Chapter 23כ״ג
1 א

כל דבר של כשרון אין ראוי לשאוף שיהיה אבוד מן העולם, כי אם להיפוך, ראוי להשתדל בהרחבתו ושכלולו, אפילו אם יהיה דבר קל וקטן, אל תהי מפליג לכל דבר שאין לך דבר שאין לו מקום. הקלקול מתהוה רק בחילוף הערכים ובהעלם עין ממקום השימוש הראוי. למשל, היו ימים שרבים מלומדי התלמוד בעלי הכשרון נטו לפלפולים מאד רחוקים, רחוקים הם מנקודת האמת מצד הדרישה המדעית של העיון ההלכותי, על כן צדקו אותם שהתנגדו על מהלך זה. אבל אימתי ההתנגדות צודקת? בזמן שיהיה השימוש של הפלפול הרחוק עומד במקום הדרישה והעיון, במקום הבירור והליבון. לא כן הוא כאשר ידע המשתמש בו יפה את ערכו, שאין בו ערך של חיקור דין, כי אם הוא חפץ לתן לו ערך אסתתי, זהו דבר התלוי בטעם. היופי הוא מעדן, ומרחיב את הלב. אמנם החומר של היופי תלוי לפי קרבתו של אדם להמושגים, עד שיש אדם שכל כך נפשו דבקה בעיון התורה ואהבתה, עד שגם צורת היופי שהחומר שלה הוא ערוך מסדרי ענינים של דברי תורה והלכות תלמודיות הוא מרגיש בזה יופי שלם וערב לנפש. אם כן, זאת הנטיה איננה כי אם הוראה נכבדה על דבקות הנפש באהבת התורה עד שהחוש האסתתי מבקש גם כן ממנה חומר. על כן, למטרה כזאת התירו חכמי הדורות להשתמש במהלך הפלפול הרחוק. וראוי באמת לתן לו מהלכים, במדה כזאת שלא יהיה עומד במקום ההעמקה המחקרית. ונמצא שמקבלים ממנו תועלת של שמחת הנפש למי שחושו הפנימי מתאים לזה, נוסף על חידוד התלמידים והרחבת כשרונם, כשנעשו הפלפולים באופן של כשרון. על כן, אין ראוי גם לישר שבבעלי הגיון להביט בשאט נפש גם על דרך הפלפול היותר רחוק, ובלבד שיהיה ערוך בכשרון הגון. ואם יש אדם שאיננו נהנה מאותם הציורים, הנה כל דבר התלוי ברגש וטעם לא ניתן לכל אדם בשוה, וראוי גם לאותו הרחוק מהתענג מציורים רחוקים כאלה שלא לבזות את העוסקים בהם במדה הראויה. ויכיר לטובה את השתדלותם בדבר שבכללו הוא מביא תועלת וענג רוחני כזה שכל שיתרבו הנהנים ממנו תתרבה גם כן אהבת התורה וכבודה. ומזה תוצאות טובות נכונות. וראוי לכנס גם כן דברים כאלה בערך המאמר המפורסם: קוב״ה חדי בפלפולא דאורייתא.

For any positively useful thing, it is not appropriate to desire that it be gone from the world. Precisely the opposite, it is appropriate to expand it and perfect it, even if the matter is seemingly a trifle. Do not dismiss anything that does not have its place. Corruption occurs only when values are misplaced, one ignores the appropriately useful setting for a matter. For example, there was a time when most of the talented Talmud scholars inclined toward far-fetched dialectics distant from the point of truth from the perspective of objective considerations of halachic analysis. Therefore, those who objected to it were correct, but when is that objection correct? At a time when the use made of these far-fetched dialectics stand in place of investigation, analysis, and clarification. This is not so when one who uses it knows well its value that it does not have the value for investigating legal rulings, but rather when he wants to give it an aesthetic content and this is a matter that is dependent upon taste. Beauty refines and expands the heart. The substance of beauty depends upon the closeness of a person to the Torah concepts such that there is one who is so attached to the love of Torah and its investigation such that also the form of the substance of beauty is comprised of rays of Torah teachings and Talmudic laws and he feels in this complete beauty sweet to the soul. If so, this inclination is nothing more than a substantial indication of a soul clinging with love to the Torah to the extent that the aesthetic sense also seeks its substance there. Therefore, for such a goal, the sages of the generations permitted using the path of far-fetched dialectics and it is appropriate in truth to give it its due to the degree such that it does not stand in place of profound halachic analysis and it will turn out that one whose inner sense is attuned to it will derive from it the benefit of great joy in his soul in addition to sharpening students and expanding limits when these dialectics are carried out in a skillful manner. Therefore, it is not appropriate to the most austere rationalist to look with disgust at even the most far-fetched dialectics as long as they are carried out with appropriate skill. If there is someone who does not enjoy those depictions, behold, anything which is connected to feeling and taste is not given equally to everyone, and it is fitting for one is who far removed from taking pleasure in such far-fetched depictions and not to disparage those who engage in it appropriately, and he should give them credit for their efforts in a matter that the end result is bringing benefit and spiritual delight such that the more there are who enjoy it, the more love and honor of Torah is increased. There are good and well-founded outcomes from this. It is appropriate also to bring such words under the famous rubric: The Holy One, Praised Be He, takes delight in the dialectics of Torah.

2 ב

Chapter 23a

3 ג

בגוף האדם ובגופות בעלי חיים כולם, שהם מוכנים לפגעים וסיבות המזיקות, שם אדון כל המעשים חק החסד של ההצטרפות לטובה, והעדר ההצטרפות לרעה. כיצד, הרי משך החיים הולך מן הלב וממרכז החיים שבמח ומתאגד עם כל האברים כולם הרחוקים, ושופע גם כן על הבשר והחלב, הנמצא בגוף גם כן בתור הגנה לעת רעה, וכן על העור השער והצפרנים, זהו הקישור הטבעי ביחש הטובה. אמנם לרעה, פגע אשר יפול, הנה יש אשר המצב הרע יחייב לחיתוך אבר אחד או רבים, ומכל מקום אין הנשמה תלויה בהם, והחי יקום ויעמוד על חייו הכלליים, אף על פי שישאר בעל מום. ויש, שישוב אליו גם כן חסרונו על ידי תגבורת כח החיים. אמנם, גם אם יהיה במצב שעל כל פנים ישאר בעל מום, מכל מקום אין מומו כי אם מתיחד בו לבדו מצד תוארו החיצון, אבל כח החיים אינו נעשה בעל מום. ואין סומא מוליד סומא ולא קיטע מוליד קיטע, וכל אשר יחובר אל החיים יש בטחון שיצא ממנו כח משוכלל ושלם, המועיל בכל הוד תמימותו והשלמתו המתוקנת לעצמו ולזולתו.

In the body of a person and in the body all living creatures which are subject to injury and damaging processes, the Master of all deeds placed a loving kind law of joining together for the good and a negation of joining together for the bad. The life force proceeds from the heart and from the center of life in the brain and joins with even the farthest of limbs, pours forth also on flesh and fat, which is present in the body as a defense against lean times and similarly on the skin, hair, and nails, this is the natural binding together relating to goodness. However, in regards to badness, when an injury occurs, there are times when a bad occurrence obligates amputation of one or more limbs, and nevertheless life does not depend upon such limbs. The living creature will rise up to reclaim the integrity of his life, though he remain blemished. There are those whose loss will be restored to them by means of the abundant power of life. However, if he is in a situation where he must remain a blemished person, nevertheless, his blemish is only external, but the power of life itself cannot be blemished. A blind person does not beget a blind person, and a lame person does not beget a lame person. Anyone connected to life there’s confidence that a perfect, whole life force will emerge form him, which will aid with all the splendor of its wholeness and perfection, himself and his fellow.

4 ד

מסוד היצירה התבוננו זקנינו להקים את סידור התקיימות יסודות התורה בלבבות באופן המתאים אל ההנהגה הכוללת של האומה כולה בדרכי ד׳, ויעריכו מערכה משטרית להשכיל את ערכם של הדעות והמעשים התוריים לסמן בהם עקריהם במערכה לבד וענפיהם לבד. וכן מצות התורה המעשיות החמורות והקלות הכל במערכה וסידור מסומן: אלה שבהן ובגללן החיים ניתנים כפרן — יהרג ואל יעבור, והקלות מהן — שיעבור ואל יהרג, חייבי מיתות בית דין, כריתות, דאורייתא ודרבנן. והחלוקה הזאת מועלת הרבה. כי בעת טובה, בעת שהמצב המוסרי והדתי עומד על מכונו, כשאין רוחות רעות שולטות בלב ובעולם, אז הולך כח החיים כמי השילוח ההולכים לאט ומראש פסגת יסוד היסודות ועיקר העקרים יסול ארחו על כל הענפים והפרטים הרחוקים, על כל הדעות ההגונות והאמתיות המביאות לידי טובה וברכה, על כל המעשים הישרים והקדושים המתפרטים לפרטיהם כהתפרטות פרטים הגיוניים מכל כלל גדול. אמנם לעת רעה, תועיל החלוקה כתועלת קיר המגן לעת הדליקה הנותן מעצור בעד כח האש לאמר, עד פה תבא ולא תוסיף. ועל כן טבע החלוקה הזאת היא ההגונה והטבעית, כי כן שמה החכמה האלהית הסידור המלא עז והגנה לסידור מתוקן בעצמו. ואם שלעת צר יתגלה כחו בתור מגן ומציל לשארית הפלטה, אשר מזה יבנה ויתכונן הבנין כולו בכל שיא חסנו, בכל עת יערב הסידור ההגיוני והטבעי. על כן, למרות המשיגים הרבים, מכל מקום כלל האומה בכח קדושה אינסטינקטיבית הסכימה על מפקד העקרים, אף על פי שגם כל ענפיהם הם קודש קדשים, וכולם כאחד אהובים עד אין קץ. וכן על מספר המצות, אף על פי שרבו פרטיהם שחיובם מונח גם כן עמוק עמוק בלב ונפש של כל אחד ואחד מישראל. בין העקרים עצמם הואיל הרמב״ם לתן פדות בין יתר הדרישות העיקריות לבין אותה של ״יסוד היסודות״ — ״מציאות השי״ת״. שאף על פי שהרבה הרחיב בדבריו על דבר רפואת מחלת דעת קדמות העולם ההורסת במושגה את יסודות התורה וענפיה לפי מושגה הגס ביחוד שהיה לה לפי מצב החקירה בימים ההם, מכל מקום לא הניח ידו לבאר את הכרח מציאות השם יתעלה גם כן לדעת בעלי הקדמות, וביותר לדעתם. באשר לפי החידוש, המופתים הם יותר גלויים ואינם צריכים כל כך עמל שכלי והתבוננות חדה. על כן גם אנחנו עלינו לדרוך בעקבות זקנינו, סתירת זקנים בנין, בבואינו להקים על ידי ספרותינו את בנין התורה במעשים ובדעות בעמינו, עלינו להשכיל איך לישר הדברים על מכונם, לסדרם במערכה שכלית באופן שהפגעים שיוכלו לפגוע במי שלא נשלמה עדיין השתלמותו התוריית בדעות ובמעשים, אם יפגעו בחלק אחד לא יגררו עמם הפסד כללי בבנין כולו, כי אם הבנין יעמוד על עמדו. ואז התקוה משחקת לפנינו כי עוד יחליף כח לכונן גם כן את החלקים הנפגעים, על ידי הקיום האיתן שימצא בכח החלק העקרי היותר גבוה הנשאר בידו. ״ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער, כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם, זרע קדש מצבתה״.

From this secret of Creation, our Sages contemplated this secret of Creation to establish the viability of the foundations of the Torah in the hearts of people in a fashion which is fitting for the overall guidance of the entire people in the ways of G-d and they set up an enforcement system to reflect the values of Torah opinions and actions so as to mark the principles on one array and their outgrowths on a separate array. Similarly, regarding the practical commandments, the more and the less severe all arrayed and marked out, those that regarding which and due to which life is given as their redemption, i.e. the severe ones — let one be killed and not transgress and the more lenient ones amongst them that one should transgress and not be killed. There are those that are capital and those subject to heavenly punishment and those that are d’Oraita and finally those that are d’Rabbanan. This categorization is highly beneficial because in the best of times when the moral and religious situation is well-founded and there are no evil winds dominating the world, then the life-force flows like the waters of the Shiloach stream, slowly, from the pinnacle heights of the foundation of all and the root of all, it charts its course in the most distant outgrowths and details over all of the acceptable and true opinions that bring about goodness and blessing over all of the upright and holy actions which are differentiated in their particulars like the differentiation of logical details from any general rule. However, when the times are bad, this differentiation will be like a fire wall, which stops the power of fire in its tracts, as if to say “This far you may come and no further”. The nature of this categorization is appropriate and natural because divine wisdom set up this powerful arrangement as a self-governing defense mechanism, and though in troubled times its power will be revealed as a shield and redeemer for the last remnant from which the entire structure will be founded and rebuilt in peak of its strength, this natural, logical array will be sweet at all times, therefore, despite the many detractors, the people as a whole gave its assent to the ordering of the principles even though also all of their outgrowths are holiest of holy and all of them taken together are beloved beyond limit. It’s also true of the number of mitzvot, even though their details are numerous, whose obligation is set very deeply in the heart and soul of every single Jew. Even amongst the principles themselves, the Rambam agreed to make a distinction between the rest of the fundamental demands and that foundation of all foundations the existence of G-d. Also, regarding healing the disease of the opinion regarding the eternity of matter, which undermines the foundations of Torah and its outgrowths, especially regarding the course manner in which it was conceived in those days. Nevertheless, he did not stay his hand from expounding on the necessity of the existence of G-d, may He be exalted, also according to those who hold the eternity of matter, and even more so, according to their opinion, for according to the notion of Creation, miracles are more apparent and do not require so much intellectual effort and precise contemplation, therefore, it is incumbent upon us also to follow in the footsteps our forefather for the destruction of the elders is construction in actuality. When we come to establish by means of our writings the structure of Torah in deed and in thought in our people, we need to give great thought how to set things evenly upon their foundation to arrange them into an intellectual arrangement in such a way that any damage that might be caused to one who has not yet been perfected in their knowledge and practice of Torah, if they are harmed in one particular area, it will not drag along with it a general overall weakening of the structure as a whole, but rather the structure will remain standing on its foundation and hope will smile upon us for its strength will be renewed and to reestablish also the damaged parts by means of the steadfast vitality that will be found in that essential exalted root which remains in hand. "And if there be yet a tenth in it, it shall again be eaten up; as a terebinth, and as an oak, whose stock remaineth, when they cast their leaves, so the holy seed shall be the stock thereof (Isaiah 6:13)."