לאחד מן הגדולים
מה שהקשיתי בפרק הזורק דצ"ו ע"ב על מ"ש בגמרא במסקנא אבות מלאכות ל"ט אינו חייב על אחת מהם רב יהודה פשיטא לי' דמעביר חייב ור"ל מעביר ד"א בר"ה הלא מקמי הכי שקיל וטרי בש"ס טובא על זורק ד"א בר"ה מנלן דמחייב וטרחי טובא לומר שהי' במשכן ולא אשכח עד דמסיק כל ד"א בר"ה ר"ל אפי' מעביר גמרא גמירא לי' ור"ל דלא הוי במשכן וא"כ ע"כ אינו אב מלאכה דנימא שהוא מוציא מרשות לרשות דא"כ הי' במשכן וכתיבא בקראי כמ"ש הש"ס שם וא"כ אינו מכלל אבות מלאוכת המנויין וא"כ איך יעלה על דעת דהא דתנא איסי אבות מלאכות ל"ט ואינו חייב על אחת מהם שהוא מעביר ד"א בר"ה. והשיבני מכ"ת שמעביר ד"א בר"ה הוא תולדה דהוצאה מרשות לרשות כמו דמשמע מדברי הרמב"ם בספרו הגדול ושכ"כ הר"ן בהדיא.
אבל אין זה מספיק לישב הש"ס. שהרי איסי נקט אבות מלאכות ל"ט ואינו חייב על אחת מהם ומעביר ד"א בר"ה ע"כ אינו אב מלאכה. רק דבזה יש לדחוק ולומר דאה"נ לרב יהודה מוציא מרשות לרשות פטור ולא נקט הש"ס לר"י מעביר פטור אלא משום דקאי על מ"ש ר"י מקושש מעביר הי' נקט מעביר ומ"מ ר"ל מלאכת מוציא עם תולדה דילי' שהוא מעביר. ועל כרחין צריכין אנו לומר כך דאל"כ קשה בל"ז הלא אין מעביר מנוי במשנה בכלל המנויין וע"כ תאמר שהוא תולדה דמוציא מרשות לרשות ונ"ל דמכאן יצא לר"ן וברמב"ם שהוא תולדה דמוציא מרשות לרשות.
ועם כל זה לא נתישבה דעתי כי נשאר קשה לפי זה לא הי' הש"ס צריך לכל שיקלא וטריא ולשאל זורק ד"א ואפי' מעביר גופא מנלן דמחייב דאם הוא תולדה דמעביר א"צ שיהי' במשכן דכל תולדות של האבות לא היו במשכן. אדרבא למה דבעי למימר שהי' במשכן קשה להוי אב מלאכה ולחשביה במשנה רק דבזה י"ל דאפי' שהי' במשכן לא חשיב משום דלא הוי מלאכה חשובה וכגר' הספרים הך דהוי במשכן וחשיבה דמייתי התוס'. ומזה ראי' דזו הגר' נכונה. מ"מ לכ"ע התולדה לא בעינן שיהי' במשכן וכאשר יש ויש תולדות אין במספר שלא היו במשכן וא"כ אם איתא דמעביד תולדה דמוציא מה מקשה הש"ס מנלן דאסור וחייב שהרי על תולדה חיוב חטאת כמו על אב דילי'.
ומצאתי ישוב קצת במ"ש התוס' שם בד"ה הכנסה מנלן דכתבו דהכנסה אע"פ שהי' במשכן מקשה הש"ס מנלן מפני שהיא מלאכה גרוע ה"נ י"ל במעביר ד"א בר"ה דלולי שהי' במשכן לא הי' ראוי לחייב עלה ולומר שהוא תולדה דמוציא. ולכאורה התוס' כתבו בפירוש דזריקת ד"א בר"ה הוא תולדה דהוצאה שהרי כתבו דהא בסמוך וכו' והוא על זריקת ד"א בר"ה. אבל במ"ש בתירוצם מה לי ע"י הוצאה מוכח דמיירי בזריקה מרשות לרשות ובאמת דברי התוס' בד"ה הכנסה הנזכר צ"ע רב. דתימא על מ"ש דהא בסמוך וכו' מה צורך להוכחה דמה דהוי במשכן מנינן אף דאין קרא. דהא כמעט כל אבות מלאכות לא מפרשין בקרא. וספרי רש"ל ורש"א אין עמדי.
וצ"ע למה נחלקו אמוראי ונסתפקו איזה מלאכה היא דעלה אמר איסי שאינו חייב עליה ולא החליטו שהוא מבעיר וס"ל כמ"ד דס"ל ללאו יצאה וי"ל דא"כ הי' גם המכבה פטור וה"ל תרתי לא אחת:
יאיר חיים בכרך