Chapter 5ה׳
1 א

שאין מעשה בראשית שבתורה כולו כפשוטו, כי אם יש בו גם עומק משל כבר כתב הרמב״ם. על כל פנים אין זה מעקרי תורה. הוא ז״ל אמר שאם היה לו מופת על הקדמות היה מפרש כתובי החידוש כאותו צד שפירש כתובי ההגשמה. אמנם במקום אחר אמר שאין בריחתינו מהקדמות רק מפני תואר הפסוקים, כי אם מפני סתירת יסוד התורה שבה. שהרי אין עם הקדמות נס ושינוי מנהג, אם כן העמוד שיסודי הדת נשענים עליו היה בטל חלילה. והנה מובן היטב שדרכי הדרישות החדשות שטוענות רק בהתפתחות אין בהן ביטול כלל ליסודי התורה, ואף לא לתואר הכתובים של מעשי בראשית.

That the creation story in the Torah is not entirely literal, but that it also has a depth of metaphor in it, has already been stated by Maimonides. In any event, [whether or not the creation story is to be understood literally] is not one of the basic Torah principles. He said, may his memory be a blessing, that if he had proof for the eternity of matter, he would explain the verses regarding creation in the same manner that he had explained the verses [that describe God using] anthropomorphism. However, elsewhere he had said that our flight from [the notion of] eternity of matter is not only because of the sense pf the verses, but because it contradicts the foundation of the Torah, for [the notion of] eternity of matter cannot coexist with miracles and change of nature; the pillar upon which religion rests would be nullified, God forbid. It is well understood that the ways of modern research, which make claims only regarding evolution, pose no problem at all to the foundations of the Torah, not even to the sense of the verses of the creation story.

2 ב

אם יאמר הטוען שכיון שנתפתח למשל חומר הכדור במשך רבבות שנים, אם כן אינו רואה כאן יד ד'. ועוד יטעון: האורך הזה למה, ולמה לא יצאה הבריאה ברגע אחד אל הפועל. על זה נשיב לו בטעם ודעת, שדרכי ההתפתחות וההליכה של הדרגה בסדר המציאות לא הרחיקו אותנו מעולם מדעת את האלהים, כי אם קרבנו אליו באהבה ורוממות נפש. שהרי אנו רואים דרכי הסיבות והמסובבים לעינינו מעשים בכל יום, ומכל מקום כיון שאנו רואים שעושים מעשיהם בסדר נפלא, בחכמה רבה וחסד ורחמים גדולים, אנו מכירים את הפועל המחיה את הכל שהוא אלהים חיים, שלו עצה ותושיה, חסד ורחמים. מה בין התפתחות כדורי הכוכבים והעולמות לפי גדלם ברבבות שנים, להתפתחות העובר במעי אמו במשך ירחים, ובכל זאת אנו מכירים כי ״נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד... אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ, גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו״.

Were a person to claim, for example, that the geological processes forming the planet happened over thousands of years, and therefore he doesn't see the hand of God here, and then were he further to claim, “[If God is the Creator,] why should it take so long?” and, “Why wasn't all of creation made ready in an instant?”, we would respond to him with reason and knowledge, that the stages of evolution, and gradual emergence of orderly existence don't distance us at all from knowledge of God; they only draw us closer to Him with love and loftiness of the soul. For, though we see cause and effect with our eyes every day, nevertheless, since we see that everything operates according to a wondrous order, with much wisdom, kindness, and great mercy, we recognize that there is an Activator who is giving life to everything, a Living God, to Whom there is counsel and resourcefulness, kindness and mercy. What essential difference is there between the evolution of the planets and the stars over myriads of years and the formation of the fetus in its mother's womb over the course of months? In any case we recognize that "wonderful are Thy works; and that my soul knoweth right well....when I was made in secret, and curiously wrought in the lowest parts of the earth. Thine eyes did see mine unformed substance, and in Thy book they were all written"

3 ג

ומכל שכן אם נמנה סדרי ההתפתחות שעלו בהם החלקים האורגנים מעת היותם ליסודות פשוטים עד בואם למצב אדם שלם חי ומשכיל, גם צדיק וישר ורב כח ועז. הנה התקופה גדולה והדרכים הולכים לאטם, והן הן שיעידו לנו על כח ה', בבואם לכלל תכלית נכונה.

