משכתים בדברים. שאין לשון לקיחה נופל באדם, לפי שאינו נכנס תחת רשות אחר אלא אם הוא מדבר על לבו, ומושך את לבו, שבזה הוא ניקח ברשות אחר. אבל אם אין לוקח את לבו, אין שייך לומר על האדם שהוא ניקח ברשות אחר. וכבר כתבתי זה פעמים הרבה, ואין צריך להאריך:
זו אחת משבע מדות וכו'. פירוש, שיתרו אמר ארבע מדות הכתובים בפרשת יתרו (שמות יח, כא) ; "אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע", הרי ארבע, וכאן (פסוק יג) שלשה; "חכמים ונבונים וידועים". וגם יתרו אמר אלו שלשה, ומה שלא נכתבו למעלה, אמרו רז"ל (דב"ר א, י) לומר לך שאם לא מצא כל השבעה - יקחו ארבע ושלשה, או מה שימצאו. ומה שפירש רש"י (פסוק יג) "וידועים" אותם שהם ניכרים לכם, אם כן אינו מדה לעצמו, יש לומר, דאפילו הכי מדה בפני עצמו, כי מה שהם ידועים לשבטיכם - הם אנשים בעלי שם טוב, ואם לאו, אינם ידועים, ולפיכך הוא מדה בפני עצמו. ולכן מנה אותן הרמב"ם (הלכות סנהדרין פ"ב ה"ז) מדה זאת "וידועים", כלומר שרוח הבריות נוחה הימנו, ומפני זה הם ידועים אצל הכל. ומה שהוצרך לומר הטעם לרש"י (פסוק יג) 'שאם בא לפני מעוטף בטליתו', היינו מדכתיב לשון "וידועים", ולא כתב 'אנשי שם טוב':
אמנם נראה כי "וידועים" כמו שתרגם אונקלוס מלשון מדע, והשתא יהיו "חכמים נבונים וידועים" נגד חכמה בינה דעת. ומלשון "לשבטיכם" דרשינן (סיפרי פסוק יג) 'הניכרים לכם':
ראשים במקח כו'. פירוש, שתניחו להם לקנות תחלה קודם כל אדם, וכן למכור תחלה קודם כל אדם:
נכנס אחרון ויוצא ראשון. פירש הרא"ם, לכך נכנס אחרון - כדי שיעמדו הכל מפניו, וכן יוצא ראשון. ואין נראה, דהא מצוה על הזקן שלא יטריח את הציבור, כדאמרינן בקדושין (לב ע"ב) מנין לזקן שלא יטריח, שנאמר (ויקרא יט, לב) "זקן ויראת". ואמרינן (קידושין לג. ) אביי הוי מקיף. ואם כן, אסור לתלמיד חכם מטעם זה שיכנס אחרון, שזה היה טורח צבור. לכן נראה 'נכנס אחרון', שאין כבוד חכמים שימתין על אחרים, רק אחרים ימתינו עליו, לפיכך יכנס אחרון. וכן 'יצא ראשון', שאינו כבוד הזקן שילכו ממנו ויניחו אותו לבד, לכך יצא ראשון:
מניתי עליכם שוטרים לשבטיכם. כלומר, שאין "ושוטרים לשבטיכם" קאי אדלעיל - ואקח מכם אנשים חכמים, ואתן אותם ראשים, וגם שוטרים לשבטיכם, שלפי זה משמע שיהיה הדיין גם כן שוטר, ואין זה כן, ולפיכך צריך לומר "ושוטרים לשבטיכם" מילתא באפי נפשיה, וכך (פשוטו) [פירושו], ומניתי עליכם שוטרים לשבטיכם. וכדי שלא תאמרו דשמא הדיינים גם כן שוטרים, פירש דשוטרים אלו הכופתים וכו' [על פי הדיינין], שלא היו עושים השוטרים אלא על פי השופטים: