32ל״ב
1 א

וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ׃

Early in the morning, Laban kissed his sons and daughters and bade them good-by; then Laban left on his journey homeward.

2 ב

וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים׃

Jacob went on his way, and angels of God encountered him.

3 ג

וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם׃ (פ)

When he saw them, Jacob said, “This is God’s camp.” So he named that place Mahanaim.

Vayishlachוישלח
4 ד

וַיִּשְׁלַ֨ח יַעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל־עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם׃

Jacob sent messengers ahead to his brother Esau in the land of Seir, the country of Edom,

5 ה

וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַעֲקֹ֔ב עִם־לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָאֵחַ֖ר עַד־עָֽתָּה׃

and instructed them as follows, “Thus shall you say, ‘To my lord Esau, thus says your servant Jacob: I stayed with Laban and remained until now;

6 ו

וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ׃

I have acquired cattle, asses, sheep, and male and female slaves; and I send this message to my lord in the hope of gaining your favor.’”

7 ז

וַיָּשֻׁ֙בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל־אָחִ֙יךָ֙ אֶל־עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע־מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ׃

The messengers returned to Jacob, saying, “We came to your brother Esau; he himself is coming to meet you, and there are four hundred men with him.”

8 ח

וַיִּירָ֧א יַעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־אִתּ֗וֹ וְאֶת־הַצֹּ֧אן וְאֶת־הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

Jacob was greatly frightened; in his anxiety, he divided the people with him, and the flocks and herds and camels, into two camps,

9 ט

וַיֹּ֕אמֶר אִם־יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל־הַמַּחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה׃

thinking, “If Esau comes to the one camp and attacks it, the other camp may yet escape.”

10 י

וַיֹּאמֶר֮ יַעֲקֹב֒ אֱלֹהֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵאלֹהֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק יְהוָ֞ה הָאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ׃

Then Jacob said, “O God of my father Abraham and God of my father Isaac, O LORD, who said to me, ‘Return to your native land and I will deal bountifully with you’!

11 יא

קָטֹ֜נְתִּי מִכֹּ֤ל הַחֲסָדִים֙ וּמִכָּל־הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת־עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֙רְתִּי֙ אֶת־הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַחֲנֽוֹת׃

I am unworthy of all the kindness that You have so steadfastly shown Your servant: with my staff alone I crossed this Jordan, and now I have become two camps.

12 יב

הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַּ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי־יָרֵ֤א אָנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן־יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל־בָּנִֽים׃

Deliver me, I pray, from the hand of my brother, from the hand of Esau; else, I fear, he may come and strike me down, mothers and children alike.

13 יג

וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹא־יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

Yet You have said, ‘I will deal bountifully with you and make your offspring as the sands of the sea, which are too numerous to count.’”

Secondשני
14 יד

וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן־הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו׃

After spending the night there, he selected from what was at hand these presents for his brother Esau:

15 טו

עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים׃

200 she-goats and 20 he-goats; 200 ewes and 20 rams;

16 טז

גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה׃

30 milch camels with their colts; 40 cows and 10 bulls; 20 she-asses and 10 he-asses.

17 יז

וַיִּתֵּן֙ בְּיַד־עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַ֤יֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר׃

These he put in the charge of his servants, drove by drove, and he told his servants, “Go on ahead, and keep a distance between droves.”

18 יח

וַיְצַ֥ו אֶת־הָרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִֽפְגָּשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וִשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי־אַ֙תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ׃

He instructed the one in front as follows, “When my brother Esau meets you and asks you, ‘Whose man are you? Where are you going? And whose [animals] are these ahead of you?’

19 יט

וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם־ה֖וּא אַחֲרֵֽינוּ׃

you shall answer, ‘Your servant Jacob’s; they are a gift sent to my lord Esau; and [Jacob] himself is right behind us.’”

20 כ

וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת־הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת־הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת־כָּל־הַהֹ֣לְכִ֔ים אַחֲרֵ֥י הָעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל־עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ׃

He gave similar instructions to the second one, and the third, and all the others who followed the droves, namely, “Thus and so shall you say to Esau when you reach him.

21 כא

וַאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַעֲקֹ֖ב אַחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי־אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַחֲרֵי־כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי׃

And you shall add, ‘And your servant Jacob himself is right behind us.’” For he reasoned, “If I propitiate him with presents in advance, and then face him, perhaps he will show me favor.”

22 כב

וַתַּעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל־פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה־הַה֖וּא בַּֽמַּחֲנֶֽה׃

And so the gift went on ahead, while he remained in camp that night.

23 כג

וַיָּ֣קָם ׀ בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת־שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת־שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת־אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַֽיַּעֲבֹ֔ר אֵ֖ת מַעֲבַ֥ר יַבֹּֽק׃

That same night he arose, and taking his two wives, his two maidservants, and his eleven children, he crossed the ford of the Jabbok.

24 כד

וַיִּקָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת־הַנָּ֑חַל וַֽיַּעֲבֵ֖ר אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ׃

After taking them across the stream, he sent across all his possessions.

25 כה

וַיִּוָּתֵ֥ר יַעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר׃

Jacob was left alone. And a man wrestled with him until the break of dawn.

26 כו

וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף־יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֙קַע֙ כַּף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּהֵֽאָבְק֖וֹ עִמּֽוֹ׃

When he saw that he had not prevailed against him, he wrenched Jacob’s hip at its socket, so that the socket of his hip was strained as he wrestled with him.

27 כז

וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַֽׁלֵּחֲךָ֔ כִּ֖י אִם־בֵּרַכְתָּֽנִי׃

Then he said, “Let me go, for dawn is breaking.” But he answered, “I will not let you go, unless you bless me.”

28 כח

וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה־שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹֽב׃

Said the other, “What is your name?” He replied, “Jacob.”

29 כט

וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל׃

Said he, “Your name shall no longer be Jacob, but Israel, for you have striven with beings divine and human, and have prevailed.”

30 ל

וַיִּשְׁאַ֣ל יַעֲקֹ֗ב וַיֹּ֙אמֶר֙ הַגִּֽידָה־נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם׃

Jacob asked, “Pray tell me your name.” But he said, “You must not ask my name!” And he took leave of him there.

Thirdשלישי
31 לא

וַיִּקְרָ֧א יַעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי־רָאִ֤יתִי אֱלֹהִים֙ פָּנִ֣ים אֶל־פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי׃

So Jacob named the place Peniel, meaning, “I have seen a divine being face to face, yet my life has been preserved.”

32 לב

וַיִּֽזְרַֽח־ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת־פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל־יְרֵכֽוֹ׃

The sun rose upon him as he passed Penuel, limping on his hip.

33 לג

עַל־כֵּ֡ן לֹֽא־יֹאכְל֨וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת־גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל־כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף־יֶ֣רֶךְ יַעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה׃

That is why the children of Israel to this day do not eat the thigh muscle that is on the socket of the hip, since Jacob’s hip socket was wrenched at the thigh muscle.

Chapter 78ע״ח
1 א

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר (בראשית לב, כז), כְּתִיב (איכה ג, כג): חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא עַל שֶׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּכָל בֹּקֶר וָבֹקֶר אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְהַחֲיוֹת לָנוּ אֶת הַמֵּתִים. אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי מִמַּה שֶּׁאַתָּה מְחַדְּשֵׁנוּ בְּבוֹקְרָן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאֱמוּנָתְךָ רַבָּה לְגָאֳלֵנוּ. רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר לְעוֹלָם אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה אֶלָּא בְּכָל יוֹם בּוֹרֵא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשָׁה וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה חֲדָשָׁה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֵשַׁבְתִּי אֶת רַבִּי חֶלְבּוֹ וְהָא כְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וְהִגִּיעַ זְמַנִּי לוֹמַר שִׁירָה, אָמַר לִי חָנוֹקָא סְבַרְתְּ לְמֶחֶנְקֵנִי, אֲמָרִית מָה הוּא דֵין דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לִי זֶה מִיכָאֵל וְגַבְרִיאֵל שֶׁהֵן שָׂרִים שֶׁל מַעְלָה, דְּכוּלָּא מִתְחַלְּפִין וְאִינוּן לָא מִתְחַלְּפִין. אַנְדְּרִיָּנוֹס שְׁחִיק טְמַיָּא שָׁאַל אֶת רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אָמַר לוֹ, אַתֶּם אוֹמְרִים אֵין כַּת שֶׁל מַעְלָה מְקַלֶּסֶת וְשׁוֹנָה, אֶלָּא בְּכָל יוֹם וָיוֹם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בּוֹרֵא כַּת שֶׁל מַלְאָכִים חֲדָשִׁים וְהֵן אוֹמְרִים שִׁירָה לְפָנָיו וְהוֹלְכִין לָהֶן, אֲמַר לֵיהּ, הֵין. אֲמַר לֵיהּ וּלְאָן אִינוּן אָזְלִין, אָמַר מִן הָן דְּאִתְבָּרְיָן. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הֵן אִתְבָּרְיָן, אֲמַר לֵיהּ מִן נְהַר דִּינוּר. אֲמַר לֵיהּ וּמָה עֵסֶק דִּנְהַר דִּינוּר, אֲמַר לֵיהּ כַּהֲדֵין יַרְדְּנָא דְּלָא פָסֵיק לָא בִימָמָא וְלָא בְלֵילְיָא. אֲמַר לֵיהּ וּמִן אָן הוּא אָתֵי, אָמַר לֵיהּ מִן זֵיעָתְהוֹן דְּחַיָּתָא דְּאִינוּן מְזִיעִין מִן טְעִינוּן כּוּרְסַיָּא דְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲמַר לֵיהּ סוּנְקַתֶּדְרוֹן שֶׁלּוֹ וְהָא הָדֵין יַרְדְּנָא מְהַלֵּךְ בִּימָמָא וְלֵית הוּא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא, אֲמַר נָטַר הֲוֵינָא בְּבֵית פְּעוֹר כְּמָה דַּהֲוָה מְהַלֵּךְ בִּימָמָא מְהַלֵּךְ בְּלֵילְיָא. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַשּׁוֹמֵר אוֹ הַנִּשְׁמָר, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יא): כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ, הֱוֵי הַנִּשְׁמָר גָּדוֹל מִן הַשּׁוֹמֵר. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִי גָּדוֹל הַנּוֹשֵׂא אוֹ הַנִּשָֹּׂא, מִן מַה דִּכְתִיב (תהלים צא, יב): עַל כַּפַּיִם יִשָֹּׂאוּנְךָ, הֱוֵי הַנִּשָֹּׂא גָּדוֹל מִן הַנּוֹשֵׂא. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר מִן מַה דִּכְתִיב: וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, הֱוֵי הַמְּשַׁלֵּחַ גָּדוֹל מִן הַמִּשְׁתַּלֵּחַ.

2 ב

וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי (בראשית לב, כז), שֶׁהִגִּיעַ זְמַן קִלּוּסִי לְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אָמַר לוֹ יְקַלְּסוּ חֲבֵרֶיךָ. אָמַר לוֹ אֵינִי יָכוֹל, לְמָחָר אֲנִי בָּא לְקַלֵּס וְהֵן אוֹמְרִין לִי כְּשֵׁם שֶׁלֹא קִלַּסְתָּ אֶתְמוֹל כָּךְ אֵין אַתָּה מְקַלֵּס הַיּוֹם. אָמַר שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, (בראשית לב, כז): לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי, אָמַר לוֹ אוֹתָן הַמַּלְאָכִים שֶׁבָּאוּ אֵצֶל אַבְרָהָם לֹא פֵּרְשׁוּ מִמֶּנּוּ אֶלָּא בִּבְרָכָה. אָמַר לוֹ אוֹתָן נִשְׁתַּלְּחוּ עַל מְנָת כָּךְ, אֲבָל אֲנִי לֹא נִשְׁתַּלַּחְתִּי לְכָךְ. אָמַר לוֹ שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ. רַבִּי לֵוִי בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר, אָמַר לוֹ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת עַל יְדֵי שֶׁגִּלּוּ מִסְטוֹרִין שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, נִדְחוּ מִמְּחִצָּתָן מֵאָה וּשְׁלשִׁים וּשְׁמוֹנָה שָׁנָה, אֶשְׁמַע לָךְ וְאֶדָּחֶה מִמְחִצָּתִי. אָמַר שִׁיַּצְתָּ סִיַּבְתָּ, לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי. אָמַר רַב הוּנָא בַּסּוֹף אָמַר אֲנִי מְגַלֶּה לוֹ, אִם אוֹמֵר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָמָּה גִּלִּיתָ לוֹ, אֲנִי אוֹמֵר לְפָנָיו רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם נְבִיאֶיךָ גּוֹזְרִין גְּזֵרוֹת וְאֵין אַתָּה מְבַטֵּל גְּזֵרָתָן וַאֲנִי הָיִיתִי יָכוֹל לְבַטֵּל גְּזֵרָתָם. אָמַר לוֹ עָתִיד הוּא לְהִגָּלוֹת עָלֶיךָ בְּבֵית אֵל וּלְהַחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ, וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (הושע יב, ה): בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ, עִמְּךָ אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא וְשָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ.

3 ג

וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ (בראשית לב, כח כט), (ישעיה מד, כו): מֵקִים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִשֶּׁהוּא מְקַיֵּים דְּבַר עַבְדּוֹ וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, אֵין אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁהוּא אוֹמֵר (ישעיה מד, כו): לִיְרוּשָׁלָיִם תּוּשָׁב וּלְעָרֵי יְהוּדָה תִּבָּנֶינָה, אֶלָּא מַלְאָךְ אֶחָד שֶׁנִּגְלָה עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַה שְּׁמֶךָ לֹא יַעֲקֹב. וַעֲצַת מַלְאָכָיו יַשְׁלִים, שֶׁנִּגְלָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אָבִינוּ יַעֲקֹב בִּשְׁבִיל לְקַיֵּם גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ מַלְאָךְ שֶׁאָמַר לוֹ לֹא יַעֲקֹב, וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לוֹ כֵן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לה, י): וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב וגו'. לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר, בַּר קַפָּרָא אָמַר כָּל מִי שֶׁהוּא קוֹרֵא לְאַבְרָהָם אַבְרָם עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה. אָמַר רַבִּי לֵוִי בַּעֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד וגו' בְּלֹא תַעֲשֶׂה, (בראשית יז, ה): וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, בַּעֲשֵׂה. וַהֲרֵי אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה קָרְאוּ אוֹתוֹ אַבְרָם, דִּכְתִיב (נחמיה ט, ז): אַתָּה הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וגו', סִפּוּר הוּא מְסַפֵּר וְאוֹמֵר שֶׁעַד שֶׁהוּא אַבְרָם בָּחַרְתָּ בּוֹ. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְשָׂרָה שָׂרַי עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, אֶלָּא הוּא שֶׁנִּצְטַוָּה עָלֶיהָ. דִּכְוָתָהּ הַקּוֹרֵא לְיִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב עוֹבֵר בַּעֲשֵׂה, תָּנֵי לֹא שֶׁיֵּעָקֵר שֵׁם יַעֲקֹב, אֶלָּא (בראשית לה, י): כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה עִקָּר וְיַעֲקֹב טְפֵלָה. רַבִּי זְכַרְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא מִכָּל מָקוֹם יַעֲקֹב שִׁמְךָ אֶלָּא כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, יַעֲקֹב עִקָּר וְיִשְׂרָאֵל מוֹסִיף עָלָיו. (בראשית לב, כט): כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל, נִתְגּוֹשַׁשְׁתָּ עִם הָעֶלְיוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, וְעִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם. עִם הָעֶלְיוֹנִים זֶה הַמַּלְאָךְ, רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא אָמַר שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָיָה, הוּא דְּהוּא אָמַר לֵיהּ (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָּנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, מַה פְּנֵי אֱלֹהִים, דִּין, אַף פָּנֶיךָ דִּין. מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ לֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם. עִם הַתַּחְתּוֹנִים וְיָכֹלְתָּ לָהֶם, זֶה עֵשָׂו וְאַלּוּפָיו. דָּבָר אַחֵר, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים, אַתְּ הוּא שֶׁאִיקוֹנִין שֶׁלְךָ חֲקוּקָה לְמַעְלָה.

4 ד

וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר הַגִּידָה נָא שְׁמֶךָ, רַב אָמַר בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר דּוֹסְתָּאי, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (תהלים קמז, ד): מוֹנֶה מִסְפָּר לַכּוֹכָבִים וגו' שֵׁמוֹת יִקְרָא, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (ישעיה מ, כו): הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם לְכֻלָּם בְּשֵׁם יִקְרָא. אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁיֵּשׁ שָׁם שִׁנּוּי, לֹא כַּשֵּׁם שֶׁנִּקְרָא עַכְשָׁו כָּךְ הוּא נִקְרָא לְאַחַר זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר (שופטים יג, יח): וַיֹּאמֶר לוֹ מַלְאַךְ ה' לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶּלִאי, אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה שֵׁם אֲנִי מִתְחַלֵּף.

5 ה

וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ וגו' (בראשית לב, לב), אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה וּלְמִי לֹא זָרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, אֶלָּא לוֹ לִרְפוּאָתוֹ, אֲבָל לַאֲחֵרִים אוֹרָה. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, כָּךְ הָיְתָה הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְּאָבִינוּ יַעֲקֹב וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתְּ סִימָן לְבָנֶיךָ, מַה אַתְּ הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בְךָ וּמְלַהֶטֶת בְּעֵשָׂו וּבְאַלּוּפָיו, כָּךְ בָּנֶיךָ תְּהֵא הַשֶּׁמֶשׁ מַרְפֵּא בָהֶן וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מַרְפֵּא בָהֶן (מלאכי ג, כ): וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ, וּמְלַהֶטֶת בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים (מלאכי ג, יט): הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וגו'. (בראשית לב, לב): וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הֲוָה סָלֵיק לְרוֹמִי, וְכֵיוָן דַּאֲתָא לְעַכּוֹ נְפַק רַבִּי חֲנִינָא לְקַדְמוּתֵיהּ, אַשְׁכְּחֵיהּ מַטְלַע עַל יְרֵכוֹ, אֲמַר לֵיהּ אַתְּ דָּמֵי לְסָבָךְ וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.

6 ו

עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה (בראשית לב, לג), אָמַר רַבִּי חֲנִינָא לָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ גִּיד הַנָּשֶׁה, שֶׁנָּשָׁה מִמְּקוֹמוֹ. רַב הוּנָא אָמַר הַאי פְּקוּקַלְתָּא דְגִידָא שָׁרֵי וְיִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים אָסְרוּ אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר בְּאַחַת מֵהֶן נָגַע וְאַחַת מֵהֶן נֶאֶסְרָה. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר בְּאַחַת מֵהֶן נָגַע וּשְׁתֵּיהֶן נֶאֶסְרוּ. אִית תַּנָּא תָּנֵי הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל יָמִין כְּדִבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְאִית תַּנָּא תָּנֵי הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל שְׂמֹאל כְּרַבִּי יוֹסֵי. מַאן דְּאָמַר הַדַּעַת נוֹטָה שֶׁהוּא שֶׁל יָמִין (בראשית לב, כו): וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, וּמַאן דְּאָמַר הַדַּעַת מַכְרַעַת שֶׁהוּא שֶׁל שְׂמֹאל, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לב, לג): כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב.

7 ז

וַיִּשָֹּׂא יַעֲקֹב אֶת עֵינָיו וַיַּרְא וגו' (בראשית לג, א), אָמַר רַבִּי לֵוִי אֲרִי הֲוָה כָּעֵס עַל הַבְּהֵמָה וְהַחַיָּה, אָמְרִין מַאן אָזֵיל וּמְפַיֵּס יָתֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן הָדֵין תַּעְלָא אֲתוֹן לְהָכָא דַּאֲנָא יָדַע תְּלַת מְאָה מַתְלִין וַאֲנָא מְפַיֵּס יָתֵיהּ. אֲמָרִין לֵיהּ אָגוֹמִין, הָלַךְ צִבְחַר וְקָם לֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מַה דֵּין, אֲמַר לְהוֹן אִנְשִׁית מְאָה. אֲמָרִין לֵיהּ אִית בְּמָאתָן בִּרְכָאן, הָלַךְ צִבְחַר וְקָם לֵיהּ. אֲמָרִין לֵיהּ מַה דֵּין, אֲמַר לְהוֹן אִנְשִׁית אַף מְאָה. אָמְרִין לֵיהּ אַף בִּמְאָה בִּרְכָאן. וְכֵיוָן דִּמְטָא תַּמָּן אֲמַר אִנְשֵׁית כּוּלְּהוֹן, אֶלָּא כָּל חַד וְחַד יְפַיֵּס עַל נַפְשׁוֹ. כָּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אָמַר יֵשׁ בִּי כֹּחַ לַעֲרֹךְ תְּפִלָּה, רַבִּי לֵוִי אָמַר יֵשׁ בִּי כֹּחַ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה, וְכֵיוָן דִּמְטָא (בראשית לג, א): וַיַּחַץ אֶת הַיְּלָדִים וגו', אֲמַר כָּל אֶינַישׁ וְאֶינַישׁ דַּכְוָתָא תְּקוּם לֵיהּ.

8 ח

וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת יַלְדֵיהֶן רִאשֹׁנָה (בראשית לג, ב), הֲדָא אָמְרָה אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן חָבִיב. (בראשית לג, ג): וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קג, יג): כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא כָּרַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת, וְאֵי זֶה הוּא רַחֲמָן שֶׁבָּאָבוֹת, רַבִּי יְהוּדָה אָמַר זֶה אַבְרָהָם, אָמַר אַבְרָהָם (בראשית יח, כה): חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשׂת כַּדָּבָר הַזֶּה. רַבִּי לֵוִי אָמַר יַעֲקֹב, וְהוּא עָבַר לִפְנֵיהֶם, אָמַר טַב דְּיִגַּע בִּי וְלָא בְהוֹן. (בראשית לג, ג): וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים, לָמָּה שֶׁבַע עַל שֵׁם (משלי כד, טז): כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שֶׁבַע, אָמַר לוֹ הֱוֵי רוֹאֶה אֶת עַצְמְךָ כְּאִלּוּ אַתְּ נָתוּן לִפְנִים מִשִּׁבְעָה קִינְקָלִין וְיוֹשֵׁב וְדָן וַאֲנִי נִדּוֹן לְפָנֶיךָ וְאַתְּ מִתְמַלֵּא עָלַי רַחֲמִים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק לֹא זָז מִשְׁתַּטֵּחַ וְהוֹלֵךְ מִשְׁתַּטֵּחַ וְהוֹלֵךְ עַד שֶׁהִכְנִיס מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת רַחֲמִים.

9 ט

וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), נָקוּד עָלָיו, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בְּכָל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא הַכְּתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַכְּתָב, הַנְּקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אַתָּה דוֹרֵשׁ אֶת הַנְּקֻדָּה, כָּאן לֹא כְתָב רַבָּה עַל הַנְּקֻדָּה וְלֹא נְקֻדָּה רַבָּה עַל הַכְּתָב אֶלָא מְלַמֵּד שֶׁנִּכְמְרוּ רַחֲמָיו בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה וּנְשָׁקוֹ בְּכָל לִבּוֹ. אָמַר לוֹ רַבִּי יַנַּאי אִם כֵּן לָמָּה נָקוּד עָלָיו, אֶלָּא מְלַמֵּד שֶׁלֹא בָּא לְנַשְּׁקוֹ אֶלָּא לְנָשְּׁכוֹ, וְנַעֲשָׂה צַוָּארוֹ שֶׁל אָבִינוּ יַעֲקֹב שֶׁל שַׁיִשׁ וְקָהוּ שִׁנָּיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר וַיִּבְכּוּ, אֶלָּא זֶה בּוֹכֶה עַל צַוָּארוֹ וְזֶה בּוֹכֶה עַל שִׁנָּיו. רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן מַיְיתֵי לָהּ מִן הָכָא (שיר השירים ז, ה): צַוָּארֵךְ כְּמִגְדַּל הַשֵּׁן וגו'.

...Esau ran to greet him. [He embraced Jacob and, falling on his neck,] he kissed him; [and they wept.] (Gen. 33:4). [The word] 'kissed' is dotted [above each letter in the Torah's writing]. Rabbi Simeon ben Elazar said . . . it teaches that [Esau] felt compassion in that moment and kissed [Jacob] with all his heart. Rabbi Yannai said to him: If so, why is ['kissed'] dotted? On the contrary, it teaches that [Esau] came not to kiss [Jacob] but to bite him, but our ancestor Jacob's neck became like marble and that wicked man's teeth were blunted. Hence, 'and they wept' teaches that [Jacob] wept because of his neck and [Esau] wept because of his teeth.

10 י

וַיִּשָֹּׂא עֵינָיו (בראשית לג, ה), אָמַר רַבִּי בִּנְיָמִין בַּר לֵוִי, לְפִי שֶׁשָּׁמַעְנוּ חֲנִינָה בְּאַחַד עָשָׂר שְׁבָטִים וְלֹא שָׁמַעְנוּ בְּשֵׁבֶט בִּנְיָמִין, וְהֵיכָן שָׁמַעְנוּ, לְהַלָּן (בראשית מג, כט): וַיֹּאמַר אֱלֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי. (בראשית לג, ו ז): וַתִּגַּשְׁן הַשְּׁפָחוֹת הֵנָּה וְיַלְדֵיהֶן וַתִּשְׁתַּחֲוֶין, וַתִּגַּשׁ גַּם לֵאָה וִילָדֶיהָ וגו'. בְּיוֹסֵף כְּתִיב (בראשית לג, ז): וְאַחַר נִגַּשׁ יוֹסֵף וְרָחֵל וַיִּשְׁתַּחֲווּ, אֶלָּא אָמַר יוֹסֵף הָרָשָׁע הַזֶּה עֵינוֹ רָמָה, שֶׁלֹא יִתְלֶה עֵינָיו וְיַבִּיט אֶת אִמִּי, וְגָבְהָה קוֹמָתוֹ וְכִסָּה אוֹתָהּ, הוּא דִּכְתִיב בֵּיהּ (בראשית מט, כב): בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיָּת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן, בֵּן פֹּרָת רְבִיַּת יוֹסֵף. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן אָמַר עָלַי לִפְרֹעַ לְךָ מִן אוֹתָהּ הָעָיִן.

11 יא

וַיֹּאמֶר מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי (בראשית לב, ח), כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה נַעֲשׂוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת כִּתּוֹת כִּתּוֹת וַחֲבוּרוֹת חֲבוּרוֹת וְהָיוּ פּוֹגְעִין בְּאִלֵּין דְּעֵשָׂו וַהֲווֹן אָמְרִין לְהוֹן מִן דְּמַאן אַתּוּן, וְהֵן אוֹמְרִין מִן דְּעֵשָׂו וְהֵן אוֹמְרִין הַכּוּ הַכּוּ יַהֲבוּן לְהוֹן, מִן דְּבַר בְּרֵיהּ דְּאַבְרָהָם, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן, מִן דִּבְרֵיהּ דְּיִצְחָק, וְהֵן אוֹמְרִין יַהֲבוּן לְהוֹן, כֵּיוָן דַּהֲווֹ אָמְרֵי מִן דַּאֲחוּי דְּיַעֲקֹב אֲנַן הֲווֹ אָמְרִין שַׁבְקוּן לְהוֹן מִן דִּידָן אִינוּן, בְּצַפְרָא אֲמַר לֵיהּ מִי לְךָ כָּל הַמַּחֲנֶה הַזֶּה אֲשֶׁר פָּגָשְׁתִּי וגו', אֲמַר לֵיהּ אָמְרִין לָךְ כְּלוּם, אֲמַר לֵיהּ מִכַּתַּת אֲנָא גַּבֵּיהוֹן, (בראשית לב, ח): וַיֹּאמֶר לִמְצֹא חֵן וגו'. (בראשית לב, ט): וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב, מַכּוֹת, אָחִי יְהִי לְךָ וגו'. דָּבָר אַחֵר, וַיֹּאמֶר עֵשָׂו יֵשׁ לִי רָב וגו', אָמַר רַבִּי אַיְּבוּ לְפִי שֶׁהָיוּ הַבְּרָכוֹת מְפֻקְפָּקוֹת בְּיָדוֹ, וְהֵיכָן נִתְאוֹשְׁשׁוּ לוֹ, כָּאן, מִן דַּאֲמַר לֵיהּ: אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְּחוֹתְמָיו, שֶׁלֹא תֹאמַר שֶׁאִלּוּלֵי שֶׁרִמָּה יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת אָבִיו לֹא נָטַל הַבְּרָכוֹת, תַּלְמוּד לוֹמַר אָחִי יְהִי לְךָ אֲשֶׁר לָךְ.

12 יב

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן וגו' כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים (בראשית לג, י), מַה פְּנֵי אֱלֹהִים דִּין אַף פָּנֶיךָ דִּין, מַה פְּנֵי אֱלֹהִים (שמות כג, טו): וְלֹא יֵרָאוּ פָנַי רֵיקָם, אַף אַתְּ וְלֹא יֵרָאוּ פָנֶיךָ רֵיקָם. (בראשית לג, יא): קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ, אָמַר לוֹ כַּמָּה יְגִיעָה יָגַעְתִּי עַד שֶׁתָּבוֹא לְיָדִי, אֲבָל אַתָּה מֵאֵלֶיהָ הִיא בָּאָה אֶצְלְךָ. אֲשֶׁר הֵבֵאתָה אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֲשֶׁר הֻבָאת, מֵאֵלֶיהָ בָּאָה לְיָדֶךָ. (בראשית לג, יא): וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח, מִתְחֲמֵי חָזַר וִידֵיהּ פְּשִׁטָה. יְהוּדָה בֶּן רַבִּי סִימוֹן אָמַר (תהלים סח, לא): מִתְרַפֵּס בְּרַצֵּי כָסֶף, מַתִּיר אֶת הַפַּס וּמִתְרַצֶּה בְּכָסֶף. רֵישׁ לָקִישׁ סְלִיק לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ צַלִּי עָלַי דַּהֲדָא מַלְכוּתָא בִּישָׁא סַגִּין, אֲמַר לֵהּ לָא תִסַּב מִן בַּר אֱנַשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם. מִן דִּיתֵיב גַּבֵּיהּ אֲתָא חָדָא אִיתְּתָא טְעִינָא לֵיהּ חָדָא דְסִיקָרִין וְחָדָא סַכִּין בְּגַוֵּהּ, קָם נְסַב סַכִּינָא וְהָדַר לָהּ דִּיסְקָרָא. אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתָהּ וְחָמְדָהּ וּנְסָבָהּ, בְּפַתֵּי רַמְשָׁא סְלֵיק רֵישׁ לָקִישׁ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמֵיהּ דְּרַבֵּינוּ וַחֲמָא יָתֵיהּ שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתְּ שָׂחֵיק אֲמַר לֵיהּ הַהִיא סַכִּינָא דַּחֲמִיתֵּיהּ יָתֵיהּ אֲתָא חַד בַּלְדָּר מִן מַלְכוּתָא וַחֲמָא יָתֵיהּ וַחֲמָדָהּ וּנְסָבָהּ. אֲמַר לֵיהּ לָא כֵן אֲמָרִית לָךְ לָא תִיסַב מִן בַּר נָשׁ כְּלוּם וְלֵית אַתְּ יָהֵיב כְּלוּם. חַד עַמָּא דְאַרְעָא אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי הוֹשַׁעְיָה אִין אֲמָרַת לָךְ חָדָא מִלְּתָא טָבָא אַתְּ אֲמָרַת בְּצִבּוּרָא מִן שְׁמִי, אֲמַר לֵיהּ מָה הִיא, אֲמַר לֵיהּ כָּל אוֹתָן הַדּוֹרוֹנוֹת שֶׁנָּתַן אָבִינוּ יַעֲקֹב לְעֵשָׂו עֲתִידִין אֻמּוֹת הָעוֹלָם לְהַחֲזִירָן לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבוֹא, מַאי טַעְמֵיהּ (תהלים עב, י): מַלְכֵי תַרְשִׁישׁ וְאִיִּים מִנְחָה יָשִׁיבוּ, יָבִיאוּ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא יָשִׁיבוּ, אֲמַר לֵיהּ חַיֶּיךָ מִלָּה טָבָא אֲמַרְתְּ וּמִן שְׁמָךְ אֲנָא אוֹמֵר לָהּ.

13 יג

וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְלָדִים רַכִּים וגו', זֶה משֶׁה וְאַהֲרֹן, וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי אָדָם אַתֶּם, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אִילוּלֵי רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד כְּבָר מֵתוּ כָּל הַצֹּאן בִּימֵי אַדְרִיָּנוֹס. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אֲדֹנִי יֹדֵעַ כִּי הַיְּלָדִים רַכִּים, זֶה דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְהַצֹּאן וְהַבָּקָר עָלוֹת עָלָי, אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֵּנָה צֹאנִי וגו'. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אִלּוּלֵי רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר מֵתוּ כָּל הַצֹּאן בִּימֵי הָמָן.

14 יד

יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדּוֹ (בראשית לג, יד), אָמַר לוֹ מְבַקֵּשׁ אַתְּ שֶׁנְּהֵא שֻׁתָּף עִמְּךָ בְּעוֹלָמֶךָ, אָמַר לוֹ יַעֲבָר נָא אֲדֹנִי לִפְנֵי עַבְדוֹ. אָמַר לוֹ, וְאֵין אַתָּה מִתְיָרֵא מִדֻּכָּסַי וּמִן אִפַּרְכַי וּמִן אִסְטַרְטִילַי [אסטרלטי]. אָמַר לוֹ (בראשית לג, יד): וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְהוֹנִי לְהוֹנִי אֲנָא מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (ישעיה ח, ו): אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט. דָּבָר אַחֵר, בְּפָנִים כְּרוּכוֹת אֲנִי מְהַלֵּךְ, כְּמָא דְתֵימָא (שמואל א כא, י): הִנֵּה הִיא לוּטָה בַשִֹּׂמְלָה. (בראשית לג, יד): עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ חָזַרְנוּ עַל כָּל הַמִּקְרָא וְלֹא מָצָאנוּ שֶׁהָלַךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ אֵצֶל עֵשָׂו לְהַר שֵׂעִיר מִיָּמָיו, אֶפְשָׁר יַעֲקֹב אֲמִתִּי הָיָה וּמְרַמֶּה בוֹ, אֶלָּא אֵימָתַי הָיָה הוּא בָא אֶצְלוֹ, לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו.

15 טו

וַיֹּאמֶר לוֹ עֵשָׂו אַצִּיגָה נָא עִמְּךָ וגו' (בראשית לג, טו), בִּקֵּשׁ לְלַוֹּתוֹ וְלֹא קִבֵּל עָלָיו, רַבֵּנוּ כַּד הֲוָה סָלֵיק לְמַלְכוּתָא הֲוָה מִסְתַּכֵּל בַּהֲדָא פָּרָשָׁתָא וְלָא הֲוָה נָסֵיב אַרְמָאָה עִמֵּיהּ, חַד זְמַן לָא אִסְתַּכַּל בַּהּ וּנְסַב עִמֵּיהּ רוֹמָאִין [ארמאין] וְלֹא הִגִּיעַ לְעַכּוֹ עַד שֶׁמָּכַר הַסּוּס שֶׁלּוֹ. (בראשית לג, טז): וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה, וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ שֶׁהָיוּ עִמּוֹ הֵיכָן הֵם, נִשְׁמְטוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד הָלַךְ לְדַרְכּוֹ, אָמְרוּ שֶׁלֹא נִכָּוֶה בְּגַחַלְתּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב. אֵימָתַי פָּרַע לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְהַלָּן (שמואל א ל, יז): וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ נַעַר אֲשֶׁר רָכְבוּ עַל הַגְּמַלִּים וַיָּנֻסוּ.

16 טז

וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָהּ (בראשית לג, יז), כַּמָּה שָׁנִים עָשָׂה אָבִינוּ יַעֲקֹב בְּסֻכּוֹת, רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוֹנָה עָשָׂר חֹדֶשׁ, סֻכּוֹת וּבַיִת וְסֻכּוֹת, וּבְבֵית אֵל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר כָּל אוֹתָן חֳדָשִׁים שֶׁעָשָׂה בְּבֵית אֵל הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן. רַבִּי אָבִין בְּשֵׁם רַבִּי חוּנְיָא אוֹמֵר תִּשְׁעָה שָׁנִים הָיָה מְכַבֵּד אֶת עֵשָׂו בְּאוֹתוֹ דּוֹרוֹן. רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא אָמַר כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית אֵל, לֹא נִמְנַע מִלְּנַסֵּךְ. אָמַר רַבִּי חָנָן כָּל מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כַּמָּה נִסּוּכִים נִסֵּךְ יַעֲקֹב אָבִינוּ בְּבֵית אֵל יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב אֶת מֵי טְבֶרְיָה.