And how much more so were we to list the stages of evolution through which the organic parts moved, from when they were simple elements until they became a complete, living and intelligent person, righteous and upright, and full of might and strength. Behold, the era is very long, and things progress at their slow pace - and it is precisely these things which attest to the power of God, as they reach their final purpose.

4 ד

והנה זה פשוט אצל כל יודעי תורה כי לא נתבארו מעשי בראשית בתורה כי אם מעט מזעיר. ואמרו ז״ל במדרש רבה: להגיד כח מעשי בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב בראשית ברא אלהים. ויסוד הדבר, שלא דברה תורה כי אם במה שנוגע לכדור ארצינו, וגם זה רק לפי התוכן שיובן הצד המוסרי שנוגע להישרת דרכי האדם בהליכותיו החיצוניות ורגשותיו הפנימיים יפה יפה.

Behold, it is very obvious to anyone who knows Torah, that the account of the works of creation in the Torah is presented in extreme brevity. The Sages said in Midrash Rabbah, “It is impossible to relate what happened at Creation to people of flesh and blood. Therefore Scripture concealed it by beginning with 'In the beginning did God create'.” The basis of this statement is that the Torah only relates that which is relevant to our planet, and even then, only those matters that would be understood as having an ethical aspect, that touch on straightening the ways of man, in his outward behavior and his inner emotions.

5 ה

כשנעמוד על סדר הבריאה של הכדור הארצי שלנו ממקום שהתחילה התורה לספר, נמצא שהיה בלא סדר ומרוב הקיטורים והאדים העבים והלחים היה מלא מים וחושך. והצעד הראשון היה שנטהרו קצת האדים עד שהיה קצת אור שולט, אבל לא היה בהיר כל כך האויר עד שיהיה אפשר לראות ממנו גוף המאורות. אם כן רק האור נברא, לגבי כדורינו, ועצם המאורות אינם נחשבים לברואים מצדו, שאלו היה אדם עומד עליו לא היה מכיר כלל שישנם מאורות במציאות. אמנם בוקר וערב היה על כל פנים מסיבוב הכדור, ואחר זה בא האויר לציור הראוי להקרא בשם רקיע, אף על פי שהלחות היתה רבה מאד למעלה מחוג האויר, המורגשת בראיה אילו היה אדם עומד אז עליו. ואחר כך התכנסות מימי הארץ למקום אחד והתפתחות הכח של הצמיחה. ואחר כך זיכוך האויר עד למדה זו של ראיית המאורות יפה באופן הראוי גם כן להתפתחות שכלית לאדם לחקור על סיבוביהם. ורק אז נעשה האויר מוכשר לנפש חיה ונבראו בעלי חיים המעופפים שפורחים במקום שהאויר דק, ודגים שאינם צריכים לטהרת האויר כל כך. ואחר כך שנטהר האויר ביותר, ראוי היה ליצירת בעלי חיים הולכים על הארץ והאדם.

When we look at the order of the creation of our earth, from where the Torah begins to relate it, it appears that there was no order, and from the great amount of smoke and thick moist vapors, it was full of water and darkness. The first step was that the vapors dissipated somewhat, so that some light could penetrate. But the air wasn't yet sufficiently transparent to enable seeing the actual celestial bodies. Therefore, from the perspective of our planet, only light was created, and the actual stars were not considered to have been created from its perspective, for if a person had been standing [on Earth] he would not have discerned that there were celestial bodies in existence. Nevertheless, there was morning and evening, because of the rotation of the planet, and the air then became transparent enough that it could now be called a sky, though the moisture was still so great above the sky that one could discern it by sight, had a person been standing there at that point. Afterwards came the gathering of the waters of the earth to one place, and the emergence of vegetative growth. Afterwards, the air cleared up even more so that the heavenly bodies could be seen with sufficient clarity for [subsequent] intellectual development in humans to ponder their orbits. Only then was the atmosphere sufficiently refined for animal life. Birds were created, which could fly through the now rarefied atmosphere, and fish [were created], which do not require highly purified air. Finally, when the air reached its highest level of purification, it was now fit for the formation of animals that walk on land, and humans.

