Part 3, Chapter 14 חלק ג', י״ד
1 א

ממה שצריך גם כן שיתבונן בו האדם עד שידע מעלת נפשו ולא יטעה - הוא מה שהתבאר משיעורי הגלגלים והכוכבים ושיעורי הרחקים אשר בינינו ובינם. והוא כי כאשר התבארו שיעורי הרחקים כולם בערך לחצי קוטר הארץ והיה שיעור סובב הארץ ידוע וחצי קטרה ידוע - ממנו יהיה הרחקים כולם ידועים. והתבאר במופת שהרוחק בין מרכז הארץ ובין העליון שבגלגל שבתאי מהלך שמונה אלפים שנה ושבע מאות שנה בקרוב - וכל שנה משלוש מאות ששים וחמשה ימים ושיהיה המהלך בכל יום ארבעים מיל מן המילים של תורה שכל מיל מאלפים אמה באמת המלאכה. והסתכל זה הרוחק הגדול המבהיל! והוא כמו שנאמר "הלא אלוה גובה שמים וראה ראש כוכבים כי רמו" - יאמר הלא מגובה שמים תלמד ראיה על רוחק השגת האלוה - כי אחר שאנחנו ברוחק מזה הגשם על זאת ההפלגה הגדולה והוא נבדל ממנו במקום זה ההבדל ונעלם ממנו עצמו ורוב פעולותיו - כל שכן השגת פועלו שאינו גשם: וזה הרוחק הגדול אשר התבאר במופת - אמנם הוא לכל הפחות שאי אפשר כלל שיהיה בין מרכז הארץ ובין קיבוב גלגל הכוכבים הקיימים פחות מזה השיעור ואפשר שיהיה יותר מזה כפלים רבים; כי עבי גרמי הגלגלים לא התבאר במופת אלא על המעט שאפשר כמו שיתבאר מאיגרת הרחקים; וכן הגרמים אשר בין כל גלגל וגלגל כמו שיחיב ההקש - כאשר זכר תאבת - אי אפשר להשיג עבים בדקדוק אחר שאין בהם כוכבים שנלמד מהם. אמנם עבי גלגל הכוכבים העומדים - המעט שיהיה עביו מהלך ארבע שנים יודע זה משיעור רוחק כוכביו אשר גרם כל כוכב מהם כשיעור כדור הארץ תשעים פעם ועוד; ואפשר שיהיה עבי גרמו יותר. ואמנם הגלגל התשיעי המקיף בכל התנועה היומית לא יודע לו שיעור כלל - אחר שאין בו כוכב אין תחבולה לנו לדעת גדלו: והסתכל אלה הנמצאות הגשמיות מה עצום שיעורם ומה רב מספרם ואם הארץ כולה אין שיעור לה כנגד הגלגל הכוכבים מהו ערך מין האדם לכל אלה הנבראות ואיך ידמה אחד ממנו שיהיו אלה בעבורו ובגללו ושהם כלים לו? זהו ענין הקש הגשמים - כל שכן כשיתעין מציאות השכלים:

IN order to obtain a correct estimate of ourselves, we must reflect on the results of the investigations which have been made into the dimensions and the distances of the spheres and the stars. The distances are clearly stated in radii of the earth, and are well known, since the circumference and the radius of the earth are known. It has been proved that the distance between the centre of the earth and the outer surface of the sphere of Saturn is a journey of nearly eight thousand seven hundred solar years. Suppose a day's journey to be forty legal miles of two thousand ordinary cubits, and consider the great and enormous distance! or in the words of Scripture, "Is not God in the height of heaven? and behold the height of the stars, how high they are!" (Job 22:12); that is to say, learn from the height of the heavens how far we are from comprehending God, for there is an enormous distance between ourselves and these corporeal objects, and the latter are greatly distinguished from us by their position, and hidden from us as regards their essence and most of their actions. How much more incomprehensible therefore is their Maker, who is incorporeal! The great distance which has been proved is, in fact, the least that can be assumed. The distance between the centre of the earth and the surface of the sphere of the fixed stars can by no means be less, but it may possibly be many times as great: for the measure of the thickness of the body of the spheres has not been proved, and the least possible has been assumed, as appears from the treatises On the Distances. The same is the case with the substances which are between every two spheres. According to logical inference, as has been mentioned by Thabit, the thickness of these substances cannot be accurately stated, since they do not contain any star, which might serve as a means if obtaining it. As to the thickness of the sphere of the fixed stars, it is at least four years' journey, as may be inferred from the measure of the stars contained in the sphere. The body of each of these stars is more than ninety times as big as the globe of the earth, and it is possible that the thickness of the sphere is still greater. Of the ninth sphere, that causes the daily revolution of the whole system of spheres, we do not know the dimensions; it contains no stars, and therefore we have no means of finding out its magnitude. Now consider the enormous dimensions and the large number of these material beings. If the whole earth is infinitely small in comparison with the sphere of the stars, what is man compared with all these created beings! How, then, could any one of us imagine that these things exist for his sake and benefit, and that they are his tools! This is the result of an examination of the corporeal beings: how much more so will this be the result of an examination into the nature of the Intelligences!

