1א׳
1 א

בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃

When God began to create heaven and earth—

2 ב

וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם׃

the earth being unformed and void, with darkness over the surface of the deep and a wind from God sweeping over the water—

3 ג

וַיֹּ֥אמֶר אֱלֹהִ֖ים יְהִ֣י א֑וֹר וַֽיְהִי־אֽוֹר׃

God said, “Let there be light”; and there was light.

4 ד

וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ׃

God saw that the light was good, and God separated the light from the darkness.

5 ה

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לָאוֹר֙ י֔וֹם וְלַחֹ֖שֶׁךְ קָ֣רָא לָ֑יְלָה וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם אֶחָֽד׃ (פ)

God called the light Day, and the darkness He called Night. And there was evening and there was morning, a first day.

6 ו

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יְהִ֥י רָקִ֖יעַ בְּת֣וֹךְ הַמָּ֑יִם וִיהִ֣י מַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין מַ֖יִם לָמָֽיִם׃

God said, “Let there be an expanse in the midst of the water, that it may separate water from water.”

7 ז

וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֮ אֶת־הָרָקִיעַ֒ וַיַּבְדֵּ֗ל בֵּ֤ין הַמַּ֙יִם֙ אֲשֶׁר֙ מִתַּ֣חַת לָרָקִ֔יעַ וּבֵ֣ין הַמַּ֔יִם אֲשֶׁ֖ר מֵעַ֣ל לָרָקִ֑יעַ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

God made the expanse, and it separated the water which was below the expanse from the water which was above the expanse. And it was so.

8 ח

וַיִּקְרָ֧א אֱלֹהִ֛ים לָֽרָקִ֖יעַ שָׁמָ֑יִם וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שֵׁנִֽי׃ (פ)

God called the expanse Sky. And there was evening and there was morning, a second day.

9 ט

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יִקָּו֨וּ הַמַּ֜יִם מִתַּ֤חַת הַשָּׁמַ֙יִם֙ אֶל־מָק֣וֹם אֶחָ֔ד וְתֵרָאֶ֖ה הַיַּבָּשָׁ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃

God said, “Let the water below the sky be gathered into one area, that the dry land may appear.” And it was so.

10 י

וַיִּקְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ לַיַּבָּשָׁה֙ אֶ֔רֶץ וּלְמִקְוֵ֥ה הַמַּ֖יִם קָרָ֣א יַמִּ֑ים וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

God called the dry land Earth, and the gathering of waters He called Seas. And God saw that this was good.

11 יא

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תַּֽדְשֵׁ֤א הָאָ֙רֶץ֙ דֶּ֔שֶׁא עֵ֚שֶׂב מַזְרִ֣יעַ זֶ֔רַע עֵ֣ץ פְּרִ֞י עֹ֤שֶׂה פְּרִי֙ לְמִינ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

And God said, “Let the earth sprout vegetation: seed-bearing plants, fruit trees of every kind on earth that bear fruit with the seed in it.” And it was so.

12 יב

וַתּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ דֶּ֠שֶׁא עֵ֣שֶׂב מַזְרִ֤יעַ זֶ֙רַע֙ לְמִינֵ֔הוּ וְעֵ֧ץ עֹֽשֶׂה־פְּרִ֛י אֲשֶׁ֥ר זַרְעוֹ־ב֖וֹ לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

The earth brought forth vegetation: seed-bearing plants of every kind, and trees of every kind bearing fruit with the seed in it. And God saw that this was good.

13 יג

וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם שְׁלִישִֽׁי׃ (פ)

And there was evening and there was morning, a third day.

14 יד

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים יְהִ֤י מְאֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַיּ֖וֹם וּבֵ֣ין הַלָּ֑יְלָה וְהָי֤וּ לְאֹתֹת֙ וּלְמ֣וֹעֲדִ֔ים וּלְיָמִ֖ים וְשָׁנִֽים׃

God said, “Let there be lights in the expanse of the sky to separate day from night; they shall serve as signs for the set times—the days and the years;

15 טו

וְהָי֤וּ לִמְאוֹרֹת֙ בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמַ֔יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָ֑רֶץ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

and they serve as lights in the expanse of the sky to shine upon the earth.” And it was so.

16 טז

וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִ֔ים אֶת־שְׁנֵ֥י הַמְּאֹרֹ֖ת הַגְּדֹלִ֑ים אֶת־הַמָּא֤וֹר הַגָּדֹל֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַיּ֔וֹם וְאֶת־הַמָּא֤וֹר הַקָּטֹן֙ לְמֶמְשֶׁ֣לֶת הַלַּ֔יְלָה וְאֵ֖ת הַכּוֹכָבִֽים׃

God made the two great lights, the greater light to dominate the day and the lesser light to dominate the night, and the stars.

17 יז

וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים בִּרְקִ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יִם לְהָאִ֖יר עַל־הָאָֽרֶץ׃

And God set them in the expanse of the sky to shine upon the earth,

18 יח

וְלִמְשֹׁל֙ בַּיּ֣וֹם וּבַלַּ֔יְלָה וּֽלֲהַבְדִּ֔יל בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֣ין הַחֹ֑שֶׁךְ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

to dominate the day and the night, and to separate light from darkness. And God saw that this was good.

19 יט

וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם רְבִיעִֽי׃ (פ)

And there was evening and there was morning, a fourth day.

20 כ

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים יִשְׁרְצ֣וּ הַמַּ֔יִם שֶׁ֖רֶץ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֑ה וְעוֹף֙ יְעוֹפֵ֣ף עַל־הָאָ֔רֶץ עַל־פְּנֵ֖י רְקִ֥יעַ הַשָּׁמָֽיִם׃

God said, “Let the waters bring forth swarms of living creatures, and birds that fly above the earth across the expanse of the sky.”

21 כא

וַיִּבְרָ֣א אֱלֹהִ֔ים אֶת־הַתַּנִּינִ֖ם הַגְּדֹלִ֑ים וְאֵ֣ת כָּל־נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֣ה ׀ הָֽרֹמֶ֡שֶׂת אֲשֶׁר֩ שָׁרְצ֨וּ הַמַּ֜יִם לְמִֽינֵהֶ֗ם וְאֵ֨ת כָּל־ע֤וֹף כָּנָף֙ לְמִינֵ֔הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

God created the great sea monsters, and all the living creatures of every kind that creep, which the waters brought forth in swarms, and all the winged birds of every kind. And God saw that this was good.

22 כב

וַיְבָ֧רֶךְ אֹתָ֛ם אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹ֑ר פְּר֣וּ וּרְב֗וּ וּמִלְא֤וּ אֶת־הַמַּ֙יִם֙ בַּיַּמִּ֔ים וְהָע֖וֹף יִ֥רֶב בָּאָֽרֶץ׃

God blessed them, saying, “Be fertile and increase, fill the waters in the seas, and let the birds increase on the earth.”

23 כג

וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם חֲמִישִֽׁי׃ (פ)

And there was evening and there was morning, a fifth day.

24 כד

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים תּוֹצֵ֨א הָאָ֜רֶץ נֶ֤פֶשׁ חַיָּה֙ לְמִינָ֔הּ בְּהֵמָ֥ה וָרֶ֛מֶשׂ וְחַֽיְתוֹ־אֶ֖רֶץ לְמִינָ֑הּ וַֽיְהִי־כֵֽן׃

God said, “Let the earth bring forth every kind of living creature: cattle, creeping things, and wild beasts of every kind.” And it was so.

25 כה

וַיַּ֣עַשׂ אֱלֹהִים֩ אֶת־חַיַּ֨ת הָאָ֜רֶץ לְמִינָ֗הּ וְאֶת־הַבְּהֵמָה֙ לְמִינָ֔הּ וְאֵ֛ת כָּל־רֶ֥מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֖ה לְמִינֵ֑הוּ וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים כִּי־טֽוֹב׃

God made wild beasts of every kind and cattle of every kind, and all kinds of creeping things of the earth. And God saw that this was good.

26 כו

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם בְּצַלְמֵ֖נוּ כִּדְמוּתֵ֑נוּ וְיִרְדּוּ֩ בִדְגַ֨ת הַיָּ֜ם וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֗יִם וּבַבְּהֵמָה֙ וּבְכָל־הָאָ֔רֶץ וּבְכָל־הָרֶ֖מֶשׂ הָֽרֹמֵ֥שׂ עַל־הָאָֽרֶץ׃

And God said, “Let us make man in our image, after our likeness. They shall rule the fish of the sea, the birds of the sky, the cattle, the whole earth, and all the creeping things that creep on earth.”

27 כז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים ׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם׃

And God created man in His image, in the image of God He created him; male and female He created them.

28 כח

וַיְבָ֣רֶךְ אֹתָם֮ אֱלֹהִים֒ וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ וּמִלְא֥וּ אֶת־הָאָ֖רֶץ וְכִבְשֻׁ֑הָ וּרְד֞וּ בִּדְגַ֤ת הַיָּם֙ וּבְע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וּבְכָל־חַיָּ֖ה הָֽרֹמֶ֥שֶׂת עַל־הָאָֽרֶץ׃

God blessed them and God said to them, “Be fertile and increase, fill the earth and master it; and rule the fish of the sea, the birds of the sky, and all the living things that creep on earth.”

29 כט

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם אֶת־כָּל־עֵ֣שֶׂב ׀ זֹרֵ֣עַ זֶ֗רַע אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־כָּל־הָעֵ֛ץ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ פְרִי־עֵ֖ץ זֹרֵ֣עַ זָ֑רַע לָכֶ֥ם יִֽהְיֶ֖ה לְאָכְלָֽה׃

God said, “See, I give you every seed-bearing plant that is upon all the earth, and every tree that has seed-bearing fruit; they shall be yours for food.

30 ל

וּֽלְכָל־חַיַּ֣ת הָ֠אָרֶץ וּלְכָל־ע֨וֹף הַשָּׁמַ֜יִם וּלְכֹ֣ל ׀ רוֹמֵ֣שׂ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁר־בּוֹ֙ נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה אֶת־כָּל־יֶ֥רֶק עֵ֖שֶׂב לְאָכְלָ֑ה וַֽיְהִי־כֵֽן׃

And to all the animals on land, to all the birds of the sky, and to everything that creeps on earth, in which there is the breath of life, [I give] all the green plants for food.” And it was so.

31 לא

וַיַּ֤רְא אֱלֹהִים֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְהִנֵּה־ט֖וֹב מְאֹ֑ד וַֽיְהִי־עֶ֥רֶב וַֽיְהִי־בֹ֖קֶר י֥וֹם הַשִּׁשִּֽׁי׃ (פ)

And God saw all that He had made, and found it very good. And there was evening and there was morning, the sixth day.

1:1א׳:א׳
1 א

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? שאם יאמרו אומות העולם: "ליסטים אתם, שכבשתם לכם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא, ונתנה לאשר ישר בעיניו; וברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו". וזו אגדה בלשון שכתבה רבינו שלמה בפירושיו. ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים", כי הוא שורש האמונה; ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל. והתשובה, מפני שמעשה בראשית – סוד עמוק, אינו מובן מן המקראות, ולא יוודע על בוריו אלא מפי הקבלה עד משה רבינו מפי הגבורה, ויודעיו חייבין להסתיר אותו. לכך אמר רבי יצחק שאין להתחלת התורה צורך ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא", והסיפור במה שנברא ביום ראשון ומה נעשה ביום שני ושאר הימים, והאריכות ביצירת אדם וחוה, וחטאם ועונשם, וסיפור גן עדן וגירוש אדם ממנו, כי כל זה לא יובן בינה שלימה מן הכתובים. וכל שכן ספור דור המבול והפלגה, שאין הצורך בהם גדול. ויספיק לאנשי התורה בלעדי הכתובים האלה, ויאמינו בכלל בנזכר להם בעשרת הדברות (שמות כ י): "כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי", ותישאר הידיעה ליחידים שבהם הלכה למשה מסיני, עם התורה שבעל פה. ונתן רבי יצחק טעם לזה, כי התחילה התורה ב"בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים" וסיפור כל עניין היצירה עד בריאת אדם, ושהמשילו במעשה ידיו וכל שת תחת רגליו, וגן עדן – שהוא מבחר המקומות הנבראים בעולם הזה – נעשה מכון לשבתו, עד שגירש אותו חטאו משם. ואנשי דור המבול, בחטאם גורשו מן העולם כולו, והצדיק בהם לבדו נמלט, הוא ובניו. וזרעם, חטאם גרם להם להפיצם במקומות ולזרותם בארצות, ותפשו להם המקומות למשפחותם בגוייהם כפי שנזדמן להם. אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלהים בארץ מעולם. וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם, ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): "וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם וַעֲמַל לְאֻמִּים יִירָשׁוּ בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ". כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שיידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו – תקיא אותם הארץ כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם. ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (פרשה א) שאמרוה שם בלשון הזה: רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ" (תהלים קיא ו). מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני? מפני ז' אומות, שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם: הלא אומה של בזיזות אתם. וישראל משיבין להם: ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא "כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם" (דברים ב כג). העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה – נתנו לכם; כשרצה – נטלו מכם ונתנו לנו. הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו), "לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם" – "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ": בשביל לתת להם נחלת גוים, הגיד להם את בְּרֵאשִׁית. וכבר בא להם ממקום אחר עוד העניין שהזכרתי. בתעלומות מעשה בראשית, אמרו רבותינו ז"ל: "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ", להגיד כוח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר; לפיכך סתם לך הכתוב בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים. אם כן נתבאר מה שאמרנו בזה.

In the beginning, God created: Rabbi Yitshak said: "The Torah should not have been begun except from 'This month is for you,' (Exodus 12:2) which is the first commandment that Israel was commanded. And what is the reason that it opened with 'In the beginning?' So that if the nations of the world would say: 'you are thieves, since you conquered for yourselves the lands of the seven nations,' they would respond to them, 'all the earth is the Holy One's, blessed be He and He gave it to whomever it was fit in his eyes; and by His will He gave it to them and by His will, He took it from them and gave it to us.'" And this is a tale in the words that our Rabbi Shlomo (Rashi) wrote in his commentaries. And one can question it, because there is great need to begin the Torah with "In the beginning God created" for it is the root of faith; and one who doesn't believe this and believes that the world is primordial is an apostate and has no Torah whatsoever. And the answer, it is because the work of creation - it is a deep secret - is not intelligible from the verses, and will not be understood by its students except through the received tradition up until Moses our Master from the mouth of God [lit. "The Strength"], and those who know it are required to hide it. Therefore Rabbi Isaac said that beginning of the Torah doesn't require "In the beginning God created" and the story of what was created on the first day, and what was done on the second day and the remaining days, and the lengthy telling of the creation of Adam and Eve, and their sin and punishment, and the story of the Garden of Eden and Adam's exile from it, for all this cannot be understood with full understanding from the texts. And all the more so the story of the generation of the Deluge and the Division, for there is not great need of them. And it would be sufficient for the people of the Torah without these texts, and they would believe in the general information that was mentioned to them in the Ten Commandments (Exodus 20:10): "For in six days God created the heavens and the earth, the sea and all they contain, and He rested on the seventh day", and the knowledge would remain to the few individuals among them, as 'a law given to Moses from Sinai" (halacha leMoshe miSinai), along with the Oral Law. And Rabbi Isaac gave a reason for this, that the Torah began with "In the beginning God created" and the story of the whole topic of creation until the creation of Adam, and that He made him ruler over the work of His hands and all that was given over beneath his feet, and the Garden of Eden - which is the best of all the places created in this world - became established for his dwelling, until his sin drove him from there. And the people of the generation of the Deluge, by their sin were driven from the entire world, and the righteous one among them alone was spared, him and his sons. And their descendants, their sin caused them to be scattered in places and planted in lands, and they captured for themselves the places according to their families among their peoples, as the opportunities arose to them. If so, it is appropriate that when a people continues to sin, it will be destroyed from its place and another people will inherit his land, for this is the law of God in the world from always. And all the more so with what is told in the text that Canaan is cursed and was sold as an eternal slave, and it is not appropriate that he inherits the choicest places of settlement, but it will be inherited by the slaves of God, the seed of he who loved Him, like the matter which is written (Psalms 105:44), "And He gave them the lands of nations and the labor of peoples they shall inherit so that they shall keep His laws and guard His instructions." That is to say, He chased out those who rebelled against Him, and settled in His servants, so that they would know that by serving Him they possess it - and if they sin against Him, the land will vomit them up as it vomited up the nation before them. And in order to elucidate the commentary that I have written [above, here] is the [Sages'] language in Bereishit Rabbah 1:3, who stated it in the following language: "Rabbi Yehoshua of Sakhnin opened in the name of Rabbi Levi, '"The strength of his actions He told His people" (Psalms 111:6); what is the reason that the Holy One, blessed be He, revealed to Israel, what He created on the first day and what He created on the second day? Because of the seven [Canaanite] nations, so that they should not designate Israel and say to them, "Are you not a nation of looting?" and Israel will respond to them, "And you, is [the land] not looted in your hands, is it not [written] (Deuteronomy 2:23), 'the Kaftorim that came out of Kaftor destroyed them and dwelt in their place.' The world and its fullness [belong to] the Holy One, blessed be He: when He wanted, He gave it to you; when He wanted, He took it from you and gave it to us. That is what is written (Psalms 111:6), 'to give them the inheritance of the peoples,' [and so, it is stated in the first part of the verse,] 'The strength of his actions He told His people.'" [This means that, in order to give them the inheritance of the nations, He told them [about the] beginning. And the matter that I mentioned has already come from another source: about the hidden matters of the story of creation, our Rabbis, of blessed memory, have said (Psalms 111:6), "'The strength of his actions He told His people;' to tell the strength of the story of creation to flesh and blood is impossible. Therefore, the verse is sealed to you [and only states], 'In the beginning, God created." If so, what we said about this is elucidated.

2 ב

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – כתב רש"י: אין המקרא הזה אומר אלא "דרשני", כמו שדרשוהו רבותינו: בשביל התורה שנקראת ראשית, שנאמר (משלי ח כח) "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ", ובשביל ישראל שנקראו ראשית, שנאמר (ירמיהו ב ג) "קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לה' רֵאשִׁית תְּבוּאָתו". והמדרש הזה לרבותינו סתום וחתום מאד, כי דברים רבים מצאו שנקראו ראשית, ובכולם להם מדרשים, וקטני אמנה יספרו להם לרובם. אמרו (ברשית רבה פרשה א): בזכות שלושה דברים נברא העולם: בזכות חלה, בזכות מעשרות, ובזכות ביכורים. בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים – אין ראשית אלא חלה, שנאמר (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם". ואין רֵאשִׁית אלא מעשרות, שנאמר (דברים יח ד): "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ". ואין ראשית אלא ביכורים, שנאמר (שמות כג יט): "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ". ועוד אמרו (שם): בזכות משה, שנאמר (דברים לג כא): "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ". וכוונתם זו, שמילת בְּרֵאשִׁית תרמוז כי בעשר ספירות נברא העולם. ורמז לספירה הנקראת חכמה שבה יסוד כל, כעניין שנאמר (משלי ג יט): "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ", היא התרומה. והיא קודש, אין לה שיעור למיעוט התבוננות הנבראים בה. וכאשר ימנה אדם עשר מדות ויפריש אחת מעשר, רמז לעשר ספירות, יתבוננו החכמים בעשירית וידברו בה. וְהַחַלָה – מצווה יחידה בעיסה – תרמוז לזה. וישראל שנקראו "ראשית", היא כנסת ישראל המשולה בשיר השירים לכלה, שקראה הכתוב "בת" ו"אחות" ו"אם", וכבר בא להם זה במדרש (שיר השירים רבה פרשה ג): "בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ" (שיר השירים ג יא), ובמקומות רבים. וכן "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" דמשה, יסברו כי משה רבינו נסתכל באיספקלריא המאירה וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ, ולכן זכה לתורה. הכל כוונה אחת להם. ואי אפשר להאריך בפירוש זה העניין במכתב, והרמז רב הנזק, כי יסברו בו סברות אין בהם אמת. אבל הזכרתי זה לבלום פי קטני אמנה מעוטי חכמה, המלעיגים על דברי רבותינו.

In the beginning (Bereishit), God created: Rashi wrote, "this text says nothing if not 'interpret me' - as our Rabbis expounded upon it; [God created the world] for the sake of the Torah which is called 'the beginning (reishit) of [God's] way' (Proverbs 8:22), and for the sake of Israel who were called 'the beginning (reishit) of [God's] grain' (Jeremiah 2:3)." And this midrash of our Rabbis is very sealed and [obscure], since they found many things that were called reishit and about all of them are there words of midrash; and they are so many that [even] those of little [understanding] will speak about them. They said (Bereishit Rabbah 1:6), "In the merit of three things was the world created: in the merit of challah (the portion of a batch of bread dough given to a priest/Kohen), in the merit of ma'aserot (the tithe of produce, which must be given to a levite) and in the merit of bikurim (first-fruits that must be brought to the Temple in Jerusalem and given to a priest/Kohen). 'In the beginning (Bereishit), God created:' there is no reishit besides challah, as it is stated about it (Numbers 15:20), 'the beginning (reishit) of your dough;' and there is no reishit besides ma'aserot, as it is stated about it (Deuteronomy 18:4), 'the beginning (reishit) of your grain;' and there is no reishit besides bikurim, as it is stated about it (Exodus 23:19), 'the beginning (reishit) of the first fruits of your land.'" And they also said (Ibid.), "in the merit of Moshe [was the world created], as it is stated, (Deuteronomy 33:21), 'and he saw a reishit for himself.'" And their intention here is that the word, bereishit, hints that the world was created with ten mystical spheres (sefirot) and it hints to the sphere called 'wisdom,' which is the foundation for everything; as the matter is stated (Proverbs 3:19), "the Lord founded the earth with wisdom" - it is terumah (the portion of produce given to the priest/Kohen, a subset of which is challah), it is holy and 'it has no required amount,' due to the minuteness of its understanding by the creatures. And when a person counts ten measures and separates one part of the ten, it is a hint to the ten spheres; the wise will contemplate the tenth and speak about it. And challah - which is the only commandment in the dough - will hint to this. And Israel, which is [also] called reishit is the Congregation of Israel (Knesset Yisrael), which is compared in the Song of Songs to a bride, as the verses calls it 'daughter,' and 'sister' and 'mother' - and the Midrash has already come to [these ideas] (Shir HaShirim Rabbah 3:21), on [the verse] (Shir HaShirim 3:11) "with the crown with which his mother crowned him" and in many places. And so [too], "and he saw a reishit for himself," [with] Moshe: they understood that Moshe, our teacher, gazed through the 'bright lens' and "saw a reishit (beginning) for himself," and that is why he merited the Torah. All [of this] indicates one intention to [the Sages]. And it is impossible to expand on the explanation of this matter in writing, and [even] the hint brings much damage, since [the unknowledgable] will come to theories that are devoid of truth. But I have mentioned it to slow down the mouths of those of little [understanding] - of slight wisdom - that mock the words of our Rabbis.

3 ג

בְּרֵאשִׁית – כתב רש"י: ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו: בְּרֵאשִׁית בריית שמים וארץ, והארץ היתה תהו ובהו וחושך, ויאמר הקב"ה יהי אור. אם כן, הכל נמשך לבריאת האור. ורבי אברהם פירש כעניין זה בעצמו, אבל תיקן כי הו"ו במילת "והארץ" אינה משמשת, ורבות כן במקראות. והטעם, כי בראשית בריאת הרקיע והיבשה לא היה בארץ ישוב, אבל היתה תהו ובהו מכוסה במים, ויאמר אלהים יהי אור. ולפי דעתו, לא נברא ביום ראשון, רק האור. והקושיא לרבינו שלמה בפירוש הזה, כי אמר, שאם בא להורות סדר הבריאה באלו לומר שהם קדמו – היה לו לכתוב "בראשונה", שאין "רֵאשִׁית" במקרא שאינו סמוך. והנה "מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית" (ישעיהו מו י). ואם יסמוך אותו ל"דבר", גם זה תסמוך אותו. ועוד, "וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ" (דברים לג כא). וטען בזה עוד טענות. ועתה שמע פירוש המקרא על פשוטו נכון וברור. הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת. ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון "ברא"; ואין כל ה"נעשה" – תחת השמש או למעלה – הווה מן האין התחלה ראשונה. אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד, אין בו ממש, אבל הוא כוח ממציא, מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכוח אל הפועל. והוא החומר הראשון, נקרא ליוונים "היולי". ואחר ההיולי לא ברא דבר, אבל יצר ועשה, כי ממנו המציא הכל והלביש הצורות ותיקן אותן. ודע, כי השמים וכל אשר בהם – חומר אחד, והארץ וכל אשר בה – חומר אחד. והקב"ה ברא אלו שניהם מאין, ושניהם לבדם נבראים, והכל נעשים מהם. והחומר הזה, שקראו היולי, נקרא בלשון הקדש "תֹּהוּ", והמלה נגזרה מלשונם (קידושין מ ב): "בתוהא על הראשונות". מפני שאם בא אדם לגזור בו שֵם, תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר, כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל. והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש "בֹּהוּ", והמלה מורכבת, כלומר "בּוֹ הוּא", כמלת "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח יח), שמחוסר הו"ו והאל"ף, עֲשׂוֹ הוּא. וזהו שאמר הכתוב (ישעיהו לד יא): "וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ", כי הוא הקו אשר בו יתחם האומן מחשבת בניינו ומה שיקוה לעשות, נגזר מן "קַוֵּה אֶל ה'" (תהלים כז יד), והאבנים הם צורות בבניין. וכן כתוב: "מֵאֶפֶס וָתֹהוּ נֶחְשְׁבוּ לוֹ" (ישעיהו מ יז), כי התוהו אחר האפס, ואיננו דבר. וכך אמרו בספר יצירה: "יצר מתהו ממש ועשה אינו ישנו". ועוד אמרו במדרש רבי נחוניא בן הקנה (ספר הבהיר): אמר רבי ברכיה, מאי דכתיב: "והארץ היתה תהו ובהו"? מאי משמע "היתה"? שכבר היתה תהו. ומאי "בֹהוּ"? אלא תהו היתה, ומאי "תֹהוּ"? דבר המתהא בני אדם, וחזרה לבהו. ומאי "בֹהוּ"? דבר שיש בו ממש, דכתיב "בּוֹ הוּא".

In the beginning: Rashi wrote, "If you are coming to explain it according to its simple meaning, explain it thus: At the beginning of the creation of the heavens and the earth and the earth was chaos and void and darkness, God said, 'let there be light'" If so, everything follows the creation of the light. And Rabbi Avraham (Ibn Ezra) himself [also] explained it in this way; except he [added] that the letter, vav, in the word, vehaarets (and the earth) does not come to serve [what it introduces, as it generally does to indicate a sequence] and there are many [examples] of this in Scripture. And [its explanation according to Ibn Ezra] is that at the beginning of the creation of the firmament and the dry land, there was no habitation on the earth, but [rather] there was chaos and void covered in water, and God said, 'let there be light.' And according to his opinion, nothing [else] was created on the first day, only the light. And the difficulty for our teacher, Shlomo (Rashi), in this explanation is that he said, that if [the verse] is coming to teach the order of the creation with [the heavens and the earth], to tell us that they came first, it should have written, barishona (at first); as there is no [usage of the word,] reishit (beginning of) in the Bible except as a relational [term, and so it is indication that light was created at the beginning of God's creating the heavens and the earth]. And behold, "He will tell the beginning (reishit) from the end" (Isaiah 46:10) [is not relational to anything explicit]. And if he can make that relational to 'the word' (so that the verse would read, "the beginning of the word from the end of the word"), [which does not appear] (something which Rashi actually does), then he can make this relational [to a word which does not appear as well, in which case, the verse would read, "In the beginning of everything, God created the heavens and the earth]. And also [the same applies to (Deuteronomy 33:21), "and he saw a beginning (reishit ) for himself." And our teacher made more claims about this. And now, listen to a correct and clear explanation of the text according to its simple understanding (peshuto). The Holy One, blessed be He, created all of the creations from absolute nothingness. And we have no other expression in the Holy Tongue for bringing out something from nothing than "bara" (which is found almost exclusively in this verse). And none of all that which was made - 'under the sun' or above - existed [directly] from nothing. Rather, He brought out a very fine element from complete nothingness; it has no substance, but it is the energy that can create, that is able to accept a form and to go from the potential to the actual. And this is the first material [and] is called hyle by the Greeks. And after hyle, He didn't create anything, but [rather] formed and made [the creations]; since it is from it that He brought everything forth and clothed the forms and refined them. And know that the heavens and all that is in them are one material, and the earth and all that is within it is [another] material; and the Holy One, blessed be He, created both of them from nothing - and the two of them alone were created, and everything was made from them. And this material that they called hyle is called tohu (chaos) in the Holy Tongue. And the word['s definition is understood by looking at] the language of [the Sages] (Kiddushin 40b), "with one that is toha (wonders) about the earlier ones." Since were a person to define a name for it, he would wonder and deliberate to give it another name, since it has not taken a form, such that a name would fit it at all. And the form that fashions this material is called bohu (void) in the Holy Tongue. And this word is [a] compound [that is made up of two words, bo (within it) and hu (it)], meaning within it, is it. [And even though it is missing the letter vav in the first part of the compound,] it is like the word, [osehu (to do it), in the phrase] (Exodus 18:18) "you are not able to do it," which is missing a vav and an alef, [and fully spelled out would be the two words,] oseh (to do) and hu (it). And this is what the verse is stating (Isaiah 34:11), "and He shall stretch upon it the line of tohu and the stones of bohu;" since [this] is the line (kav) with which the craftsman will seal the plans of his building and that which he hopes (yikveh) to do - [and that word's] definition [is understood] from [the phrase], (Psalms 27:14) "Hope (kaveh) to the Lord." And the stones are the forms of the building. And so it is written (Isaiah 40:17), "less than nothing and tohu are they considered to Him;" [such] that tohu is after nothing and [is also] not a thing. And this is what they stated in Sefer Yetzirah, "He created substance from tohu and made 'it is not' [into] 'it is.'" And they also said in the midrash of Rabbi Nechunia ben Hakaneh (Sefer HaBahir), "Rabbi Berachia said, 'that which is written, "and the earth was tohu and bohu," what is meant [by] "was?" That it already was tohu. And [if so,] what is bohu? Rather, it was tohu - and what is tohu? Something that makes people wonder - and it went back to being bohu - and what is bohu? Something that has substance to it, as it is written, "in it is it (bo hu)."'"

4 ד

ואמר "אֱלֹהִים", בעל הכחות כלם, כי המלה עיקרה "אל", שהוא כח, והיא מלה מורכבת, "אל הם", כאלו "אל" סמוך, "והם" ירמוז לכל שאר הכוחות; כלומר, כוח הכוחות כולם. ועוד יתבאר סוד בזה. אם כן יהיה פשט הכתובים על נכון, משמעותו, בתחילה "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם", כי הוציא חומר שלהם מאין, "וְאֵת הָאָרֶץ", שהוציא החומר שלה מאין. "וְהָאָרֶץ" תכלול ארבע היסודות כולם, כמו "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם" (להלן ב א), שתכלול כל הכדור התחתון. וכן "הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וְכָל תְּהֹמוֹת" (תהלים קמח ז), וזולתם רבים. והנה בבריאה הזאת, שהיא כנקודה קטנה דקה ואין בה ממש, נבראו כל הנבראים בשמים ובארץ.

And it stated, Elohim (God), [which means] the master of all the forces, as the root word [here] is el, which is power; and it is a compound word, [made up of] el [and] hem (them), as if 'power' were relational (and would be understood as power of them), and 'them' refers to all the other powers; meaning 'the Power over all the powers.' And a secret will also be elucidated about this [later]. If so, the correct simple meaning of the verses is that its meaning is: At first, "God created the heavens" since he brought forth their material from nothing, "and the earth," bringing forth its material from nothing. "And the earth" includes the four basic elements, as per (Genesis 2:1), "And the earth and the heavens and all their hosts were completed," which includes the whole terrestrial globe. And so [too] (Psalms 148:7), "Praise the Lord from the earth, the sea monsters and all the depths," and besides them, [there] are many other [such references]. And behold, with this creation, which was like a small [and] fine dot, and without substance, were created all of the creations in the heavens and the earth.

5 ה

ומלת "אֵת", כמו עצם הדבר. ודרשו בה שהיא לעולם לרבות, כי היא נגזרה מן "אָתָה בֹקֶר וְגַם לָיְלָה" (ישעיהו כא יב). וכן אמרו רבותינו (ברשית רבה פרשה א): "אֵת הַשָּׁמַיִם", לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות; "וְאֵת הָאָרֶץ", לרבות האילנות ודשאים וגן עדן. ואלו כלל כל הנבראים בעל הגוף. ואחר שאמר כי בתחילה – במאמר אחד ברא אלהים השמים והארץ וכל צבאם, חזר ופירש, כי הארץ אחר הבריאה הזו היתה "תהו", כלומר, חומר אין בו ממש; והיתה "בֹהוּ", כי הלביש אותה צורה. ופירש שבצורה הזו צורת ד' יסודות, שהם האש והמים והעפר והאויר, ומלת "הָאָרֶץ" תכלול ארבעת אלה. והאש נקראת "חֹשֶׁךְ", מפני שהאש היסודית חשוכה; ואלו היתה אדומה, היתה מאדימה לנו הלילה. והמים שנגבל בהם העפר יקרא "תְהוֹם", ולכן יקראו מי הים "תְּהֹמוֹת", כדכתיב (שמות טו ה): "תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ"; "קָפְאוּ תְהֹמֹת" (שם ח); "תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי" (יונה ב ו). ויקרא קרקע הים "תְּהוֹם": "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת כַּמִּדְבָּר" (תהלים קו ט); "מוֹלִיכָם בַּתְּהֹמוֹת כַּסּוּס בַּמִּדְבָּר" (ישעיהו סג יג). והאוויר יקרא "רוּחַ". וכבר נודע כי היסודות הארבעה – מקשה אחת, והעמוד שלה הוא עיגול הארץ. והמים מקיפין על הארץ, והאוויר מקיף על המים, והאש מקיף על האוויר. ואמר הכתוב כי הארץ לבשה צורה, והיה האש מקיף למעלה על המים והעפר המעורבים, והרוח מנשבת ותיכנס בחושך ותרחף על המים. ויראה לי שהנקודה הזאת, בלובשה הצורה והיתה בהו, היא שהחכמים קורין אותה "אבן שתיה" (יומא נד ב) שממנה נשתת העולם. והנה שיעור הכתובים: בתחילה ברא אלהים מאין את השמים, וברא מאין את הארץ, והארץ בהבראה היתה תהו והיתה בהו, ובהם חשך ומים ועפר, ורוח נושבת על המים. והנה הכל נברא ונעשה. וסמך "הרוח" ל"אלהים", בעבור שהיא דקה מכולם, ולמעלה מהם, רק שהיא מרחפת על פני המים במאמרו של הקב"ה. ואם תבקש בריאה למלאכים שאינם גוף, לא נתפרש זה בתורה. ודרשו בהם שנבראו ביום שני, שלא תאמר שסייעו בבריאת העולם. אבל אם תזכה ותבין סוד מלת בְּרֵאשִׁית, ולמה לא הקדים לומר "אֱלֹהִים בָּרָא בְּרֵאשִׁית", תדע כי על דרך האמת – הכתוב יגיד בתחתונים וירמוז בעליונים. ומילת בְּרֵאשִׁית תרמוז בחכמה, שהיא ראשית הראשים, כאשר הזכרתי. ולכך תרגמו בתרגום ירושלמי "בחכמתא", והמילה מוכתרת בכתר בי"ת.

And the word, et [in the phrase et hashamayim (the heavens)] is like [saying,] the actual thing. And they expounded about it that it is always [meant to] include [something beyond what is written]; since its meaning [is understood from the phrase] (Isaiah 21:12), "the morning has come (ata) and also the night." And so did our Rabbis state (Bereishit Rabbah 1:14), "et hashamayim, to include the sun and the moon, stars and constellations; ve'et haarets to include the trees and the grasses and the Garden of Eden." And these included all the physical creations. And after it stated that at the beginning - with one word - God created the heavens and the earth 'and all of their hosts,' it went back to explain that after this creation, this earth was tohu, meaning material that has no substance; and it was bohu, since he fashioned it with a form. And the explanation is that in this form is the form of the four elements, which are fire, water, dirt and air; and the word, "the earth," includes these four. And fire is called, "darkness," as elemental fire is dark; and if it were red, it would redden the night for us. And the water, with which the dirt was kneaded, is called "the deep." Therefore, the waters of the seas are the depths, as it is written (Exodus 15:5); "The depths covered them;" (Ibid., 15:8) "the depths congealed;" (Jonah 2:6) "the deep surrounded me" - and the floor of the sea is called 'deep;' (Psalms 106:9) "And He rebuked the Reed Sea and it dried up and they walked in the depths like in a wilderness;" (Isaiah 63:13) "He led them through the depths like a horse in the wilderness." And the air is called "spirit." And it is already know that the four elements are one [construct] and their axle is the planet Earth. And the waters encircle the earth, and the air encircles the waters and the fire encircles the air. And the verse states, that the earth took on a form, and the fire encircled above over the water and dirt - that were mixed - and the wind blew and entered the darkness (the fire) and hovered over the waters. And it appears to me that this dot - that with the fashioning of its form became bohu - is what the Sages called 'the Foundation Stone' (Yoma 54b), from which the world was set. And behold the structure of the verses is [as follows]; in the beginning, God created the heavens from nothing and created the earth from nothing, and when the earth was created it was tohu and [then] it was bohu; and in [the heavens and earth] were darkness (fire) and water and dirt, and wind was hovering over the waters. And behold all [of this] was created and made. And wind (spirit) was made relational to God (meaning "the wind/spirit of God"), because it is finer than [the other elements] and higher than all of them; only that it hovers over the water by the proclamation of the Holy One, blessed be He. And if you will seek [to find] the creation of the angels, which are not bodies, this is not explained in the Torah. And they expounded about them that they were created on the second day, that you should not say that they helped in the creation of the world. But if you merit and understand the secret of the word, Bereishit (In the beginning), and why it did not [have the word, God] precede to say, "God created, in the beginning," you will know that according to the path of truth, the verse tells about the lower ones, but hints to the higher ones. And the word, Bereishit, hints to wisdom, which is the beginning of the beginnings, as I have mentioned. And for this reason, they translated it in the Targum Yerushalmi, as "with wisdom." And the word is crowned with the crown of the house (bayit, which is similar to bet, the first letter of Bereishit).