7:1ז׳:א׳
1 א

ויאמר ה׳. בכל הענין לפני המבול ולאחריו כתיב אלהים. לבד בזה המאמר כתיב הוי׳. וכבר עמד ע״ז הרמב״ן וכ׳ שרמז כאן ענין קרבנות שאינו אלא לשם המיוחד והנני להוסיף על דבריו שבא גם על מקרא זה:

2 ב

בא אתה וכל ביתך. והנה המפרשים הבינו שכוון ה׳ לבניו ונשותיהם. וא״כ אין בזה חדשות. וגם סיום דבר ה׳.

3 ג

כי אתך ראיתי צדיק וגו׳. אינו מובן למה נתן עתה טעם ולא בדבור הקודם. אלא נראה במשמעות וכל ביתך עבדים ובהמותיו שהי׳ לצרכי ביתו ותשמישו ולא לקיום העולם. והי׳ מגיע טובה גדולה מזה לנח להקל עבודתו בתיבה וע״ז בא דבר ה׳. דבכ״מ שמדבר בקיום העולם כתיב אלהים ולא רק משום ששם הזה הוא שופט העולם אלא גם משום שהוא ברא העולם כמ״ש ריש פ׳ בראשית. אבל כאן מדבר ברחמי שמים על נח והשגחתו הפרטית לטובת הצדיק ע״כ כתיב ויאמר ה׳ ופירש לו הטעם שחומל ומרחם עליו יותר מצורך קיום העולם כי אתך וגו׳. ועי׳ להלן ח׳ ז׳. ועתה חוזר ומדבר בכל הברואים:

And your household. Noach was permitted to take with him his servants and animals, not to contribute to the repopulating of the earth but to help him in his labors. Note that until this point the name Elokim has been used, indicating strict judgment, whereas in this verse the four-letter Name indicating the attribute of mercy appears.