא חידש דבר בשום ענין רק לכוונן חשבון פ' זהובים כאלו הוא קבלה מפי מרע"ה לכן הוסיף זה בדברי רמ"ח ועל כן הפליג לדבר על הגדולים בע"ג במ"ש שהוא ה' לוט וקווינט שלא דקו לקולא וחלילה לומר כן על גדולי עולם דלא ידקדקו לקולא במידי דאורייתא והרי גם פרוטה הוא דבר חשוב לכמה דברים כדתניא חמש פרוטות הם. ובש"ס פ" דסוכה גם דף ל"ב ע"ב מקשי הש"ס לקולא מי אמרינן לא דק. ואף כי מציאה מצא שגם הגאון מוהרו"ך הבין דברי רמ"א כך. (ומעולם לא אמרתי שאין דעת רמ"א כך כי מבואר הוא אם לא שנדחק מאד כמ"ש ספר בית שמואל שזכרנו לעיל) מ"מ לא נסוג אחור לבינו מהשגה על זה ומה שגם לנו עזר ממ"ש בעל חלקת מחוקק שלפי קבלתינו ודברי ספרו היה ג"כ רב מובהק. ויש בזה ג"כ תשובה על השגה ט' שלו הנכללת בהשגה א' וכבר כתבנו שם דלא השגנו עליו רק במ"ש פ' זהובים בלשונו של רמ"א. אבל דאי מצד עצמו דברי רמ"א מבוארים כך בפירוש וכמ"ש הדרישה. ובגוף הדבר השגתי על רמ"א כי לע"ד שיעור יו"ד זהובי' וה' זהובים הוא בשיטת ר"ת דכתובה דאורייתא ופ' זהובים ר"ל אדומים וכמבואר השגה יו"ד: השגה ט - השיג על מה שהשגתי על יסוד בנין חשבונותיו שכתובת התולה פ' זהובים כאלו הוא הל"מ ותפסני במה שכתבתי שלא זכרו אדם. כבר כתבתי בהשגה א' שאין השגתי רק על מה שהעתיקו לשון פ' זהובים בדברי רמ"א ואם הדרישה כתב כך יפה כתב שודאי דברי רמ"א כך הם וכך מובנים ומ"מ אין בלשונו בפירוש פ' זהובים ונפקא מיני' די"ל מה שכתובת בתולה ח' פעמים לאו דוקא עד שנדקדק בחשבונות שונות עפ"י הנחות בלי מוכחות להקשות על חסרון ה"ר זהב. א"נ יש לדחוק ולפרשו לאופן אחר. ומ"ש עלי וז"ל למה העלים עיניו ממ"ש הדריש'. במומו פוסל הוא העלים עין לולי זה דהא מ"ש דק"ה ע"ב ויודה כי לא העלמתי עין וזכרתי מ"ש הדרישה בנ"ש קמא ושלא לצורך הביאו בנ"ש מ"ב שנית ודק"ה כתבתי עוד שדעת פוסקים אחרונים משמעם כדעת הנ"ש בזה דביאור דברי רמ"א סימן ז"ה גבי פסיון יש לפרש שזהובים ריינש היו כמו פולניש. ומ"ש כתבתי מה שנלפענ"ד בראיות נכונות: ומ"ש שאל נא לימים הראשונים אם היה הדרייאר בפולין בכפל וכו' לי נאה לומר שאל נא לימים הראשונים אם היה לוט כסף שוה רק ג' פ"ץ או ג' לבונים. והר"ט שכל הבאים לידינו ישינים מכמה מאות שנים משקלם שוה ב' לוט יהיה בימיהם ו' פ"ץ או ג' פ"ץ אבל לשאול לימים ראשונים בפולין על ענין דרייאר אין ראיה כי ידוע מעלי' וירידה של המעות הרגילים שם בכל דור ודור. וכבר חקרנו ושאלנו לא לימים הראשונים רק על ימים אלו מבני פולין על פי' גדולים ואמרו כי הם מטבע של נחושת קטנה וה' מהם אינם רק א' צל' דאשכנז. וגראשין שם הוא ג' גדולים. וזהב שם הוא למ"ד גראשין. וגדולים בלשונם שילנגי"ר. וקיסר"ש גראשין שקורין בפראג פיהם הוא ל' גראשין בפולין. וזהב קיסר ואשכנז הוא לע"ע ג' זהובים ושליש פולניש. והר"ט שהוא בשעת שלום באשכנז זהב וחצי קיסרי"ש הוא לע"ע ה' זהובים פולי"ש. והדיגוטי בכפל ומה נשאל לימים הראשונים ואנחנו לא נדע בירור בימים אלו והלא כל פוסקים מודים שאין חילוק בין זהב פולי"ש או אשכנזי בימינם. גם בימינו לפנים לא היה חילוק רק בכפל (ובימינו לע"ע זהב ריינ"ש ה' זהובים פולניש) גם בגדולים עי' הגהות מרדכי סוף כתובות ובהג"ה א"ח סי' תרצ"ד. ומ"ש עוד וז"ל ועוד מבואר ומוכח כן מדברי מהר"ם טיקטין וכו' עיין בספרי דק"U ע"ב ותראה כי דבריו לא מבוארים ולא מוכחות משם ודבריו פה משוללי הבנה לגמרי: השגה י - כתבתי על שבא להתקשות בחסרון ה"ר זהב ע"פ יסוד שהלוט שוה חצי ר"ט כי אם נוסף רק ג' פשיטי' ל"ק מידי וכתב הוא במ"ב דנ"ש וז"ל חדא דאין נפקותא בזה וכו' ומה הניא ליה אם מפלפל על הוי אמינא עכ"ל חי נפשי לא ידעתי מה אומר ומה אדבר ומה אשיב על גיבוב דברי הללו הלא דבריי חזקים כראי מוצק ושפיר קאמינא על מה שרצה להוכיח בחזקת היד שאין ה' שקלים ה' לוט ורביע רק ושליש כמו שהעתקתי בהשגה ט' דאי ס"ד ורביע יחסרו מ"פ זהובים (שקיבל מסיני ה"ר זהב ובנוי על יסודו שלוט כסף בעד חצי ר"ט ואם נוסף רק ג"פ ל"ק מידי ומה זה שכתב שאין נפקותא רק הוי אמינא. ואף כי לכאורה מחקו דבריו כמ"ש בכיוון חשבון פ' זהובים דכתובה וב' זהובים דפדיון על פי דברי מהר"ם דשיווי הזקוק בנוי לתלפיות על מ"ש דה' שקלים ה' לוט ושליש מ"מ לכשתמצא צלל במים אדירים והעלה חרס ואבד חשבון. ומ"ש עוד וז"ל ואף אם יתפוס וכו' מ"מ אינו קושיא כי בכל דור ודור וכו' את מי אין כמו אלה ואין מזה חיזוק לדבריו ואין חולשה לדברי ולהשגתי ובכל דור ודור אין שיעור קצוב ללוט בדקדוק דמים על ב' ג' פרוטות מכ"ש לבנות בנין על שכך היה בימי בעל אגודה שהיה קדמון במאה שנים הראשונים לאלף הששי שכתבו עליו שהיה לפני הגזירות ור"ל גזירות ק"ט והיה אשכנזי שבאותן הימים לא היה חכם מפורסם בפולין ואפשר כי עדיין לא נתיישב בבני ישראל. וגם זה הוא לי לישועה כי מן הרב הזה נולדה הג"ה רמ"א בשיעור ה' ויו"ד זהובים והיה אשכנזי ש"מ דמיירי בזהובים של אשכנז. ומ"מ תמהתי בספרי אף לפי זה דמיירי בזהובים אשכנזי לפי שיטתו דהוכמתי ממ"ש זה על המשך מ"ש דלר"ת מנה הוא זקוק וכו' ש"מ דהשיעור קאי בשיטת ר"ת דס"ל כתובה דאורייתא וא"כ יהיה נו"ן שקל כסף נקי שהם יותר מנו"ן לוט כסף בעד י' זהובים ורציתי לדחוק ולהגיה ר"ח במקום ר"ת [עמ"ש תשובה ע'] לקיים הג"ה רמ"א ולמעט הזרות בזולא דכספא אבל מה אעשה וקשה להגיה כל הספרים. ומצאתי עוד בספר אגודה הנ"ל מס' בכורות סי' כ"ג ז"ל מצאתי כתוב בשם ר"ת דמנה הוא זקוק כסף נמצא חמש סלעים (ר"ל של פדיון) חמישי' של מנה והוא חמישית של זקוק כסף וכתובת בתולה הוא נ' זקוקים ומי יראה זה ולא יבין שהם דבריו שכתב במס' כתובות ודס"ל דכסף וסלעי דכתובה הם סלעי דפדיון וסלעי צורי ופי' זקוק שכת היה משקל בימיו קרוב לכ"ז לוט. ומ"מ אין מזה השגה על רמ"א כי אפשר לפרש זקוק מספר מעות לערך ב' זהובים וחצי ריינש לדעת בנ"ש כי יש לזקוק פירושים שונים ובדרישה כתב שזקוק סתם פי' מרק והוא מ"ח גדולים פולני"ש. ומרק כסף נקי או כסף זקוק שוה ה' זהובים. ומצאתי במהרי"ו סי' י"ד שכתב ג"כ בשם ר"ת שמנה הוא זקוק וכ' עוד שם שליטרא הוא שקור (ובפ"ג דחובל ומזיק במיימוני מוכח דס"ל ליטרא דדהבא משקלו ח' סלעים ג' רביעית שהוא קרוב לט' לוט וחצי.) ואין מהרי"ו רחוק מזמנינו לומר שהליטרא שלו הי' קטן מאד ומזה ג"כ ראיי' שדברי האגודה בשעת ר"ת וסייעתו קאי כי לטרא אפטיק אינו רק כ "ד לוט. מש"כ אם חשבון יו"ד זהובים בכתובה דרבנן נצרך לומר פי' זקוק שהוא לטרא ג' לוט ולא מצינו לטרא כזה. ועמ"ש איהו גופי' פה משינוי משקל פולין בלטרא ולוט. והחזקוני ר"פ פקודי כתב על מ"ש בקרא וזהב התנופה כ"ט ככר תש"ל שקלים שעולים אלף תנ"ו ליטרין וכ"ף פשיטי' מפשיטי זהב. והנה משקל הפשיטי' מבעיא לי כי לא ידעתי רק עפ"י חשבונו כל לטרא משקל ס' שקלים ורביע בקרוב כי זהב התנופה היה פ"ז אלפים תש"ל שקלים כי ככר קודש ג"א שקלים. והנה ליטראות של החזקוני כפל ליטראות דידן שהם ל"ב לוט בקרוב שאם ה' סלעים שהם שקלים ה' לוט ושליש ס' שקלים ס"ד לוט. ואני אינני חושדו שנעלם ממנו בעת ההיא החשבון מ"ש רז"ל מנה של קודש כפול היה שהרי מוכח שם מקראי וכ"פ רש"י (ונ"ל שאין מלת מנה שם מספר של מאה כמו מאתים או עשר שהרי גבי שקלי קודש נקטי רז"ל מנה של קודש כפול היה ואין שם ענין לחשבון דינרים רק לשקלים שהם סלעים רק הוא שם משקל של כ"ה סלעים כמו ככר ומנה של קודש שהיו ס' כככר היה בו משקל נ' סלעים וכאלו אמרו רז"ל ככר של קודש כפול היה. ואפשר מזה יש ראיי' שמנה ומאתיים דכתובה הם כ"ה או נו"ן סלעי צורי.) כתב עוד ויותר ממה שתמה עלי ה"ל לתמוה על בעל הדרישה וכו'. לא ידעתי לכוון דבריו אלו לפי מקומן בהשגה יו"ד דעלה קאי רק על מה שתמהתי על זול הכסף כולי האי והוא בהשגה י"א ומ"מ לא ידעתי מקום להשגה זו כי מעולם לא דברתי ולא עלתה על לבי להחליט שא"א ללוט כסף נקי שיהי' בפחות מחצי ר"ט רק תמהתי על שבימי מהרי"ל לוט כסף בעד ג' פ"ץ דכולי האי ודאי זר הוא. ויותר היה לו להקשות עלי דע"כ לפי שיטתי דשיעור י' זהובים דכתובה בתולה מיירי בסלעי דאורייתא וסלע הוא לוט ויותר וא"כ ע"כ נאמר דנ"ב וחצי לוט כסף יהיה ביו"ד זהובי' יבוא ג"כ לוט בעד פחות מג' פ"ץ. כאשר באמת תמהתי על זה בספרי חה"ש רק שדעת מהרי"ל שהיה קרוב לזמנינו יותר לערך ק' שנה ויותר וידענו מקומו שהי' אשכנזי ובמחוז שו"ם גדלה תמיהתינו יותר וכבר כתבנו שלפענ"ד שפי' זהובים דבאגודת זהובי' אדומים שהם דגטי"ן כי אחר שבררנו דאותו שיעור הוא לר"ת דס"ל דכתובת דאוריי' ודלא כרמ"א וא"א לזוז מיני'. ע"כ נפרש זהובים אינם גילדין דידן אפילו נאמר גילדן אשכנזים שבהם ט"ו פ"ץ ובכל פ"ץ ט"ז פשיטים ובי' זהובים שני אלפים תי"ו פשיטים. ולפי חשבון נ' סלעים וסלע ד' דינרין ודינר ו' מטות ומטה ב' פונדיון ופונדיון ב' איסור ואיסור ח' פרוטים. נמצא נ' סלעים ל"ח אלפי' תי"ו נמצאו ט"ז פרוטות בפפענינג וזה זר ונמנע יותר ממה שכ' הסמ"ע ר"ס פ"ח. מכ"ש אלו היה אפשר לפרש כדעת מהרמ"א דמיירי בכתובה ובסלעי דרבנן היה קרוב לשכל ששני פרוטו' (והוא קרוב למ"ש בת"ה הובא בי"ד סי' רצ"ד ס"ו) בפפענינג הנקרא ווינר בפראג. אבל מה נעשה אחר שמלשון אגורה בשני מקומות מוכח ומבואר דמיירי בכתובה דאורייתא. ומ"ש להלעיג על דברינו בביאור זהובים דבאגודה ע' השגה י"ד [ד"ו ע"ב]. ונוח היה להרב שם להשיב עלי מדברי חכמים ולא במילי דחוכא ולצנות וה"ל להקשות מפירש"י פ' תרומה (זכרנוהו חה"ש ד"ד ק"ו) על ככר זהב דמנורה דמוכח בהדיא דלדינרי כסף קרי ליה זהובים ומ"מ אין זו תימא רק קושיא די"ל דמ"מ לאו כלל הוא לומר דכל מקום שנזכר זהובים ר"ל דינרי כסף. ובש"ס לא מצאתי מלת זהובים רק גבי שכר בה"מ י' זהובים וראיתי בספר יונת אלם פ' ס"ג דמפרש לי' בפשוט"ו ע"פ הסוד לדרכו דינרי זהב אע"פ שבאמת אין דבריו בזה נראין מ"מ נקט דאין הכרח לפרש זהובי' דינרי כסף. ע"ע מ"ש סוף השגה י"ד: והנה מקרוב נזדמן אלי ס' קדמון שמו כפת"ר ופר"ח הביאו רמ"א בש"ע י"ד בסי' של"א סעיף י"ט (זכרו בשו"ת רדב"ז תשובה ל' ושגה שם במ"ש שהיה תלמיד הרמב"ם) חברו גדול ומופלג אחד מבני א"י והאריך מאד מענייני משקולות והטבעים שבארץ פרנציא ופרובינצי' כי היה מבני גירוש בשנת נ"ו לאלף הששי ודף צ"א ומשם ואילך מצאנו כמה דברים מסייעים למ"ש בחה"ש ובפרט במ"ש וזכר מטבע טורני"ש שזכרתי בספרי הנ"ל דף ק"ה וע"א וכתב דסלע של תורה ג' טורני"ש פשוט וחצי. ולר"ת ח' טורני"ש ד"פ והם חצי אוקיא והוא ו' דרה"ם ורביע ושזקוק הוא ה' אוקיא הם נ' טורני"ש וטורני"ש ב' דרה"ם ודינר דרה"ם וחצי או קרוב לו (ונ"ל פי' זקוק מר"ן ופי' אוקיא אונץ שהם ב' לוט) ודבריו ארוכים מאד. ובדף צ"ד ע"ב כתב גמ' דחייבו ר"ג י' זהובים. וכתב שהם ר"ל דרה"ם נראה דס"ל ג"כ פי' זהובים דבגמ' שם ר"ל דינרי זהב אף שבדברי הפוסקים הם דינרי כסף כמ"ש איהו גופי' דצ"ד ע"ב. ומ"מ חשבונו צ"ע: השגה י"א וי"ב - כ' שבא להשיב על ראשון ראשון וכו' ובפרט על מ"ש ולולי דברי מהרדו"ך בסמ"ע הייתי אומר דמ"ש הג"ה דרישה שהיה הר"ט ל"ו גדולים הוא מטבע של יו"ד פשוטים התחיל להטיל קוצים בעיני בדברי קנטורים ומפני שכבר נפטר הרב לחיי עוה"ב עוד אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי לכן חוששני מחטאת לבוא נגדו בכה"ג פן אגב שיטפי' דלישנא אשחית את נחלת"ו שב"ע על חטאתו. וגילה לי שמהרו"ך בעל סמ"ע הוא בעל הדרישה והגהתיו הם מנו גם שסתרתי דברי עצמי. גם במ"ש לולי דברי מהרו"ך באתי לשנות הידוע ונדמתי לאומר לולי מניעה זו הייתי אומר על העץ שהוא אבן. אני אומר גולל אבן אליו תשוב כמו במ"ש על השגת יו"ד שאני מפלפל על הוי אמינא ולא כן הוא כמ"ש שם וכאן הוא מפלפל על ה"א שהרי כתבתי לולי דברי מהרויך גם הוא רצה לשנות הידוע במ"ש דמשקל השעורים שווין בכל הזמנים. מש"כ א דכתבתי כדי לקרב דברי חכמינו אל השכל שגדול דכתבו הם י' פשוטים אע"פ דבדברי האחרונים לא משמע כן רק כמ"ש הוא והוא א' לצ' אין זה שינוי הידוע אחר שידוע וברור שיש כמה מיני' לטראות (עמ"ש בעמוד שלפני זה שיש לטרא מג' לוט וכן מס"ב לוט ובמדינה וצורי הוא בשמונה פעמים וכן יש שיניי במעה ומעי דמעי דרז"ל בפ"ז דב"ב הוא א' מל"ב כי מ"ש בפ"ז דב"ב איסתרא מאה מעי אותו מעי רק פרוטה חלק ל"ב ממעה דרז"ל) שוני' במשקלים כמ"ש בספרינו חה"ש דק"ד ושינוי סלעים ודינרין מבואר בש"ס. ומהרי"ו כתב שלטרא הוא זקוק וזקוק גופי' לא ידענו מה הוא כי הדרישה ב' כי זקוק בפולין הוא מ"ח גדולים. וזקוק כסף שוה ו' זהובים ומהרי"ו מיירי נמי בכסף ואם זקוק דידי' הוא מר"ק שאלו קורין והוא י"ו לוט נשתנה שם ליטרא כי לדידן לטרא שני מרק ל"ב לוט לפ"ז גם שוק הוא י"ו לוט (ובנימוקי מהר"ם מירזבורג ז"ל יש הנג דמי שאין לו זקוק כסף דהיינו ה' לטראות מעות ווינר פטור ממס וכו' הביאו הסמ"ע סי' קס"ג ס"ק ל"ד. וג"כ נעלה שיעורם) ובתשובות מהרי"ו קל"ו שוק ישן א' זהב. גם יש שינוי מטבעות הנקראים מרק לפי מדינתם מרק טעני"ש ובכה"ג ובפרק א"ט דף נ"ד ע"ב איסר האטלקי אמר אביי והוא כמעה זוטרתי' דמשתכח ביני פריטי דפומבדיתא והיינו דינרי קרדוניתא נקוט מזה שינו גודל המטבעות של נחושת וה"ה של כסף בדורות הקדמונות ומה גם בזמנינו ובפרט בפולין ובייחוד במלת גדולים שנמצאו בספרים שונים לא הרי זה כהרי זה ולא הצד שוה בהם ע' הג"ה מרדכי סוף כתובות ורמ"א כתב בהג"ה בא"ח סי' תרצ"ד ויש ליתן ג' חצאים גדולים והוא בלי ספק א' לבן שקורין הלב פצין הרי גדול א' פץ. א"כ מה הוא הידוע לכל שהוא עץ שרציתי להפך לאבן. ואם דעתו על מ"ש בתר הכי שאל נא לימים ראשונים וכו' הי' לו להסתפק בדברים ההם אם הוא דבר נכון מה שאינו באמת כי אין לעמוד על שווי המטבעות בזמן הזה כ"ש בימים ההם גם מזה אין מקום לקנטוריו. ועוד דממ"ש ועוד מכלל דמקמי הכי לא בא לקנטר מחמת זה. ומ"ש שסתרתי דברי עצמי במ"ש ונדחקתי לפרש גדולים דתמ"ע א' לבן לא ידע מה קאמר דסתירה זו בנין הוא לדברי ושפיר קאמינא לולי דברי הסמ"ע ודו"ק. ורציתי להעתיק פה מלה במלה מ"ש א"א הגאון החסיד כמוהר"ר משה שמשון זלה"ה בגליון ש"ע י"ד שלו סי' ש"ה וחלילה לי לשנות אפילו אות אחת וכ' בצד מה שהביא ש הש"כ מ"ש בהג"ה הדרישה דאין פדיון פחות מר"ט וב' שלישי' כפי שהיה בזמניהם הר"ט בל"ו גדולים פולני שוע"כ וכתב א"א הגז"ל וז"ל סי' ש"ה ושני זהובים הם ששים גדולם פולניש עולה בימיהם ר"ט וב' שלישים ודע שהגדול פולני"ש הוא חצי פ"ן עכ"ל החסיד כלם יש חיך מתוק וברור מזה שגדול דדריש' הוא א' לבן (וראיי בספר חדש בגליון ש"ע א"ח סי' של"ד שמו ג"ן נט"ע על מ"ש בהג"ה י"ב פשיטים וז"ל הם י"ח ווינר מנהגים ר"ח אלול ובלבוש כתב הם כמו גדול וחצי פולניש והוא בלבוש סי' תקס"ח והביאו ג"כ בס' מג"א שם וכתב ידוע דזהב רייניש ס' גדולים פולניש והוא ודאי סיוע לבנ"ש ומ"מ כל דרי אשכנז ושיהם ומעררין מכירים ויודעים מהו ווינר ופשוט שד' מהם בצלמיר ומפני שלא נתן במג"א חכה פולניא לו לדעת שיש חילוק בין לטרא שזכר מהרי"ו לליטרא שזכר בה"ה יצא לו שכל פשוט היא גדול וחצי דהיינו לשיטתו צלמי' וחצי ובזהב רייניש מ' פשיטים כל השומע אשכנזי יצחק מזה. ומדברי רמ"י לנו ראיה שגדול הוא חצי פ"ץ כמ"ש א"א הגז"ל: ומ"ש בש"ע דפיש מג"ד ומג"א י"ב פשיטים צ"ל י"ח ופשוט הוא ווינר וכבר זכרנו די והותר שינוי לטראות שזכרו הפוסקים וכן כל מיני מטבעי' ומשקולות) והכי מבואר ומוכח בשו"ת מהר"ם מינץ ס"ס ק"ט ותמה על זה הנ"ש דמ"ט ע"א ולדעתינו שגדול ב' צ"ל וחצי וזהב ריינ"ש ט"ו פ"ץ אתי שפיר. ומ"ש שם על דברי דמ"מ תקשה לישב מ"ש נמצא כתובת בתולה ת' זהובים כי אם ע"ד הדרישה לא הבנתי כי נהפוך הוא שלדעת הדריה שלמ"ד גדולים בהוב א"א לישבו. ולדעת דמ"מ שכ"ד גדולים בזהוב אתי שפיר. לא עלה בידו מכל דבריו רק שהודיענו שמהרו"ך הוא הסמ"ע והדרישה והגה' הדרישה הוא בנו מה שנודע בפתחי' שערים למוכרי ספרים ושאר דברים שהראה בהם תוקפו וגבורתו ידיעת המטבעות בדנקא ואיסר הם אך למותר. ומ"ש בחתימתו בהשגה זו מעין פתיחה בקנטור שהזכרתי שם פלונית בשם שמכניס אותה אחרים והוכיח מזה שאיני יודע בהוויות עולם. כתבתי קונטרס גדול על שגיונותיו ושגעונו בזה רק מטעם לא רציתי להעתיקו פה. ותמצית דברי כי אם הי' בזה איזה חשש חלילה דלא ישמע על פיך ונודה לו שהוא שם ע"ז ושאסור להזכיר מה (מה שבאמת אינו כן כמ"ש בש"ס ובפוסקים בכמה דוכתי דגוים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז נינהו לכל מילי אחר מאמינים בורא שמים וארץ יתברך שמו וכל הנמצא לרעה בגוים בש"ס ופוסקים לא כללו הם בזה רק בדרך את"ל אי אומה לפי דעתו.) עליו הי' ראוי להתלונן שהוא נכתב בשמה העצם ואני כתבתי וזכרתי שם המשובש ומוטעה בפיהם ואין בפיהם שמה האמיתי כלל. ואף כי המון עם מחזיקים לעון וחירוף הזכרת שם הנעבד כמו שקורין עובדיו וכן שם אמו וראוי להניחם על מנהגם מ"מ לפי האמת אין איסור כלל כמו שבכה"ג נזהרים מלהזכיר מטבע פלונית בלונה מ"מ אין בו איסור וגמגום אפילו בפה כ"ש בכתב. ועוד דאפילו אם נקרא שם לע"ז ממש כם אדם אין איסור להזכיר שמה מאחר דגם שמות בני אדם הם כך דומה למ"ש ר"י על לא מסינן בשמייהו. ועוד נ"ל פשוט דוקא אם נקרא שם ע"ז אחר שנעשית ע"ז מש"כ אם הי' שם לאיזה בית או אילן ואח"כ עשאוהו ע"ז שכבר נקרא בשמו לפני שהי' ע"ז וזכר לדבר מ"ש היא באת בגבולי וראי' משמות ז' כוכבי לכת שהיו עובדים ואין מונע מלהזכיר שם שם סטורני' הוא שבתי ויוב"ש צדק ולוציפור שם נוגה אף שהם שמות של ע"ז לעע"ז. ועוד דאין הגוים עובדים אותה ואינ' מחזיקים אותה לאלוה כלל ואפי' קצתם שמתחננים ונתפללים אליה עשאוה מלי, לא אלוה. ואף שבספר המלומד הגדול וואגי זאליר ע' קכ"א כתב עכו"ם נוטרייקון וכו' יעויין שם כולנו יודעים ששקר נסכו רק ר"ל עובדי כוכבים ומזלות. וכמו שאמרו רז"ל גוים בזמן הזה לאו עובדי ע"ז נינהו וכ"ש למ"ש הרא"ם בספר יראים ע"ה דלא נאסור רק שם שניתן להם לשם אלהות מש"כ שם הדיוטות כגון כרע כל קרס נבו ובזה נכלל מ"ש דאם הש לפני שנעשה ע"ז כ"ש דשרי אבל לפי דעתו אפילו אח"כ רק שאינה שם אלהות וזה תמה דבגמ' שם פ' ד"מ דס"ג אמר גבי בל ונבו מפני דהתיבא קראי שרי משמע דאל"ה אסירי [ואפשר כי שמות בל ונבו נתנו לשם אלהות כי בל ע"ש שליטתו במדינות בבל כמו שדרכן הי' להעמיד ע"ז שלהם על פתח מדינה מטעם זה כבגמ' דע"ז ובטור וש"ע י"ד ר"ס קמ"א ונבו אפשר לשון נבואה לפי שהי' חוקרים בה עתידות וע"פ הסוד אפשר לומר כי קליפת נ"נ בבבל הי' גבוה מאד כמ"ש בע"מ מאנ"ח ח"ב סי' כ"ג וכמ"ש אנת הוא רישא דדהבא ונקרא מלך מלכיא וע' זוהר בראשית עמוד ש"ט לכן סבר כי מגיע נגד הקדושה במעלות חכמה או בינה כי גם את זה לעומת זה עשה אלהים ולכן קראו ב"ל שבחכמה ל"ב נסיבות ונבו דבקדושה הוא בינה כמ"ש על ויעל משה על הר נב"ו שזה לשער החמשים דשם נאמר מול בית פעור ע' פרקי ר"א פמ"ה ואפשר כי מדרגת ע"ז דפעור היא נגד בינה דבקדושה או חכמה שהוא נקרא בית בכל מקום בסוד בראשי"ת ע' בספ"ר ותרגומו בחכמתא וסוד אי"ן בי"ת אש"ר אין שם מת. ואפשר כי בל ונבו שמות נפרדים לע"ז אחת ואפשר כי יש לו שייכות וחיבור ושותפות עם ע"ז של פעור שהיא מזוהמת מאד ועודתה ע"י שלשול מאכילת תדרין ושתיית שכר ה"נ כל המשך פסוקים כרע בל קורס נבו וגו', משלו לשלשול הרעי והצואה. ואחר חרבן בבל עם הע"ז עשו בבל החדשה לע"ז תנין ונחרבה ע"י דניאל המבואר בספריהם שמחזיקין לכתבי קודש]. גם מקרא זה דנתנבא הנביא על חורבנם נסתר טעם שכתב שם דע"כ שרי ע"ז דכתיבא מפני דאחר שהזכירה ודאי נתבטלה. ונהפוך הוא בקרא הנ"ל דוודאי קייננת היתה אז. ועוד נראה דאין איסור רק במזכירו באיזה ענין שלא לצורך. ומזה באומר שמור לי בצד ע"ז פלונית דמצי למימר סי' אחר (או) [לא] בע"ז הידועה. וכן מה שהקשה בש"ס על עולא שאמר שבת בקלנבו המ"ל בעיר שבה ע"ז ובכה"ג והארכנו בג"ה בחידושי' בטור וב"י י"ד סי' קמ"ז כ"ש שאין למנוע לכוב בספר לתכלית בירור המצוה וראיה לדבר ממ"ש ר"ג וזכר מרחץ של אפורדיטי ורבי לא נמנע מלשנותו שמשנה ואנן ג"כ שונין המשנה כצורתה והלא הוא שם ע"ז שכ"פ רש"י והערוך (ועמ"ש בחידושי גפ"ת מהר"ם מלובלין מסכת סנהדרין דס"ב ע"א). ואכתי איכא למידק שם קלנבו דאם פי' קל"נ דיא"ה לשון קלון. או קלות ושפלות כמ"ש התוס' במס' ב"מ דכ"ה ע"ב וע"כ אנו הוספנו בו או נתננו לו השם לגנאי כמו מר קיליס קלנדי' מה מקשה הש"ס מבת בקלנדא. וא תרצה לומר שכך כינוס עע"ז לון חשיבו' כבירושלמי על קלנדיא ע' בפי' משנה עץ החיים והכי נמי י"ל גבי מר קוליס ל' מרות ושררה א"כ היה לנו לשנותם כמ"ש רז"ל סוף מגילה בית גליא בית כריא אף אם אין איסור. וי"ל דזה השם קראוהו ג"כ שע"ז רק דכוונתם הי' לעילוי יראתם ואנן נכווין בהם לגנאי ואז שרי. ולפי זה עדיין קשה מה מקשה הש"ס על בת בקלנבו (עוד צל"ע דמשמע דשמה קלנבו והבי"ב שימושית ובזבחים דצ"ו ע"א לא משמע כן וקשה להגיה כל הספרים) לכן נראה שאסור להזכיר שם ע"ז בשמה בלי תוספת שלא צורך אף שנתכווין לגנאי ומר קוליס גם ששמה הי' קלוס וכוונ' לשבח ואנן נכוון לחרפה וקלסה כמ"ש ג"כ התוס' הוצרכנו להוסיף מר דפירושו היפוך וחילוף שיהי' גנאי אף לפי פרושם על קילוס (וכבר כתבנו דאין זה רק בע"ז שמאמינים בהם וכופרים בבורא יתברך) ואפשר כי מרקולס אינו שם ע"ז כלל (וא"כ אין ראיה מ"ש בסמוך) רק שהי' לאותה ע"ז שם בלשונם וחז"ל כינוה כך בשם זה שיהי' בפירושה דבר והפוכה (דוגמא לזה כתבנו בספרי הגדול שה"ח בחלק אות סמך מחס"ד שהוא סוד בשם סמא"ל שלדעת המקובלים הי' לפני חטא אדה"ר ע"י הסתתו שרף קדוש והי' ס"ם מורה על סם חיים ואל קודש והוא בחסד כנודע ואח"כ נהפך סם לסימני עינים וסם המות ואל זר קשה כבגמ' על את כל התועבות האל כמ"ש ואת אילי הארץ. והכי ג"כ נרמז בגמטריא מילואו גי' שכינה כמו מיכאל כבמדרש כל מקום ששם מיכאל שם כבוד השכינה והמ"י. וגם אחרי כן טוב תכליתו כמשל הזונה עם בן המלך דבזוהר וז"ש מ"ש בתורתו של ר"מ והנה טוב מות כבב"ר ושם הארכתי) ודו"ק מפני א"ה ובגמרא הקשה עוד ממשנה דפ"ק דזבין כשיעור מן גדיו לשליח ומסקנא דע"ז דכתובה בקרא אין איסור ויש לדקדק א"כ ה"ל להזכירה כשמה גד לחוד וי"ל דלרווחא דמלתא הוסיו בה אותיות ד"ן המורה על קטנות ושפלות כמו שפירשו על שמשון ואישון בת עין וכ"כ הרד"ק במלכים ' ר"פ י"ח על נחשתן אף דלפעמים מורה הגדלה כי"מ על שם יוסיפון ובכה"ג ב' פירושי' אלו על ירקרק אדמדם. ועוד י"ל דמ"ש גדיון גם היוונים קראוהו כך שהרי ע"כ מ"ש הפרשני' שהיוונים עשאוהו מקום קבוע לע"ז לא ר"ל שהם חדשו ע"ז לו שהרי ישעי' עומד בבית ראשון ומזהיר העורכי' לגד שלחן רק גד הי' ע"ז קדמונים ע"ש מזל וכוכביו עפ"י רש"י ורד"ק בשם רמ"ך בישעי' ס"ה ולכן מפני שהיו עובדים בה לכוכבים העליונים הגדולים ונוראים קראו להמונה שחדשו היוונים בעת ששקצו אבני המזבח גדיון שהוא שם שהמונה קטנה דמות הגדולה. ועדיין צל"ע מ"ש בגמ' דנדרם פ"ח דס"ד עבדא דנורא אנא ופי' רש"י נורא שם ע"ז. ובשבת פרק כ"כ רב לא אזיל לבי' נצרפי ופי' רש"י שם ע"ז והרי הש"ס ניתן ללמוד ואיך נזכיר שמם. וי"ל דאין איסור רק בזמן שאותה ע"ז עדיין קיימת ונעבדת רק שצ"ע דנצרך לומר דע"ז קלנבו בימי הש"ס היתה קיימת והרי יחדיו נאמרו כרע כל קדם נבו על חרבנם ומפלתם וכידוע שדניאל ביטל ע"ז קראם בספרים ביל והוא בל. וצ"ל שחזרו אח"כ וחדשוה כל זה כתבתי באגב כי חרה לי ששם עלי ח"ו דיבור רע לתא דע"ז ופוק חזי מאי עמא דבר דאין מונע מלקרות ערלות ששמם כך וכך וכן מטבע זו בעצמה קורין כך רק קצת המתחסדים בזה ובכה"ג המטילים עלינו שנאה ותחרות מא"ה חנם כמו בקצת דברים בהפילות [שאפשר לפרשם נגדם ושונאי ישראל ימצאו מקום בהמה להטיל שנאה אף שבאמת אין הפי' כך מ"מ הי' לנו למנוע מהר] ובמקום אחר הארכנו בזה וכבר ארז"ל שגוים בזמן הזה לאו עע"ז הם וכל מ"ש וע"ז שהזכרנו פה הם המכחישים בבורא עולם כמ"ש מה שדי כי העדנו לכן אין גמלום איסור שזכר בכ"ש: השגה יג - טרם נבוא לדברי הרב בעל נחלת שבעה נעתיק הנה דברי הט"ז בי"ד ריש סי' ש"ה שצ"ע וז"ל בפרישה הביא בשם רש"ל (אינו בפרישה רק בדרישה) וז"ל וצריך לתת לכהן כסף צרוף מזוקק משקל אלף תתק"ך שעורים ואני שקלתי (צל"ע דכ' מהר"מ) פעמים וכו' עוד שמעתי שיש בחידושי מהר"ם מירזבורק שיעור פדיון ה' לוט ורביע לוט עכ"ל (חפשתי בחידושי המר"ם והנדפסים אחר שו"ת מהרי"ל ולא מצאתי) ובכתבי מהאר"י כתב שיש קבלה בידינו שהוא שני זהובים ריינש וכו' וקרובים דבריהם להיות שווים שהם חמשה אוקיות כסף צרוף כמ"ש הגאונים עכ"ל. ומ"ש רמ"א שהם שני זהובים פולניש היינו לפי זמני שהיו זהובים פולניש כמו ריינש אבל לא וכו' כל אלו דברי הט"ז ומ"ש הדרישה כמ"ש הגאונים צל"ע היכן כתבו הגאונים זה. גם מ"כ פי' אוקיא שכתב סלע מצאתי מאן דס"ל רח או ב' סלעים או סלע וחצי או סלע ושליש וממ"ש שקרובים דבריהם להיות שווים משם מוצא לקושיתי שהקשיתי בפרי חה"ש שאם בימי מוהרו"ך שהיה בימי רמ"א ואחד מתלמידיו היו ה' לוט וקווינט בעד ב' זהובים איך כתב בנ"ש חשבון פ' זהובים דכתובה לחשוב לוט כסף בעד חצי ר"ט. ולא הבנתי מ"ש בנ"ש במ"ב שלא ידע לקושיתי מוצא ומי לחצוני לדוחק הזה כי הפרישה כ"כ על דברי מהרי"ו ומהרי"ל וכו'. הנה לשונו מגומגם לכן גם כוונתו אטומה וסתומה ולדעתי דעתו לישב תמיהתי ור"ל שמהרו"ך כתב שבימי מהרי"ל היה ב' זהובים קרוב לה' אוקיות כסף אז בימים ההם. ואם זה כוונתו הוא הדבר אשר כתבתי וזה לשוני ואם הפרישה ר"ל הזהובים דקט מהרי"ל מה זה העיד שהם קרובים עכ"ל ר"ל מהיכן ידע מהרו"ך דמי אוקיא כסף בימי מהרי"ל שקדמו לערך ק"ן שנים שיאמר שהם שווים ואם סמך על מ"ש מהרי"ו דזקוק שוה ששה זהובים וכ"כ בנ"ש הלא לא זכר ולא פקד שם את זה. ומה שהעתיק לשוני ואם הפרישה ר"ל ה' זהובים ותמה בנ"ש דה' זהובים מאן דכר שמיה הוא טעות בדפוס ספרי חה"ש שהרחיקו הה' מזהובים וצ"ל ואם הפרישה ר"ל הזהובים דנקט מהרי"ל והרב בנ"ש לא חזי לי זכותא כלל: עוד כתב על מה שכתבתי בחה"ש שכבר הודה בנ"ש שבימי רמ"א היה לוט בעד חצי ר"ט ונתיקר הכסף וכתב הוא להד"ם כי לא שמעתי מפיו וגם לא יובן מספרו ואין צורך להשיב על דברים הבלתי מובנים כאלה ומי שיבין דעתו וכוונתו מובילנא לי' מאני' לביה מסותא. אחר כתבי מצאתי בד"מ שכל מה שהעתקתי לעיל מפרישה עד כמ"ש הגאונים עכ"ל. הכל דברי רמ"א וכ' אחריו בפרישה מהר"י מ"ו ונ"ל שצ"ל כל זה ממ"ו הוא רמ"א דכך קרי לי' מהרו"ך בכמה דוכסי' ומ"ש מהר"י ר"ל דכך העתיק רמ"א ממהר"י ונ"ל שהוא מהר"י ברונא שהי' בימי מהרי"ו עי' שו"מ מהרי"ו קנ"א שהיה מהרי"ו מגדולי תלמידי מהרי"ל כידוע ובה נמלט קצת מחזק' השגתינו כי אינו כמו שהבנתי שהכל מדברי מהרו"ך והית' השגתי חזקה מאד: השגה יד - בראשית דבריו מראה מקום על מ"ש בהשגה א' ועל מה שכתב בהשגה ט' גם אני כמוהו מראה מקום על מ"ש שם. אח"כ כתב וז"ל ומ"ש דפ' זהובים שבאגודה הם אדומים וכו' גם פה אהבת עצמו להימלט מהשגה קלקלה השורה ועיורה עיניו מראות דיוק כי אחר שכבר כתבתי שלא נמצ' בשום ספר שמונים זהובים והתרעמתי בזה עליו כמ"ש בהשגה א' איך אפשר שכתבתי פ' זהובים שבאגודה ועוד שכתבתי דלדעתי ברור שדברי האגודה בשיטת ר"ל דס"ל כתיבה דאורייתא ומ"מ אינה רק י' זהובים ומז באתי לדחוק ולומר דפי' זהובים ר"ל אדומים ואיך יתכן חשבון פ' רק שכתבתי בספרי וז"ל דאין פי' זהובים דבאגודה. עיין בספרי חה"ש דק"ה מ"ב ואגב ריהטא ורוב תשוקתו להשיג הלך יו"ד קרתא דפי' מגד עיניו. אח"כ כתב וז"ל אם כן צ"ל שגם הב' זהובים של פדיון הם ב' אדומים וכו' ושנה ושילש אח"כ בסברא כאלו כלהו בחדא מחתא מחתינהו ולא מבעיא דהוה לי' להרגיש מדעתו שאין זה דעתי להשוות כל הנמצא בפוסקים בזהובים בפי' אחד אף כי לאו מכלל רק בפירוש כתבתי ריש דק"ל וז"ל מש"כ דברי מהרי"ל והג"ה ש"ע שהם אחרונים א"א לפרש כן וכו'. אח"כ תפסני במ"ש דרך הלצה וז"ל כי אין זה השם ראוי להם ובא על זה במילי דבדיחותי' ולצנותא כאלו יסודי בנוי על השם והוי מצי להשיג מד"ת זכרתי לעיל בהשגה י' בסיפה (ומי יתן וככל היומילי מעליותא לימרו משמאי וביחוד במ"ש שמ"ש רש"י שמשקל השקל ד' זהובים והוא חצי אונקיא שר"ל זהוביה אדומים שבאמת משקלם בקרוב א' לוט שהוא חצי אונץ בל"א כי אונץ ב' לוט ובכמה דוכתי' נתחלף בלשונם אות ק' ב"ץ כמו ים אוצייענוס וכ"כ מ"מ פרק יש בכור) ובגמ' ר"ח הזהב רב אוזיף דינרי וכו' פירש"י לוה זהובים ומוכח שם דמיירי בדינרי זהב וכוונת רש"י לזה היה לאפוקי דינרי כסף (אעפ"י שמבואר במקום אחר שדינרי הם זהב) ש"מ דפי' זהובים כשמן שהרי במת זהובים הודיעני רש"י זה ודו"ק. ובב"ר ר"פ י"ו אר"א טובה גדולה חלק הק"ה בעולמו אדם פורט זהוב אחד והוא וכו' ומיירי בזהוב זהב ממש דקאי שם על מ"ש וזהב הארץ ההוא טוב ואין מקום לבדיחות' דילי' ולחוכא ולצניתא ואין פלא שידוע שלשון אשכנז נשתבש מאד. ולדעתי היו בימי הקדמונים זהובים קטנים של זהב לא של כסף לבן כותבי חשבונות בלשון גלחות אין כותבי' אות ג' במלת גילדין רק אות עף ור"ל פלורין. ומפני שנשתבש לשון אשכנז נגרר אחריו לשון הקודש זהובים. ומאז נקראו הקטנים גאלד גילדין. ובגמ' פרק המקבל דק"ד ע"א מייתי כמה תנאי דדרשי לשון הדיוט ואע"פ שאין ראיה לדבר משם זכר לדבר: השגה טו - דלדידיה קשיא יותר וכו' עמ"ש בסמוך דלדידי לא ק' מידי דלאו כל אפי דביאור זהובים שוה. ועוד הרבה להראות מקום על תשובותיו הקודמים ומלבד שהם חבילות תשובות שאין בהם ממש אף גם אין הם שום צד נגיעה לדברינו פה והוא כי לדעת המחבר בכ"ש שמחשב לדעת מהרמא"י לוט לחצי ר"ט איך יהיו ה' שקלים שהם יותר מה' לוט ב' זהובים והוא דבר הסותר עצמו וכמעט כשני הפכים בנושא אחד והוא קרוב למ"ש בהשגה ד' ומ"מ אין ענינים אחד למבין ולפי מ"ש בחרנו בזרות ופלא במיעוטו שפרשנו זהובים דמהרמא"י ריינש ושלוט כסף בא קרוב ל"ו פ"ץ. ושאר דברי הרב כפולין ומכופלין וח"צ להשיג עליה' כתב עוד וז"ל ודע לך שכל מה שכתבתי וכו' אינם להועיל לו ולא לעזור רק כנגדו ובהם נדע כי מעולם לא נשתנה וכמ"ש בעצמו על השגה י' ולאפוקי ממ"ש בהשגה י"א במ"ב דנ"ש די"ו ע"ב כי הר"ט תמיד במשקל ' לוט והזהובים עולים ויורדים וגם המה לא בקוען וגודל קל וכבד רק בכסף וסוגים. כאשר עתה זמן רעש מלחמת צרפת באשכנז שנתעורר שנת תמ"ז. וזה ע' שנה שמפני כובד המלחמות שירדו המטבעות מטה מטה וכספם היה רוב סיגי' והר"ט היה בכספו הקדום ער שהיה הר"ט יו"ד זהובים. ובזמנינו היום הר"ט ב' זהובים ג"כ מפני שתעורר' רעש המלחמות (ומ"ש הם בשווים במעות כמקדם כל זהב ט"ו פ"ץ שהם למ"ד לביני' וכל לבן ב' צל' ולצמר ד' פשיטי' רק שכל אלו שלפים וכספם היה לסגום) אבל להעלות הזהובים ולהכבידם ולהגדילם עד שיהיו בזהב ב' לוט וחצי כסף נקי לא ידענו ולא מענו לא היה ולא יהיה לפי הסברא וע"ל השגה י"א וי"ב: השגה טז - ז"ל יקבל הרב תשובתו השגה ז' ח' גם פה הראה מקום לשוא וחנם ואין שם רמז ונדנוד להשג' זו. ואני אומר שלא לבד שלא מצא און מדברי שלשלת הקבלה במה שהביא מצאוהו ג"כ עון מדבריו שלא הביא הוא והביאו הש"כ בי"ד סי' רצ"ד ס"ק ט"ו שתשקל צ"ו שעורים משקל קיוונטי בפראג והוא מכווין למ"ש הל"ח ששקלם ומצאם כך ולפי יסוד בנין הרב משקל קיוונטי רק צ' ואני שקלתי בק"ק ווירמייזא שעורים בקליפתן שקורין היצר גערשט מן הבא בידי ומצאתי קרוב לזה והוא ש"ן גרעינים בלוט צא וחשיב כמה יגיע לה' לוט ורביע או ה' לוט ושליש נקיט מיהו דלאו כל השעורים שווים ע"ל השגה ו'. ובש"כ ח"מ ר"ס פ"ח שמצא בלוט ווינרש ומעררין שפ"ב שעורים בלוט והמשקולת שם כבדות ע"ש. ואפשר הרמב"ם שקל בגרעיני שעורים קלופים שהם מאכל אדם והמה קלים: השגה יז - ז"ל תמיהני הלא הוא בעצמו לא עשה מוסכם וכו' לא ידעתי מקום לתמוה כי אני כתבתי שא"א לעמיד דברי הג"ה מהר"ם וכתבתי לבאר מקום טעותו ולפי טעותו ודעתו נתישבו דבריו ואין גנאי לאותו הכס לומר שטעה כי גם מבחר מין אנושי טעה ובפעמים אין מספר הדר אוקי רבא אמורא עלי' אמר דברים שאמרתי טעות בידי וכי' וכן מ"ש הדר בי' ר' פלוני וכה"ג. מש"כ הוא הרש בנ"ש לא כן עשה רק שם מגמת פניו להעמיד חשבונו עפ"י דברי הג"ה מהר"ם ואף כי הוצרך לומר שטעה ועם כל זה נשארו דבריו סתורים מהם ובהם מבלי שנדע מה קסבר רק נראין אלינו דבריו כתמהון לב בלי ישוב הדעת. כתב עוד על מה שכתבתי דלענ"ד ליתן באשכנז ה' זהובים. וכתב הוא יטול מה שחידש וכו'. וסיים גם אין זו השגה עלי. ולכל הקורא יובן שלא אתי בדברי אלו לא לחדש ולא להשיג כי כבר מושג הוא די והותר רק בזה אני מסיח לפי תומי מה שיש לעשות לקיים המצוה כמאמרה בזמניה אלו לאפוקי מ"ש הוא דמ"ג רפ"ג דסגי בד' זהובים. כתב עוד וז"ל ועל מ"ש שא"א לומר דדוקט הוא ו' צל' וכו' לא ידעתי ולא הבנת מה שהשיב על זה. וכבר חקרתי ושאלתי פ' ב"ב מוינציאה על סך מטבע הנקרא שם דוקט והשיג כי לא ידע מה הא רק שם מטבע נקרא דוקאט נקוד פתוחה והוא כ"ד גראשין דאשכנז של גראשין ג' צל' וגדולה כא' זהב שלנו למען תדע כי נשתנו שמות של המטבעות בעתים וזמנים שעברו וא"א לעמוד על מעות דידן מתוך ספרים חיצנים פרט של מדינות חוץ לאשכנז וכבר הראנו מקום לעיין הגהות מרדכי סוף כתובות שזכר ג"כ דוקט שם (וע"ע בחלקת מחוקק בא"ה סי' ס"ה שהביא דברי הגהות מרדכי באופן אחר לפי הטבעות וינציאה) וכתב שכ"ה זוזי דאורייתא הם כף גדולים והם כשני פרחי זהב וב' דוקט של כסף וכו'. ונ"ל שגדולים שם הם א' ק"ש באשכנז. וחשב סלע לא' זהב ודוקט הוא ח"ר זהב והוא חצי דינר. וכל זה אנו מדמין בלתי בירור ולכשתרצה לידע מעות ומשקולת ארץ אטליה עיין בתפלה ספרדות בהלכות חלה דף שנ"ז ובספר קטן תבנית היכל עיקר שביעי ובשלטי גבורים פרק ע"ב ופ"ח ובספר שלשלת הקבלה וברור לענ"ד שלולי השגותי שבאו לידו היה מתקן קלקול חשבונותיו בנ"ש במהרורי בתרא הודה ולא בוש כאשר עשה במ"ב דל"ז ע"א ע"א והנאני רק מפני שחרה לו שהשגתי עליו עשה סניגורין לדבריו בחזקת יד וקלקל יותר. וכבר כתבתי בחה"ש תשובה כ' דף כ"ג שאין ראוי להאשים על מי שמשיג אף על גדולי הקדמונים אם יש ממש בדבריו אף לומר דאשתמיטתייהו משניות וגמרות וכתבתי שם דאישתמיט מיני גמ' דפ"ז דבכורות בתשובה אחרונה זו של חשבונות. ומקרוב בקראי בדברי בחשבונות ראיתי מ"ש וז"ל אבל אין להקשות מדמי פדיון וכו' בדף ע"א ונזכרתי שהוא גמ' ערוכה פ' הריבית ר"ד ס"ו. ובתשובה הנ"ל כתבתי דאיתמיט מהרמב"ם זכרון כמה תנאים הנזכרים במשניות ונזכרתי שבספר יוחסין הרגיש ג"כ בזה: