Part 3, Chapter 28 חלק ג', כ״ח
1 א

ממה שצריך שתתעורר עליו הוא שתדע שהדעות האמתיות אשר בהם יגיע השלמות האחרון אמנם נתנה התורה מהם תכליתם וצותה להאמין בהם בכלל והוא - מציאות האלוה ית' ויחודו וידיעתו ויכלתו ורצונו וקדמותו - אלו כולם תכליות אחרונות לא יתבארו בפרט ובמוגבלות אלא אחר ידיעת דעות רבות. ועוד צותה התורה להאמין קצת אמונות שאמונתם הכרחית בתיקון עניני המדינה כאמונתנו שהוא ית' יחר אפו במי שימרהו - ולזה ראוי שייראו ויפחדו ממרות בו. ואמנם שאר הדעות האמתיות בכלל זה המציאות אשר הם החכמות העיוניות כולם כפי רוב מיניהם אשר בהם יתאמתו הדעות ההם אשר הם התכלית האחרון אף על פי שלא צוותה התורה עליהם בפרוש כמו שצוותה על הראשונות צוותה עליהם בכלל - והוא אמרו "לאהבה את יי". וכבר ידעת מה שבא מחוזק המצוה ב'אהבה' "בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך". וכבר בארנו במשנה תורה שזאת ה'אהבה' לא תתכן אלא בהשגת המציאות כולו כפי מה שהוא ובחינת חכמתו בו; ובארנו גם כן שם הערת ה'חכמים ז"ל' על זה הענין:

IT is necessary to bear in mind that Scripture only teaches the chief points of those true principles which lead to the true perfection of man, and only demands in general terms faith in them. Thus Scripture teaches the Existence, the Unity, the Omniscience, the Omnipotence, the Win, and the Eternity of God. All this is given in the form of final results, but they cannot be understood fully and accurately except after the acquisition of many kinds of knowledge. Scripture further demands belief in certain truths, the belief in which is indispensable in regulating our social relations: such is the belief that God is angry with those who disobey Him, for it leads us to the fear and dread of disobedience [to the will of God]. There are other truths in reference to the whole of the Universe which form the substance of the various and many kinds of speculative sciences, and afford the means of verifying the above-mentioned principles as their final result. But Scripture does not so distinctly prescribe the belief in them as it does in the first case; it is implied in the commandment, "to love the Lord" (Deut. 11:13). It may be inferred from the words, "And thou shalt love the Lord thy God with all thy heart, and with all thy soul, and with all thy might" (ibid. 6:5), what stress is laid on this commandment to love God. We have already shown in the Mishneh-torah (Yes. ha-torah 2:2) that this love is only possible when we comprehend the real nature of things, and understand the divine wisdom displayed therein. We have likewise mentioned there what our Sages remark on this subject.

2 ב

והעולה בידינו מכל מה שהקדמנוהו עתה בזה ענין הוא - שכל 'מצוה' (אין הפרש בין שתהיה מצות עשה או מצות לא תעשה) שיהיה ענינה להסיר העול או להעיר על מדה טובה מביאה לטוב החברה או נתינת דעת אמיתי שראוי להאמינו אם לפי הענין בעצמו או בהיותו הכרחי בהסיר העול או בלימוד מדות טובות - שה'מצוה' ההיא מבוארת העילה גלוית התועלת ואין ב'מצוות' ההם לשאול תכליתם. כי לא נבוך אדם כלל ולא שאל למה נצטוינו שהאלוה אחד? או למה הוזהרנו מרציחה וגנבה או מן הנקמה וגאולת הדם? או למה נצטוינו באהבת קצתנו אל קצתנו? אבל אשר נבוכו בהם בני אדם ונחלקו הדעות עד שיאמר קצתם שאין בהם תועלת כלל אלא מצוה לבד ואמרו אחרים שיש להם תועלת ונעלמה ממנו והם ה'מצוות' אשר לא יראה מפשוטם תועלת באחד משלושת הענינים אשר זכרנו - רצוני לומר שלא יתנו דעת מן הדעות האמיתיות ולא ילמדו מדה טובה ולא ירחיקו העול אבל הנראה מענינם - שאין מבוא ל'מצוות' ההם לא בתיקון הנפש בנתינת אמונה ולא בתיקון הגוף בנתינת דרכים וסדרים מועילים בהנהגת המדינה או הנהגת הבית כאזהרה מ'שטענז' ו'כלאים' ו'בשר בחלב' והמצוה ב'כיסוי הדם' ו'עגלה ערופה' ו'פטר חמור' וכיוצא בהם: והנני עתיד להשמיעך באורי לכולם ונתינת סיבותם האמתיות המבוארות במופת מלבד חלקים ו'מצוות' מועטות - כמו שזכרתי לך. ואבאר שכל אלו וכיוצא בהם אי אפשר מבלתי שיהיה להם מבוא באחד מן השלושה ענינים אם תקון אמונה או תקון עניני המדינה אשר לא יושלם כי אם בשני דברים בהסיר העול ובלימוד מדות טובות: והבן מה שאמרנוהו באמונות - כי לפעמים שתתן ה'מצוה' אמונה אמיתית היא המכוונת לא לזולת זה כאמונת היחוד וקדמות האלוה ושאינו גוף; ופעמים תהיה האמונה ההיא הכרחית להסיר העול או לקנות מדות טובות - כאמונה שהוא ית' יחר אפו על מי שיעשוק - כמו שאמר "וחרה אפי והרגתי וגו'"; וכאמונה שהוא ית' ישמע צעקת העשוק או המאונה מיד "והיה כי יצעק אלי ושמעתיו כי חנון אני":

The result of all these preliminary remarks is this: The reason of a commandment, whether positive or negative, is clear, and its usefulness evident, if it directly tends to remove injustice, or to teach good conduct that furthers the well-being of society, or to impart a truth which ought to be believed either on its own merit or as being indispensable for facilitating the removal of injustice or the teaching of good morals. There is no occasion to ask for the object of such commandments: for no one can, e.g., be in doubt as to the reason why we have been commanded to believe that God is one; why we are forbidden to murder, to steal, and to take vengeance, or to retaliate, or why we are commanded to love one another. But there are precepts concerning which people are in doubt, and of divided opinions, some believing that they are mere commands, and serve no purpose whatever, whilst others believe that they serve a certain purpose, which, however, is unknown to man. Such are those precepts which in their literal meaning do not seem to further any of the three above-named results: to impart some truth, to teach some moral, or to remove injustice. They do not seem to have any influence upon the well-being of the soul by imparting any truth, or upon the well-being of the body by suggesting such ways and rules as are useful in the government of a state, or in the management of a household. Such are the prohibitions of wearing garments containing wool and linen; of sowing divers seeds, or of boiling meat and milk together; the commandment of covering the blood [of slaughtered beasts and birds], the ceremony of breaking the neck of a calf [in case of a person being found slain, and the murderer being unknown]; the law concerning the first-born of an ass, and the like. I am prepared to tell you my explanation of all these commandments, and to assign for them a true reason supported by proof, with the exception of some minor rules, and of a few commandments, as I have mentioned above. I will show that all these and similar laws must have some bearing upon one of the following three things, viz., the regulation of our opinions, or the improvement of our social relations, which implies two things, the removal of injustice, and the teaching of good morals. Consider what we said of the opinions [implied in the laws]; in some cases the law contains a truth which is itself the only object of that law, as e.g., the truth of the Unity, Eternity, and Incorporeality of God; in other cases, that truth is only the means of securing the removal of injustice, or the acquisition of good morals; such is the belief that God is angry with those who oppress their fellow-men, as it is said, "Mine anger will be kindled, and I will slay," etc. (Exod. 22:23); or the belief that God hears the crying of the oppressed and vexed, to deliver them out of the hands of the oppressor and tyrant, as it is written, "And it shall come to pass, when he will cry unto me, that I will hear, for I am gracious" (Exod. 22:25).