2 ב

ויש לשאול לפי דעת הפילוסופים בזה הענין ולאמר אין ספק שאילו אמרנו שתכלית אלו הגלגלים הנהגת איש מבני אדם או אנשים רבים על דרך משל היה זה שקר לפי העיון הפילוסופי; אבל בהיותנו חושבים שתכליתם - הנהגת מין האדם אין הרחקה בהיות תכלית אלו הגרמים העצומים האישיים - מציאות אישי מינים אשר לפי דעתם אין תכלית למספרם לעולם. ואין המשל בזה אלא משל אומן שעשה כלים שמשקלם ככר ברזל - לעשות מחט קטן שמשקלו גרגיר; ואילו היה זה בעבור מחט אחד היה זה מהפסד ההנהגה לפי עיון מה גם כן ולא היה מהפסד ההנהגה לגמרי; אבל אחר שהוא עושה באלו הכלים הכבדים מחט אחר מחט וכן ככרים רבים ממחטים יהיה מעשה הכלים ההם חכמה ותיקון הנהגה על כל פנים. וכן יהיה תכלית הגלגלים - המשך ההויה וההפסד ותכלית ההויה וההפסד - מציאות מין האדם כאשר נאמר כבר ונמצא כתובים ודברים עוזרים לזה הדמיון. והפילוסוף מתרץ זאת הקושיה ואומר אילו לא היה החילוף בין הגרמים הגלגליים ובין אישי המינים ההוים הנפסדים אלא בגדלות ובקטנות היה אפשר שיאמר זה; אמנם מאשר ההפרש ביניהם - מעלת העצם הוא רחוק מאד שיהיה המעולה כלי למציאות הפחות השפל: סוף דבר שזאת השאלה יעזר בה במה שנאמינהו מחידוש העולם. ורוב מה שכונתי בזה הפרק היה זה הענין. וגם כן היותי שומע תמיד מכל מי שידע דבר מחכמת התכונה שהוא חושב לגוזמה מה שזכרוהו ה'חכמים ז"ל' מן הרחקים - שהם אמרו שעבי כל גלגל מהלך חמש מאות שנה ובין כל גלגל וגלגל מהלך חמש מאות שנה - והם שבעה גלגלים - יהיה רוחק הגלגל השביעי - רצוני לומר גבנינותו ממרכז הארץ - מהלך שבעת אלפים שנה! ויחשוב כל מי שישמע זאת שיש בדבריהם גוזמה גדולה ושלא יגיע המרחק אל זה השיעור. וממה שהתבאר ברחקים במופת וידע לך שהרוחק בין מרכז הארץ ובין קיבוב שבתי והוא הגלגל השביעי מהלך שבעת אלפים שנה וארבע ועשרים שנה בקרוב. אבל הרוחק אשר זכרנו והוא מהלך שמונת אלפים ושבע מאות שנה הוא עד חלל קיבוב הגלגל השמיני. וזה אשר תמצאם אומרים בין גלגל וגלגל רוחק כך ענינו - עבי הגרם אשר בין הגלגלים לא שיש שם ריקות: ולא תבקש ממני שיסכים כל מה שזכרוהו מענין התכונה למה שהענין נמצא - כי החכמות הלימודיות היו בזמנים ההם חסרות ולא דברו בהם על דרך קבלה מן הנביאים אבל מאשר הם חכמי הדורות ההם בענינים ההם או מאשר שמעום מחכמי הדורות ההם. ולא מפני זה אומר בדברים שנמצא להם שהם מסכימים לאמת - שהם בלתי אמיתיים או נפלו במקרה; אבל כל מה שאפשר לפרש דברי האדם עד שיסכימו למציאות אשר התבאר מציאותו במופת הוא יותר ראוי באדם המעולה המודה על האמת - לעשותו:

The following question may be asked against the opinion of philosophers on this subject: There is no doubt that from a philosophical point of view it would be a mistake to assume that the spheres exist for the purpose of regulating the fate of one individual person or community; but it is not absurd to think that they serve to regulate the affairs of mankind, since these mighty individual beings would serve to give existence to the individual members of the species, the number of which, according to the philosophers, will never come to an end. We can best illustrate this by the following simile: An artisan makes iron tools of a hundred-weight for the purpose of making a small needle of the weight of a grain. If only one needle had to be produced, we admit that it would certainly be bad management, though it would not be entirely a failure: but if with those enormous tools needle after needle is produced, even many hundred-weights of needles, the preparation of those tools would be a wise act and excellent management. In a similar manner the object of the spheres may be the continuance of successive genesis and destruction; and the succession of genesis and destruction serves, as has already been said, to give existence to mankind. This idea is supported by Biblical texts and sayings [of our Sages]. The philosopher replies thus: If the difference between the heavenly bodies and the transient individual members of the species consisted in their different sizes, this opinion could be maintained: but as the difference consists in their essence, it remains improbable that the superior beings should be the means of giving existence to the lower ones. In short, this question supports our belief in the Creation; and this is the principal object of this chapter. [It serves] besides [a second purpose]. I frequently hear from those who know something about astronomy, that our Sages exaggerated the distances [of the heavenly bodies] when they said that the thickness of each sphere is five hundred years' journey; the distance of the seven spheres from each other five hundred years' journey, so that the distance of the outer surface of the seventh sphere from the centre of the earth is seven thousand years' journey. Those who hear such statements consider them [at first thought] as exaggeration, and believe that the distance is not so great. But you may ascertain from the data proved in scientific treatises on the distances, that the centre of the earth is distant from the inner surface of the seventh sphere, that of Saturn, nearly seven thousand and twenty-four years' journey. The number eight thousand and seven hundred given by us, refers to the distance of the centre of the earth from the inner surface of the eighth sphere. The distance of the spheres from each other, mentioned by astronomers, is identical with the thickness of the substance that intervenes between one sphere and the other, and does not imply that there is a vacuum. You must, however, not expect that everything our Sages say respecting astronomical matters should agree with observation, for mathematics were not fully developed in those days: and their statements were not based on the authority of the Prophets, but on the knowledge which they either themselves possessed or derived from contemporary men of science. But I will not on that account denounce what they say correctly in accordance with real fact, as untrue or accidentally true. On the contrary, whenever the words of a person can be interpreted in such a manner that they agree with fully established facts, it is the duty of every educated and honest man to do so.