15:2ט״ו:ב׳
1 א

ואמרתם אלהם. כבר נתבאר בריש הספר לשון ואמרת אליהם שהוא הלכות המקובלות בפ׳. והנה לא מצינו בכל פרשיות שבתורה זה הלשון ואמרתם אליהם. רק דברו אל ב״י לאמר. שביאורו שגם אהרן ידבר אותו הפ׳ בע״פ בזה הלשון שאמר משה. אבל ואמרתם אליהם שהוא הלכות ומשניות אינו מן הצורך לכתוב שילמוד אהרן עם ישראל שהרי כל המשניות ותורה שבע״פ חובה על כל רב ללמוד עם תלמידיו. אלא כלפי שקשה לדבר בעניני זיבה וקרי שהוא באברי הזרע שמתפעלים במחשבה והיינו סבורים שיותר טוב למעט הדבור והלמוד בהם. ורק משה הוא מוכרח ללמד לישראל הקבלות שיש לו בע״פ. שלא יאבדו מישראל. אבל אחר שכבר למדם שוב אין המצוה להגות בהם כמצות ת״ת שהמה למצוה אפילו בלי תועלת למעשה ולזכירה מש״ה כתיב בפ׳ זו ואמרתם אליהם. שגם אהרן ילמוד עם ישראל אחר שכבר למד משה בסדר המשנה כמנהגו. וה״ה כל רב לתלמידיו ומשום שבאמת בלמוד התורה אין יוצא רע והיא אילת אהבים ויעלת חן:

And say to them. It is difficult to speak about the matters of a discharge flow and an involuntary seminal emission, which are from the organs of reproduction that are affected by one’s thoughts. Therefore, we might have thought that it would be better to avoid speaking about them or studying their laws, and that Moshe alone would have to teach the Oral Law he received in these matters to the people of Israel so it would not be forgotten. However, after he already taught them, there would no longer be a commandment to delve deeply into them. This would be unlike the commandment of Torah study for all other commandments, which is a commandment even when there is no practical benefit from the study or a benefit for remembering the laws. For this reason it says in this section, “And say to them” (אמרתם, plural form), which is a directive to Aharon as well to teach the people of Israel, and the same applies for any teacher and his students. This is because in truth no bad thing ever comes from Torah study.

2 ב

זב מבשרו. היינו האבר שכולו בשר ולמדנו זה מלשון זב. דאין אבר שיהא זב שלא יהא בו עצם ג״כ ובשר האדם אינו זב וע״כ קאי על האבר הידוע שהוא בשר וזב: