41מ״א
Miketzמקץ
1 א

ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על־היאר

After two years’ time, Pharaoh dreamed that he was standing by the Nile,

2 ב

והנה מן־היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו

when out of the Nile there came up seven cows, handsome and sturdy, and they grazed in the reed grass.

3 ג

והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן־היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על־שפת היאר

But presently, seven other cows came up from the Nile close behind them, ugly and gaunt, and stood beside the cows on the bank of the Nile;

4 ד

ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה

and the ugly gaunt cows ate up the seven handsome sturdy cows. And Pharaoh awoke.

5 ה

ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות

He fell asleep and dreamed a second time: Seven ears of grain, solid and healthy, grew on a single stalk.

6 ו

והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן

But close behind them sprouted seven ears, thin and scorched by the east wind.

7 ז

ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום

And the thin ears swallowed up the seven solid and full ears. Then Pharaoh awoke: it was a dream!

8 ח

ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את־כל־חרטמי מצרים ואת־כל־חכמיה ויספר פרעה להם את־חלמו ואין־פותר אותם לפרעה

Next morning, his spirit was agitated, and he sent for all the magicians of Egypt, and all its wise men; and Pharaoh told them his dreams, but none could interpret them for Pharaoh.

9 ט

וידבר שר המשקים את־פרעה לאמר את־חטאי אני מזכיר היום

The chief cupbearer then spoke up and said to Pharaoh, “I must make mention today of my offenses.

10 י

פרעה קצף על־עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים

Once Pharaoh was angry with his servants, and placed me in custody in the house of the chief steward, together with the chief baker.

11 יא

ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו

We had dreams the same night, he and I, each of us a dream with a meaning of its own.

12 יב

ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר־לו ויפתר־לנו את־חלמתינו איש כחלמו פתר

A Hebrew youth was there with us, a servant of the chief steward; and when we told him our dreams, he interpreted them for us, telling each of the meaning of his dream.

13 יג

ויהי כאשר פתר־לנו כן היה אתי השיב על־כני ואתו תלה

And as he interpreted for us, so it came to pass: I was restored to my post, and the other was impaled.”

14 יד

וישלח פרעה ויקרא את־יוסף ויריצהו מן־הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל־פרעה

Thereupon Pharaoh sent for Joseph, and he was rushed from the dungeon. He had his hair cut and changed his clothes, and he appeared before Pharaoh.

15 טו

ויאמר פרעה אל־יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו

And Pharaoh said to Joseph, “I have had a dream, but no one can interpret it. Now I have heard it said of you that for you to hear a dream is to tell its meaning.”

16 טז

ויען יוסף את־פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את־שלום פרעה

Joseph answered Pharaoh, saying, “Not I! God will see to Pharaoh’s welfare.”

17 יז

וידבר פרעה אל־יוסף בחלמי הנני עמד על־שפת היאר

Then Pharaoh said to Joseph, “In my dream, I was standing on the bank of the Nile,

18 יח

והנה מן־היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו

when out of the Nile came up seven sturdy and well-formed cows and grazed in the reed grass.

19 יט

והנה שבע־פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא־ראיתי כהנה בכל־ארץ מצרים לרע

Presently there followed them seven other cows, scrawny, ill-formed, and emaciated—never had I seen their likes for ugliness in all the land of Egypt!

20 כ

ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת

And the seven lean and ugly cows ate up the first seven cows, the sturdy ones;

21 כא

ותבאנה אל־קרבנה ולא נודע כי־באו אל־קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ

but when they had consumed them, one could not tell that they had consumed them, for they looked just as bad as before. And I awoke.

22 כב

וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות

In my other dream, I saw seven ears of grain, full and healthy, growing on a single stalk;

23 כג

והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם

but right behind them sprouted seven ears, shriveled, thin, and scorched by the east wind.

24 כד

ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל־החרטמים ואין מגיד לי

And the thin ears swallowed the seven healthy ears. I have told my magicians, but none has an explanation for me.”

25 כה

ויאמר יוסף אל־פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה

And Joseph said to Pharaoh, “Pharaoh’s dreams are one and the same: God has told Pharaoh what He is about to do.

26 כו

שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא

The seven healthy cows are seven years, and the seven healthy ears are seven years; it is the same dream.

27 כז

ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב

The seven lean and ugly cows that followed are seven years, as are also the seven empty ears scorched by the east wind; they are seven years of famine.

28 כח

הוא הדבר אשר דברתי אל־פרעה אשר האלהים עשה הראה את־פרעה

It is just as I have told Pharaoh: God has revealed to Pharaoh what He is about to do.

29 כט

הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל־ארץ מצרים

Immediately ahead are seven years of great abundance in all the land of Egypt.

30 ל

וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל־השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את־הארץ

After them will come seven years of famine, and all the abundance in the land of Egypt will be forgotten. As the land is ravaged by famine,

31 לא

ולא־יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי־כן כי־כבד הוא מאד

no trace of the abundance will be left in the land because of the famine thereafter, for it will be very severe.

32 לב

ועל השנות החלום אל־פרעה פעמים כי־נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו

As for Pharaoh having had the same dream twice, it means that the matter has been determined by God, and that God will soon carry it out.

33 לג

ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על־ארץ מצרים

“Accordingly, let Pharaoh find a man of discernment and wisdom, and set him over the land of Egypt.

34 לד

יעשה פרעה ויפקד פקדים על־הארץ וחמש את־ארץ מצרים בשבע שני השבע

And let Pharaoh take steps to appoint overseers over the land, and organize the land of Egypt in the seven years of plenty.

35 לה

ויקבצו את־כל־אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו־בר תחת יד־פרעה אכל בערים ושמרו

Let all the food of these good years that are coming be gathered, and let the grain be collected under Pharaoh’s authority as food to be stored in the cities.

36 לו

והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא־תכרת הארץ ברעב

Let that food be a reserve for the land for the seven years of famine which will come upon the land of Egypt, so that the land may not perish in the famine.”

37 לז

וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל־עבדיו

The plan pleased Pharaoh and all his courtiers.

38 לח

ויאמר פרעה אל־עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו

And Pharaoh said to his courtiers, “Could we find another like him, a man in whom is the spirit of God?”

39 לט

ויאמר פרעה אל־יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את־כל־זאת אין־נבון וחכם כמוך

So Pharaoh said to Joseph, “Since God has made all this known to you, there is none so discerning and wise as you.

40 מ

אתה תהיה על־ביתי ועל־פיך ישק כל־עמי רק הכסא אגדל ממך

You shall be in charge of my court, and by your command shall all my people be directed; only with respect to the throne shall I be superior to you.”

41 מא

ויאמר פרעה אל־יוסף ראה נתתי אתך על כל־ארץ מצרים

Pharaoh further said to Joseph, “See, I put you in charge of all the land of Egypt.”

42 מב

ויסר פרעה את־טבעתו מעל ידו ויתן אתה על־יד יוסף וילבש אתו בגדי־שש וישם רבד הזהב על־צוארו

And removing his signet ring from his hand, Pharaoh put it on Joseph’s hand; and he had him dressed in robes of fine linen, and put a gold chain about his neck.

43 מג

וירכב אתו במרכבת המשנה אשר־לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל־ארץ מצרים

He had him ride in the chariot of his second-in-command, and they cried before him, “Abrek!” Thus he placed him over all the land of Egypt.

44 מד

ויאמר פרעה אל־יוסף אני פרעה ובלעדיך לא־ירים איש את־ידו ואת־רגלו בכל־ארץ מצרים

Pharaoh said to Joseph, “I am Pharaoh; yet without you, no one shall lift up hand or foot in all the land of Egypt.”

45 מה

ויקרא פרעה שם־יוסף צפנת פענח ויתן־לו את־אסנת בת־פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על־ארץ מצרים

Pharaoh then gave Joseph the name Zaphenath-paneah; and he gave him for a wife Asenath daughter of Poti-phera, priest of On. Thus Joseph emerged in charge of the land of Egypt.—

46 מו

ויוסף בן־שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך־מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל־ארץ מצרים

Joseph was thirty years old when he entered the service of Pharaoh king of Egypt.—Leaving Pharaoh’s presence, Joseph traveled through all the land of Egypt.

47 מז

ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים

During the seven years of plenty, the land produced in abundance.

48 מח

ויקבץ את־כל־אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן־אכל בערים אכל שדה־העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה

And he gathered all the grain of the seven years that the land of Egypt was enjoying, and stored the grain in the cities; he put in each city the grain of the fields around it.

49 מט

ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי־חדל לספר כי־אין מספר

So Joseph collected produce in very large quantity, like the sands of the sea, until he ceased to measure it, for it could not be measured.

50 נ

וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה־לו אסנת בת־פוטי פרע כהן און

Before the years of famine came, Joseph became the father of two sons, whom Asenath daughter of Poti-phera, priest of On, bore to him.

51 נא

ויקרא יוסף את־שם הבכור מנשה כי־נשני אלהים את־כל־עמלי ואת כל־בית אבי

Joseph named the first-born Manasseh, meaning, “God has made me forget completely my hardship and my parental home.”

52 נב

ואת שם השני קרא אפרים כי־הפרני אלהים בארץ עניי

And the second he named Ephraim, meaning, “God has made me fertile in the land of my affliction.”

53 נג

ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים

The seven years of abundance that the land of Egypt enjoyed came to an end,

54 נד

ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל־הארצות ובכל־ארץ מצרים היה לחם

and the seven years of famine set in, just as Joseph had foretold. There was famine in all lands, but throughout the land of Egypt there was bread.

55 נה

ותרעב כל־ארץ מצרים ויצעק העם אל־פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל־מצרים לכו אל־יוסף אשר־יאמר לכם תעשו

And when all the land of Egypt felt the hunger, the people cried out to Pharaoh for bread; and Pharaoh said to all the Egyptians, “Go to Jo-seph; whatever he tells you, you shall do.”—

56 נו

והרעב היה על כל־פני הארץ ויפתח יוסף את־כל־אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים

Accordingly, when the famine became severe in the land of Egypt, Joseph laid open all that was within, and rationed out grain to the Egyptians. The famine, however, spread over the whole world.

57 נז

וכל־הארץ באו מצרימה לשבר אל־יוסף כי־חזק הרעב בכל־הארץ

So all the world came to Joseph in Egypt to procure rations, for the famine had become severe throughout the world.

Loading...טעינה...
Loading...טעינה...
Loading...טעינה...