6 ו

והנה אין כתוב בתורה 'ויעש אלקים ביום הראשון'. 'ויעש אלקים ביום השני' וכו, כי אם נסדרו המעשים בסדר נכון והדרגי, ועל כל חלוקה הזכיר 'ויהי ערב ויהי בקר יום אחד', 'יום שני' וכו, שהוא אחת לנו אם נפרש שהיה המעשה ההוא מכוון ביום תמים של כ״ד שעות, או שסתמה התורה כמה עלה זמן לכל שכלול. כי אם ההבנה הראויה להצטייר היא, שנערך הכל על פי סדר וכונה והכנה נאותה לתכלית החכמה והצדק האלהי, שבפועל יפעלו הרשמים על השלימות האנושית. בהיות יום השביעי קודש לזכרון מעשי בראשית, על כן מובנות הנה שש החלוקות הכוללות כערך ששת ימים ממש. גם אין כל מניעה בזה לא מצד הכתובים, ולא מצד חובת קדושת השבת שמכוונת כפי הציור הפנימי של האדם.

Behold, it is not written in the Torah, “And God made on the first day", or “And God made on the second day", etc. Instead, it ordered all the actions in a sensible, gradual order, and at every dividing point, it states “And it was evening and it was morning, day one”, “...day two”, etc, which makes no difference for us whether we interpret the actions as taking place within the span of a complete day of twenty-four hours or [whether we interpret] that the Torah was does not actually indicate how long each stage of development took. The appropriate understanding is to depict in our minds that is that everything was arranged in an order, with intent, and adequate preparation for the purpose of God's wisdom and morality, that there should be an impact on the process of human perfection. Seeing as how the seventh day is holy, and devoted to remembering the work of Creation, therefore, the [Torah] understands these six general divisions as if they were six actual days. There is also nothing which prevents such an interpretation, neither from the standpoint of Scripture, nor from the standpoint of the obligation of [appreciating] the holiness of the Sabbath, which is intended to correspond to the inner workings of the human mind.

7 ז

ואפילו אם נפרש עוד יותר על פי משל את הסידור של בריאת האדם, שימתו בגן עדן, קריאת השמות, בנין הצלע, אין דבר מתנגד ליסודי התורה אם הכונה היא שאחרי שבא האדם קרוב למעלת ההכרה האנושית, ורגשותיו התחילו להתפתח באופן נאות אל הטוב והצדק וגם כן אל הנעם והיופי, מצא את הארץ גן עדן לפניו, ומטבעו ורגשו הפנימי הכיר יחש בינו לבין קונו, והסכימה דעתו על פי הכרתו הפנימית שהתגברה גם כן ברב תוקף כפי חוזק הנפש הטבעית של האדם, שלא הוטמאה בחשבונות רבים, שראוי לדבק בהדרכה הטבעית לא לעורר יותר מדאי את תשוקותיו, ובפועל נגלה לו במה שכפי טהרת נפשו הטבעית היה דרך השגת הדרכה מוסרית קרובה להיות מושגת כפי תכונתה השכלית גם כן בכל עז הכח המדמה, שבהשתלמות שניהם יחד תמצא הנבואה השלמה. על כן תיכף בהתנער היחש שבינו לבין יוצרו המדריכו בדרך טובים, זה היה דבר ד' שנגלה לו ״מכל עץ הגן אכל תאכל״. רק מעץ אחד, עץ הדעת טוב ורע, שהכיר בו בהכרה טבעית כח להגדיל סערת תשוקותיו, לצאת ממנוחתו הטבעית, ומזה תבא המכשלה שלא להאמין במנוחה במורה הדרך הישרה, כי אם לבחון את הרע אולי אינו רע, ולסור מן הרע רק אחרי הודעו בידיעה והרגשה שהוא רע, ומזה תבאנה כל העלילות ההסתוריות שהנה הדריכו את האדם על ידי מה שהרגיש את הרע בכל עומק מרירותו. אבל כמה רעות יסבול מזה באין חקר, מה שלא היה צריך לזה במצב המנוחה הטבעית הוא היה ראוי לדעת רק את הטוב.

And should we explain further in an allegorical manner the order of the creation of Adam, his placement in the Garden of Eden, the naming of things, the building [of the woman] out of [his] rib, there would be nothing in this that contradicts the foundations of the Torah, if the intention is that after man achieved the level of human awareness, and his emotions started developing in a manner appropriate for goodness and morality, as well as beauty and pleasantness, he would find the land a Garden of Eden [lit. refinement] before him, and from his own nature and his own internal feelings he would have recognition of a recognize a relationship between himself and the One who created him. He would conclude according to his inner recognition, which had been greatly intensified because of the power of the natural human soul, which had not yet become sullied with all sorts of calculations, that he should properly cling to the natural guidance and not arouse his desires too much. It was actively revealed to him that through the purity of his natural soul there was a way of perceiving ethical development, close to being understood through his intellectual makeup as well through the full strength of the imaginative faculty, and that through the perfection of those faculties together he could get to the level of complete prophecy. Therefore, immediately, when there was an awakening of the relationship between himself and his creator who was guiding him on the good path, that's when the word of God was revealed to him, “From all the trees of the garden you can surely eat.” Just one tree, the Tree of Knowledge of Good and Evil, was understood through his natural recognition that it had the power to increase the storm of his desires, to take him out from his natural tranquility. From that would come the stumbling block that he would no longer have faith in the tranquility of the One showing him the straight path. Instead, he would evaluate if perhaps evil is not evil, and he would only depart from evil when it is clear to him emotionally and intellectually that it really is evil. From that came all of the historical plots which instruct man by that which makes him feel that evil with all the depth of its bitterness. But how much evil is humanity going to have to infinitely suffer, which was unnecessary in that state of natural tranquility, where it was appropriate to just know good?

8 ח

והנה התחיל האדם להרגיש צורך יחש בינו לבין קונו, באורח ישר מאד בשמירת טהרת טבעו, ועוד לא קנה מושג חיי משפחה, ולא יחש נכון עם שאר הבעלי חיים. אחר כך התפתחה השגתו להבין יחש שאר בעלי חיים, ״וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו״, והכיר יתרונו עליהם. אז התחיל להרגיש צורך בחיי המשפחה. ״ולאדם לא מצא עזר כנגדו״. בהיותו שקוע בשרעפיו, נפלה עליו תרדמה, ובמחזה ראה כי האשה אשר עמדו מצלעותיו לוקחה. יסוד חיי המשפחה הוא להכיר שרק על ידי שניהם ישתלם הבנין, ולא להיות רק ל״עזר״ לבד לתועלת היחיד, כי אם להשלמתם שניהם — ״כנגדו״. וזה השיג באופן רשמי על ידי פעולת המחזה שבתרדמה. מאז התחיל אותו היחיד להכיר ערך חיי המשפחה בטהרתה.

Behold, man began to feel a need for a relationship between himself and his creator, in a very moral way, by guarding the purity of his nature. [However,] he had not yet acquired a concept of family life, and he didn't have a proper relationship to the rest of the animals. After [that stage of] development, his perception developed to understand his relationship to the rest of the animals, “and whatever man would call the animals would be their names”, and [thus] he recognized his superiority over them. Then he started to feel a need for a family life, “and Adam could not find a helper opposite him.” As he was immersed in his turmoil, sleep fell upon him, and in a vision he saw that the [idea of family life was that the] woman existed from his taken rib. The foundation of family life is to recognize that only through partnership can the edifice be complete, and not just to have a “helper”, for individual ends, but instead to complete each other -- “opposite him”. He received this idea in an impressionistic manner through the function of the vision in his sleep. At that point, man started to realize the value of family life in its purity.

9 ט

אמנם המצב הטבעי והריעות עם בעלי חיים הביאם להבין שיחם ושיגם, וגם בעלי חיים בפרט הערומים שבהם הבינו גם כן חלק רשום מהלך נפש האדם. על כן הנחש בחפצו להזיק, התחיל כטבעו לעורר רגשי תאוה בלב האשה אל פרי העץ הידוע, ופרץ חומת המנוחה, ונתגבר בתחילה כח התשוקה על חפץ המנוחה הטבעית, ומזה נולדו כל סכסוכי החיים.

However, the natural state that man was in and man's companionship with the animal kingdom brought him to understand animal communication and instincts. And animals as well, specifically the more cunning of them, also understood some impression of the ways of the psychology of man. Therefore, the snake, in his desire to cause damage, started to go in his natural way to arouse feelings of desire in the heart of the woman, towards fruits of that known tree, and he breached the wall of tranquility, and the power of this desire began to overcome the desire for tranquility, and that is what led to all of the tribulations of life.

10 י

[ואין קפידא אם נצייר הנחש כולו ציורי, וכן עץ הדעת על התגלות הנטיה לצאת ממצב המנוחה והתמימות העדינה]

[And it doesn't matter if we picture the snake as completely figurative, and, in the same way, the Tree of Knowledge as the emergence of a tendency to go out of this state of tranquility and simplistic refinement.] {This was in the side of the notebook, and isn't clear where it should be placed.}

11 יא

במצב המנוחה אין צורך לעמל ולא להערות של מכאובים לחזק המוסריות, כי האמת והצדק ודעת אלהים הם מושגים מבוררים פשוטים וקרובים למי שלא פרץ חומת הטהרה של המנוחה הטבעית בנפשו, ולא היה צורך לא לחלאים, ולא למיתה. ואולי היה הגוף הולך ומשמש את הנפש עד זמן שישלים את חוקו והיה מניחה אחר כך בשמחה וטוב לב, או מצב המנוחה וטהרת החיים הטבעיים הרוחניים והגשמיים היה גורר אחריו העדר הצורך כלל בשום פירוד של הרוח מעם הגוף. המקום ודאי לא יהיה צר לבני אדם. כי ברב ההשתלמות ההדרגית יתגלו עוד בנקל דרכים להתיישב בכוכבים רבים ועולמות אין מספר. אהבת הבנים היתה באה מטעם השכל וההכרה של הצדק והיושר הטבעי ולא היה צריך לסעדו על ידי חבלי הלידה, כטבע כל דבר שיהיה יקר על ידי הכבידות שיש בהשגתו.

In the state of tranquility, there was no need for work, nor for the awakening that comes from pain in order to strengthen morality, because truth, righteousness, and knowledge of God were concepts that were clear, simple, and accessible to anyone who had not breached the wall of the purity of the natural tranquility of the soul. There was no need for illness or death. And perhaps, the body would have served the soul to a point that it would complete its duty and then [the soul] would have left happily and goodheartedly. Alternatively, the state of tranquility and the purity of life, natural, spiritual and physical would have brought with it no need at all for any separation of the spirit from the body. It would certainly not have become too crowded for everybody, because with the increase in gradual perfection of humanity, we would have discovered easily other ways to settle on innumerable other planets and galaxies. The love of children would have come about as a result of the intellect, and through the recognition of righteousness and natural morality, and it would not have had to be bolstered with birth pangs (like the nature of everything that is very precious to us based on the difficulty that it takes to achieve it).

12 יב

אמנם בהפרע מצב המנוחה, התחילו הכוחות להתפרץ מגבולם, לשאוף כפי התשוקה של ציור ההנאה ולא כפי המנוחה הטבעית. אז הכירו כי ערומים הם, והתחילו להרגיש הנוחם בכל מכאוביו. והרגש החזק וכח השכל הטבעי שהיה עודנו איתן עם כח המדמה שלא נטשטש עדיין היה מעמד הנבואה מוכן מיד, ואם ברגשם הטבעי עשו להם חגורות, התחבאו מפני קול אלהים.

However, when the state of tranquility unraveled, these capacities began to burst forth from their boundaries to yearn according to urges of pleasure, and not according to the natural tranquility. Then, they recognized that they were naked, and they began to feel regret, in all its pain. Their powerful emotions and the natural power of their intellects which were still firm, [though,] along with the power of their imaginations which had not yet been muddled, and so their readiness for prophecy was still available to them immediately. In their natural feeling they made belts for themselves and they hid from the voice of God.

13 יג

אז התחיל מצב הריחוק של הבעלי חיים מן האדם, כי נתרחק מהם הרבה ביציאתו ממנוחת הטבע שהמה עדיין נתונים בה. והוכרה השינאה במין הנחש ביותר, לרעתם ולרעת הבעלי חיים, כי בהיות האדם קרוב להם היה מוכן לרוממם.

That's when the state in which humans distanced themselves from animals began. Man distanced himself greatly as he departed from his natural tranquility that [the animals] were still situated in. And there was a recognizable hatred for the snake, as evil to man and also evil to other animals, for while man was close to them, he was still in a position to be able to elevate them.

14 יד

ומצב האשה הוכרח להשתנות לתת גדר לתגבורת הפרעת המנוחה על ידי תשוקת החמדה של השעה, ועול החיים הוכרח להיות כבד מאד, ועמו המיתה המוכרחת גם היא, לשום על כל פנים קץ להמצב הבלתי טבעי. ומהשתלמותם בדעת והכרה, יד ד' היתה זאת לעשות להם כתנות עור, שבזה הותחל השבר להתרפא. אך בדרך רפואה ארוכה מאד, מסובלת ממכאובים רבים וקשים.

And the status of the woman also had to change, in order to place limits upon the intensification of the unraveling tranquil state by the urges of the moment, and the burden had to become very heavy. With it would also have to be death, which is also necessary in any case to place an end to this unnatural state. In their perfection of their knowledge and recognition, the hand of God was such that it made for them garments of skin. With that the breach began to be healed, but through a very long healing process, laden with many difficult pains and sufferings.

15 טו

והנה מעבר זה עבר אחד מכל החיים שהשתלם באופן ראוי לשם אדם. ועל ידי אלו הםיבות הנפשיות נעשה פרץ גדול בינו לבין החיים. וזהו היחיד הוא האדם ההיסטורי, שמכאן ואילך תספר התורה תולדותיו בדיוק נמרץ.

Behold, this transition was passed through by someone who has reached a completed state to be fitting to be called “Adam”. Through these psychological causes, a great breach was created between him and life. This individual is “Historical Man”. From here and onward, the Torah will tell mankind's story in precise detail.

16 טז

אם כן אין בכל דרך הדרישה החדשה אפילו לפי דעת דרווין אף על פי שהיא רק השערה, סתירה לפינות התורה. שיסודה רק שנכיר שכל הסיבובים הגדולים מאחר שהם ערוכים בחכמה ופונים לחסד ולרחמים, עשויים הם בחכמה ודעת, ונובעים ממקור החיים והשלימות והחכמה האלהית, או קרא הענין האלהי או טבע האלהות, הוא שמחייב ההדרגה כולה. אבל אי אפשר כלל שיחסר איזה דבר שצריך לההשתלמות היותר שלמה, היא השתלמות רוח האדם והכרתו השלמה, עד שישוב למנוחתו הטבעית וגן עדנו, אך באופן יותר שלם עוד, עדן שלא ראתה עין כל בריה. והוכן הכל מראש, כח הנפש והכשרה לנבואה, אפשרות לניסים לשעתם. ובכל עת כפי הצורך של השלמת הרוח האנושי וכל ארחות חייו. ואך מקצר דעת יחשבו נבוכי דורינו כי שיטת ההתפתחות על דרך קאנט לאפלאס ודרווין, ועוד מחכמי הזמן תביא עמה הריסת התורה, חלילה וחלילה. תורתנו הקדושה כולה עם כל מסורותיה ההסתוריות וקבלתה הנאמנה לא תנוד אף נדנוד קל מפני כל בקורת. ואם ההכרה ההגיונית תביא לאמת אותן ההשערות, ומכל שכן אם מופתים מכריחים יולדו להם, יהיו רק עוזרים לבאר ארחות סיפור מעשה בראשית שבתורה כפי המוסכם אל השכל. אבל האמת ההסתורית ודעת האלהים, ועמה חובת השמירה של כל התורה כולה לא תתחייב להשתנות אפילו שינוי קל, מחמת רושם של הידיעות והדרישות החדשות. אבל עוד ירחיבו את הלב, ויגדילו את מושגי דעת האלהים ואהבתו ויראתו והחשק ללכת בדרכי הטוב והצדק שהם דרכי ד' ביתרון רב.

If so, there's nothing in the new research, even according to the opinion of Darwin (though it's just a theory), that contradicts the cornerstone of the Torah, the foundation of which is only the recognition that all of the great cycles [of life] - since they're all set up with wisdom and they all tend towards mercy and loving-kindness - are done with wisdom and knowledge, and that everything emerges from the source of light and the perfection of “divine intelligence”, (or, if you want to call this matter "divinity" , or “God's nature",) which obligates that there should be a very gradual process. But, it is impossible that anything be lacking that is needed for the perfection of something more perfect, which is the perfection of the spirit of man and his full awareness, until he returns to his natural tranquility and the garden of his refinement ["Garden of his Eden"], but in a manner that is even more perfected, a refinement that the eye of no creation has ever seen. It was all set up from the start, the power of the soul and the readiness for prophecy, the possibility of miracles at their [appropriate] time, and whenever miracles would be needed for the perfection of the spirit of man and his way of life. As a result of a lack of thinking, the confused of our generation think that the theory of evolution according to Kant, Laplace, Darwin, and other wise people of the day brings with it a destruction of the Torah, God forbid and forfend. Our holy Torah in its entirety, with all of its historical and reliable traditions, does not budge one iota from any criticism. And if rational thinking brings about a verification of those theories, and all the more so if absolute proofs are developed for them, they will become merely ways of helping us explain the creation story according to what makes sense to the mind. But historical truth and knowledge of God, and with it the obligation of keeping the entire Torah, does not have to change even one bit as a result of the impressions of the new knowledge and research. Rather, they further expand the heart and they increase the concepts of knowledge of God and love of Him and fear of Him, and the desire to go in the ways of good and justice, which are the ways of God, of great advantage.

17 יז

כללן של דברים, אף על פי שעוד אין שיטת הפילוסופים והחוקרים האחרונים דבר של הכרח, אבל כיון שהדור נוטה להשערותיהם שנראות ישרות לפי תולדות איזה דרישות ומופתים קרובים, כבר הספיקו להרם את אמונת התורה מלב צעירים נכשלים, ובאים בימים הדומים להם ברפיון כח הבינה וההכרה הישרה, על כן עלינו החובה לבאר שאם יהיו גם כן כל אלה החקירות מאומתות, אינן נוגעות מאומה ליםודות התורה וסעיפיה, כי אם הם מעירים לפרש פרשת מעשה בראשית הסתומה, שכבר אמרו חז״ל: להגיד כח מעשה בראשית לבשר ודם אי אפשר, לפיכך סתם הכתוב ״בראשית ברא אלהים״. וכבר ביארו המקובלים ביחוד וסמכו גם כן על דברי מדרש שהיה הקב״ה בונה עולמות ומחריבן, שעברו כמה תקופות על הבריאה עד שבאה לזה המצב, אבל היסוד העקרי הוא רק להשכיל, כי הצדק והיושר הניתן ביד האדם בבחירתו נמצא בכלל כוחות המציאות כל הדרכים הצריכים להשלמתו. ודרכי ההשלמה של הצדק האנושי הם כערך תכלית עליון להמציאות שהולך ונבנה על פי כל סדרי החיים, והליכות ההיסתוריא הכוללת, ושל ישראל ביחוד.

In sum, despite the fact that the theories of the latest philosophers and researchers have not been proven, still, the generation tends toward these theories that appear to be correct according to the results of whatever investigations and research that appears reasonable, and these [theories] have already managed to destroy the faith in the Torah in the hearts of stumbling youngsters. And there are more coming who are like those [youngsters], with a laxity in their ability for understanding and recognition of the straight. Therefore, it is incumbent upon us to explain that even if all of this research becomes verified, it does not damage the foundation of the Torah and its offshoots at all. Instead, it awakens us to explain the esoteric creation story, as our sages have already told us, “To relate what happened at Creation to people of flesh and blood is impossible. Therefore the Torah concealed it, 'Bereshit Bara Elokim'.” And the Kabbalists have already explained specifically, relying also on the Midrash that “God created words and destroyed them”, meaning that there were many eras in creation before this state of being. But the fundamental principle of the matter is just to understand that the morality and justice that are placed in the hands of man with his free will are found within the powers of all existence all of the paths toward his perfection. Perfection of human morality is the higher end-goal of all of existence, which is continually built according to all the orders of life and all the processes of history in general, and especially of the Jews .