Part 3, Chapter 22 חלק ג', כ״ב
1 א

ענין איוב הנפלא הוא מכת מה שאנחנו בו - רצוני לומר שהוא משל לבאר דעות בני אדם בהשגחה. וכבר ידעת באורם ומאמר קצתם "איוב לא היה ולא נברא אלא משל היה". ואשר חשבו ש'היה ונברא' ושהוא ענין שארע - לא ידעו לא זמן ולא מקום; אלא קצת ה'חכמים' אמרו שהיה 'בימי האבות' וקצתם אמרו שהיה 'בימי משה' וקצתם אמרו שהיה 'בימי דוד' וקצתם אמרו שהיה 'מן עולי בבל' - וזה ממה שיחזק מאמר מי שאמר 'לא היה ולא נברא'. סוף דבר 'בין היה בין לא היה' - בכמו ענינו הנמצא תמיד נבוכו כל המעינים מבני אדם; עד שנאמר בידיעת האלוה ובהשגחתו מה שכבר זכרתי לך - רצוני לומר היות האיש התם השלם הישר במעשיו הירא מאד מן החטאים - יחולו בו רעות גדולות ותכופות בממונו ובניו וגופו ללא חטא יחיב הענין ההוא. ולפי שתי הדעות - רצוני לומר אם 'היה' או 'לא היה' - הדברים ההם אשר בפתיחת הספר - רצוני לומר מאמר ה'שטן' ומאמר האלוה אל ה'שטן' ומסור איוב בידו - כל זה משל בלא ספק לכל בעל דעת. אלא שהוא משל לא כשאר המשלים כולם אבל משל שנתלו בו פליאות ו"דברים שהם כבשונו של אולם". והתבארו בו ספקות גדולות ונגלו ממנו אמיתות שאין למעלה מהם. ואני אזכר לך מה שאפשר לזכרו ואזכר לך דברי ה'חכמים' המעוררים אותי לכל שהבינותיו מן המשל ההוא הגדול:

THE strange and wonderful Book of Job treats of the same subject as we are discussing; its basis is a fiction, conceived for the purpose of explaining the different opinions which people hold on Divine Providence. You know that some of our Sages clearly stated Job has never existed, and has never been created, and that he is a poetic fiction. Those who assume that he has existed, and that the book is historical, are unable to determine when and where Job lived. Some of our Sages say that he lived in the days of the Patriarchs; others hold that he was a contemporary of Moses; others place him in the days of David, and again others believe that he was one of those who returned from the Babylonian exile. This difference of opinion supports the assumption that he has never existed in reality. But whether he has existed or not, that which is related of him is an experience of frequent occurrence, is a source of perplexity to all thinkers, and has suggested the above-mentioned opinions on God's Omniscience and Providence. This perplexity is caused by the account that a simple and perfect person, who is upright in his actions, and very anxious to abstain from sin, is afflicted by successive misfortunes, namely, by loss of property, by the death of his children, and by bodily disease, though he has not committed any sin. According to both theories, viz., the theory that Job did exist, and the theory that he did not exist, the introduction to the book is certainly a fiction; I mean the portion which relates to the words of the adversary, the words of God to the former, and the handing over of Job to him. This fiction, however, is in so far different from other fictions that it includes profound ideas and great mysteries, removes great doubts, and reveals the most important truths. I will discuss it as fully as possible; and I will also tell you the words of our Sages that suggested to me the explanation of this great poem.

2 ב

ותחילת מה שתסתכל בו - אמרו "איש היה בארץ עוץ" הביא שם משתתף והוא 'עוץ' שהוא שם איש "את עוץ בכורו" והוא צווי בעצה ובהנהגה "עוצו עצה" - וכאילו יאמר לך הסתכל בזה המשל והתבונן בו והעלה בידך עניניו והבינם וראה הדעת האמיתית מה היא. ואחר כן זכר ש'בני האלוקים' באו להתיצב על יי ובא ה'שטן' בתוכם ובכללם - כי לא אמר 'ויבאו בני האלקים והשטן להתיצב על יי' שאז היה נראה שמציאות הכל על יחס אחד ועל ערך אחד; אבל אמר "ויבואו בני האלוקים להתיצב על יי ויבוא גם השטן בתוכם" - וכיוצא בזה המאמר לא נאמר אלא במי שבא בלתי מכוון ולא מבוקש לעצמו אבל כאשר באו מי שכון בואם - בא זה בתוך הבאים. ואחר כן זכר שזה השטן הוא משוטט בארץ ומתהלך בה ואין בינו ובין העליונים יחס כלל ואין לו שם מהלכים - הוא אמרו "משוט בארץ ומהתהלך בך" - כלומר שוטו והתהלכו לא היה רק בארץ. ואחר כן זכר שזה התם והישר ניתן ונמסר ביד ה'שטן' הזה ושכל מה שחל עליו מן המכות והמקרים בממונו ובבניו ובגופו היה סבתו ה'שטן': וכאשר ישב זה הענין התחיל להציע דברי בעלי העיון בזאת הגזרה וזכר דעת אחת ויחסה לאיוב ודעות אחרות - לחבריו. ואני אשמיע אותם אחר כן בבאור - רצוני לומר הדעות ההם אשר בעבורם הפליגו לחשוב רעה בזה הענין אשר היה כל סבתו ה'שטן' וחשבו כולם איוב וחבריו שהאלוה ית' עושה אותו בעצמו ולא באמצעות ה'שטן'. והנפלא שבזה הענין הוא - שלא תאר איוב בחכמה ולא אמר 'איש חכם' או 'מבין' או 'משכיל' אבל תארו במעלות מדות ויושר פעולות - שאילו היה 'חכם' לא היה מסופק עליו ענינו - כמו שיתבאר אחר זה: ועוד שנזכרו מקריו על ערך דעות בני אדם - כי מבני אדם מי שלא יבהל ולא יסוב לבבו לאבדת הממון ויהיה נקל בעיניו אבל ירעידהו דבר מות הבנים וימיתהו מדאגה; ומבני אדם גם כן מי שיסבול ולא ילאה אפילו לאבדת הבנים ואולם סבול המכאובים אין יכולת למרגיש עליו. וכל בני אדם - רצוני לומר ההמון - אמנם יגדילו האלוה בלשונותם ויתארוהו ית' ביושר ובגמילות החסד בעת הצלחתם ושלותם או בעת צער שיוכלו לסבלו אבל כשיבואו אלו הצרות הנזכרות ב'איוב' - מהם מי שיכפור ויאמין מעוט הסדר במציאות כולו באבוד ממונו; ומהם מי שישאר על אמונת היושר והסדר אפילו עם צער אבדת הממון אבל כשינגע באבדת הבנים לא יסבול; ומהם מי שיסבול ולא תתבלבל עליו אמונתו אפילו עם אבדת הבנים אבל עם מכאובי הגוף אין אחד מהם שיסבול אלא יתלונן ויצעק חמס - אם בלבבו או בלשונו:

First, consider the words: "There was a man in the land Uz." The term Uz. has different meanings; it is used as a proper noun. Comp. "Uz, his first-born" (Gen. 22:21); it is also imperative of the verb Uẓ, "to take advice." Comp. uẓu, "take counsel" (Isa. 8:10). The name Uz therefore expresses the exhortation to consider well this lesson, study it, grasp its ideas, and comprehend them, in order to see which is the right view. "The sons of God then came to present themselves before the Lord, and the adversary came also among them and in their number" (chap. 1:6, 2:1). It is not said: "And the sons of God and the adversary came to present themselves before the Lord"; this sentence would have implied that the existence of all that came was of the same kind and rank. The words used are these: "And the sons of God came to present themselves before the Lord, and the adversary came also among them." Such a phrase is only used in reference to one that comes without being expected or invited; he only comes among others whose coming has been sought. The adversary is then described as going to and fro on the earth, and walking up and down thereon. He is in no relation to the beings above, and has no place among them. For this reason it is said, "from going to and fro on the earth, and walking up and down on it," for his "going" and "walking" can only take place on the earth. [Job], the simple and righteous man, is given and handed over to the adversary; whatever evils and misfortunes befell Job as regards his property, children, and health, were all caused by this adversary. When this idea is sufficiently indicated, the author begins to reflect on it: one opinion Job is represented to hold, whilst other opinions are defended by his friends. I will further on expound these opinions which formed the substance of the discussion on the misfortunes of Job, caused by the adversary alone. Job, as well as his friends, were of opinion that God Himself was the direct agent of what happened, and that the adversary was not the intermediate cause. It is remarkable in this account that wisdom is not ascribed to Job. The text does not say he was an intelligent, wise, or clever man; but virtues and uprightness, especially in actions, are ascribed to him. If he were wise he would not have any doubt about the cause of his suffering, as will be shown later on. Besides, his misfortunes are enumerated in the same order as they rank in man's estimation. There are some who are not perplexed or discouraged by loss of property, thinking little of it: but are terrified when they are threatened with the death of their children and are killed by their anxiety. There are others who bear without shock or fainting even the loss of their children, but no one endowed with sensation is able to bear bodily pain. We generally extol God in words, and praise Him as righteous and benevolent, when we prosper and are happy, or when the grief we have to bear is moderate. But [it is otherwise] when such troubles as are described in Job come over us. Some of us deny God, and believe that there is no rule in the Universe, even if only their property is lost. Others retain their faith in the existence of justice and order, even when suffering from loss of property, whereas loss of children is too much affliction for them. Others remain firm in their faith, even with the loss of their children; but there is no one who can patiently bear the pain that reaches his own person: he then murmurs and complains of injustice either in his heart or with his tongue.

3 ג

וראה אמרו ב'בני האלוקים' 'להתיצב על יי' - בפעם ראשונה ושניה; אבל ה'שטן' - ואף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם ראשונה ושניה לא אמר בו בראשונה 'להתיצב' ובשניה אמר 'ויבוא גם השטן בתוכם להתיצב על יי'. והבן זה הענין והסתכל מה מאד נפלא וראה איך עלו בידי אלו הענינים כדמות נבואה והוא שענין 'להתיצב על יי' מורה על היותם נמצאים מוכרחים במצותו לעשות מה שירצהו - תבין זה ממאמר זכריה ב'ארבע מרכבות יוצאות' - אמר "ויען המלאך ויאמר אלי אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ"; ומבואר הוא שאין יחס 'בני האלוקים' ויחס ה'שטן' במציאות יחס אחד אבל 'בני האלוקים' יותר קימים ויותר מתמידים והוא גם כן יש לו חלק אחד במציאות למטה מהם: ומנפלאות זה המשל גם כן - שהוא כאשר זכר שוט ה'שטן' בארץ בלבד ועשותו המעשים ההם באר שהוא נמנע מלשלוט על הנפש ושניתן לו שלטון על אלו הדברים הארציים כולם ונבדל בינו ובין הנפש - והוא אמרו "אך את נפשו שמור". וכבר בארתי לך שיתוף שם 'נפש' בלשוננו ושהוא נופל על הדבר הנשאר מן האדם אחר המות - והוא הדבר אשר אין ל'שטן' שלטון עליו: ואחר זכרי מה שזכרתי - שמע זה המאמר המועיל אשר זכרוהו ה'חכמים' שראויים להקרא 'חכמים' באמת אשר באר כל מסופק וגילה כל מכוסה והראה רוב 'סתרי תורה' - והוא אמרם ב'תלמוד' "אמר רבי שמעון בן לקיש הוא שטן - הוא יצר הרע - הוא מלאך המות" - כבר באר כל מה שזכרנוהו באור שלא יסופק על בעל שכל. וכבר התבאר לך שענין אחד בעצמו יכונה בשלושת השמות האלה ושכל הפעולות המיוחסות לכל אחד מאלו השלושה הם כולם פועל דבר אחד. וכן אעוד אמרו 'חכמי המשנה' הקדמונים "תנא יורד ומתעה עולה ומשטין נוטל רשות ונוטל נשמה". הנה כבר התבאר לך שאשר ראה דוד 'במראה הנבואה' בעת המגפה "וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים" - לא הראהו זה אלא להורות על ענין הענין ההוא בעצמו הוא הנאמר עליו גם כן 'במראה הנבואה' בחק מרי בני יהושע 'הכהן הגדול' "והשטן עומד על ימינו לשטנו" ואחר כן באר רחקו מאתו ית' באמרו "יגער יי בך השטן ויגער יי בך הבוחר בירושלים"; והוא אשר ראה בלעם גם כן 'במראה הנבואה' 'בדרך' באמרו לו "הנה אנוכי יצאתי לשטן": ודע ש'שטן' נגזר מגזרת "שטה מעליו ועבור" - רצוני לומר שהוא מענין הנטיה וסור מן הדבר - ומפני שהוא המטה מדרך האמת בלא ספק ויורנו בדרך הטעות והשגיגה - ועל הענין ההוא בעצמו גם כן נאמר "כי יצר לב האדם רע מנעוריו". וכבר ידעת פרסום זה הדעת בתורתנו - רצוני לומר 'יצר טוב ויצר רע' ואמרם "בשני יצריך". וכבר אמרו ש'יצר הרע' יתחדש בבן אדם בעת לדתו "לפתח חטאת רובץ" וכמו שאמרה התורה "מנעוריו" וש'יצר טוב' אמנם ימצא לו אחר שלמות שכלו - ולזה אמרו נקרא 'יצר הרע' - 'מלך גדול' ונקרא 'יצר טוב' - 'ילד מסכן וחכם' במשל הנשוא לגוף בן האדם והתחלף כוחותיו באמרו "עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו'". כל אלו הדברים נמצאים כתובים להם 'ז"ל' מפורסמים. - ואחר שבארו לנו ש'יצר הרע' הוא ה'שטן' והוא 'מלאך' בלא ספק - רצוני לומר שהוא גם כן יקרא 'מלאך' מפני שהוא בתוך 'בני האלוקים' - יהיה גם כן 'יצר טוב' 'מלאך' באמת; אם כן זה הענין המפורסם בדברי ה'חכמים ז"ל' שכל אדם נלוו אליו 'שני מלאכים' - אחד מימינו ואחד משמאלו - הם 'יצר טוב' ו'יצר רע'; ובבאור אמרו 'ז"ל' ב'גמרא שבת' בשני המלאכים האלה - אמרו "אחד טוב ואחד רע". וראה כמה גילה לנו זה המאמר מפליאות וכמה הסיר מדמיונות בלתי אמיתיות:

Now consider that the phrase, "to present themselves before the Lord," is used in reference to the sons of God, both the first and the second times, but in reference to the adversary, who appeared on either occasion among them and in their number, this phrase is not used the first time, whilst in his second appearance "the adversary also came among them to present himself before the Lord." Consider this, and see how very extraordinary it is!--These ideas presented themselves like an inspiration to me.--The phrase, "to present themselves before the Lord," implies that they are beings who are forced by God's command to do what He desires. This may be inferred from the words of the prophet Zechariah concerning the four chariots that came forth. He says: "And the angel answered and said to me, These four winds of the heavens come forth from presenting themselves before the Lord of the whole earth" (Zech. 6:5). It is clear that the relation of the sons of God to the Universe is not the same as that of the adversary. The relation of the sons of God is more constant and more permanent. The adversary has also some relation to the Universe, but it is inferior to that of the sons of God. It is also remarkable in this account that in the description of the adversary's wandering about on the earth, and his performing certain actions, it is distinctly stated that he has no power over the soul: whilst power has been given to him over all earthly affairs, there is a partition between him and the soul; he has not received power over the soul. This is expressed in the words, "But keep away from his soul" (Job. 2:6). I have already shown you the homonymous use of the term "soul" (nefesh) in Hebrew (Part I., chap. xli.). It designates that element in man that survives him; it is this Portion over which the adversary has no power.--After these remarks of mine listen to the following useful instruction given by our Sages, who in truth deserve the title of "wise men"; it makes clear that which appears doubtful, and reveals that which has been hidden, and discloses most of the mysteries of the Law. They said in the Talmud as follows: R. Simeon, son of Lakish, says: "The adversary (satan), evil inclination (yeẓer ha-ra’), and the angel of death, are one and the same being." Here we find all that has been mentioned by us in such a clear manner that no intelligent person will be in doubt about it. It has thus been shown to you that one and the same thing is designated by these three different terms, and that actions ascribed to these three are in reality the actions of one and the same agent. Again, the ancient doctors of the Talmud said: "The adversary goes about and misleads, then he goes up and accuses, obtains permission, and takes the soul." You have already been told that when David at the time of the plague was shown the angel "with the sword drawn in his hand stretched out over Jerusalem" (2 Sam. 24:17), it was done for the purpose of conveying a certain idea to him. The same idea was also expressed in the vision concerning the sins of the sons of Joshua, the high priest, by the words, "And the adversary stood on his right hand to accuse him" (Zech. 3:1). The vision then reveals that [the adversary] is far from God, and continues thus: "The Lord will rebuke thee, O adversary, the Lord who hath chosen Jerusalem win rebuke thee" (ibid. ver. 2). Balaam saw prophetically the same vision in his journey, addressing him with the words, "Behold I have come forth to be a hindrance to thee" (Num. 22:32). The Hebrew, satan, is derived from the same root as séteh, "turn away" (Prov. 4:15); it implies the notion of turning and moving away from a thing; he undoubtedly turns us away from the way of truth, and leads us astray in the way of error. The same idea is contained in the passage, "And the imagination of the heart of man is evil from his youth" (Gen. 8:21). The theory of the good and the evil inclinations (yeẓer ha-tob, ve-yeẓer ha-ra’) is frequently referred to in our religion. Our Sages also say, "Serve God with your good and your evil inclinations." (B. T. Ber. 57a.) They also say that the evil inclination we receive at our birth: for "at the door sin croucheth" (Gen. 4:7), as is distinctly said in the Law, "And the imagination of the heart of man is evil from his youth" (ibid. 8:21). The good inclination, however, comes when the mini is developed. In explaining the allegory representing the body of man and his different faculties, our Sages (B. T. Ned. 32b) said: "The evil inclination is called a great king, whilst the good inclination is a child, poor, though wise" (Eccles. 9:14). All these sayings of our Sages are contained in their writings, and are well known. According to our Sages the evil inclination, the adversary (satan), and the angel [of death], are undoubtedly identical; and the adversary being called "angel, "because he is among the sons of God, and the good inclination being in reality an angel, it is to the good and the evil inclinations that they refer in their well-known words, "Every person is accompanied by two angels, one being on his right side, one on his left." In the Babylonian Gemara (Shabbath 119b), they say distinctly of the two angels that one is good and one bad. See what extraordinary ideas this passage discloses, and how many false ideas it removes.

4 ד

ואיני רואה את עצמי אלא שכבר בארתי ופרשתי ענין איוב עד אחריתו ותכליתו. אבל אני רוצה לבאר לך הדעת המיוחס לכל אחד מחבריו - מהו בראיות לקטתים מדברי כל אחד מהם. ולא תביט לזולת זה מן המאמרים אשר חיבם סדר הדברים כמו שבארתי לך בראש זה המאמר:

I believe that I have fully explained the idea contained in the account of Job; but I will now show the character of the opinion attributed to Job, and of the opinions attributed to his friends, and support my statement by proofs gathered from the words of each of them. We need not take notice of the remaining passages which are only required for the context, as has been explained to you in the beginning of this treatise.