ידוע ש'אברהם אבינו' ע"ה גדל באמונת הצאבה ודעתם שאין אלוה רק הכוכבים. וכשאודיעך בפרק הזה ספריהם הנמצאים עתה בידינו אשר נעתקו ללשון הערב ודברי הימים שלהם הקדומים ואגלה לך דעתה מהם ועניניהם יתבאר לך אמרם בבאור שהכוכבים הם האלוהות ושהשמש הוא האלוה הגדול. וכן אמרו עוד ששאר הכוכבים החמישה - אלוהות אבל שני המאורים הם יותר גדולים. ותמצאם אומרים בבאור שהשמש הוא אשר ינהיג העולם העליון והשפל - בזה הלשון אמרוהו: ותמצאם שזכרו בספרים ההם ודברי הימים שלהם ענין 'אברהם אבינו' ואמרו בזה הלשון ואמנם אברהם שגדל בכותא כשחלק עם ההמון ואמר שיש שם עושה בלתי השמש טענו עליו בכך וכך; וזכרו בטענותיהם מה שהוא מבואר נגלה מפעולות השמש במציאות ואמר להם - רצונם לומר אברהם - צדקתם הוא כגרזן ביד החוצב בו. ואחר כן זכרו קצת מטענותיו עליהם. וסוף הענין ההוא זכרו שהמלך שם אותו בבית הכלא ושהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים - והוא בבית כלאו. ואחר כן פחד המלך שיפסיד עליו ממלכתו וישיב בני אדם מאמונתם ויגרשו המלך לקצה המזרח אחר שלקח כל אשר לו.

IT is well known that the Patriarch Abraham was brought up in the religion and the opinion of the Sabeans, that there is no divine being except the stars. I will tell you in this chapter their works which are at present extant in Arabic translations, and also in their ancient chronicles; and I will show you their opinion and their practice according to these books. You will then see clearly that they consider the stars as deities, and the sun as the chief deity. They believe that all the seven stars are gods, but the two luminaries are greater than all the rest. They say distinctly that the sun governs the world, both that which is above and that which is below; these are exactly their expressions. In these books, and in their chronicles, the history of Abraham our father is given in the following manner. Abraham was brought up in Kutha; when he differed from the people and declared that there is a Maker besides the sun, they raised certain objections, and mentioned in their arguments the evident and manifest action of the sun in the Universe. "You are right," said Abraham; "[the sun acts in the same manner] as 'the axe in the hand of him that hews with it.'" Then some of his arguments against his opponents are mentioned. In short, the king put him in prison; but he continued many days, while in prison, to argue against them. At last the king was afraid that Abraham might corrupt the kingdom, and turn the people away from their religion; he therefore expelled Abraham into Syria, after having deprived him of all his property.

תמצא זה הענין מבואר כן בספר הנקרא "העבודה הנבטית". ולא זכרו מה שבא בספרינו הצודקים ולא מה שבא אליו מן הנבואה - מפני שהם מכזיבים אותו לחלקו על דעתם הרע. ואין ספק אצלי שהוא ע"ה כאשר חלק על דעת בני אדם כולם שהיו מקלקלים ומגנים ומבזים אותו התועים ההם; וכאשר סבל הכל בעבור האלוה - וכן הדין לעשות לכבודו - נאמר לו "ואברכה מברכיך ומקללך אאור ונברכו בך כל משפחות האדמה". והיה אחרית ענינו - מה שנראהו היום מהסכים רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו - עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו; ואין חולק עליו ולא מי שיסכול מעלתו אלא שארית האומה ההיא השפלה אשר נשארו בקצוות הארץ ככופרי התורך בקצה הצפון וההודיים בקצה הדרום - כי אלו הם שארית אומת הצאבה - כי היא היתה אומה שמלאה כל הארץ: ותכלית מה שהגיע אליו עיון מי שהתפלסף בזמנים ההם - שידמה שהאלוה - רוח הגלגל ושהגלגל והכוכבים הם הגוף והאלוה ית' רוחו כבר זכר זה אבובכר בן אלצאיג בפרוש ספר השמע.

This is their account which you find clearly stated in the book called The Nabatean Agriculture. Nothing is said there of the account given in our trustworthy books, nor do they mention what he learnt by way of prophecy; for they refused to believe him, because he attacked their evil doctrine. I do not doubt that when he attacked the doctrine of all his fellowmen, he was cursed, despised, and scorned by these people who adhered to their erroneous opinions. When he submitted to this treatment for the sake of God, as ought to be done for the sake of His glory, God said to him, "And I will bless them that bless thee, and curse them that curse thee" (Gen. 12:3). The result of the course which Abraham took, is the fact that most people, as we see at present, agree in praising him, and being proud of him; so that even those who are not his descendants call themselves by his name. No one opposes him, and no one ignores his merits, except some ignoble remnants of the nations left in the remote corners of the earth, like the savage Turks in the extreme North, and the Indians in the extreme South. These are remnants of the Sabeans, who once filled the earth. Those who were able to think, and were philosophers in those days, could only raise themselves to the idea that God is the spirit of the spheres: the spheres with their stars being the body, and God the spirit. Abu-becr al-Zaig mentions this in his Commentary on the book of Physics.

ולזה האמינו הצאבה כולם קדמות העולם - שהשמים אצלם הם האלוה: וחשבו ש'אדם' הראשון - איש נולד מזכר ונקבה כשאר בני אדם אלא שהם מגדילים אותו ואומרים שהוא נביא שליח הלבנה ושהוא קרא לעבודת הלבנה שיש לו חיבורים בעבודת האדמה. - וכן אמרו הצאבה שנוח עובד אדמה היה ושלא היה רוצה בעבודת הצלמים; ולזה תמצא הצאבה כולם מגנים נח ויאמרו שלא עבד צלם כלל. וכן זכרו בספריהם שהוכה והושם בבית הסוהר מפני שהיה עובד האלוה - וספרו מענינו מה שספרו. וחשבו ששת חלק על דעת אדם אביו בעבודת הירח. ויכזבו כזבים מביאים לשחוק מורים על חסרון דעת גדול ועל היותם רחוקים מן הפילוסופיה מאד ושהיו בתכלית הסכלות. אמרו על אדם כי כאשר יצא מאקלים השמש הקרוב להודו ונכנס באקלים בבל הביא עמו פליאות - מהן אילן של זהב צומח בעל עלים וסעיפים ואילן של אבן כך והביא עלה של אילן לח שלא ישרפהו האש והגיד על אילן שמסך על עשרת אלפים איש - ארכו כקומת אדם והביא עמו שני עלים - כל עלה היו מתכסים בו שני אנשים - ויגידו מאלו ההבלים פלאות. ואני תמה על אנשים שיחשבו שהעולם קדמון ויאמינו עם זה מציאות אלו הנמנעות בטבע למי שידע העיון הטבעי. וכונתם בזכרון אדם וכל מה שמיחסים אליו היא - לחזק דעתם בקדמות העולם - עד שימשך אחר זה שהכוכבים והגלגלים הם האלוה: וכאשר יצא 'עמודו של עולם' והתבאר לו שיש אלוה נפרד לא גוף ולא כח בגוף ושכל אלו הגלגלים והכוכבים - מעשיו והבין שקרות ההבלים ההם אשר גדל עליהם התחיל לסתור אמונתם ולזיף דעותם ופרסם כנגדם וקרא "בשם יי אל עולם" - קריאה שכוללת מציאות האלוה והתחדש העולם מאתו:

All the Sabeans thus believed in the eternity of the Universe, the heavens being in their opinion God. Adam was in their belief a human being born from male and female, like the rest of mankind; he was only distinguished from his fellow-men by being a prophet sent by the moon; he accordingly called men to the worship of the moon, and he wrote several works on agriculture. The Sabeans further relate that Noah was an agriculturist, and that he was not pleased with the worship of idols; they blame him for that, and say that he did not worship any image. In their writings we meet even with the statement that Noah was rebuked and imprisoned because he worshipped God, and with many other accounts about him. The Sabeans contend that Seth differed from his father Adam, as regards the worship of the moon. They manufactured ridiculous stories, which prove that their authors were very deficient in knowledge, that they were by no means philosophers, but on the contrary were extremely ignorant persons. Adam, they say, left the torrid zone near India and entered the region of Babylon, bringing with him wonderful things, such as a golden tree, that was growing, and had leaves and branches: a stone tree of the same kind, and a fresh leaf of a tree proof against fire. He related that there was a tree which could shelter ten thousand men, although it had only the height of a man; two leaves he brought with him, each of which was sufficient to cover two men. Of these stories the Sabeans have a wonderful abundance. I am surprised that persons who think that the Universe is eternal, can yet believe in these things which nature cannot produce, as is known to every student of Natural Science. They only mention Adam, and relate the above stories about him, in order to support their theory of the Eternity of the Universe; from this theory they then derive the doctrine that the stars and the spheres are deities. When [Abraham] the "Pillar of the World" appeared, he became convinced that there is a spiritual Divine Being, which is not a body, nor a force residing in a body, but is the author of the spheres and the stars: and he saw the absurdity of the tales in which he had been brought up. He therefore began to attack the belief of the Sabeans, to expose the falsehood of their opinions, and to proclaim publicly in opposition to them, "the name of the Lord, the God of the Universe" (Gen. 21:33), which proclamation included at the same time the Existence of God, and the Creation of the Universe by God.

ולפי הדעות ההם הצאביות העמידו הצלמים לכוכבים צלמי הזהב לשמש וצלמי הכסף לירח וחילקו המוצאים והאקלימים לכוכבים ואמרו שהאקלים הפלוני - אלוקיו הכוכב הפלוני; ובנו ההיכלות ושמו בהם הצלמים; וחשבו שכוחות הכוכבים שופעות על הצלמים ההם וידברו הצלמים ההם ויבינו וישכילו וישימו בני אדם להנבא ויודיעו לבני אדם תועלותם. וכן אמרו באילנות - אשר הם מחלק הכוכבים ההם - כשיתיחד האילן ההוא לכוכב ההוא ויטעוהו לשמו ויעשה לו ובו כך וכך תשפע רוחניות הכוכב ההוא על האילן ההוא ותדבר עם בני אדם על דרך נבואה וינבאו ותדבר עמם בעת השנה - תמצא זה כולו כתוב בספריהם אשר אעירך עליהם. ואלו היו 'נביאי הבעל ונביאי האשרה' הנזכרים אצלנו אשר התחזקו בלבם אלו הדעות עד ש"עזבו את יי" וקראו "הבעל עננו" כל זה לפרסום הדעות ההם והתפשט הסכלות והרבה השיגעון בעולם אז בזה המין מן הדמיונות ונולדו בהם דעות והיה מהם "מעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים":

In accordance with the Sabean theories images were erected to the stars, golden images to the sun, images of silver to the moon, and they attributed the metals and the climates to the influence of the planets, saying that a certain planet is the god of a certain zone. They built temples, placed in them images, and assumed that the stars sent forth their influence upon these images, which are thereby enabled (to speak) to understand, to comprehend, to inspire human beings, and to tell them what is useful to them. They apply the same to trees which fall to the lot of these stars. When, namely, a certain tree, which is peculiar to a certain star, is dedicated to the name of this star, and certain things are done for the tree and to the tree, the spiritual force of that star which influences that tree, inspires men, and speaks to them when they are asleep. All this is written in their works, to which I will call your attention. It applies to the "prophets of Baal," and the "prophets of Asherah," mentioned in Scripture, in whose hearts the Sabean theories had taken root, who forsook God, and called, "Baal, hear us" (1 Kings 18:26); because these theories were then general, ignorance had spread, and the madness with which people adhered to this kind of imaginations had increased in the world. When such opinions were adopted among the Israelites, they had observers of clouds, enchanters, witches, charmers, consulters with familiar spirits, wizards, and necromancers.

וכבר בארנו בחיבורנו הגדול "משנה תורה" ש'אברהם אבינו' ע"ה התחיל לסתור אלו הדעות בטענות וקריאה חלושה בפיוס בני אדם ומשוך לבבם לעבודת האלוה בהיטיבו להם. עד שבא אדון הנביאים והשלים הכוונה וציוה להרוג הכופרים ההם ומחות זכרם ולשרשם מארץ החיים מזבחותיהם תתוצון וגו'" ומנע מהמשך אחר דרכיהם ואמר "ולא תלכו בחוקות הגוי וגו'". וכבר ידעת מלשון ה'תורה' במקומות רבים שהכוונה הראשונה מן התורה כולה היתה - להסיר 'עבודה זרה' ומחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזכרה וכל מה שמביא לדבר ממעשיה כ'אוב' וה'ידעוני' וה'העברה באש' 'וקוסם ומעונן ומנחש ומכשף וחובר חבר ודורש אל המתים' ולהזהיר מהדמות בדבר ממעשיהם אלו וכל שכן להמשך אחריהם. ואמר ב'תורה' בפרוש שכל מה שחשבוהו עבודה לאלוקיהם והתקרבות אליהם הוא הדבר המתועב הנמאס אצל האלוה - והוא אמרו "כי כל תועבת יי אשר שנא עשו לאלוקיהם". ואתה תמצאם זוכרים בספריהם אשר אני עתיד להודיעך אותם שהם היו מגקריבים לשמש אלקיהם הגדול שבעה עטלפים ושבעה עכברים ושבעה שרצים אחרים בקצת הענינים - ויספיק באלו 'תואבה' לטבעים האנושיים. אם כן כל ה'מצוות' שבאו באזהרה מ'עבודה זרה' וכל הנתלה בה וכל המביא אליה או המיוחס לה הם מבוארות התועלות מפני שהם כולם - להציל מן הדעות הרעות המטרידות מכל מה שיועיל בשתי השלמויות בעניני השגעון ההם אשר גדלו עליהם אבותינו וזקנינו "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם תרח אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו אלקים אחרים"; והם אשר אמרו הנביאים הצודקים בהם "ואחרי התוהו אשר לא יועילו הלכו". ומה גדלה תועלת כל 'מצוה' שתצילנו מזאת הטעות הגדולה ותשיבנו אל האמונה האמיתית והיא - שיש אלוה בורא כל אלה והוא שצריך שיעבד ויאהב ויורא לא הם הנחשב בהם שהם אלוהות ושזה האלוה האמיתי לא יצטרך בקרוב אליו והגיע אל רצונו לדבר שיש בו טורח כלל רק 'אהבתו ויראתו' לא דבר אחר והם - התכלית בעבודה כמו שאני עתיד לבאר "ועתה ישראל מה יי אלוקיך שואל מעמך וגו'". והנה אשלים זה הענין אחר זה:

We have shown in our large work, Mishneh-torah (Hilkot, ‘Abodah-zarah, 1:3), that Abraham was the first that opposed these theories by arguments and by soft and persuasive speech. He induced these people, by showing kindness to them, to serve God. Afterwards came the chief of the prophets, and completed the work by the commandment to slay those unbelievers, to blot out their name, and to uproot them from the land of the living. Comp. "Ye shall destroy their altars," etc. (Exod. 34:13). He forbade us to follow their ways; he said, "Ye shall not walk in the manners of the heathen", etc. (Lev. 20:23). You know from the repeated declarations in the Law that the principal purpose of the whole Law was the removal and utter destruction of idolatry, and all that is connected therewith, even its name, and everything that might lead to any such practices, e.g., acting as a consulter with familiar spirits, or as a wizard, passing children through the fire, divining, observing the clouds, enchanting, charming, or inquiring of the dead. The law prohibits us to imitate the heathen in any of these deeds, and a fortiori to adopt them entirely. It is distinctly said in the Law that everything which idolaters consider as service to their gods, and a means of approaching them, is rejected and despised by God; comp. "for every abomination to the Lord, which he hateth, have they done unto their gods" (Deut. 12:3 1). In the books which I shall name to you later on, it is stated that on certain occasions they offered to the sun, their greatest god, seven beetles, and seven mice, and seven bats. This alone suffices to show how disgusting their practice must be to human nature. Thus all precepts cautioning against idolatry, or against that which is connected therewith, leads to it, or is related to it, are evidently useful. They all tend to save us from the evil doctrines that deprive us of everything useful for the acquisition of the twofold perfection of man, by leading to those absurd practices in which our fathers and ancestors have been brought up. Comp. "And Joshua said unto all the people, Thus saith the Lord God of Israel, your fathers dwelt on the other side of the river in old time, even Terah, the father of Abraham, and the father of Nahor, and they served other gods" (Josh. 24:2). It is in reference to these [idolatrous ideas] that the true prophets exclaim, "They walked after [vain] things, which do not profit." How great is the usefulness of every precept that delivers us from this great error, and leads us back to the true faith: that God, the Creator of all things, rules the Universe: that He must be served, loved, and feared, and not those imaginary deities. According to this faith we approach the true God, and obtain His favour without having recourse to burdensome means: for nothing else is required but to love and fear Him; this is the aim in serving God, as will be shown. Comp. "And now, Israel, what doth the Lord thy God require of thee but to fear the Lord"? etc. (Deut. 10:12). I shall complete this subject later on: now let us return to the theme [of this chapter].

הספר הגדול בזה - ספר העבודה הנבטית העתקת אבן וחשיה. ואני עתיד להודיעך בפרק יבוא למה שמו הצאבה אמונותיהם כתובות עם עבודת האדמה. וזה הספר מלא שגעונות 'עובדי עבודה זרה' וממה שנפשות ההמון נוטות אליו ונקשרות בו - רצוני לומר עשית הטליסמאות והורדת הרוחניות והכישוף והשדים והמזיקים השוכנים במדברות; וגולגל גם כן בספר ההוא שגעונות עצומות (ישחקו מהם אנשי השכל) חשבו בהם לדקדק ולטעון במופתים המבוארים אשר ידעו בהם כל אנשי העולם שיש אלוה שופט על כל בני העולם - כמו שאמר "למען תדע כי ליי הארץ" ואמר "כי אני יי בקרב הארץ".

The great book on this subject is the book On the Nabatean Agriculture, translated by Ibn Wahshiya. In a succeeding chapter I shall explain why the Sabeans had their religious doctrines written in a work on agriculture. The book is full of the absurdities of idolatrous people, and with those things to which the minds of the multitude easily turn and adhere [perseveringly]; it speaks of talismans, the means of directing the influence [of the stars]; witchcraft, spirits, and demons that dwell in the wilderness. There occur also in this book great absurdities, which are ridiculous in the eyes of intelligent people. They were intended as a criticism and an attack on the evident miracles by which all people learnt that there exists a God who is judge over all people. Comp. "That thou mayest know how that the earth is the Lord's" (Exod. 9:29), "That I am the Lord in the midst of the earth" (ibid. 8:18).

וסופר על 'אדם הראשון' שהוא זכר בספרו שבהודו אילן אחד - כשילקחו סעיפיו וישליכו הסעיף בארץ יהיה רומש מתנועע כרמישת הנחשים; ושיש אילן - שרשו בצורת אדם ישמע לו קול גדול ויצא ממנו הדיבור דבר דבר; ושעשב שתארו כך וכך כשיקח אדם מעליו וישימהו בבית הצואר שלו - יעלם מבני אדם ולא יראו אנה יכנס ומאנה יצא וכשיקטירו ממנו תחת השמים - ישמעו בני אדם באויר הסמוך לנו צליל וקולות נוראות כל עוד שהעשן ההוא עולה. וכיוצא באלו ההבלים הרבה יביאם בענין ספור בנפלאות הצמחים וסגולות עבודת הקרקע עד שיטען במופתים ויביא לחשוב שהם ישלמו בתחבולות:

The book describes things as having been mentioned by Adam, in his book; a tree which is found in India, and has the peculiarity that any branch taken from it and thrown to the ground creeps along and moves like serpents; it also mentions a tree which in its root resembles a human being, utters a loud sound, and speaks a word or words; a plant is mentioned which has this peculiarity, that g leaf of it put on the neck of a person conceals that person from the sight of men, and enables him to enter or leave a place without being seen, and if any part of it is burnt in open air a noise and terrible sounds are heard whilst the smoke ascends. Numerous fables of this kind are introduced in the description of the wonders of plants and the properties of agriculture. This leads the author to argue against the [true] miracles, and to say that they were the result of artifice.

ומהבלי הספר ההוא - שאילן האמלוי מן ה'אשרות' ההם אשר היו עושים אותם (כמו שהודעתיך) זכר שעמד האילן בנינוה שנים עשר אלף שנה; ושהיה לו ריב עם היברוח כי רצה לקחת מקומו; ושהאיש שהיה מתנבא מכח אילן האמלוי נפסקה ממנו נבואתו זמן; וכאשר שמהו להנבא אחר הזמן ההוא הגיד לו שהיה טרוד בדין עם היברוח וצוהו שיכתוב לכלדיים שישפטו ביניהם ויאמרו אי זה מהם הוא הטוב בכשופיהם ויותר פעולה - אם האמלוי או היברוח? וההבל ההוא הארוך אשר תבין ממנו כשתעמוד עליו דעות אנשי הזמן ההוא וחכמותם מה היו. אלה היו 'חכימי בבל' הרמוז אליהם בימים ההם החשוכים כי אלה היו אמונותם אשר גדלו עליהם. ולולא זה השיעור אשר התפרסם עתה באומות מאמונת מציאות האלוה היו ימותינו באלו הזמנים יותר חשוכים מן הימים ההם אלא בענינים אחרים. - ואשוב אל כוונתי:

Among other fables we read there that the plant althea, one of the Asherot, which they made, as I told you, stood in Nineveh twelve thousand years. This tree had once a quarrel with the mandragora, which wanted to take the place of the former. The person who had been inspired by this tree ceased to receive inspiration: when after some time the prophetical power had returned to him, he was told by the althea that the latter had been engaged in a dispute with the mandragora. He was then commanded to write to the magicians that they should decide whether the althea or the mandragora was better and more effective in witchcraft. It is a long story, and you may learn from it, when you read it, the opinions and the wisdom of the men of that time. Such were in those days of darkness the wise men of Babel, to whom reference is made in Scripture, and such were the beliefs in which they were trained. And were it not that the theory of the Existence of God is at present generally accepted, our days would now have been darker than those days, though in other respects. I return now to my subject.

ובספר ההוא סופר על איש מ'נביאי עבודה זרה' שהיה שמו 'תמוז' קרא מלך לעבוד השבעה כוכבים והשנים עשר מזלות והרגו המלך ההוא הרג משונה. וזכר שליל מותו התקבצו הצלמים מקצות הארץ אל ההיכל אשר בבבל אל צלם הזהב הגדול אשר הוא צלם השמש והיה הצלם ההוא נתלה בין השמים והארץ ונפל באמצע ההיכל והצלמים כולם סביבו; והתחיל לאנות על תמוז ולהגיד מה שקרהו; והצלמים כולם בוכים ומקוננים כל הלילה וכעלות השחר עפו הצלמים ושבו להיכליהם בכנפות הארץ; והיה זה מנהג מתמיד בתחילת יום מחודש תמוז יקוננו ויבכו על תמוז ויספדו עליו הנשים ויאנו.

In that book the following story is also related: One of the idolatrous prophets, named Tammuz, called upon the king to worship the seven planets and the twelve constellations of the Zodiac: whereupon the king killed him in a dreadful manner. The night of his death the images from all parts of the land came together in the temple of Babylon which was devoted to the image of the Sun, the great golden image. This image, which was suspended between heaven and earth, came down into the midst of the temple, and surrounded by all other images commenced to mourn for Tammuz, and to relate what had befallen him. All other images cried and mourned the whole night; at dawn they flew away and returned to their temples in every corner of the earth. Hence the regular custom arose for the women to weep, lament, mourn, and cry for Tammuz on the first day of the month of Tammuz.

והתבונן וראה איך היו דעות בני אדם בזמנים ההם - וענין תמוז זה קדמון מאד בצאבה. ומזה הספר תעמוד על רוב שגעון הצאבה ומעשיהם וחגיהם: ואמנם הענין ההוא אשר ספרוהו מענין 'אדם' וה'נחש ו'עץ הדעת טוב ורע' והרמז ללבוש מה שלא היה דרך ללבשו - הזהר מאד שלא תטרף דעתך ויעלה בלבבך שמה שאמרוהו היה כלל ענין שארע לאדם ולא לזולתו ולא היה ענין נמצא כלל. ובמעט התבוננות יתבאר לך שקרותם בכל מה שזכרוהו בהבל ההוא ויתבאר לך שהוא ענין שבדוהו אחר ה'תורה' כאשר התפרסמה ה'תורה' באומות ושמעו פשוטו של מעשה בראשית ולקחוהו כולו לפי פשוטו - ועשו הענין ההוא כדי שישמעהו הפתי ויפותה ויחשוב שהעולם קדמון ושהענין ההוא המסופר ב'תורה' כן ארע כמו שגזרו.

Consider what opinions people had in these days. The legend of Tammuz is very old among the Sabeans. This book will disclose to you most of the perverse ideas and practices of the Sabeans, including their feasts. But you must be careful and must not be misled to think that we have real incidents in the life of Adam, or of any other person, or any real fact in the stories which they relate about Adam, the serpent, the tree of knowledge of good and evil, and the allusion to the garment of Adam which he had not been accustomed to wear. A little consideration will lay open the falsehood of all these accounts; it will show that they have been invented in imitation of the Pentateuch when it became known among the nations. The account of the Creation was heard, and it was taken entirely in its literal sense. They have done this in order that the ignorant may hear it, and be persuaded to assume the Eternity of the Universe, and to believe that the Scriptural account contained facts which happened in the manner as has been assumed by the Sabeans.

אף על פי שכיוצא בך אין צריך הערה על זה - כי כבר עלו בידך מן החכמות מה שימנע שכלך מהתלות בו הבלי הצאבה ושגעונות הכשדיים והכלדיים והעירומים מכל חכמה שהיא חכמה באמת; אלא שאני הזהרתי מזה לשמור זולתך כי הרבה יטה ההמון להאמין ההבלים:

It is by no means necessary to point this out to men like you. You have acquired sufficient knowledge to keep your mind free from the absurdities of the Kasdim, Chaldeans, and Sabeans, who are bare of every true science. But I wish to exhort you that you should caution others, for ordinary people are very much inclined to believe these fables.

ומן הספרים ההם - ספר האסטימכס לאריסטו (וחלילה לו מעשותו וחס!) וכן ספרי הטליסמאות אשר מהם ספר טומטום וספר הסרב וספר מעלות הגלגל והצורות העולות בכל מעלה מהם וספר מיוחס גם כן לאריסטו בטליסמאות וספר מיוחס להרמס וספר יצחק הצאבי בטעון בעבור דת הצאבה וספרו הגדול בנימוסי הצאבה ופרטי דתם וחגיהם וקרבניהם ותפילותיהם וזולתו מעניני אמונתם

To the same class of books we count the book Istimachis, attributed to Aristotle, who can by no means have been its author; also the books on Talismans, such as the book of Tomtom; the book al-Sarb: the book on the degrees of the sphere and the constellations rising with each degree: a book on Talismans attributed to Aristotle, a book ascribed to Hermes, a book of the Sabean Isḥak in defence of the Sabean religion, and his large work on Sabean customs, details of their religion, ceremonies, festivals, offerings, prayers and other things relating to their faith.

- אלו כולם אשר זכרתי לך הם 'ספרי עבודה זרה' אשר נעתקו ללשון הערבי אין ספק שהם חלק קטן מאד ממה שלא נעתק ולא נמצא גם כן אך אבד ברוב השנים. ואלו אשר הם נמצאים היום אצלנו יכללו רוב דעות הצאבה ומעשיהם המפורסם קצתם היום בעולם - רצוני לומר בנין ההיכלות ועשות הצורות מן המתכות והאבנים בהם ובנין המזבחות והקריב עליהם זבחים או מיני מאכל ולחוג חגים ולהתקבץ לתפילות ולמיני עבודות בהיכלות ההם (וישימו בהם מקומות מכובדים מאד יקראו אותם היכל הצורות השכליות) ולעשות הצורות "על ההרים הרמים וגו'" ולהגדיל ה'אשרות' ההם ולהקים ה"מצבות" וזולתם ממה שתעמוד עליו מאלו הספרים אשר עוררתיך עליהם: וידיעת הדעות ההם והמעשים ההם היא שער גדול מאד בנתינת עילת ה'מצוות' כי תורתנו כולה שרשה וקטבה אשר עליו תסוב הוא - למחות הדעות ההם מן הלבבות וזכרם מן המציאות. למחותם מן הלבבות אמר "פן יפתה לבבכם וגו'" "אשר לבבו פונה היום וגו'" ולמחותם מן המציאות אמר "מזבחותיהם תתצו... ואשריהם תגדעון וגו'" "ואבדתם את שמם מן המקום ההוא" ונכפלו שני הענינים האלה במקומות רבים; והוא היה הכונה הראשונה הכוללת לכל התורה כולה - כמו שהודיעו אותנו 'ז"ל' בפרושם המקובל לאמרו ית' "את כל אשר צוה יי אליכם ביד משה" - אמרו "הא למדת שכל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה". והבן זה:

All these books which I have mentioned are works on idolatry translated into Arabic; there is no doubt that they form a very small portion in comparison to that which has not been translated, and that which is no longer extant, but has been lost in the course of time. But those works which are at present extant, include most of the opinions of the Sabeans and their practices, which are to some degree still in vogue in the world. They describe how temples are built and images of metal and stone placed in them, altars erected and sacrifices and various kinds of food are offered thereon, festivals celebrated, meetings held in the temples for prayer and other kinds of service: how they select certain very distinguished places and call them temples of Intellectual Images (or Forms); how they make images "on the high mountains" (Deut. 12:2), rear asherot, erect pillars, and do many other things which you can learn from the books mentioned by us. The knowledge of these theories and practices is of great importance in explaining the reasons of the precepts. For it is the principal object of the Law and the axis round which it turns, to blot out these opinions from man's heart and make the existence of idolatry impossible. As regards the former Scripture says: "Lest your heart be persuaded," etc. (Deut. 11:16), "whose heart turneth away to-day," etc. (ibid. 29:17). The actual abolition of idolatry is expressed in the following passage: "Ye shall destroy their altars, and burn their groves in fire" (Deut. 7:5), "and ye shall destroy their name," etc. (xii. 3). These two things are frequently repeated; they form the principal and first object of the whole Law, as our Sages distinctly told us in their traditional explanation of the words "all that God commanded you by the hand of Moses" (Num. 15:25); for they say, "Hence we learn that those who follow idolatry deny as it were their adhesion to the whole Law, and those who reject idolatry follow as it were the whole Law." (B. T. Kidd, 40a.) Note it.